חוק אימוץ

[Daria34]

אין ספק שנולדים ילדים מחוננים לאימהות יחדניות

אפילו כאילו מחוננים שישנה אחת שהחליטה לעשות את הדוקטורט שלה
בפילוסופיה על הנושא הקרוב לה ( נולדה מתרומת בעצמה) על אימהות יחדניות שמחליטות להביא ילד בתרומת זרע.
כמה זה לא מוסרי כלפי הילד שבמכוון החליטו להוקיע זהות של אב מחיי ילדיהם.
כמו עם ילדים מאומצים את ההשלכות ניתן הכ טוב שהם כבר בוגרים ולא שהם
ילדים. בעניין התינוק האיתיופי, החלטה נכונה בהחלט.

 

[Daria34]

שחכתי את החלק הכי חשוב, המטרה של הדוקטורט הוא

לנסות להסביר למה צריך שתרומת (זרע אנונימית בעיקר) תהיה אסורה.
וכמובן מתייחסת גם לתרומת ביצית.

 

[Daria34]

צ"ל שכחתי, בהזדמות אנסה למצוא את העבודה שלה.

 

[Daria34]

התזה שציינתי. הרבה התייחסות לחוויות של

מאומצים.A Critical Analysis of Sperm Donation. Practices: The Personal and Social Effects
of Disrupting the. Unity of Biological and Social Relatedness for the. Offspring
http://eprints.qut.edu.au/32012/1/Joanna_Rose_Thesis.pdf

 

[Daria34]

צ"ל את ההשלכות ניתן הכי טוב לראות

 

[גם משתתפת]

כאם יחידנית

(שילדה את ילדיה) אני חושבת שהמדינה צריכה להעמיד כשיקול יחיד כמעט את טובת הילד.

אני חושבת שאני אם מצוינת, אבל אני לא חריגה, יש עוד הרבה כמוני מסביב. עם יד על הלב, לילד ייטב לגדול במשפחות שיש בהן גם אם כמוני וגם אב מיטיב.
וכשילד מגיע לאימוץ עם מטען מסוים ונדרש להתמודדות רבה יותר בהווה או בעתיד, טוב יהיה אם יהיו גם אב וגם אם.
לא הייתי רוצה שהמדינה תגזור על ילד לגדול בלי אב או בלי אם - אם אפשר להעניק לו זוג הורים מצוינים.

עם זה, אני לא בטוחה שכיום טובת הילד מועדפת באופן מלא.

אילו זה היה תלוי בי, הייתי מחמירה מאוד את הקריטריונים לאימוץ, כל עוד יש ביקוש: במקום שיהיה תור של 6 שנים, הייתי חותרת לתור של שנה-שנתיים, של ההורים המעולים באמת. לא מספיק רק לעבור בחינה ולהיות נורמטיבי, אני בטוחה שאפשר לדרג את ההורים דירוג פנימי, על פי יכולות רגשיות, הכנסה, בריאות נפשית, בריאות פיזית, גיל, מערכת יחסים בין בני הזוג ועוד.

הייתי גם נותנת עדיפות באימוץ למדיניות של שני ילדים במשפחה ולא של בן יחיד. נראה לי שטוב יותר לילד, בעיקר ש"איבד" משפחה אחת, לגדול עם אח או אחות, גם אם זה לא נותן מענה למשפחות שרוצות לאמץ.
השיקול של שוויון כלפי מאמצים פוטנציאליים משני בעיניי, לעומת טובת הילד.

בה בעת המדינה צריכה להתחשב בהורים המאמצים, ולתמוך תמיכה כלכלית ישירה או עקיפה באימוץ ובילדים שאומצו. אבל צריך להפריד בין הדברים ולא לערבב את שני הצרכים.

 

[fannyd]

לילד ייטב לגדול במקום בו יש מענה לצרכיו

רגשיים וחומריים כאחד וקשה עד בלתי אפשרי להתנבא בודאות בנקודת זמן מאד מוקדמת בחייו כשהצרכים הייחודיים לו טרם כרמו עור וגידים. כבר יותר מעשור שהמדינה הרסה את תשתית האימוץ הפרטי בלא מתן מענה חלופי אמיתי. יש פקידים אבל אין יזימה, אין קשר עם מאומצים ומשפחותיהם על מנת בראש וראשונה ללמוד האם ומה השתנה במונח הזה "טובת הילד" נוכח מציאות המאד דינאמית בה אנו חיים. האם המדינה אמורה לתת תמריצים למשפחות בכדי שיאמצו ילדים עם צרכים מיוחדים? שאלה קשה.

 

[גם משתתפת]

אולי כן

השתתפות בהוצאות טיפוליות, למשל.
הרי לא הגיוני שמשפחת אומנה זוכה לכך, אבל אם היא מאמצת את הילד המיוחד, שהוצאות הטיפול בו גבוהות, היא מאבדת אותה.

לגדל ילד במוסד יעלה הרבה יותר.

 

[fannyd]

יש הבדל עצום בין אומנה לאימוץ

עם כל המטענים הרגשיים הלא פשוטים אומנה היא outsourcing מצד המדינה לתקופה כזאת או אחרת. באימוץ הסטטוס של הילד זהה לסטטוס ילד ביולוגי שנולד לה. מכאן ההבדל באחריות והשתתפות. המדינה אמורה להשתתף בהוצאות באותה מידה שהיא משתתפת בהוצאות טיפולים של ילדים ביולוגיים. מדוע בעצם אמור להיות ההבדל?

 

[נוני 75]

משתתפת יקרה

האם אותך בחנו לפני שילדת את ילדך? אני בספק
את מציעה שהמדינה תבחר בהורים הטובים ביותר -תבדוק אותם יותר ממה שהם עוברים כעת ,שהזוגיות ממש טובה (לשים מצלמות בבית?) ,תעדיף שלא יהיה בן יחיד ומה עוד? שיהיה כלב במשפחה?
סליחה אם אני נשמעת צינית, אבל משום מה את מציבה רף גבוה בכל הקשור לאימוץ ואיפה הרף לילודה? את בכלל יודעת מה עוברים יחידנים /זוגות שרוצים לאמץ?

אני אם יחידנית שאימצה בחו"ל עברתי שיחה עם פסיכולוג וביקורים של עו"ס, יש הרבה זוגות נורמטיביים שהייתי שולחת אליהם את הפסיכולוג.

אולי אני לא עומדת ברף הגבוה אבל נראה לי שאני אמא לא רעה

 

[Daria34]

רף לילודה זה לא אפשרי

באימוץ זה כן, מה ילד שצריך להיות מאומץמגיע לו הזדמנות שניה הכי טובה שיש.

 

[נוני 75]

כל ילד צריך לקבל את הכי שבעולם .אין דרגות

 

[זואילי]

 

[estellek]

ok for the interest of the child

But when all theses decisions were decided? thirty forty years ago?
Today the society is sodifferent, the family model also.
Today a single people or same sex couple have a different place in society, and can support a family charge and deal with that.

And if i develop this argument of child's interest, what about the children with special needs? they do not derserve the same than a baby? after what they passed through?
They specially need a strong family.
But the situation is that a lot of people , couple, single would prefer a child younger as possible. As the adoption service have to choose and they choose according conservativs and old standards. that is all.

i would be so sure than you that the adoption service in Israel today think only about the child's interest but I am not so sure.

 

[Daria34]

Saying that a child needs a father and

mother is not old standard.
Society has changed yes, but it does not mean that it is
for the better.
Major changes are called for in the adoption arena
but i am not so sure that letting single men or women
adopt from a small pool of available children is on the
top of my list.

 

[fannyd]

זה בא מתפיסת העולם שקובעי המדיניות בשירות

שעד כה הצליח ליצור אצלי רושם של אחד הגופים המאובנים בשירות הציבורי. מעניין כמה הורים יחידניים מועסקים שם ואם כן מה דעתם על המדיניות הזאת. בסך הכל, שוב לדעתי האישית, ילדים מחו"ל הרוויחו את מה שהפסידו ילדים בארץ מאחר וטרם שוכנעתי לגבי הקשר בין איכות ההורות לזוגיות. מעניין אם בכלל נעשה נסיון ללמוד מה קורה לאורך השנים במשפחות יחידניות. אשמח מאד אם זה אני טועה.

 

[גילעד 63]

לא הבנתי

את המשפט "ילדים מחו"ל הרוויחו את מה שהפסידו ילדים בארץ".
לגבי הקשר בין הורות לזוגיות וההשפעה על ילדים במשפחות חד הוריות תקלידי בגוגל "the effects of single parenting on children" ותקראי חלק ממה שעולה.
לגבי המאובנות של השירות, אני בהחלט מסכים איתך שהגוף הזה צריך "להגביר את הקצב" בהתעדכנות שלו בכל מה שקשור לאימוץ, השלכותיו והשפעותיו לטווח הקצר והארוך ויותר מזה אני חושב גם שהחוק צריך להשתנות באיזשהו אופן.

 

[fannyd]

מה לא הבנת?

מי בעצם מאמצים שפונים לח"ל? לרוב מי שהשירות לא בדיוק רוצה ביקרו, בראש וראשונה יחידים. כהורה עם קילומטרז' לא מבוטל כבר גיבשתי כמה דעות מגובות במציאות בה אני חיה הרבה יותר מבמחקרים מכובדים ככל שיהיו. נסיון החיים לימד אותי שהחיים הם דבר דינאמי ולא כל משפחה שמתחילה בשני הורים פוטוגניים נשארת כזאת לאורך שנים. אין כל הבטחה שמה שנראה אידאלי בנקודת המוצא ילווה את הילד בהמשך. תתפלא, אבל מבין החברים שמלווים את בנותי מגיל הרך אנחנו מהמסגרות היציבות ביותר. מכירה יותר מדי ילדים שהתחילו עם זוג הורים ובהמשך עברו טלטלות קשות, מי פרידה ומי מחלה או אפילו מוות. זוגיות לשמה אינה ערובה לדבר. היא מצב נתון בנקודת זמן מסויימת ותו לא. כשמחליטים על טובת הילד צריך להעדיף את המועמד המתאים ביותר ורק מוזר שכל מי שנמצא בזוגיות באותה נקודת זמן נתפס באופן גורף כאיכותי יותר.

 

[גילעד 63]

עכשיו הבנתי את דעתך לגמרי. תודה.

 

[יסמין@]