חוק אימוץ
- פותח הנושא estellek
- פורסם בתאריך
דעה קצת לא צפויה מצידי....
טוב אני שייכת לניסוח שלך "חוו חיים במסגרת זוגית טרם אימוץ". והרבה שנים.
זה מורכב.
אני אמא אחרת היום כי לו הייתי יולדת כשהייתי נשואה- היתה לילדים שלי,אני חושבת.אמא פחות בשלה .את יתרונות הגיל והניסיון שלי אני חושבת שהבן שלי הרויח.
ויחד עם זה - עם כל כעסי על המדיניות המיושנת של השירות ,ככל שילדי הולך ומתבגר ,והוא ילד שהוא בן-בן חבל"ז, אני חושבת שהיה לו יותר טוב לו היה גם אבא בתמונה.
אני חושבת שעצוב לו לשמוע ממני "במשפחה שלנו אני גם האמא וגם האבא ובתור האבא אני עכשיו אומרת לך..."
אז נכון שמדברים על אפשרות לדמויות תחליפיות כמו דוד ,או חונך או מדריך בתנועה או מדריך ג'ודו אבל הדמויות הללו הן יותר מדי מתחלפות ולא יציבות ועל האכזבה הגדולה שלנו מחונכי פר"ח כבר סיפרתי פה בעבר.דודים גרים רחוק,סבא ,שהיה איש נפלא מאין כמוהו ועם גישה מדהימה לילדים,לצערנו הרב כבר לא בין החיים. ויש שמעוניינים בקשר זוגי אבל לא בקשר אבהי. אני חושבת שלגבי גיל ההתבגרות ,וכשמדובר בבנים שמאומצים אצל חד הוריות -יש הרבה בתפיסה השמרנית.
אי אפשר לומר בוודאות ,ייתכן מאד שלו הייתי מאמצת בת הייתי מרגישה אחרת,אבל גם במסגרת של אם-בת המשפחה הקטנה עלולה להפוך לתא טעון ולחוץ בהעדר גורם שלישי.
את מה שכתבתי עכשיו בחסות השעה המאוחרת ....לא חשבתי בכלל כשהבן שלי היה קטן יותר.הרבה שנים חשבתי שאני מספיקה לו ועוד איך.
טוב אני שייכת לניסוח שלך "חוו חיים במסגרת זוגית טרם אימוץ". והרבה שנים.
זה מורכב.
אני אמא אחרת היום כי לו הייתי יולדת כשהייתי נשואה- היתה לילדים שלי,אני חושבת.אמא פחות בשלה .את יתרונות הגיל והניסיון שלי אני חושבת שהבן שלי הרויח.
ויחד עם זה - עם כל כעסי על המדיניות המיושנת של השירות ,ככל שילדי הולך ומתבגר ,והוא ילד שהוא בן-בן חבל"ז, אני חושבת שהיה לו יותר טוב לו היה גם אבא בתמונה.
אני חושבת שעצוב לו לשמוע ממני "במשפחה שלנו אני גם האמא וגם האבא ובתור האבא אני עכשיו אומרת לך..."
אז נכון שמדברים על אפשרות לדמויות תחליפיות כמו דוד ,או חונך או מדריך בתנועה או מדריך ג'ודו אבל הדמויות הללו הן יותר מדי מתחלפות ולא יציבות ועל האכזבה הגדולה שלנו מחונכי פר"ח כבר סיפרתי פה בעבר.דודים גרים רחוק,סבא ,שהיה איש נפלא מאין כמוהו ועם גישה מדהימה לילדים,לצערנו הרב כבר לא בין החיים. ויש שמעוניינים בקשר זוגי אבל לא בקשר אבהי. אני חושבת שלגבי גיל ההתבגרות ,וכשמדובר בבנים שמאומצים אצל חד הוריות -יש הרבה בתפיסה השמרנית.
אי אפשר לומר בוודאות ,ייתכן מאד שלו הייתי מאמצת בת הייתי מרגישה אחרת,אבל גם במסגרת של אם-בת המשפחה הקטנה עלולה להפוך לתא טעון ולחוץ בהעדר גורם שלישי.
את מה שכתבתי עכשיו בחסות השעה המאוחרת ....לא חשבתי בכלל כשהבן שלי היה קטן יותר.הרבה שנים חשבתי שאני מספיקה לו ועוד איך.
אני מבינה את השקפתך אבל שוב חוזרת לשאלה:
איזו זוגיות? זוגיות יציבה, עם שיתוף פעולה בין ההורים, עם אב נוכח, מתפקד ושותף לגידול - סביר להניח שאת צודקת. אך כמה משפחות אינן כאלה? מפסיקות להיות כאלה אחרי שהזוג הופך להורים? לדעתי בהרבה משפחות המסר הוא שהאבא כל היום לא בבית, בקושי רואה את הילדים, אין לו תפקיד בעבודות הבית ובגידול וחינוך הילדים. וזה עוד במקרה הטוב, אם אינו עוזב את הבית. והמסר הזה יעבור הלאה, לדור הבא.
לסיכום, לא אכחיש שאילולא הייתי במסגרת זוגית יציבה לא הייתי מביאה ילדים כלל. לא כי לדעתי זה פסול מוסרית או מכל בחינה אחרת, אלא כי לי אישית זה לא מתאים, אני לא מרגישה שאני בנויה להתמודד לבד עם אחריות כזו גדולה. אך אני מודעת לכך שיש נשים שכן, ושזה לא מפחיד אותן או שמסוגלות להתגבר על הפחד הזה. אז נכון, זה לא אידאלי שאין שני הורים ממינים שונים, ומצד שני גם שני הורים שהיחסים ביניהם בעייתיים זה לא אידיאלי. העולם לא מושלם ואף פעם לא יודעים מראש מה יוצא לטובה ומה לרעה. לכן לדעתי כיום אין שום בסיס למנוע הורות מאמצת מהורים יחידניים בעלי כישורים הוריים נאותים.
איזו זוגיות? זוגיות יציבה, עם שיתוף פעולה בין ההורים, עם אב נוכח, מתפקד ושותף לגידול - סביר להניח שאת צודקת. אך כמה משפחות אינן כאלה? מפסיקות להיות כאלה אחרי שהזוג הופך להורים? לדעתי בהרבה משפחות המסר הוא שהאבא כל היום לא בבית, בקושי רואה את הילדים, אין לו תפקיד בעבודות הבית ובגידול וחינוך הילדים. וזה עוד במקרה הטוב, אם אינו עוזב את הבית. והמסר הזה יעבור הלאה, לדור הבא.
לסיכום, לא אכחיש שאילולא הייתי במסגרת זוגית יציבה לא הייתי מביאה ילדים כלל. לא כי לדעתי זה פסול מוסרית או מכל בחינה אחרת, אלא כי לי אישית זה לא מתאים, אני לא מרגישה שאני בנויה להתמודד לבד עם אחריות כזו גדולה. אך אני מודעת לכך שיש נשים שכן, ושזה לא מפחיד אותן או שמסוגלות להתגבר על הפחד הזה. אז נכון, זה לא אידאלי שאין שני הורים ממינים שונים, ומצד שני גם שני הורים שהיחסים ביניהם בעייתיים זה לא אידיאלי. העולם לא מושלם ואף פעם לא יודעים מראש מה יוצא לטובה ומה לרעה. לכן לדעתי כיום אין שום בסיס למנוע הורות מאמצת מהורים יחידניים בעלי כישורים הוריים נאותים.
חולקת עלייך
המדינה שלנו וורקוהולית,והרבה מאד אבות הם קרייריסטים ובאופן מעשי לא נמצאים בחיק המשפחה יותר מאשר בסוף שעת השכבה ובשישי שבת .
לגבי מערכת היחסים בין האבא והאמא- לא נכון לדעתי למהר לחרוץ דעה,מפני ש,למשל,ידועים הרבה מאד מקרי גירושים של זוגות שבהם הבעל שירת זמן ארוך בצבא קבע במסגרת שבה נדרש
לעבוד הרבה מחוץ לבית,ואז פרש לפנסיה מוקדמת ולשעות מרובות יחסית בבית.
מה שאני טוענת הוא שהחשוב הוא איכות הזמן ולא כמות הזמן שהורה מבלה עם ילדיו.אם בשישי שבת אבא ,שאין לו זמן אחר עם הילדים,מוותר על צלילת שעות לתוך העיתון לטובת שהות עם ילדיו,ביחד וגם קצת עם כל אחד לחוד זה הרבה פעמים תידלוק רגשי שלא יסולא בפז.
המדינה שלנו וורקוהולית,והרבה מאד אבות הם קרייריסטים ובאופן מעשי לא נמצאים בחיק המשפחה יותר מאשר בסוף שעת השכבה ובשישי שבת .
לגבי מערכת היחסים בין האבא והאמא- לא נכון לדעתי למהר לחרוץ דעה,מפני ש,למשל,ידועים הרבה מאד מקרי גירושים של זוגות שבהם הבעל שירת זמן ארוך בצבא קבע במסגרת שבה נדרש
לעבוד הרבה מחוץ לבית,ואז פרש לפנסיה מוקדמת ולשעות מרובות יחסית בבית.
מה שאני טוענת הוא שהחשוב הוא איכות הזמן ולא כמות הזמן שהורה מבלה עם ילדיו.אם בשישי שבת אבא ,שאין לו זמן אחר עם הילדים,מוותר על צלילת שעות לתוך העיתון לטובת שהות עם ילדיו,ביחד וגם קצת עם כל אחד לחוד זה הרבה פעמים תידלוק רגשי שלא יסולא בפז.
לדעתי
המונח "זמן איכות" בהרבה מקרים בא לתרץ היעדרות הורית. הורות משמעה בין השאר השקעת זמן. נקודה. בלי שום תוספת. פשוט נוכחות. לחיות עם. להיות עם. להכיר את הילד/ה, מי החברים/ות, את שמות הגננות והמורות, להקשיב לסיפורים על מה שקרה ומה שקורה ומה שיקרה. חיי היום יום, החיים ביחד ביום יום, כל יום. ולא פעם ב... זה לא מפליא אותי לשמוע שאבות גרושים לוקחים את הילדים/ות לקניונים ולהצגות ולכל מיני אטרקציות. אין להם חיי יום יום משותפים. זו לא איכות בעיניי (נתתי זאת כדוגמה). אז בעיניי, אב רחוק, לא נגיש, לא פנוי משום בחינה, כמו שכתבו כאן "אב בשלט רחוק" - זה מקור להרבה בעיות מסוגים שונים.
המונח "זמן איכות" בהרבה מקרים בא לתרץ היעדרות הורית. הורות משמעה בין השאר השקעת זמן. נקודה. בלי שום תוספת. פשוט נוכחות. לחיות עם. להיות עם. להכיר את הילד/ה, מי החברים/ות, את שמות הגננות והמורות, להקשיב לסיפורים על מה שקרה ומה שקורה ומה שיקרה. חיי היום יום, החיים ביחד ביום יום, כל יום. ולא פעם ב... זה לא מפליא אותי לשמוע שאבות גרושים לוקחים את הילדים/ות לקניונים ולהצגות ולכל מיני אטרקציות. אין להם חיי יום יום משותפים. זו לא איכות בעיניי (נתתי זאת כדוגמה). אז בעיניי, אב רחוק, לא נגיש, לא פנוי משום בחינה, כמו שכתבו כאן "אב בשלט רחוק" - זה מקור להרבה בעיות מסוגים שונים.
לנסיוני
אבי היה עסוק מאוד כל ילדותי. רק בסביבות גיל 15 שלי (כשאחי כבר התגייס) הוא התחיל להיות פחות עסוק. הוא לא רק יצא מהבית לפני שהתעוררנו וחזר לרוב כשהלכנו לישון, הוא גם היה צריך להיות בתורנויות שבת וחג מדי פעם. בפועל, ברור לי שלא ראינו אותו הרבה. אבל זכרונות אינן מה שקרה בפועל. בזכרונותינו (שלי ושל אחי) אבינו נמצא שם תמיד. מספר סיפורים, לוקח לטיולים, עוזר בשיעורי בית, משיא עצות, מחנך, משחק.
ישנם אבות שאינם מעורים בחיי ילדיהם מסיבות אלו ואחרות. זה אינו טיעון בעד הורות חד הורית ו/או נגד הורות זוגית. זה טיעון נגד האבות האלו.
אבי היה עסוק מאוד כל ילדותי. רק בסביבות גיל 15 שלי (כשאחי כבר התגייס) הוא התחיל להיות פחות עסוק. הוא לא רק יצא מהבית לפני שהתעוררנו וחזר לרוב כשהלכנו לישון, הוא גם היה צריך להיות בתורנויות שבת וחג מדי פעם. בפועל, ברור לי שלא ראינו אותו הרבה. אבל זכרונות אינן מה שקרה בפועל. בזכרונותינו (שלי ושל אחי) אבינו נמצא שם תמיד. מספר סיפורים, לוקח לטיולים, עוזר בשיעורי בית, משיא עצות, מחנך, משחק.
ישנם אבות שאינם מעורים בחיי ילדיהם מסיבות אלו ואחרות. זה אינו טיעון בעד הורות חד הורית ו/או נגד הורות זוגית. זה טיעון נגד האבות האלו.
לא, בכלל לא
אני מתארת אב מעורב בחיי ילדיו, גם כאשר לכאורה לא היה לו זמן להיות מעורב.
שינוי מטען רגשי הוא כאשר בזמן אמת הוא לא היה, ואנו משנים את הזכרון לכך שהוא לכאורה היה. אבל גם בזמן אמת היה ברור לנו שאבינו שם, שהוא תמיד שם, שיש לנו על מי לסמוך ויש מישהו שאוהב אותנו, מכיר אותנו ומעורב בחיינו. אין זכרון אחד של אירוע מהותי מילדותי שאבי אינו נוכח בו. אין זכרון פעילות מהותית אחת שאבי לא נטל בה חלק. לא היה לו זמן. את זה אני יודעת כבוגרת. לא ידעתי זאת כילדה.
העובדה שיש מי שנתלה בחסרון זמן כדי להסביר מדוע אינו מעורב בחיי ילדיו אינה נראית לי קבילה במיוחד,
וזה שיש מי שאומר שאם אין לאב זמן הוא לא יהיה מעורב בחיי ילדיו גם אינה נראית לי קבילה.
לי היה אב שלא היה לו זמן, אך כל דקה שלו איתנו הייתה חשובה ונחשבת, כך שלא הרגשנו שהוא מחסיר משהו מאיתנו.
אני מתארת אב מעורב בחיי ילדיו, גם כאשר לכאורה לא היה לו זמן להיות מעורב.
שינוי מטען רגשי הוא כאשר בזמן אמת הוא לא היה, ואנו משנים את הזכרון לכך שהוא לכאורה היה. אבל גם בזמן אמת היה ברור לנו שאבינו שם, שהוא תמיד שם, שיש לנו על מי לסמוך ויש מישהו שאוהב אותנו, מכיר אותנו ומעורב בחיינו. אין זכרון אחד של אירוע מהותי מילדותי שאבי אינו נוכח בו. אין זכרון פעילות מהותית אחת שאבי לא נטל בה חלק. לא היה לו זמן. את זה אני יודעת כבוגרת. לא ידעתי זאת כילדה.
העובדה שיש מי שנתלה בחסרון זמן כדי להסביר מדוע אינו מעורב בחיי ילדיו אינה נראית לי קבילה במיוחד,
וזה שיש מי שאומר שאם אין לאב זמן הוא לא יהיה מעורב בחיי ילדיו גם אינה נראית לי קבילה.
לי היה אב שלא היה לו זמן, אך כל דקה שלו איתנו הייתה חשובה ונחשבת, כך שלא הרגשנו שהוא מחסיר משהו מאיתנו.
בזמן איכות
אינני מתכוונת לשהות בקניונים.
אלא למשחק עם אבא,שיחה עם אבא ,צחוקים עם אבא.
"להיות עם" בהווה מתמשך ,זה לא משהו מציאותי עבור הרבה אבות. כשהייתי צעירה במקצוע ממש לא השלמתי עם זה,מחיתי נגד זה. אבל זו מציאות בהרבה מאד בים ישראלים וצריך בנתונים הקיימים להפיק את המירב.
אני מסכימה שזמן איכות מעיד על בעיית זמן כללית,אבל הוא יכול להיות באמת באמת זמן של איכות ולא של רעש קניונים.
אינני מתכוונת לשהות בקניונים.
אלא למשחק עם אבא,שיחה עם אבא ,צחוקים עם אבא.
"להיות עם" בהווה מתמשך ,זה לא משהו מציאותי עבור הרבה אבות. כשהייתי צעירה במקצוע ממש לא השלמתי עם זה,מחיתי נגד זה. אבל זו מציאות בהרבה מאד בים ישראלים וצריך בנתונים הקיימים להפיק את המירב.
אני מסכימה שזמן איכות מעיד על בעיית זמן כללית,אבל הוא יכול להיות באמת באמת זמן של איכות ולא של רעש קניונים.
בהמשך
אני לא חושבת שנכון לקחת לקיצוניות-כלומר שלאור מה שכתבתי בתגובה הקודמת לא נכון לתת לחד הוריות לאמץ בנים.
אבל המאמצות -עליהן לקחת בחשבון שזה בכל זאת לא אותו דבר.ככל שבן מתבגר,ככל שהאנרגיות מתעצמות.
פתרונות? יש נטיה באינטרנט לחשוב שתמיד יכולים להיות פתרונות בשבע שורות או כמה של כתיבת תגובה. פה זה הרבה יותר מורכב.
גם פסיכולוג לילד כזה איננו יכול לשמש אבא,כי פסיכולוג הרבה יותר נוטה להיות עם הילד בכל עניין שלו מאשר לחנך ולהציב גבול.
ואמא ,לדעתי היום,זקוקה לקול נוסף שיחנך ויציב גבול.
ושוב- עד גיל 9 וחצי-עשר חשבתי אחרת. הזמן מלמד.אני עסוקה בחיפוש פתרונות משלי....
אני לא חושבת שנכון לקחת לקיצוניות-כלומר שלאור מה שכתבתי בתגובה הקודמת לא נכון לתת לחד הוריות לאמץ בנים.
אבל המאמצות -עליהן לקחת בחשבון שזה בכל זאת לא אותו דבר.ככל שבן מתבגר,ככל שהאנרגיות מתעצמות.
פתרונות? יש נטיה באינטרנט לחשוב שתמיד יכולים להיות פתרונות בשבע שורות או כמה של כתיבת תגובה. פה זה הרבה יותר מורכב.
גם פסיכולוג לילד כזה איננו יכול לשמש אבא,כי פסיכולוג הרבה יותר נוטה להיות עם הילד בכל עניין שלו מאשר לחנך ולהציב גבול.
ואמא ,לדעתי היום,זקוקה לקול נוסף שיחנך ויציב גבול.
ושוב- עד גיל 9 וחצי-עשר חשבתי אחרת. הזמן מלמד.אני עסוקה בחיפוש פתרונות משלי....
בעצם התייחסת לנקודה "בן או בת"
גם לסוגיית הגיל, היתרונות של הבשלות והניסיון. כשכתבתי שאני אמא שונה התכוונתי לנתח מההורה שהילד זוכה לו כשלא כמו במתמטיקה שני חצאים אינם בהכרח שלם. בכל פעם שהסוגיה "בן או בת" עולה בפורום המסר הוא "רוצה להיות אמא? אל תתברברי". והנה את מביאה זווית קצת אחרת, מהחיים.
גם לסוגיית הגיל, היתרונות של הבשלות והניסיון. כשכתבתי שאני אמא שונה התכוונתי לנתח מההורה שהילד זוכה לו כשלא כמו במתמטיקה שני חצאים אינם בהכרח שלם. בכל פעם שהסוגיה "בן או בת" עולה בפורום המסר הוא "רוצה להיות אמא? אל תתברברי". והנה את מביאה זווית קצת אחרת, מהחיים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.