chenby אני למשל לא רואה את הדברים כמוך
כי זה שהיא מבקשת ממנו לעזור לה, לא עושה אותה הבוסית שלו או אמא שלו. אלא באמת אשתו. אם לה הוא לא יעזור במטלות הבית, מי יעזור? למי יעזור? הוא שם כי הוא רוצה, וככל שהוא רוצה, הוא צריך להיות באמת שותף ולא איזה שייח' שצריכים לשרת אותו. היא לא העוזרת הבית, היא אשתו. ואיך שהוא יעזור לה, כך היא תיראה גם חיצונית ופנימית. אין פה אפס, האישה נראית ומורגשת כלפי חוץ בדיוק כפי שבעלה מתייחס אליה. (וגם הפוך). אז הוא מתקלח לו בבוקר, מתבשם לו, מתלבש לו נורא יפה, יוצא לעבודה (ואם הוא גם צריך, עוזר לקולגות שלו בעבודה, כי היי, אם הוא לא יעזור, אז הוא סוציומט שלא יודע לעבוד בעבודת צוות ואז מי יתקרב אליו ומי יקדם אותו?), חוזר הביתה, מניח את הרגליים שלו על השולחן עם איזו בירה ואיזה יופי, הבית מסודר... מי ניקה? מי סידר? אז אשתו באה אליו כולה סחוטה ומבקשת ממנו באם יוכל לעשות את הכלים... אבל לא, כרגע זה לא נוח לו. מחר יהיה לו נוח אבל גם ב"מחר" הזה הכלים לא ייעשו כי הוא צריך לעשות דברים אחרים ואז יהיה "מחר חדש". אני פה שואלת את כל הנשים שקוראות בפורום הזה: אם קולגה מאותה מחלקה, שעובד איתו באותו משרד, יבקש ממנו לערוך בדחיפות איזה מסמך כדי לקדם רעיון/פרוייקט.. והגבר הזה יענה לו כל פעם "מחר" = מה יחשוב עליו הבוס? ולמה עדיפ/ה קולגה בעבודה מאשר בן/בת הזוג שלך? עם מי בחרת לחיות? כשחיים יחד, צריך להבין שזו עבודת צוות לכל דבר. ניהול משק בית משותף הוא כמו עסק לכל דבר. אם אין עבודת צוות, לא מתקדמים לשום מקום, דבר שמוליד אט אט רובד על רובד = תסכולים, עצב, ריחוק ובריחה. או שמבינים שצריכה להיות חלוקת תפקידים או שמגיעים למים עד נפש כפי שהאישה הזו הגיעה. מה היא צריכה לעשות? לעשות בדיוק באותה רמה שהוא תורם. יום אחד הוא יבין לא?
ובתמורה ייצר לה עבודה פי ארבעה מהזמן שחסך
