חידה מי חשב שזו חוצפה להתיחס לקב"ה כפונקציונר

[ד.ר. דוליטל]

יש לך הסבר למספרים הללו?

 

[מפענח התעלומות]

יתכן

אם תסתכל תראה, שמתחת לכל הודעה יש אפשרות לסמן "אהבתי" (זה בשביל פייסבוק). אז כנראה, משום מה, היתה בהתחלה איזו התפרצות של התעניינות בכותרת של הודעתי ההיא, אולי בגלל המילה המוזרה "בילאו", או מסיבה אחרת כלשהי, מה שגרם - נניח - לאיזה מאה צפיות, לפחות בהתחלה. חלקם הגדול של אותם צופים סימנו (משום מה) את ההודעה הזאת ב"אהבתי", אז ככה היא התחילה להתפרסם בפייסבוק, אז יותר ויותר אנשים בפייסבוק רצו לקרוא אותה, ושוב סימנו ב"אהבתי", מה שיצר כדור שלג מתגלגל. אגב, תופעת כדור השלג של "אהבתי" היא די ידועה, אם כי לעיתים היא משקפת יותר ענין של מזל, ולא שבאמת יש באותה הודעה משהו כל כך איכותי ומיוחד במינו שיכול להצדיק כמות כה גדולה של סימוני "אהבתי".

 

[ד.ר. דוליטל]

אז 950 אנשים קראו את הודעה הזאת?

ואיך אתה מסביר שבדיון אחד אתה רואה באחת ההודעות מספרים עצומים של צפיות ולתגובה כמעט ואין צפיות, פתאום בבת אחת הנושא הפסיק לעניין את כל מאות האנשים?
גם לי הייתה פעם הודעה שצברה כ 1000 צפיות ללא שום הצדקה ואני בספק אם 30 איש ראו אותה.
לי נראה שלפעמים המספרים גדלים, ללא קשר לצפיות.

 

[מפענח התעלומות]

לדעתי 949.

כתבתי לך שבדרך כלל כשיש מספר צפיות גבוה אז זה בגלל סימוני "אהבתי" בפייסבוק - מה שבאופן טבעי יוצר אפקט של כדור שלג מתגלגל, כלומר זה כנראה מתחיל ממזל, וממשיך באופן טבעי. הרעיון הוא פשוט: אם הודעה עוברת סף קריטי מסויים של סימוני "אהבתי" בפייסבוק, נניח איזה מאה סימונים, אז באופן טבעי זה גורם פסיכולוגית לעוד המוני חברים בפייסבוק להתעניין בהודעה.

מאידך, אם אתה שואל אותי מה גורם להודעה לעבור את אותו סף קריטי של (נניח) מאה סימוני "אהבתי" התחלתיים, אז כפי שכתבתי זה כנראה באמת ענין של מזל. במקרה של ההודעה שלי, יתכן שמה שגרם לזה הוא המילה המוזרה "בילאו" שמופיעה בכותרת, מה שמזמין לנסות להיכנס פנימה כדי לפענח את התעלומה, ואז קוראים, ואם מוצא חן - אז מסמנים "אהבתי", וככה נוצר כדור השלג.

לגבי ההודעה שלך שצברה יותר מאלף צפיות, לדעתי קרה שם אפקט דומה, אבל כדי לנתח את זה באופן יותר מדוקדק אני צריך לבחון את הודעתך ההיא, ובמיוחד את כותרתה.

 

[ד.ר. דוליטל]

בהודעה הנ"ל

0 לייקים.

 

[מפענח התעלומות]

כך כתוב בתפוז אבל אולי תפוז לא מסמנים לייקים.

האם בתפוז נתקלת בהודעות שבהן מסומנים לייקים?

אגב אתמול ראיתי 949 צפיות, והיום ראיתי 952, מבלי שצפיתי בהודעה, מה שאומר ששלושה אנשים (לא כולל אותי) צפו בהודעה הזאת מאמש.

 

[מפענח התעלומות]

גם אתה צודק

אכן היית צריך לשאול אותי האם שני החלקים נכתבו באותו הזמן, ואילו שאלת אותי, אז הייתי עונה לך את מה שכבר כתבתי בהודעתי הקודמת: שהחלק הראשון נכתב "שניותיים לפני" החלק השני.

לגבי שאלתך האם "יש קשר בין שני חלקי ההודעה": גם על זה עניתי מזמן, זוכר? עניתי, שאם בכלל יש קשר אז הוא חד-סיטרי, כלומר: החלק המאוחר יותר שאודות התמיהה על ליבוביץ - מושפע מהחלק המוקדם יותר של פתרון החידה, אבל החלק המוקדם של פתרון החידה - אינו מושפע כלל מהחלק המאוחר שאודות התמיהה על ליבוביץ - אלא עומד בזכות עצמו. עד כאן דבריי הישנים מאז. הריני אפוא שב ומזכיר, שכותרת ה"איפכא מתסברא" שלך - אינה מתייחסת לחלק המאוחר שאודות התמיהה על ליבוביץ - אלא לחלק המוקדם יותר של פתרון החידה.

אתה שואל: "לגבי החשש השני לא אמרת כיצד עלינו לוודא שמישהו אחר לא יקח חלילה את הפונקציונר שבחידה, ויעשה גזירה שווה עם הפונקציונר של ליבוביץ וישווה ביניהם השוואה גורפת?" ובכן על כך כזכור כבר הגבתי לך בסוף הודעתי הקודמת, ואני מצטט (עם תיקוני לשון קלים): "שווה בנפשך: אילו ליבוביץ היה למשל טוען, שראש העירייה הוא בן אלמוות, ושזו חוצפה לקרוא לראש העירייה 'כלב', ואחר כך היית שומע אותי אומר שגנדי אמר שזו חוצפה לקרוא לראש העירייה "כלב", ומשום מה היית חושש (בלי נימוק) שמא בדבריי הנ"ל התכוונתי להשוות - בין דעת ליבוביץ על הפניית הכינוי 'כלב' לראש העירייה - לבין דעת גנדי על הפניית הכינוי 'כלב' לראש העירייה, אז האם כל זה היה מצדיק שכעת תשאל אותי: כיצד עלינו לוודא שאנשים אחרים לא יקחו חלילה את הגינוי שגינה גנדי את הפניית הכינוי 'כלב' לראש העירייה, ויעשו גזירה שווה עם הגינוי שגינה ליבוביץ את הפניית הכינוי 'כלב' לראש העירייה, וכך ישווו בין גנדי לליבוביץ השוואה גורפת - תוך שהם ישגו לייחס לגנדי גם את דעתו האחרת של ליבוביץ - שראש העירייה הוא בן אלמוות?"

 

[מפענח התעלומות]

אגב לגבי הענווה

גם את זה העלית באחת מהודעותיך הראשונות, וכזכור השבתי לך, שאכן יש קשר (חד-סיטרי) בין חוצפה לבין ענווה: כל החצופים הם גאוותנים, אך לא כל הגאוותנים הם חצופים, כי החצוף הוא סוג מיוחד של גאוותן: זה גאוותן אשר בגלל גאוותו הוא גם מעז לדרוש דרישות, כלומר לצפות שבקשותיו תתמלאנה.

 

[מפענח התעלומות]

כשאומרים "ראוי שנלך" מהו הדבר שאליו מתכוונים?

אם "ראוי שנלך", אז לפי זה - מהו אפוא הדבר הראוי? תשובה: הדבר הוא...שנלך! אז כך גם לגבי השו"ע: הוא הרי כתב "לא יחשוב ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי", אז לפי זה - מהו אפוא הדבר שעליו אומר השו"ע שהאדם לא יחשוב שהדבר ההוא ראוי? תשובה: הדבר הזה, הוא "שיעשה הקב"ה בקשתי". לזה התכוונתי אפוא כשכתבתי שהדבר הזה הוא "מילוי הבקשה".

 

[מפענח התעלומות]

אתחייב לפענח רק תעלומות המנוסחות על ידי כחידה

להבא אנא השתדל להוסיף אחרי כל משל את הנמשל, כפי שגם אני משתדל לעשות - אחרי כל משל שאני מביא (וכזכור הבאתי לא מעט).

במודיעין כינו בצדק את היחידה בכינוי "איפכא מסתברא", כי באמת היא מתאפיינת בהצגת תיזות הפוכות זו לזו. אבל הרי בהודעת ה"איפכא מסתברא" שלך - לא היצגת משהו שהפוך לפתרון החידה שלי, כי החידה שלי ופתרונה עסקו בשאלה מי חשב שחוצפנים הם אלו החושבים שהקב"ה הוא פונקציונר הממונה על מילוי דרישותיהם, בעוד שהודעת ה"איפכא מסתברא" שלך - דנה בשאלה האם הקב"ה מקבל תפילות - שזו סוגיה נפרדת אשר כלל איננה קשורה לשאלה האם חוצפנים הם אלו החושבים שהקב"ה הוא פונקציונר הממונה על מילוי דרישותיהם; והנה לך ראיה פשוטה לכך ששתי השאלות הללו אינן קשורות זו לזו: שהרי - ניתן לענות ב"הן" על כל אחת מהן - מבלי שהעולם ייחרב! ואגב, אותה הודעת "איפכא מסתברא" שלך התיימרה להתבסס על כביכול-עובדה - שאותה כבר היפרכתי אחרי שסיפרתי מה אמרה שכנתי על דברי סוקרטס: ואכן, כשם שמדברי סוקרטס - אשר תבע מכל אדם לשנן לעצמו שהוא בן תמותה ושלכן אין האחרים משועבדים לו - לא בוקעת לחישה הלוחשת שיתכן אדם אשר האחרים כן משועבדים לו ובלבד שהוא לא בן תמותה, כך מדברי השו"ע - אשר אסר על האדם לומר לעצמו שראוי הדבר שהקב"ה ימלא את בקשת האדם הזה - לא בוקעת לחישה הלוחשת שיתכן אדם שבקשותיו כן מתמלאות ע"י הקב"ה ובלבד שהאדם הזה ראוי לכך.

אתה ממשיך לצדד בגירסה "אל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתו אחרי שכיווונתי בתפילתי", תוך שאתה טוען שכך גם גירסת פרויקט השו"ת, אבל אתה מתעלם משתי עובדות: א. גירסה זו מופרכת מצד עצמה (עיין באותיות שהדגשתי לעיל), כי אילו - כטענתך - השו"ע התכוון להתחיל לצטט את מחשבת האדם רק החל מהמילים "אחרי שכיוונתי בתפילתי" - בעוד שהמילים הקודמות היו אמורות להיות דברי השו"ע עצמו (על האדם), אז השו"ע היה אמור לכתוב: "אל יחשוב שראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתו", העדר האות ש מוכיח שהשו"ע מתחיל לצטט את מחשבת האדם - כבר החל מהמילים "ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי", כי ברור שהאדם אומר "ראוי" ולא "שראוי". אגב שים לב, שבדיוק מאותה סיבה - כתב השו"ע בהמשך דבריו: "ויאמר בלבו מי אני דל ונבזה" - אך לא היה שייך שהשו"ע יכתוב: "ויאמר בלבו שמי אני דל ונבזה". ב. פרויקט השו"ת איננו המקור הראשוני. המקור הראשוני, שקדם בכמה מאות שנים לפרויקט השו"ת, הוא זה.

אתה מצטט את דברי השו"ע, אשר אגב (אם כבר - אז) אף אני אצטטן שוב (תוך דילוג על מה שלא רלוונטי): "אל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי...אלא יחשוב...ויאמר בלבו מי אני דל ונבזה בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא", ואחר כך אתה מזכיר שכל זה הנו מה שהאדם נדרש לומר "בליבו". ובכן מה בכך? אכן על האדם אסור לחשוב לעצמו: "ראוי הוא [הדבר] שיעשה הקב"ה בקשתי", אלא על האדם לומר בליבו: "מי אני דל ונבזה, בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה". עד כאן הצהרת השו"ע על האיסור והחובה המוטלים על המתפלל לחשוב ולומר בליבו. אלא שאני הוספתי, שמתוך הצהרה ברורה זו של השו"ע - בוקעת ועולה לחישה לא פחות ברורה, הלוחשת - שאם האדם לא יאמר בליבו "למה מי אני בכלל אדם דל ונבזה" - אלא יחשוב לעצמו: "ראוי הוא [הדבר] שהקב"ה כן ימלא את בקשתי", אז אנו נחשוב ונאמר בליבנו עליו: "למה מי אתה בכלל - אדם דל ונבזה, שתבוא לדרוש דרישות ממלך מלכי המלכים הקב"ה - כאילו שהוא איזה פקיד הממונה על מילוי בקשותיך, חצוף שכמוך". זוהי אפוא הלחישה הברורה - הבוקעת ועולה מהצהרתו הברורה של השו"ע; שעה שמידת בהירותה של לחישה זו, אינה נופלת ממידת בהירותה של הלחישה הבוקעת ועולה מהצהרת שר הכלכלה הנוכחי בנט שהצהיר שהוא הולך רק עם לפיד (שאמר שלא ילך עם החרדים) - כשמהצהרה זו שמע שר האוצר לשעבר שטייניץ לחישה ברורה הלוחשת שבנט לא הולך עם החרדים.

 

[פיקסעלע]

מקור השולחן ערוך הוא בדברי התוספות

המובאים למטה בכוכבית

 

[יחיאב נגר]

זה שליבוביץ מפנה למקור שבתלמוד

ולא לשולחן ערוך, זה מעניין. זו גישה "דרדעית", למי שמכיר...

 

[מפענח התעלומות]

"דרדעית"? למה להיות פרובינציאלי? תגיד "בלדית"

על כל פנים, אמנה כעת - מהקל אל הכבד - שלושה יתרונות בהעדפת המקור מהשו"ע על פני המקור התלמודי, כשהיתרון העיקרי הוא השלישי והאחרון:

א. התלמוד לא אומר משהו לגמרי ברור: "כל המעיין בתפילתו, סוף בא לידי כאב לב". מה זה "המעיין"? על כך ביארו התוספות: "המצפה שתבוא ישועתו". אם כן זה לא ממש התלמוד אלא בעיקר התוספות, והרי ברור שגם הבלדים (וכמובן גם הדרדעים) - הפוסקים לפי הרמב"ם - יסכימו, שבעלי התוספות - שהינם בעיקר פרשני-תלמוד, הינם פחות מוסמכים לחרוץ בעצמם עמדה ערכית-שיפוטית - לעומת בעלי השו"ע.

ג. מה עוד, שהתלמוד בכללו מכיל כידוע - לא רק חלק הילכתי-נורמטיבי - אלא גם חלק אגדתי ענק, בעוד שהתוספות מהווים בעיקרם פרשנות (לאו דווקא פרשנות פסיקתית) לשני חלקי התלמוד הנ"ל; עכשיו לך תדע, האם לשונם של התלמוד ושל התוספות: "כל המעיין בתפילתו [תוספות: המצפה שתבוא ישועתו] סוף בא לידי כאב לב" - מתימרת לייצג את החלק ההילכתי-נורמטיבי או האגדתי של התלמוד; מה שאין כן לשון השו"ע, שנאמרה בשפה קטגורית, שקובעת באופן שיפוטי-ערכי מה ראוי ומה בלתי ראוי: "לא יאמר...אלא יאמר".

ג. חוץ מזה, וזה העיקר: גם אם נפרש את התלמוד לפי התוספות, ואף נטען שבעלי התוספות מוסמכים לקבוע עמדות שיפוטיות-ערכיות - ממש כמו בעלי השו"ע, עדין: עצם לשונם של התלמוד ושל התוספות: "כל המעיין בתפילתו [תוספות: המצפה שתבוא ישועתו] סוף בא לידי כאב לב" - אינה מכילה אף בדל של ראיה לטענת ליבוביץ שזו "חוצפה" (כלשון החידה שלי) לעיין בתפילה מתוך ציפייה שתבוא ישועה, וכלשונו המפורשת של ליבוביץ במאמרו על התפילה: "שאין משמעות התפלה, הדרישה האוילית והמחוצפת שישנה הקב"ה ממנהגו של עולמו לטובת המתפלל". מאידך, מסוף דברי השו"ע מוכח מפורשות, שמי שמתימר "לבקש" מהקב"ה, ראוי לסנוט בו: "למה מי אתה, אדם דל ונבזה, שתבוא לבקש מהקב"ה", אמור מעתה, שלדעת השו"ע, ההתייחסות לקב"ה כפונקציונר הממלא בקשות - היא באמת מחוצפת - ממש כלשונו השנונה של ליבוביץ, שסיכמה במילה בודדת ומדויקת את כל מה שהביע השולחן ערוך במשפט שלם.

 

[יחיאב נגר]

כי דרדעים זה עניין של השקפה

המעדיפה את המקור התלמודי. בלאדים/שאמים זה יותר עניין של נוסח תפילה תימני לעומת ספרדי וקבלת הרמב"ם כפוסק לעומת השו"ע.

לגופו של עניין, טענתך העיקרית נסמכת על כך שנקבל את פרשנות אחרון האחרונים, "מפענח תעלומות", לדברי השו"ע כאילו הם מייחסים חוצפה למתפלל (פרשנות שיש עליה חולקים). קבלה כזו ממילא מנוגדת להשקפה המעדיפה גישה ישירה למקור.

 

[מפענח התעלומות]

גם ליבוביץ לא הצליח להסתמך על התלמוד לבדו

כי בתלמוד לבדו לא נאמרו דברים ברורים, כפי שפירטתי בסעיף הראשון שבהודעתי הקודמת. לכן, ליבוביץ נאלץ להביא את פרשנותם של התוספות לדברי התלמוד. דא עקא, שגם פרשנות זו אינה מציינת חוצפה - ואפילו אינה רומזת לכך - כפי שפירטתי בסעיף השני שבהודעתי הקודמת.

מאידך, השו"ע, אמנם לא אמר ישירות את המילה חוצפה, כמו שבנט לא אמר ישירות שהוא לא הולך עם החרדים; אבל כבר שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ עמד על כך, שלא כל מה שלא נאמר במפורש - הוא בבחינת פרשנות סוביקטיבית גרידא: לפעמים זה ממש אחד ועוד אחד, עד כדי כך - שמתוך מה שלא הוצהר במפורש - אפשר לשמוע לחישה מאד ברורה מתחת לשטיח, לא רק כפרשנות גרידא של אחרון האחרונים - אלא ממש כלחישה מפורשת מפי המקור הראשוני בכבודו ובעצמו, ודומני שאין חולקים על כך שליבוביץ עצמו - לא הדרדעי אלא הלאטבי - בהחלט ראה בשו"ע מקור ראשוני רציני, שממנו אין להתנזר לצורך הבאת אסמכתאות מכובדות (כעת אני נזכר באסמכתא שהביא הלאטבי שלנו לצורך הצגת עמדתו בעניין המתת חסד).

אגב, את פירוט ההקבלה המדוייקת שבין לחישתו של בנט ללחישתו של השו"ע - תוכל למצוא בהודעתי הקצרה כאן.

 

[מפענח התעלומות]

מקור השולחן ערוך הוא הטור והסמ"ק.

התוספות אומרים משהו אחר לגמרי. וראה עוד על כך - במורד השירשור, בתגובתי היותר מפורטת ליחיאב נגר.