חידה מי חשב שזו חוצפה להתיחס לקב"ה כפונקציונר

זה כבר פלפול

השו"ע אומר: אל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי/ו כיון שכוונתי בתפלתי כי אדרבה זה מזכיר עונותיו של אדם (שעל ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו) אלא יחשוב שיעשה הקב"ה בחסדו ויאמר בלבו מי אני דל ונבזה בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו.
מכאן שמי שאומר "ראוי שהקב"ה יעשה בקשתי/ו" מפשפשין במעשיו. ואין כאן שום חוצפה.
ואילו ליבוביץ טוען שהאל הוא מצוי אמת ואינו ספק צרכיו של האדם. וזה אינו עולה בקנה אחד עם דברי השו"ע.
 
לא פילפול אלא לחישה הבוקעת ועולה מדברי השו"ע

לשיטתך - שזה פילפול - יוצא, שגם מה שיובל שטייניץ אמר על בנט - זה פילפול. אבל זהו, שזה לא פילפול - אלא זו לחישה ברורה הבוקעת ועולה - מתוך דברי בנט ומתוך דברי השו"ע, ממש כמו - שמתוך אחד ועוד אחד - בוקעים ועולים השניים.

אני מסכים איתך שמדברי השו"ע עולה שמי שחושב "ראוי שהקב"ה יעשה בקשתי" מפשפשין במעשיו. אבל גם עולה מדבריו עוד משהו: שבמקום שהאדם יחשוב "ראוי שהקב"ה יעשה בקשתי" - על האדם לחשוב "[למה] מי אני [בכלל] דל ונבזה שאבוא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה"; מכאן בוקעת ועולה הלחישה, שאם האדם - כן חושב "ראוי שהקב"ה יעשה בקשתי" - במקום שהאדם יחשוב "למה מי אני בכלל דל ונבזה בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה", או-אז אנו נזכיר לו לחשוב כך - בבחינת את פתח לו.

לדעתי, בסוף דבריך עירבבת בין דברי ליבוביץ לדברי ליבוביץ. אני התיחסתי ספציפית לדברי ליבוביץ המסויימים מאד במאמרו על התפילה, שם טען ש"דרישה" מהקב"ה (שישנה ממנהגו של עולם) היא "מחוצפת".
 
אין כאן שום הכרח,

וגם לא נראה לי הגיוני.
אם היה הפוך היית מוצא לי ק"ן טעמים למה זה לא נכון.

ולגבי ליבוביץ כתבת באופן כללי "אם כי קצת תמוה בעיני, על שלא הוזכרה הפנייה מפורשת זו, במאמר "על התפילה".
מה ההגיון שיביא את דברי השו"ע שסותרים את השקפתו?
 
מה שאתה אומר זה גם מה שבנט אמר

בנט אמר "לא אמרתי שאיני הולך עם החרדים, רק אמרתי שאני הולך עם לפיד, ומזה אין שום הכרח שאיני הולך עם החרדים", אז שטייניץ הגיב: "כפילוסוף אני אומר לכם, שזה ממש אחד ועוד אחד: אם לפיד אומר שהוא לא הולך עם החרדים, ובנט אומר שהוא הולך רק עם לפיד, אז מדברי בנט בוקעת ועולה הלחישה, שהוא לא הולך עם החרדים, גם אם בנט לא אומר זאת במפורש". עד כאן דברי שטייניץ. אז אף אני כפילוסוף אומר לך, שדברי השו"ע הם ממש אחד ועוד אחד: אם השו"ע אומר - שבמקום שהאדם יחשוב "מגיע לי שהקב"ה יעשה את בקשתי" - על האדם לחשוב "למה מי אני בכלל", אז מזה בוקעת ועולה הלחישה, שאם האדם כן חושב "מגיע לי שהקב"ה יעשה את בקשתי" - במקום לחשוב "למה מי אני בכלל", אז השו"ע יחשוב על האדם הזה: "למה מי אתה בכלל".

לגבי ניסיונך להשיב על תמיהתי על ליבוביץ: דרכו של ליבוביץ לדעת להפריד בין הדבקים. למשל, לא היה איכפת לו לצטט את דברי רבי יצחק "ברצונו נטלה מהם ונטלה לנו", למרות שהשקפת ליבוביץ סותרת את דבריו האחרים של רבי יצחק ("שאם יאמרו [הגויים] לסטים אתם וכו' יאמרו להם [היהודים] וכו") - דברים אשר מהם משמע שהיהודים מנצחים בויכוח שבינם לגויים על גזילת הארץ. ואף לענייננו היה ליבוביץ יכול לצטט מהשו"ע רק את הקטע הרלוונטי שמתאים להשקפתו (כפי שציטטתי גם בנוסח של פתרון החידה) - תוך דילוג על הקטע שלא מתאים להשקפת ליבוביץ - כי כאמור דרכו של ליבוביץ לדעת להפריד בין הדבקים.
 
אין כאן שום מגיע לי

ושום חוצפן. לא מיניה ולא מקצתיה זאת פרשנות חופשית שלך.

לגבי ליבוביץ. שוב, הוא הביא את דברי ר' יצחק במלואם והוא (לצערי) השכיל להסיב אותם לתמיכה בשיטתו, נגד טענת היהודים.

לעומת זאת דברי השו"ע סותרים את עיקר משנתו של ליבוביץ שאומרת ה' "אינו ספק צרכיו של האדם".
 
אדם האומר "ראוי שיתנו לי" בעצם אומר "מגיע לי"

בעוד שאדם האומר לזולתו "למה מי אתה בכלל", בעצם אומר לזולתו "חוצפן שכמוך".

כמובן אפשר להתווכח על סמנטיקה: מה הפירוש של "ראוי שיתנו לי", ושל "למה מי אתה בכלל", אבל בכך הויכוח נגרר לגופו של מילון, במקום שירד לגופו של ענין. אם אדם אומר "אין חוצנים", ושני עונה לו "יש חוצנים כי כשאני אומר חוצן אני מתכוון לדברי ישעיהו הנביא שאמר והביאו בנייך בחוצן ובנותיך על כתף תינשאנה", אז יוצא שהויכוח בין שני בני האדם האלה - אינו יורד לגופו של ענין - אלא לגופו של מילון, וכך הויכוח מאבד את טעמו. אם אתה מעוניין בויכוח שיורד לגופו של ענין, אז כמוסכמה ראשונית עליך לאמץ את המילון של זה שאליו אתה מגיב. אם במילון שלו "חוצן" הוא יצור שנוצר בחלל החיצון, אז קח את זה כנקודת המוצא של הדיון ומזה תנסה להתקדם ולברר האם יש או אין חוצנים - לפי המילון של זה שאליו אתה מגיב - לא לפי המילון של ישעיהו הנביא, אחרת אין טעם בהמשך הדיון בשאלה האם יש או אין חוצנים. אם במילון של האדם שאליו אתה מגיב - הפירוש של "ראוי שיתנו לי" הנו "מגיע לי", והפירוש של "למה מי אתה בכלל" הנו "חוצפן שכמוך", אז קח את זה כנקודת מוצא של הדיון ומזה תנסה להתקדם. אבל אם תנסה לחלוק על עצם המילון של זה שאליו אתה מגיב, אז זה מעקר כל טעם בהמשך הדיון.

ליבוביץ הביא את דברי רבי יצחק רק בפיסקה של העמוד הקודם - שבה הוא רק ציטט את דברי רבי יצחק - מבלי לרמוז האם הוא מסכים עם מה שמצוטט. מאידך, בעמוד הבא, שבו ליבוביץ כבר הירשה לעצמו להביע את הסכמתו עם התוכן המצוטט, הוא דילג על המשפט הבעייתי "שאם יאמרו [הגויים] לסטים אתם...יאמרו להם [היהודים] וכו". למה דילג? כי משפט זה רומז שבויכוח על גזילת הארץ יש ליהודים טיעון סופי מנצח, מה שלא מסתדר עם ההשקפה הפוליטית של ליבוביץ. אבל למרות כל זאת, ליבוביץ כן הביא בעמוד הבא את המשפט האחר המוסכם על ליבוביץ "ברצונו נתנה מהם ונטלה לנו". אמור מעתה: ליבוביץ ידע להפריד בין הדבקים. לכן ציפיתי שגם בנושא של החידה - ליבוביץ יפריד בין הדבקים, ומכאן שורש תמיהתי על ליבוביץ.
 
אני מסכים אתך

אם מדובר ביצירה אישית שלך, שמי שמגיב אליך עליו לאמץ את המילון שלך.
אבל כאן אתה מנסה להסביר את דבריו של אדם אחר, של השו"ע ועליך אתה להיות כפוף אליו.
אתה לא יכול לפרש את דבריו בניגוד לעולמו לסגנונו ולרצונו.
אני אקח את הדוגמא שלך הייתכן שמישהו יביא את הפסוק שהבאת מישעיה ויאמר יש חוצנים? או יאמר הנביא יחזקאל הכיר את החשמל?...
אתה הרי מסכים שיש בין השו"ע לליבוביץ תהום פעורה בתפיסת התפילה, במעורבותו של הקב"ה בעולם, ועוד. לטשטש את זה, זה לחטוא לאמת.
גם מבחינה מילולית מי שאומר ראוי הוא שיעשה בקשתי/ו הוא לא בהכרח אומר מגיע לי. אלא דומה הוא למי שמציע את מרכולתו ואומר ראה מה יפה סחורתי או ראה איך אני יודע לעשות את העבודה כדי שיתקבל לעבודה, וכן כיו"ב. אבל ברור שהוא לא תובע אלא עיניו תלויות בחסדיו.
אז כשהשו"ע אומר לו תחשוב מי אני דל ונבזה. מנמיך לו ציפיות שלא תפגע אמונתו, במידה ולא תתקבל תפילתו.
אך לא מתכוון לומר לו אתה חצוף.
 
גם אני מסכים איתך

שהייתה יכולה להיות בעיה בהודעת החידה, אילו בהודעת החידה הייתי מנסה לייחס לשו"ע מילון שונה מזה של השו"ע. אבל זהו, שלא.

א. האם הביטוי "מגיע לי" צויין בנוסח הודעת-החידה שכלפיו הפנית את הכותרת "איפכא מסתברא"? לא, אלא הביטוי ההוא צויין בהודעתי הלפני קודמת. אז הריני להזכיר, שהנדון שלי הוא תגובתך "איפכא מסתברא", שהופנתה כאמור כלפי הנוסח המדוקדק והאותנטי של הודעת החידה, לא כלפי הודעתי הלפני קודמת - שהייתה כרוכה במילון פחות אותנטי ויותר מודרני. אילו הייתי מנסח את הודעתי ההיא באופן מדוקדק יותר - אז כך הייתי מנסח שם את דבריי (כפי שאגב ניסחתי זאת פעמים רבות לאורך השירשור הזה): "אני כפילוסוף אומר לך, שדברי השו"ע הם ממש אחד ועוד אחד: אם השו"ע אומר - שבמקום שהאדם יחשוב 'ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי' - על האדם לחשוב "למה מי אני בכלל", אז מזה בוקעת ועולה הלחישה, שאם האדם כן חושב 'ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי' - במקום לחשוב 'למה מי אני בכלל', אז השו"ע יחשוב על האדם הזה: 'למה מי אתה בכלל'...".

ב. האם, כשהזכרתי בחידה "חוצפה", התכוונתי חלילה לייחס לשו"ע פירוש שונה ממה שהשו"ע מבין במילה "חוצפה"? לא. אז למען הסר ספק - הריני להבהיר, שבמילון שלי, כשאני אומר לאיזשהו אדם: "למה מי אתה בכלל, חוצפן שכמוך, שתעז לבוא'", אז אני מתכוון להגיד לאדם הזה: "למה מי אתה בכלל, דל ונבזה, שתבוא'". ואם כל זה לא מובן לך מספיק, אז הריני להבהיר כאן עוד - ממש ברחל בתך הקטנה, שכאשר בהודעת-החידה טענתי שלדעת השו"ע זו חוצפה להתייחס לקב"ה כפונקציונר, אז ב"חוצפה" התכוונתי אל התנהגותו של אדם שכלפיו היה מגיב השו"ע: "[למה] מי אתה [בכלל], דל ונבזה". במילים אחרות, כאשר אתה קורא את נוסח החידה: "מי חשב שזו חוצפה להתייחס לקב"ה כפונקציונר", עליך לפרש את כוונתו של בעל החידה כך: "מי חשב, שכשאדם מתייחס לקב"ה כפונקציונר - אז יש לחשוב על האדם הזה: למה מי אתה בכלל דל ונבזה".

ג. אתה שוב טוען "שיש בין השו"ע לליבוביץ תהום פעורה בתפיסת התפילה, במעורבותו של הקב"ה בעולם, ועוד. לטשטש את זה, זה לחטוא לאמת". אז הריני שוב להזכיר, שהחידה לא עסקה בליבוביץ, כך שהיא לא מטשטשת כלום. רק התמיהה עסקה בליבוביץ. לגבי התמיהה, הריני שב ומפנה אותך לפיסקה האחרונה של הודעתי הקודמת.
 
המוזיקה המוזיקה

אומרים הצרפתיים היא שעושה את ההבדל.
יש את הסגנון של השו"ע: "...ויאמר בלבו מי אני דל ונבזה בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו" כאן אפשר לשמוע הרבה חמלה,
לעומת הגערה שלך: "למה מי אתה בכלל דל ונבזה" שמשמעותה כלשונך: "למה מי אתה בכלל, חוצפן שכמוך" כמו הסיפור על האב שקיבל מברק מבנו. תלוי באיזה נימה קוראים אותו.
כך גם לגבי המתפלל הוא אומר ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי/ו כיון שכיוונתי בתפילתי, אני דווקא שומע כאן תחנונים וכניעה. לא פונקציונר לא ממונה ולא מחוייב.

לגבי ליבוביץ, ההערה שהוספת אחרי ה"חידה" בין אם היא קשורה ל"חידה" ובין אם לאו, מטשטשת את ההבדל בין השו"ע לליבוביץ בתפיסת התפילה ובמעורבות ה' בעולם.
 
גם המוזיקה של בנט היתה מתונה

מה בסך הכל בנט אמר? אמר "אני הולך עם לפיד". אין כאן שום אינטונאציה אנטי-חרדית. אמר לו שטייניץ: "אין כאן אינטונאציה אנטי-חרדית, אבל יש כאן אחד ועוד אחד, כי הואיל ולפיד אומר שהוא לא הולך עם החרדים, ובנט אומר שהוא הולך עם לפיד, אז מדברי בנט בוקעת ועולה הלחישה, שהוא לא הולך עם החרדים".

גם בדברי השו"ע אין אינטונאציה של "מי אתה בכלל דל ונבזה", אבל יש כאן אחד ועוד אחד, כי הואיל ולדעת השו"ע - במקום שהאדם יחשוב "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי" - הוא אמור לחשוב "מי אני דל ונבזה שאבוא לבקש", אז מכאן בוקעת ועולה הלחישה שלדעת השו"ע, אם האדם כן חושב "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי" במקום לחשוב "מי אני דל ונבזה" - אז אנו נזכיר לו "מי אתה דל ונבזה", בבחינת את פתח לו.

לגבי טענתך שמתוך דברי המתפלל "ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי/ו כיון שכיוונתי בתפילתי", אינך שומע "לא פונקציונר לא ממונה ולא מחוייב": תמהני, האם טענתי שמזה אנו שומעים על פונקציונר או ממונה או מחויב? רק טענתי שיש כאן קל וחומר: כי הואיל ומדברי השו"ע בוקעת ועולה הלחישה שלדעת השו"ע - אדם שחושב "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי" - אנו נזכיר לו "מי אתה דל ונבזה", אז קל וחומר שלדעת השו"ע נזכיר זאת לאדם שחושב שהקב"ה הוא פונקציונר.

לגבי טענתך שתמיהתי על ליבוביץ מטשטשת את ההבדל בין השו"ע לליבוביץ. היא היתה יכולה לטשטש אילו היא היתה טוענת איזושהי טענה חדשה. אבל היא לא טענה שום טענה חדשה, אלא רק תמהה תמיהה חדשה. תמיהה אינה יכולה לטשטש כלום. התמיהה היא, למה ליבוביץ - אשר כידוע לכולם יודע להפריד בין הדבקים - לא ידע להפריד כאן בין הדבקים.
 
אתה יודע מה?

נניח שאתה צודק במאה אחוז,
הטענה שלי הייתה שהדברים לא היו ברורים מאליהם, בוודאי לא בעיניי.
לא הלימוד שלך את דברי המתפלל, ולא הלימוד שלך את דברי השו"ע, ולא שהתמיהה שלך אינה מטשטשת בין השו"ע לליבוביץ.
לכן בקשתי הבהרה.
 
אתה יודע מה? נניח שאתה צודק

ושבעיניך דבריי לא היו ברורים מאליהם. אז יכולת לצאת בכותרת "אנא הבהר האם כוונתך לכך וכך" וכדומה. אבל אתה ישר יצאת בכותרת הטוענת שמסתבר ההפך ממה שאני אומר. איך יכול שכבר היה ברור לך שמסתבר ההפך ממה שאני אומר, אם עדין לא היה ברור לך מה אני אומר?
 
אותי עניין דבר אחד

מה אתה רוצה להגיד ב"חידה".
הרי גם אתה הסכמת אתי שזאת חידה רטורית.
לי לא היה ספק שאתה מנסה לחבר בין שתי התפיסות של השו"ע ושל ליבוביץ. ועל כך הזדעקתי.
 
אינך יכול לתפוס את החבל משני קצותיו:

גם לטעון (בהודעותיך הקודמות) שהיה אצלך "חשש" בעלמא, וגם לטעון (בהודעתך הנוכחית) "שלא היה לך ספק". אם אכן (כפי שאתה טוען כעת) לא היה לך ספק - אלא היתה לך ודאות - שאני מתכוון לחבר בין תפיסת השו"ע לתפיסת ליבוביץ, אז הריני להודיעך חגיגית שלוודאות הזאת לא היה על מה להתבסס.

לגבי שאלתך על החידה: חידה, היא שאלה קשה לפיצוח. היצגתי את שאלתי כחידה, משום שהערכתי שהיא קשה לפיצוח. וגם מיהרתי לענות, כי הערכתי שאף אחד בפורום לא יוכל לענות עליה, מפאת היותה כה קשה לפיצוח.

על כל פנים, מתוך השתלשלות העניינים לא היה לך בסיס להעריך שאני מתכוון לתלות את החידה בתמיהה על ליבוביץ שבאה אחר כך: כפי שכבר כתבתי לך פעמים רבות: התמיהה אמנם מושפעת מהחידה (עובדה שטכנית לא היה ניתן להציג את התמיהה מבלי להציג קודם לכן את החידה), אבל החידה לא מושפעת מהחידה (עובדה שטכנית כן היה ניתן להציג את החידה גם מבלי להציג את התמיהה). ואגב גם התמיהה אינה עוסקת בתפיסתו הכללית של ליבוביץ אלא רק בדבריו ש"דרישה" מהקב"ה היא "מחוצפת", ולכן המקסימום שיכולת לעשות למקרא התמיהה - זה להבין שאני מנסה לתמוה על ליבוביץ מדוע לא קשר בין דעת השו"ע לבין דעת ליבוביץ על החוצפה שישנה בדרישה מהקב"ה.
 
אינך יכול לתפוס

שיש כזה דבר התרשמות?
כך אני התרשמתי, כך הבנתי. ואני לא חושב שזאת הבנה מופרכת.
ללא ההבהרה שלך יש מקום לטעות.
ואני לא חושב שחובת ההוכחה עלי למה הבנתי כך ולא אחרת.
 
אני כן תופס שכך התרשמת אבל אני עדין טוען

שכל עוד שאינך מנמק את התרשמותך, אז זכותי לטעון שאין לה בסיס.
 
בוודאי זכותך

זכותך וחובתך.
חג
שמח לך ולבני ביתך.
 
גם לך. בילא"ו.

רבי חנניה בן עקשיה אומר...
...חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר! יתגדל ויתקדש שמיה רבא...
נו, מי אומר קדיש? מה זה? יש כאן מנין בכלל? או שרק אני ואתה נשארנו פה לבדנו?
אוקי, לפי כמות הצפיות שיש להודעתך האחרונה אני רואה שיש לנו מנין; בסדר, אז מחדש: רבי חנניה...
 
למעלה