חידה רטורית

לא. לא.

שום דבר במציאות העכשווית האמפירית מדעית, אינו יכול לשכנע אותי, אף שאני יודעו בוודאות גמורה וייתכן שאף ידיעה זו כפויה עליי מעצם טבעי האנושי, להאמין בדבר מה. שום נתון מדעי אמפירי אינו יכול לעשות זאת. אלו הן שתי קטיגוריות נפרדות של החשיבה האנושית. ואפילו דבר שאיננו מדעי, אלא לוגיקה צרופה, שהיא במהותה מטאפיזית, ודומני שכאן באמת לא ניתן לומר שאדם יכול להתעלם ממנה מחמת חוסר בקיאות וכו', לא תשכנע אותי להאמין במשהו. העובדה שאני יודע ש-2+2= 4 לעולם לא תגרום לי שלא לבזבז כסף יותר מסך זה על אף שאני יודע מהן ההשלכות לכך. רוצה לומר לא יהיה הכרח כזה, וקורלציה פונקציונלית כזו הקיימת בעולם המדעי - אינה קיימת באדם - שהוא יצור אנושי בעל תודעה ובעל רצון. אין רצון אלא לבעל הרצון, ולא בטבע. ואדם, מבחינה זו, הוא מעל לטבע. שני אנשים יכולים לראות את אותו הדבר בדיוק: כדור הנורה מאקדח והורג אדם. שניהם יסכימו על העובדה המדעית שאדם זה מת! אבל, האחד יצדיק זאת מטעמים שונים, והשני יאמר רצח לפנינו. אמונה שייכת למימד ההכרתי של האדם המעוניין (כלומר הרוצה) באמונה זו, מבלי יכולת לנמקה, או יותר נכון מבלי לעשות לה רדוקציה הנמקתית תקפה, על אף שהוא יכול לנמקה באופן שהוא חושב לנכון כי זהו נימוקה, והנמקה זו למעשה היא מלל בלבד. והאמונה באלוהים היא לא הייחודית, אלא ערכים רבים נכללים בזה העניין, וזה כולל גם דבר הטרוויאלי מאוד בעולמנו זה - והקרוי בשם הכולל "אהבה" בין עלם לעלמה.

וזה במציאות העכשווית, לא כל שכן בהיסטוריה. כן, גם אם אלוהים בכבודו ובעצמו ירד ויופיע, ויעשה ניסים לישראל, יבקע להם הים, יאכילנו את המן, ישקנו מן הבאר, יקיפנו בענני כבוד, יעניש את אוייבנו באותות ובמופתים באדמות בני חם, עדיין יהיו כאלו אשר יאמרו על צלם זהב - אלה אלוהיך ישראל!!

העקידה אין חשיבותה ואין משמעותה בהתממשותה בפועל, בין אם הייתה ובין אם לא, אלא משמעותה הגדולה והנשגבה היא במה היא באה ללמדנו. אדם לא קורא בתורה ומאמין באלוהים. אלא אדם המאמין הוא זה הקורא בתורה, וכאן אני מוסיף ובהדגש רבתי - אדם המאמין הוא זה הקורא בתורה ומקיים את ציוויה ואת הנהגותיה! מי שחושב שאלוהים ירד במעמד הר סיני ונתן לנו את תורתו כדי ללמד אותנו פרק בהיסטוריית תולדות העמים, או/ו את עקרונות הגיאומטריה האוקלידית, או/ו את תורת הריאגנציה האנזימית או/ו את ההתפתחות הפנולוגית,מורפולוגית, סינטקטית של השפה העברית - לא רק שלא יודע על מה הוא סח, אלא הוא משפיל אלוהים זה ותורתו עד תהום.
 
אני מסכים אתך

אבל רק באופן חלקי לפני כמה שנים עובד ערבי תקע סכין בגבו של המעביד שלו ורצח אותו, למרות שהיה מעביד למופת ותשע שנים אכל מידו. במאורעות תרפ"ט רצחו הערבים במיתה אכזרית שלא תתואר, רופא יהודי שטיפל בהם במסירות אין קץ בדרך כלל חינם אין כסף. או כמו שכתב בניון בשיר שלו שכל הצבועים תפסו עליו טרמפ. אני מסכים אתך שאין מה לעשות אי אפשר לשכנע כפויי טובה לשנות את דרכם. מעניין למה קוראים לכיו"ב כפויי טובה הרי זה בדיוק להפך! הטובה שעשו להם לא כופה עליהם שום דבר עובדה שהם יכולים לגמול רעה תחת טובה. כנראה הביטוי הוא בלשון סגי נהור. אז כפויי טובה לא חסרים.

מה שאני לא מבין כיצד אפשר לעבוד אל שאינו מקבל תפילות, שאינו מתערב בעולם, ושאין לו קשר עם בני אדם, ועוד לחשוב שזה ערך עליון. אגב איך יודעים שהוא בכלל קיים?

אנחנו אומרים: "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וְלֹא גוֹרָלֵנוּ כְּכָל-הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ"
במה אנחנו שונים מהם?
 
מה זאת אומרת האל לא מקבל תפילות?

הוא מצווה עליהם (למ"ד תפילות מדאורייתא. מה זאת אומרת אינו מתערב בעולם, הוא העולם ומעבר לו, שלית אתר פנוי מיניה? מה זאת אומרת אין לו קשר עם בני האדם? הוא יצרם והוא עשאם? אני לא מבין איך אתה מבין דברים אלו ועוד מתוך דבריי..

איך יודעים שהוא קיים? זהו שלא יודעים במובן "ידיעה" כשם שאנחנו יודעים שיש שדה גרביטציוני - אהה.. זה דבר גדול מאוד מאוד. לעומת זאת, לאנשים מאמינים קיימת ודאות שהוא קיים. ודאות נבדלת מידיעה ועולה עליה. ודוק.
 
מה זאת אומרת

"הוא מצווה עליהם"? הוא דיבר עם מישהו?
ואם מתפללים מספיק טוב אז הוא ירפא את החולה בניגוד למצבו הרפואי הטבעי? או יוריד גשם גם כשאין סיכוי לגשם מבחינה מטאורולוגית-דטרמיניסטית?
ומה זאת אומרת "הוא יצרם והוא עשאם? אתה יכול לפרט קצת?
ומה זאת אומרת "לאנשים מאמינים קיימת ודאות שהוא קיים"? הם נולדו עם הידע הזה, או מישהו שכנע אותם?
 
לגבי הרישא, הייתי מספק ברור בהודעה הקודמת

לגבי הסייפא - אסביר: העובדה שאני רוצה עכשיו לענות לך ודאית לי יותר מזה שאתה קיים! (וכדי לא להיות גונב דעת, זה ניסוח כמעט מדוייק של לייבוביץ' עצמו). אבל העיקרון ברור: העובדה שאני רוצה במשהו, או מאמין במשהו (וזוהי טאטולוגיה: אני רוצה להאמין, ולכן מאמין) ודאית לאדם הרוצה בכך, יותר מאשר ודאותו שקיים עולם בכלל.
 
מצוין!

אם אתה יודע תשובות לשאלותי -הרי אמרת שכבר ענית, ומאחר והרצון שלך לענות לי כל כך עז, אך מאידך, אודה ולא אבוש, לא ממש הבינותי את תשובותיך, התואיל בטובך אפוא לענות בצורה יותר ספציפית לשאלותי?
לנוחיותך הנה שוב השאלות:
מה זאת אומרת "הוא מצווה עליהם"? הוא דיבר עם מישהו?
ואם מתפללים מספיק טוב אז הוא ירפא את החולה בניגוד למצבו הרפואי הטבעי? או יוריד גשם גם כשאין סיכוי לגשם מבחינה מטאורולוגית-דטרמיניסטית?
ומה זאת אומרת "הוא יצרם והוא עשאם? אתה יכול לפרט קצת?

גם על הסיפא לא קיבלתי תשובה.
לא שאלתי מהי רמת הודאות שלך לגבי הרצון שלך להאמין,
שאלתי: מה זאת אומרת "לאנשים מאמינים קיימת ודאות שהוא קיים"? הם נולדו עם הידע הזה, או מישהו שכנע אותם?
או במילים אחרות איך אתה נהיית מאמין?
 
אענה על השלוש באחת..

התורה נתונה, כמו כל נתון באקזיסטנציה האנושית. ונתון זה שישנו בפנינו צריך לבחון ראשית, מאיין מקורו, ושנית, מה הוא אומר לנו (ולא בטוח מה קודם). קריאה בתורה מעלה שני דברים, ושניהם בעלי משמעות. הראשון, יש מקור אלוהי לה, ושנית, מקור זה מצווה. השאלה שנשאלת היא האם אני מקבל את הציווי הזה או לאו. ומכיוון שאין שום דבר במציאות הזו ובחשיבה האנושית שיכול להסביר מהו המקור הזה בדיוק (השכל האנושי מוגבל - והדבר היחידי האפשרי במסגרת זו, היא האפשרות שיש לאדם להסיק קיום של דברים מעבר להכרתו - ויש יכולת כזו רק לאדם - אבל לעולם לא תוכל להכיר מהו הדבר כשלעצמו, לא כל שכן ידיעתו של הדבר) מונחת בידך שתי אפשרויות: הראשונה, אע"פ שמבחינה תיאורטית אינני יכול לשלול שקיים אלוהים, הרי אני בהחלט יכול לחשוב שהוא אינו קיים, ועל כן, אינני מקבל לא אותו ולא את ציווייו. והשנייה, היא להאמין בו ולקיים מצוותיו, שהן הדרך היחידה לעובדו כפי שמופיע לנו בנתון הקרוי "תורה". ואלו ואלו תלויים אך ורק ברצונו של האדם המקבל או לא מקבל זאת - מבלי שום יכולת לנמק את רצונו זה. יחד עם זאת, וכי רצונו של האדם מילתא זוטרתא היא? מבחינת האדם המאמין, הרוצה בכך, הרצון לעובדו ודאי לי יותר מאשר כל נוסחה מתמטית, ואפשר שעבור הכרעתי הרצונית אהרוג ואיהרג יותר מאשר אילו ידעתי בוודאות שאלוהים היה קיים, אבל לא היה ברצוני לעובדו (מכיר בבוראו ומורד בו).

ואחרונה, אינני אדם מאמין.
 
זה היה ניתוח אנתרופולוגי מעניין

לשבט שלא ניתן להגיע אליו, או לתקשר אתו.
אבל מדובר כאן בעם שלנו, בך. התורה תובעת מאתנו תרי"ג מצוות לא הכי נוחות ולא תמיד נעימות, ואוסרת עלינו דברים אחרים שבא לך לעשות.
האם על בסיס מה שכתבת, אדם אמור לוותר על הכיף שלו ויכיר בחובתו לקיים מצוות?
איך אתה למשל הגעת להכרה שאתה מחויב לקיים מצוות?
&nbsp
מה זאת אומרת "יש מקור אלוהי לה"?
&nbsp
 
האקזיסטנציה האנושית לעיתים תובעת ממך גם להיהרג

ואם אתה מקבל על עצמך ערכים מסויימים, לא דתיים כלל, המחייבים אותך לעשות דברים שהם לא נעימים ולא "בא" לך עליהם - ודומני כי מוות בעינויים עונה על הקריטריון הזה - תעשה זאת. נו, למה? פשוט מאוד - כי אתה מקבל על עצמך לעשות זאת וזוהי הכרעתך פרי רצונך הארביטררי (שרירותי).
 
אז מה?

זה אומר שזה נכון? לכן זה מחייב? זאת הוכחה שהמקור אלוהי?
מכאן באה לך ההכרה שאתה מחויב לקיים מצוות?
&nbsp
 
הרי זה כל העניין.. שאנחנו לא מדברים אונטלוגית

האם הדבר "ישנו" או לא! נכון או לא! - אנחנו מדברים על הכרעתו של האדם שהיא תלויית רצונו הארביטררי - זו אינה שאלת וריפקצייה במשמע, שאם אדע שיש אלוהים - אז הכרח שאעבוד אותו?? ברור שלא! הרי זהו המושג של מכיר בבוראו ומורד בו. רואה אותו בחוש, עושה לו ניסים, והוא בכל זאת חוטא. וזה לא קשור רק להכרעות מסוג תיאולוגי. אלא הכרעות אתאיסטיות לחלוטין. העובדה שאני יודע בוודאות שדבר זה קיים, אינו מכריח אותי לפעול על פיו ולקבלו. אינני יודע בכמה דוגמאות, ובכמה מילים הכברתי בזה העניין - ולא נודע כי בא אל קרבנה. פשוט לא נודע. דומני שמושגים אלמנטריים בתורת ההכרה האנושית אינם ברורים לך דיים. ההבדל בין האדם לבין כל הטבע והעולם הוא ברור - וישנה דיכוטמיה עצומה ביניהם. לאדם קיים עוד נתון פלאי הקרוי רצונו. בטבע לא קיים רצון. קיים הכרח! אבן המצויה בשדה גרבטיציוני מוכרחה ליפול. זה עקרון פיזקלי סיבתי פונדמנטלי. לעולם היא לא תנהג אחרת. ואילו אדם יכול לנהוג בכל סיטואציה שעולה על דעתך אחרת. שום סיטואציה בחיים אינה מחייבת את האדם לנהוג כפי שהוא נוהג. בין אם הדבר רציונלי או לא. הוא יכול להסתער אל מותו מול חטיבת שריון ורגלי בהגנתו על המולדת למרות שברור לו שהוא ימות. והוא יכול גם לברוח.מה גורם לכך? שום דבר בטבע, אלא מושג פלאי הקרוי רצונו, שהוא אחד מהאנטינומיות והפרדוכסים הגדולים הקיימים באקזיסטנצייה האנושית, שעליו אמרו גדולי ההוגים בכל הזמנים - שאינו ניתן לפתרון ולעולם לא ייתכן לו פתרון - אלא הוא נתון, וצריך ל"חיות איתו".


מניין באה לי ההכרה שאני מחוייב לקיים מצוות? אני רוצה בכך! ומעוניין בכך בכל נימי נפשי! ללא שום הנמקה, כך אני רוצה.
מניין לך ההכרח שאתה מעוניין לענות לי? יש לך הנמקה? מניין לך ההכרח שאתה אוהב את זוגתך? יש לך הנמקה? מניין לך ההכרח שאתה פטריוט? יש לך הנמקה? (אתה תתן לעצמך הנמקה, זה טבעו של המוח האנושי להתמודד עם אנטינומיות מהסוג הזה - ההנמקות הללו אינן ולא כלום, כי על כל אחת מהן תשאל, למה? ותגיע עד אחרית ללא שום תכלה ובייחוד בכל רגע נתון אתה יכול להחליף את אהבת חייך, את אמונתך, את רצונך לענות לי וכו' - וכדאי לתת את הדעת לזה האחרון:)
 
כל שכן וקל וחומר

אם יש כאלה שמורדים למרות שיודעים את רבם, "רואה אותו בחוש, עושה לו ניסים, והוא בכל זאת חוטא" על אחת כמה וכמה שימרדו כאשר אומרים להם שאין כלום בעצם מבחינה אונטולוגית.
(ואם זה לא אונטולוגי מה כן?)
&nbsp
 
רגע, רגע..

שוב, אתה אינך שם לב לדבריי - אני לא אמרתי ש"אין כלום", אמרתי שזו לא השאלה (אונטולוגית). שכן גם אם יש זה לא מחייב את האדם וכו'. ואתה הרחבת זאת והקשת מדבריי שגם אם אין ברמת הידיעה הברורה משמע שעדיין יכול לעובדו, וזה אין שוטה שיאמרו. שאלת ה"יש" גבי הקב"ה אינה רלוונטית לא בגלל שיש או אין, אלא בגלל שלעולם לא תוכל לדעת דבר זה. הוא מצוי במישור שונה לחלוטין של החשיבה האנושית (קונאטיבי וקוגנטיבי) אבל עבור אדם המאמין, אלוהים הוא לא רק "יש", אלא הוא כל "היש", ויחד עם זאת המאמין לא מוכרח לקיים מצוותיו ויכול שלא לעשות כן.

שאלת האמונה היא שאלה אפיסטימולגית - שאלת ההכרה. אין שום אדם חושב, יהא זה האתאיסט הגדול ביותר, שיכול להפריך את קיומו של אלוהים, אומנם, גם לא לאשר. יחד עם זאת, יש הוגים רבים שטוענים כי הכרת הדבר (ובנוגע לאלוהים הסקת אפשרות קיומו), אינה מחייבת את האדם לדבר אם אינו מקבל על עצמו חיובים אלו - מקבל דייקא (ואף הדעת נותנת כן, וכך משתמע בהדיא מן הכתובים עצמם) וישנם כאלו, כמו קאנט למשל, אשר טוענים שאף אם אינני יכול להפריכו, בכל זאת אינני יכול לעובדו בשום אופן. וזה אני איני מקבלו אבל זה נושא אחר..
 
אז אין מחלוקת בינינו (חבל, דווקא היה מעניין...)

אם אינך שולל מבחינה אונטולוגית, ומסכים שלא יתכן שאדם יעבוד את ה' אם הוא שולל את קיומו מבחינה אונטולוגית. אלא אם כן הוא שוטה. במילים אחרות כל מי שמקיים מצוות הוא למעשה מניח (גם אם לא בידיעה ברורה) שה' קיים אונטולוגית.
&nbsp
אז מה אתה אומר? יש קואליציה?...
&nbsp
 
כן. הוא מניח כך והוא לא פחות שוטה מהראשון

ואת זה אתה אמרת ("אם כי לא בידיעה ברורה" - שזה בלשון ג'נטלמנית אוויל). כללו של דבר, וכאן אני מקווה לסכם את הדיאלוג הארוך הזה זה שאין תכלתו תכלה - שכן, אם אתה אדם מאמין תקום מחר בבוקר לעבודת הבורא זוהי תפילה - וחלילה אף אם זה יהיה היום הגרוע ביותר עלי אדמות תאמר ברוך שאמר והיה העולם, זאת למרות שתקלל את העולם, וארור מי שאמרו. ובכל זאת תקיים מצוות תפילה - ציווי הכפוי עליך מעצם היותך אדם מאמין.

מכל מקום, נסכם דיון זה באותו מימרה תלמודית עמוקה עד תהום: "אמר רב עמרם אמר רב: שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום – הרהור עבירה ועיון תפלה ולשון הרע". ומהו עיון תפילה? כתב הרשב"א בתשובותיו: "זה אשר מתכוון שתתקיים תפילתו.." (כלומר, שמתכוון לנוסחה המשתמע, ולא מתכוון לקיים מצוות התפילה).
 
עכשיו בלבלת אותי לגמרי

אז מי לא אוויל בעיניך? רק מי שידיעתו ברורה מאוד ומקיים מצוות?
כלומר רק מי שהגיע לידיעה ברורה רשאי לקיים מצוות, אחרת לאויל ייחשב?
 
מה זה רשאי לקבל מצוות?

יש מי שמקבל על עצמו עול תורה ועול מצוות ויש מי שלא. יש אדם שודאי לו שהקב"ה קיים ויש מי שלא. וודאות זו אינה שייכת לידיעת הדבר כשלעצמו (אונטלוגיה). כמו שרצונו של האדם איננו "יש" אונטולגי ובכל זאת ודאי לו שהוא רוצה לומר משהו. וודאות זו עולה עשרות מונים אם היה יודע "יש" כלשהו. ועל כן אם אדם חושב שהוא יודע ש"יש" אלוהים, בבחינת הדבר כשלעצמו, הוא אוויל. כלומר, או שלא חשב על זה די, או שמעדיף לא לחשוב על זה (והם הרוב) או שחשב לעומק, וכנראה משהו בסינפסות אשר באונותיו אינו מקושר דיו.

וכל אלו אינם קשורים למושג התפילה וקיום המצוות בכלל זה. בתפילה הדבר עולה "על השולחן", בגלל הנוסח שבה אז נתמרכז בה. מדוע הם אינם קשורים? מכיוון שרוב בני האדם לא התעמקו בזה העניין הנכבד, וייתכן שרובם אף אינם מסוגלים לכך בהיותם בני אנוש, ועל כן חז"ל, אשר ראו גם באמונה כזו, שהיא אמונה אווילית, דבר מה האפשרי, ניסחו מטבע תפילה לחזק ברכיים כושלות וידיים רפות. וכדברי הרמב"ם בהקדמה לפרק "חלק": "התירו להמון שישארו על אמונתם מעשיית הטובות לתקוות הגמול וההתרחקות מהרעות ליראת העונש, ויזורזו על זה, ויחוזקו רצונותיהם בו, עד שישיג המשיג, וידע האמת והאופן השלם מה הוא".
הרי מה אדם עושה בתפילה? הוא פותח בשבח וממשיך בצרכים - אני, אשר אטדגי, טיפה סרוחה אחור וקדם צרתני, ממש, ולא על דרך המליצה, חתיכת אורגניזם מעופש אשר בין לילה היה ובין לילה יגוז, אני מברך "אותו". נו, זה לא מפליא אותך כלל? אחר כך עוד ממשיך בצרכים, שאני יודע שדקה אחרי "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" אני מתעתד לקנות קרטון חלב מהמכולת, ולא מצפה שפרה מינקת אשר עשויה לי מששת ימי בראשית תעניק לי את החלב הזה, אע"ג שכיוונתי בכל הכוונות הלקטוזיות הנשגבות. כלומר? אלוהים לא שווה עבורי אפילו קרטון חלב. קשה להבין את זה, קשה עוד יותר לקבל את זה, אבל זו המציאות לאשורה, ועל כן רוב בני האדם, ואינני בטוח אם לא כולם, וזה כולל את הרמב"ם עצמו, אינני בטוח אם היו מסוגלים להגיע לזה העניין הנכבד של עבודת ה' לשמה ממש, כהוייתה וכמהותה. רק שיש לשאוף אל הדבר הזה ולחתור אליו כל הימים.
 
אז רק תסביר לי דבר אחד "קטן"

מתי וכיצד אתה הגעת לאותה ודאות?
ולמה "קטן"? כי אני לא מדבר על סתם בני אדם, וגם לא על עם עמך ישראל, ואפילו לא על מתפללי בית הכנסת שלך.
אני מדבר עליך, ברחל בתך הקטנה... לא בשמים היא, ולא מעבר לים. אלא בלבבך. בידיעתך ובהכרתך. ואתה היית הריבון להחליט ולהכריע לקבל או לא לקבל.
&nbsp
לגבי התפילה. נניח שיש אוילים שחושבים שאלוהים הוא החלבן של הסבתא שלהם, וכשהם כורעים ומשתחוים הם רואים לנגד עיניהם חלבן.. למה שחז"ל יתמכו בברכיהם הכושלות וינציחו את אותה איוולת ויעברו אותה הלאה לדורות הבאים?
ואיך אתה שמבחין בין אמת לאיוולת מרגיש רצון עז לעשות זאת?
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
מי אמר לך שאני בן עלייה? האם לדעתך זה שאני מדבר אודות הדבר

משמע שאני הדבר עצמו??? נו, אמרתי לך, שדבר זה יש לחתור אליו כל הימים, ללא ערובה שהוא יתקיים בפועל (ולדעתי, בן אנוש ככלל לעולם לא יוכל להגיע אל זה העניין הנכבד כל הימים). זוהי מעלת אהבת ה', או עבודת ה' לשמה, שהרמב"ם עצמו טוען כי לא כל צדיק ולא כל חסיד זוכה לה והיא מעלתו של אברהם אבינו ע"ה. נו, ואני שאני לא צדיק ולא חסיד (ולא על דרך המליצה), בכלל יכול אתה להעלות על דעתך שיש בי מן הדבר הזה? מה איתך?

אלא מה, אני מבין היטב מה כוונת הדברים, והדעת נותנת כך. ושומה על האדם המאמין לחתור אל זה העניין, וה' הטוב יכפר בעד. וזה קשור לכלל המצוות ולתפילה בפרט.

וכן, כל אדם שמבחין בין איוולת ל"אמת" יכול עדיין לאהוב את זוגתו ואף למסור נפש עליה במקרים מסויימים זאת למרות שהוא כלל לא יכול להצביע על נתון אובייקטיבי בה או באופייה או ביופייה וכו' וכו' - שיכריח אותו לעשות כן. ואני חושב שגם אתה נכלל בקטיגוריה זו, בהיותך בן אנוש.
 
זהו שאתה לא מוכן לדבר אודות הדבר עצמו

אלא תולה הכל בוודאות שלך, וברצון שלך.
לכן בצר לי העברתי את הכדור אליך, ושאלתי אותך אודות הוודאות שלך, והרצון שלך.
מהו התהליך שעברת עד שהגעת לרמת ודאות שכזאת, וכן לגבי הרצון שלך. שלך בלבד. אתה ולא שרף...
מדוע אתה מתקשה לענות על זה?
 
למעלה