אין מחלוקת בין אף אחד
קודם כל שתבין שבמצוות של התורה, תרי``ג מצוות אין מחלוקת בין אף אחד לאף אחד. במנהגים, בתקנות, בגזרות שהיו בדורות מאוחרים יש שוני וזה מעוגן בהלכה. והרמב``ם בהקדמה שלו אם תיקח את ההקדמה של הרמב``ם בספרו ספר המדע הוא מביא שם כך: ``כל המצוות שנתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו שנאמר (בספר שמות כד` פסוק יב`) ``ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה`` תורה זו תורה שבכתב והמצווה זו פירושה, וצוונו לעשות את התורה על פי המצווה ומצווה זו היא הנקראת תורה שבעל פה. כל התורה כתבה משה רבנו קודם שימות בכתב ידו ונתן ספר לכל שבט ושבט וספר אחד נתנהו בארון לעד. שנאמר (בספר דברים לא` פסוק כו`) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו בצד הארון. והמצווה שהיא פירוש התורה לא כתבה אלא צווה בה לזקנים וליהושוע ולשאר כל ישראל שנאמר (בדברים יג` פסוק א`) את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם אותו תשמרו לעשות ומפני זה נקראת תורה שבעל פה. אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה למדה משה רבנו כולה בבית דינו ושבעים זקנים. ואלעזר ופנחס ויהושוע שלושתן קבלו ממשה וליהושוע שהוא תלמידו של משה רבנו מסר תורה שבעל פה וצווהו עליה, וכן יהושוע כל ימי חייו למד על פה, וזקנים רבים קבלו מיהושוע, וקבל עלי מן הזקנים ומפנחס, ושמואל הנביא קבל מעלי ובית דינו, ודוד קבל משמואל ובית דינו, ואחיה השילוני מיוצאי מצרים היה ולוי היה ושמע ממשה והיה קטן בימי משה והוא קבל מדוד ובית דינו, ואליהו קבל מאחיה השילוני ובית דינו, ואלישע קבל מאליהו ובית דינו, ויהוידע הכהן קבל מאלישע ובית דינו, וזכריה קיבל מיהוידע ובית דינו, והושע קבל מזכריה ובית דינו ועמוס קבל מהושע ובית דינו וכך כל הנביאים.(אני דילגתי) בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה והם הנביאים חגי זכריה ומלאכי דניאל חנניה מישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה ומרדכי בלשן וזרובבל והרבה חכמים עימהם תשלום מאה ועשרים זקנים.(זה המאה ועשרים זקנים שנקראו כנסת הגדולה) האחרון מהם הוא שמעון הצדיק והוא היה מכלל המאה ועשרים וקבל תורה שבעל פה מכולם והוא היה כהן גדול אחר עזרא (אחר כך מתחילים הזוגות) אנטיגנוס איש סוכו ובית דינו קבלו משמעון הצדיק ובית דינו, ויוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בין יוחנן אנשי ירושלים ובית דינם קבלו מאנטיגנוס ובית דינו`` וככה זה עבר. אחר כך תלמידים שהיו לרבן יוחנן בן זכאי, וכן הלאה וכן הלאה, ארבעים דור שכל התורה שבעל פה עברה מסודרת איש מפי איש עד משה רבנו. רבן גמליאל הזקן קבל מרבן שמעון אביו, בנו של הלל הזקן, רבן שמעון בנו קבל ממנו, ורבן גמליאל בנו קבל ממנו, ורבן שמעון בנו קבל ממנו ורבי יהודה בנו של רבן שמעון זהו הנקרא רבנו הקדוש והוא קבל מאביו ומרבי אלעזר בן שמוע ומרבי שמעון חבריו. (אני רוצה רק שתבין, מזכירים פה רק את הראש שהוא הנשיא אבל סביבו היו אלפים של חכמים תנאים. שתבין, לא מדובר באדם אחד שהעביר רק. אחד שהוא היה הראש אבל מסביבו היו אלפים שכולם דנו ודסקסו ודברו וטחנו ומשא ומתן, כמו שאתה יודע אם ראית פעם גמרא, זה עבר במשך הדורות בלא הפסקה. אחר כך מה קרה) רבנו הקדוש חבר המשנה ומימות משה רבנו ועד רבנו הקדוש לא חיברו חיבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה אלא בכל דור ודור ראש בית דין או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו זיכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא היה מלמד על פה לרבים, וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כוחו מביאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה, (זה מפי משה רבנו) אלא במידה משלש עשרה מידות.(יש שלש עשרה מדות שקבלנו שלפיהם לומדים) והסכימו עליהם בית דין הגדול (של שבעים ואחד זה הסנהדרין) וכן היה הדבר תמיד עד שבא רבנו הקדוש והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים וכל הביאורים והפירושים ששמעו ממשה רבנו ושלמדו בית דין שבכל דור ודור בכל התורה כולה וחיבר מהכל ספר המשנה ושיננו לתלמידים ברבים ונגלה לכל ישראל (לא היה אחד בישראל שלא ידע את זה) ונגלה לכל ישראל, וכתבוהו כולם וקבצו אותו בכל מקום כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל
