32235
Member
להביא מדינה מסוימת שמלמדים בבתי-הספר שלה שפות זרות מרובות ואז עוד אחת כזאת, זה לא מוכיח כלום. צריך להביא ממש סטטיסטיקות של כמה שפות זרות לומדים בבתי-הספר בכל מדינות העולם ואז לראות כמה אחוזים מכל המדינות בעולם מלמדים שפה זרה אחת, כמה שתיים, כמה שלוש וכן הלאה.
מעבר לכך, צריך גם לבדוק כמה שפות זרות לומדים בבתי הספר בכל מדינות העולם, בכל שכבת גיל, כי במדינות השונות יש כמות שונה של שנות לימודי חובה וגם כמויות שונות של שפות זרות שלומדים בשכבות הגיל והכיתות השונות.
מעבר לכל זה, צריך גם לבדוק בנוגע לכל מדינה, כמה שעות של כל לימודי כל השפות הזרות ביחד יש במערכת השעות בכל שבוע הלימודים, כנגד כל שאר כל כמות שעות הלימוד של כל שאר המקצועות ביחד באותו השבוע.
אחרי כל זה צריך לעשות תקנונים על-מנת לחפות ולפצות על ההבדלים הלא-רלוונטיים שמפריעים באמצע של החישובים.
אחרי כל זה נקבל את נתוני הגלם. לאחר קבלת נתוני הגלם, עלינו לקבוע מהו קו הגבול הנכון והראוי שלפיו נקבע האם יש במספיק שכבות גיל במספיק בתי-ספר במספיק מדינות מספיק לימודים מבחינת כמות שעות של מספיק שפות זרות, וכל זה כנגד כל הלא-מספיק שכבות גיל בלא-מספיק בתי-ספר בלא-מספיק מדינות לא-מספיק לימודים מבחינת כמות שעות של לא-מספיק שפות זרות, על-מנת לקבוע ולהחליט שיש הצדקה להעדפת שיטת הקטגוריזציה של התלמידים לפי "תלמידים מוכווני זיכרון" כנגד "תלמידים מוכווני ניתוח" על-פני שיטת הקטגוריזציה של התלמידים לפי "תלמידים הומאניים" כנגד "תלמידים ריאליים" וכל זה על-בסיס לימודי השפות הזרות בבתי-הספר מסביב לעולם בלבד, וכל זה בהנחה שמלכתחילה ובניגוד להשערה שהעליתי, שפות זרות לא מסווגות כמקצועות הומאניים בטעות, כי אם כן, במקרה הזה אין שאלה בכלל, ושיטת "התלמידים ההומאניים" כנגד "התלמידים הריאליים" היא הנכונה, או לפחות זאת שהיא היותר בסיסית או יותר כללית, כאשר שיטת "התלמידים מוכווני הזיכרון" ושיטת "התלמידים מוכווני הניתוח" היא ירידה לפרטים הקטנים או פירוט, אבל אם וכאשר ההבדל היחיד בין שתי השיטות זה הטענה של מי יהיה טוב בשפות הזרות ומי לא, ויסתבר שההשערה שהעליתי של סיווגן של השפות הזרות כמקצועות הומאניים נעשית בטעות ומדובר למעשה במקצועות ריאליים, אז מה הטעם בכלל, ואז אין שום סיבה לסיווג לפי שיטת "התלמידים מוכווני הזיכרון" ו"התלמידים מוכווני הניתוח" לא כאנטיתזה לשיטת "התלמידים ההומאניים" ו"התלמידים הריאליים" ולא כהרחבה שלה.
בכל מקרה, שום דבר מכל זה לא משנה כי כמובן שאף-אחד מאיתנו לא יטרח עד כדי כך על-מנת לאסוף את כל הנתונים שצריך ולעשות את כל החישובים שצריך.
ועל כן, כל שנותר הוא ההיגיון הבריא, שאומר ומספר שברוב הגדול של בתי-הספר ברוב מדינות העולם לומדים שפה זרה אחת, אחרי זה ולפי הסדר שתי שפות, אפס שפות, ואז שלוש שפות ומעלה. אני לא באמת יודע, זה מה שאומר ההיגיון הבריא והשכל אם באמת נלך ונבדוק.
כפי מה שאתה רואה, ברוב בתי-הספר ברוב העולם לא לומדים מספיק שפות זרות.
בנוגע לכמות שכבות הגיל שבהן לומדים את השפות הזרות, אני מניח ומשער שברוב בתי-הספר ברוב מדינות העולם לומדים את השפות הזרות ברוב שכבות הגיל, שזה דווקא טוב עבור שיטת הקטגוריזציה שאתה תומך בה, אבל מכיוון שסביר להניח שמלכתחילה לא מלמדים מספיק שפות זרות במספיק בתי-ספר במספיק מדינות, זה עדיין לא עוזר לך.
המצב עבורך הופך אף לגרוע יותר כאשר אמנם מבלי לבדוק, אבל לפי ההיגיון הבריא לבדו אנחנו יכולים להסיק ולשער שברוב שכבות הגיל ברוב בתי-הספר ברוב מדינות העולם לומדים כבין 6 ל-8 מקצועות בכל שנה, בערך בין 4 ל-8 שעות לימוד בשבוע עבור כל מקצוע, מה שמעמיד את לימודי השפות הזרות, כאשר ברוב שכבות הגיל ברוב בתי-הספר ברוב מדינות העולם מלמדים שפה זרה אחת בלבד, בעמדת נחיתות טבעית של לימודים (מבחינת שעות) של אותה השפה הזרה האחת ביחס משוער של בערך בין 1 ל-6 ל-1 ל-8 שעות לימוד של שפות זרות כנגד כל שאר שעות הלימוד של כל שאר מקצועות הלימוד יחד.
ועכשיו, לא קבענו קו גבול, אבל 1 ל-6 במקרה הטוב ביותר (עבור השיטה שאתה טוען בעדה) זה 16.666% במקרה הטוב ביותר (עבורך). לא על-סמך 16.666% מהלימודים יש הצדקה לשינוי שיטת הקטגוריזציה של התלמידים, לפחות לדעתי, ואפילו מבלי שעוד קבענו קו גבול מוסכם.
לסיכום, כמובן שלא נעשה את המאמצים הכבירים הנדרשים של לעשות את כל מה שהסברתי מוקדם יותר בהודעה זאת שצריך לעשות בשביל באמת לדעת, אבל כבר ההיגיון הבריא מראה שלא, שיטת "התלמידים מוכווני הזיכרון" ו"התלמידים מוכווני הניתוח" היא לא השיטה הנכונה, לא כהרחבה או ירידה לפרטים בכל הנוגע לשיטת "התלמידים ההומאניים" ו"התלמידים הריאליים" (כי עם 16.666% הבדל בטענות של מי טוב במה, לא זאת הכמות שמצדיקה שיטה ש"מרחיבה" או "יורדת לפרטים הקטנים"), ובטח ובטח שלא כאנטיתזה לשיטת "התלמידים ההומאניים" ו"התלמידים הריאליים". כל זה אפילו מבלי ששקלנו עדיין ברצינות ומבלי שהשיטה שלך עדיין עברה את המכשול של הרעיון שהעליתי ששפות זרות מסווגות כמקצועות הומאניים לחלוטין בטעות.
צריך או לבדוק את המחקרים, או אם אין כוח/לא נטרח עד כדי כך, אז לפנות אל ההיגיון הבריא, אבל דוגמאות פרטניות הן לא דוגמה לכלום כי תמיד יש מדינות יוצאות דופן שהן לא דוגמה לכלום.
מצחיק אותי שעל-מנת להוכיח את עדיפות שיטתך הכוזבת (בלי חלילה להעליב או לפגוע), דיברת איתי על שוויץ וארמניה. עוד רגע היית מזכיר את לוקסמבורג. מזל שעצרנו אותך בזמן.
שיטת חלוקת התלמידים ל"תלמידים הומאניים" ו"תלמידים ריאליים" היא הנכונה. שיטת "התלמידים מוכווני הזיכרון" ו"התלמידים מוכווני הניתוח" היא הלא נכונה. נקודה. סוף סיפור.
תודה רבה לכולם,
אני הייתי 32235.
