שיפסלה, ואו!
קודם כל לזה בדיוק התכוונתי! אותי זה מאוד מעניין. קראתי וחייכתי כל הזמן... אז אני בחרתי לתאר את היומיים האחרונים שלנו: יום א': (הלכתי לישון בחצות בשבת, בלי סיבה מיוחדת). 5:00 - התעוררות ראשונה, של שנינו. יש מצב? אין מצב. חוזרים לישון. 6:00 - התעוררות שניה - האמצעי התעורר ונשכב בינינו. התחיל לבכות שהגדול מעצבן אותו ותופס לו את המחשב כל הזמן ושהוא לא רוצה לעלות לכיתה א' (זה סוף השנה בגן חובה ויש לו המון חששות מהמעבר). שנינו פה אחד - אז לך עכשיו למחשב! הלך אחרי רבע שעה ונרדמנו שוב. 6:45 - בעלי מביא את הקטנה למיטה ליניקה ומתחיל לארגן סנדביצ'ים ולהכין שוקו לבנים. 7:00 - החלפת חיתול ושיחרור הקטנה להוצאת כל קופסאות הפלסטיק וקופסאות השימורים מארונות המטבח, שפיכת כל הגרביים שלה מהארון בחדר שלה וכו' - אנחנו מחזירים דברים לארונות בערך 10 פעמים ביום. 7:05-7:20- זה הזמן שיש לי לעצמי: להתארגן בעצמי, לבחור מה ללבוש, להתלבש, להכניס עדשות מגע, להתאפר קצת. 7:20- לבדוק האם הבנים התלבשו (הבגדים מוכנים בחדרים שלהם יום לפני כן כדי לחסוך זמן בבוקר). בדרך כלל הם לא מתלבשים וצריך לאיים בכיבוי הטלוויזיה או המחשב כדי לזרז אותם. 7:45 - הגדול הולך לבד לביה"ס (אנחנו גרים בית אחד ליד ביה"ס, מומלץ בחום רב מאוד). בעלי יוצא ברכב אחד עם האמצעי לגן ואני ברכב שני לוקחת את הקטנה לטיפת חלב לחיסון גיל שנה וחצי. 8:00 - 8:30 - טיפת חלב (כמובן ש- 160 ש"ח שולמו על המשך מעקב). 8:45 - הגענו לגן שלה, מילוט מהיר (מזל שהיא לא לוקחת את הפרידה בבוקר קשה, אחיה דווקא ידעו לעשות צרות). 9:00 - נפגשתי עם בעלי במוסך כדי להכניס את הרכב שלי שמאיים כבר כמה ימים להפסיק להניע. 9:30 - בעלי שם אותי במשרד ונוסע. לא הספקתי לשתות בבוקר כלום ואני מרגישה שאני מתעלפת עוד מעט. אין לי זמן לקפה, שותה מים פושרים. עובדת בלחץ זמנים אדיר להספיק מה שצריך. טיפונת אינטרנט והיום נגמר. 14:45 - בעלי אסף אותי הביתה, הגדול בינתיים הגיע לבד מביה"ס ואנחנו אוכלים כולנו לראשונה (שארית פסטה משבת, זה כל מה שיש בבית, אחרי שלא אכלתי בבוקר כלום). 15:30 - שמה את בעלי בעבודה ונוסעת לאסוף מהגנים. 16:00 - בבית. הנקה של הקטנה, הכנת שתיה קרה לבנים, תוך בקשות להחליש את הטלוויזיה. אני לובשת בגדי ספורט, מחליפה חיתול לקטנה ומכינה תיק ליציאה. לא ברור לי מאיפה יהיו לי אנרגיות לעשות ספורט. 16:45 - איסוף של בעלי מהעבודה - יום ראשון זה היום היחיד שהוא באופן קבוע איתם. נוסעים כולנו לקאנטרי. הבנים בכדורגל, אבא עם הקטנה בג'ימבורי, אני בחדר כושר. כיף. בוהה בתכנית על שידוכים בבי בי סי. 18:15 - יוצאים כולנו לכיוון הסופר - אין כלום בבית. אבל אפס מוחלט. הבנים רצים ישר למדף הצ'יפסים. אפשר? היום, בטח. שקיות שוקו, אפשר? בטח. הקטנה בינתיים בעגלת הסופר מתכבדת גם כן ואנחנו עורמים מכל הבא ליד. 19:00 - 700 ש"ח פחות, למרות ששכחנו לקנות המון דברים, אנחנו בבית. בעלי מסדר את הקניות ואח"כ מתחיל לחתוך סלט ירקות ומכין סלט טונה, אני רוחצת את שלושתם. כולם באמבטיה אחת, הבנים שומרים שהקטנה לא תטבע ובינתיים אני ממלאה מכונת כביסה, מורידה מהחבל, תולה כביסה, מניחה פיג'מות נקיות לכל אחד על המיטה, מכינה בגדים למחר, והולכת לראות אם אפשר לעזור לבעלי. מורידה את הפח, בינתיים שומעת צעקות מהאמבטיה, הקטנה בסדר אבל הבנים משפריצים אחד על השני ומרביצים. מוציאה את הקטנה, מלבישה אותה (כולל מריחה כוללת בקרם בגלל אטופיק דרמטיטיס), מאפסנת אותה בכורסא מול הטלוויזיה ושמה לה קלטת "אצבעות". כרגיל צריך להריץ לאחור, הולכת לרוקן את המדיח הנקי ע"מ שאפשר יהיה לסדר מהר אחרי ארוחת הערב, ובינתיים קוראים לי. אמא, שכחתי להכין שיעורי בית! טוב, תכין אחרי שתתלבש. בעצם האוכל מוכן, תכין אחר כך. 20:00 - אוכלים. סלט ירקות, גבינות, סלט טונה עם ביצים, פשטידת בצל שהכנתי ביום שישי והבנים אומרים שיש לה ריח של משהו מקולקל. 20:30 - הנקה. תוך שניה הקטנה נרדמת והאמצעי הולך לישון. הגדול מתחיל להכין שיעורי בית, וקורא לי לבוא לבדוק. מפטםטים קצת, צוחקים, אני מאיימת שאם לא יאסוף את הקלפים כולם הולכים לפח. בסוף סוכם שאקנה בריסטול גודל והוא יהדק את כולם אליו. 21:00 - מפנה את השולחן, מכניסה למדיח. מתה להתרחץ אבל צלצול בדלת. בעלי הזמין שני אנשים הביתה לפגישה, אני יושבת איתם קצת והולכת להתקלח. אינטרנט, לק ברגליים. 22:30 - סוף סוף הלכו, הם שמים את בעלי אצל חבר שהסכים להשאיל לי את הרכב שלו עד ששלי ייצא מהמוסך. בעלי חוזר, מתקלח, אנחנו שותים תה ומדברים. 23:30 - הולכים לישון. תוך שניה הקטנה מתעוררת בבכי. לא רוצה מוצץ, אי אפשר להשכיב אותה. לוקחת אותה למיטה שלנו. עד 2:00 - חשבתי שעוד אצליח לישון, אבל היא לא שקטה, ואני לא מבינה מה קרה. הראש לי כואב ואני לא מסוגלת לחשוב. פתאום נזכרתי: החיסון. 2:30 - אחרי אקמולי סוף סוף נרדמה, עוברת למיטה שלה. 3:00 - בערך בשעה הזו הצלחתי להירדם. כועסת על עצמי שלא הבנתי קודם שזה מהחיסון. המשך יבוא...
