חשבתי על רעיון נחמד

[אמא של פילפילון]

אז עכשיו אני ../images/Emo178.gif../images/Emo18.gif ארוך

הנפשות הפועלות: אמא אחת במשרה מלאה בבית, פלוס עבודה באקדמיה (שזה מעט שעות מחוץ לבית, אבל כולל עבודה בבית), סופגניה בת כמעט 8, סטודנטית בכיתה ב', גומבוץ בן חמש פלוס בגן חובה ומופלטה בן 8 חודשים וחצי (כן, כבר! השבוע הוא כבר יותר ימים ב"עולם החיצון" מאשר בבטן. עצם זה שהיה לי זמן לספור זה כבר מעודד...). אבא עבד הייטק. איך עושים את זה

השכמה רשמית בשעה 7:00, מעשית, לפחות אחד מן הבנים קם מוקדם יותר (בימים טובים אחרי שש וחצי). סיבוב ניעור לסופגניה. שועטת למטה להוציא לחם/ פיתה /לחמניה מהמקפיא. חוזרת לניעור נוסף. מלבישה אותה מתוך שינה (כן, ילדה בת 8 לרוב מתלבשת לבד. היא דווקא ילדה מאוד עצמאית אבל...הבת של אבא שלה. קשה לקום בבוקר. בינתיים הסופגניה רואה קצת טלויזיה או משחק עם המופלטה. אם זה לא יום שאנו מסיעים (היא בבית ספר מרוחק, אנו עושים סבב הורים. מסיעים פעמיים בשבוע). בזמן שהיא מצחצחת ומסתרקת אני מכינה את האוכל שלה ושמה בתיק. שואגת עליה שתגיע לשער כי כבר 7:35. (אם או מסיעים הלחץ כפול, גם להכין את עצמי וגם לדאוג שהאיש בהכרה לשמור (עם האוזניים לפחות) על הבנים או שהוא מסיע.) שיגור אחד הסתיים. מחליפה חיתול למופלטה (באשמורת אחרונה הוא יונק, כך שהוא מתעורר לא רעב במיוחד. סובל דיחוי), מפקחת על ההתארגנות של הגומבוץ, מכינה לו שוקו ואוכל. אם יש קצת זמן, מכניסה מכונת כביסה. יוצאים לגן (ב"ה, מול הבית). המופלטה בעגלה. עד לפני חודש וחצי הייתי מוסיפה לזה גם את הסיבוב עם הכלב על הדרך (זכור לטוב היום בו עשיתי את רוב הסיבוב של הכלב ורק כמעט בסוף נזכרתי שאת הכלב השארתי נעול בגינה

). עכשיו זמן האיכות שלי עם המופלטה וכן מעט זמן לעצמי. אוכל כמובן (כלומר, כמובן למופלטה, לי לפעמים) עד לא מזמן היינו עושים אמבטיית בוקר, עכשיו היא הועברה לצהרים (תיכף פירוט). בו בזמן אני גם מעבירה למייבש, עושה הכנות לארוחת צהריים (ממש מבשלת פעמיים בשבוע, בשאר השלמות של תוספת או ירק), מנסה קצת לגלוש, כמו עכשיו. עד לא מזמן זה היה פשוט, עכשיו גם המופלטה מקליד. ויותר זריז ממני...וכמובן, מנסה לעשות חלק מן העבודה שאני עושה מן הבית (שכוללת עבודה ברשת וכן בדיקת עבודות של סטודנטים). זה גם הזמן לכל המנהלות והטיפולים: תשלום חשבונות (בטלפון), הזמנת קניות (ברשת), טיפת חלב, רופא, קניית מתנות, בגדים וכו'. בשעה 13:00 אוספת את הסופגניה (אם זה תורי) או יוצאת קצת אחר כך לקחת את הגומבוץ מן הגן והיא חוברת אלי לשם. עכשיו מתחיל זמן לחוץ של אוכל לכולם, כולל למופלטה שכבר אוכל איתנו. ואוכל בעצמו, כמובן. "גראונד זירו" יהיה תיאור הולם לאיך נראה הבית אחרי...תוך כדי, איך לא, מריבות בין אחים, הערות על סוג האוכל (תובנה

ככל שתטרחו יותר על גיוון וטיב האוכל, כן יגדל הסיכוי שיבקשו מכן להתמקד רק בשניצל תירס ובפתיתים), שיחות כדי לדעת איך עבר היום, כיבוי שרפות רגשי במקרים של תחושות לא טובות. מן האוכל שולפת ישר את המופלטה לאמבטיה. אחר כך מטאטא את איזור האסון (שוננננאאאאאאת לנקות) ומנסה לארגן כילים במדיח (את זה לרוב לא מספיקה). בינתיים הגדולים משחקים ו/או רואים טלויזיה (וידוי: כן, טלויזיה, זו שפעם נשבעתי שילדי לא יחשפו אליה יותר משעה ביום. חחחחח. לפחות הם רואים לוגי. בימים עם מזל גדול במיוחד, יוצא לי להשתרע מעט עם המופלטה לנמנום. לרוב זה נגמר תוך 10 דקות בשאגות "אמממממאאאאא, הוא/ היא הרביץ/ לקח/ משך/ שפך לי!!!!" או סתם ב"באתי להתפנק איתך" הבלתי ניתן לסירוב. אחר הצהרים זה תלוי ביום. יום א' למשל נראה ככה: בשעה 14:30 (לחץ!!!) מכניסה את שלושתם פלוס החברה של הסופגניה לאוטו ומסיעה לאומנות. חוזרת עם הבנים. בארבע אמא של החברה מעבירה אותן לחוג טבע. זה זמן שאני משתדלת להקדיש לגומבוץ הסנדוויץ. מתארגנים לחוג שלו (מי שתפתח חליפת ג'ודו מיחידה אחת תקבל ממני נשיקה. לרוב, משעה 17:00 אני עסוקה בלנסות לאתר לפחות חלק אחד מן השלושה). ב17:30 אוספים את הסופגניה כולל החברה ונוסעים לג'ודו. בזמן החוג קונה לבנות צ'ופר ומטיילת איתן לגן שעשועים (המופלטה יונק או אוכל גרבר). 19:45 מחזירה את החברה אל ביתה ומנסה להתחיל להתכנס אל עבר ארוחת ערב. לא משנה באיזה יום, חורף או קיץ, בשעה 19:30 מופיעה בכל הדרה תופעת הטבע הידועה כ"שעת הקריזה" כולם עייפים, רעבים, עוד לא מקולחים, אבא לא נראה באופק. איכשהו, בהדרגה כולם רחוצים (עכשיו הם מתרחצים לבד וזקוקים רק לפיקוח ושאהיה באיזור). משתדלת ב20:30 שהם יהיו במיטות. אם אבא בא מוקדם, הוא הגיע עכשיו. המנוע שלהם מתחמם שוב. מנסה (לא תמיד מצליחה) "להוריש" לו אחריות על ההשכבה שלהם (בעקרון זה מתחלק שווה בשווה, במציאות, תלוי בלחץ בעבודה...). 21:30 בימים טובים, אני והמופלטה לבד במערכה מול חורבות הסלון (אפילו אם קצת סידרנו כולם קודם) וערימת הכילים בכיור. לפעמים משאירה את זה לאבא ופשוט זוחלת למיטה, לרוב אחרי גלישה באינטרנט. פעם לא הייתי סוגרת עיניים בלי ספר, היום תוקעת ציץ ונרדמת יחד עם המופלטון. וזה עוד יום קל לעומת יום חמישי שעבר (תמצית אחר הצהרים: 16:00 הסעה לבלט, כולל איסוף חברה (חצי מנה, כי הבנים נשארו עם אבא שבור המרפק בבית) בזמן הנסיעה מתאמת לו (עקב החמרת מצבו) תור לרופא ומבררת משהו עם הפיזיותרפסטית. מתאמת עם סבתא שהסופגניה תתכונן אצלה למסיבת הסיום. חוזרת הבייתה, מכינה שמלה למסיבה (כולל תפירת 2 פרפרים), מקפיצה לסבתא את הציוד. אוספת את הגומבוץ ובעשרה לחמש כבר בדרך חזרה לחוג. לוקחת את הבנות, נוסעת לסיפריה. מחליפים ספרים לכולם (מבוגר פלוס 3 ילדים). מחזירה את החברה הבייתה, מורידה את הסופגנייה והגומבוץ אצל סבתא, אוספת את הפצוע האנגלי והמופלטה. מגיעים לרופא. מחכים, נבדקים, מקבלים הפנייה למוקד. נוסעים לסבתא, אוספים ילדים, נוסעים למסיבת הסיום. שיחת תיאום עם סבא, שיאסוף את הפצוע ממסיבת הסיום ויקפיץ אותו למוקד בעיר הסמוכה. קורסת על הכסא במסיבה. הגומבוץ פורץ בזעקות שבר. עושה איתו טיול קטן. נרדם. מנוזל. מתיישבת ליד הסופגניה, מגלה שיש לו חום. וגם קר לו. מסכן. מזל שהבאתי לו סווטשירט. הפצוע נוסע למוקד. אני מוחאת כפיים לסופגניה וחוזרת הבייתה (כמעט 21:00) עם שלושה ילדים חולים ברמה זו או אחרת. ולא נחסוך את תיאורי הלילה: המופלטה יונק, ישן גג 4 שעות רצוף, אבל אם זה קורה לו, אז בתור גיבוי הגומבוץ יתעורר באמצע כדי לשתות או להתחבק... ובכל זאת, נקודות אור

:

סבתא וסבא עברו לגור לידינו ("למרות הילדים ובגלל הנכדים" ציטוט) והם עוזרים המון. במיוחד סבתא, שהיא אישה עובדת בפני עצמה.

האחיות שלי שנרתמות תמיד להציל בכל המשברים התאומיים שצצים (אחות אחת גרה לידי ואני מקווה ש"תנקום" בי כשהיא תלד)

הרבה שיתוף פעולה עם חברות בנושאי הסעה, שמירה כשצריך וגיבוי. באמת עזרה הדדית.

האיש, שלמרות שעות העבודה הרבות שלו באמת עושה המון.

תבלינים נחוצים: חוש הומור והמון אהבה ובעיקר: הנמכת ציפיות וקניית עזרה: לא מוזיאון אצלינו. יש עוזרת פעם בשבוע, לאחרונה גיליתי את הקניות באינטרנט. מעבר לחיסכון הזמן, זה חוסך לי גם כסף, כי קניות עם ילדים עולות הרבה יותר וגם אני לא מתפתה לחרוג מן הרשימה. המעמד של האיש בעבודה כבר מחייב גיהוץ, אז פעם בשבועיים המגהצת אוספת את הפריטים ומחזירה. יוצא הוצאה של 80 ש"ח בחודש ושווה לי (אחרת האיש היה עומד בחצות ומגהץ). זהו, סיימתי...מקווה שלא הפחדתי. אני כותבת בנפרד מסר הרגעה במורד השרשור.

 

[אמא של פילפילון]

אוי, קיפוח ילדי סנדוויץ'

פעמים כתבתי סופגניה במקום גומבוץ...כמובן שהוא זה שרואה טלויזיה בבוקר והוא גם הקודח ממסיבת הסיום. סליחה בני המתוקי.

 

[אמא של אריאל ומוריה]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif ../images/Emo6.gif

האמת? צחקתי. את כותבת כ"כ יפה ונשמע כאילו הכל הרבה יותר קל ממה שזה באמת.

 

[טיפוטף]

קראתי בהנאה רבה! הזכרתי לי משהו

עכשיו אולי ברור יותר למה בעיקר האמהות לכמה ילדים אהבו את הספר, והאמהות הטריות נבהלו ממנו? כל כך מוכר. אגב קופת חולים - נזכרתי בקטע שבאתי שנה וכמה חודשים אחרי הלידה לרופא שלי לקחת הפנייה לבדיקות דם שגרתיות (אני אנמית). השבעתי את הבנים שיחכו לי בחדר ההמתנה. הגיע תורנו. אני נכנסת, ואומרת להם - אתם פה, אני בפנים, אני אשאיר את הדלת פתוחה, רק באתי לקחת הפניה. הרופא - פרופ' מנהל מחלקה שחצן - תחליטו, או בפנים או בחוץ, אבל את הדלת סוגרים (בהמשך הוא עוד יצטער על זה). אני: טוב, תישארו בחוץ? מה פתאום, כולם נדחקו איתי, שני אינדיאנים, כדורסל ועגלה עם תינוקת וגלידה מטפטפת. אני אומרת לרופא בשביל מה באתי, מגישה כרטיס מגנטי. הוא: לא צריך! אני אתן לך מרשם ידני (על מנת לחסוך זמן ההתחברות לרשת ולסבול אותנו עוד שניה). יש רק שני כסאות, הבנים מתיישבים על אחד ומתחילים לדחוף אחד את השני. אני - מושיבה את האמצעי על הכיסא שלי, ועומדת בעצמי. הרופא - זה מפריע לי שאת עומדת פה. אני: טוב אנחנו כבר הולכים. נותן לי מרשם. אני: בואו, הולכים! הגדול יוצא, ידיות העגלה בידי, איפה האמצעי? אני מוצאת אותו זוחל אחרי הכדור שהתגלגל מתחת למחשב של הרופא. מה אתה עושה שם? הכדור נעלם לי! הרופא מוציא את הכדור, המחשב כבה. אני מתנצלת, אומרת תודה ויוצאת. בחדר ההמתנה מחכה אישה בחודש תשיעי עם שני בנים תאומים זהים בני ארבע בערך, רבים וצועקים. אנחנו מחייכות זו לזו. הרופא מניח את מרפקיו על השולחן ומליט את ראשו בין ידיו. תוצאות הבדיקות הגיעו כבר לפני חודשיים. אני צריכה ללכת אליו כדי לבדוק כמה ברזל אני צריכה לקחת. לא מצאתי זמן לבוא לבד או רק עם הקטנה, ולא נעים לי לבוא שום עם כולם...

 

[גלשני]

את כותבת מקסים

ובדרך מזוכיסטית כלשהי זה אפילו עשה לי חשק למשפחה גדולה.....

 

[משוש30]

קשה אך אופטימי

את כותבת נפלא ואני חולה על שמות החיבה שלך במיוחד המופלטה. גדול...

 

[מוליקיפודית]

ענק ! אני צוחקת בקול רם ../images/Emo140.gif

לידך אנחנו נראים כמו בית הבראה של ההסתדרות

 

[אמא של פילפילון]

תודה לכולן ../images/Emo24.gif

אני חושבת שזה פשוט הולך על עקרון של "סרגל מאמצים" ופשוט כל פעם מתרגלים לקצת יותר מורכב. חוץ מזה, למרות האינטנסיביות של זה כעת, בפרספקטיבה של זמן, זו תקופה לא מאוד ארוכה ויום אחד אני אתחנן שיבואו לבקר אותי ולא יהיה להם פנאי אלי ואז אוכל ללמוד אוגרית, לסרוג במסרגה אחת, לצעוד כל יום 7 ק"מ וכמובן: לטוס ולראות את הזוהר הצפוני (אם כי את זה יש סיכוי שאעשה קודם, איתם)

 

[sipi1]

כל מילה - זהב... ../images/Emo140.gif

 

[שיפסלה]

את כותבת נפלא! מזדהה עם הרבה ממה

שכתבת

 

[אדר שלי]

זה כמו ספר טוב!../images/Emo6.gif../images/Emo141.gif

איך את כותבת את כל הלחץ בכזה הומור? כל הכבוד. הקטע עם הכלב בכלל ענק. ישבתי והתגלגלתי מצחוק... בכמה שלווה את כותבת את הכל. זה נוסך אופטימיות. תודה.

 

[בלינקה]

אני קוראת את שיפסלה וטיפוטף

ונדהמת. אלו אימהות! אני סתם משחקת בכאילו, ועוד מעיזה להתלונן

כל הכבוד לכן! מקווה שגם אני אצליח פעם.

 

[sipor]

אלוהים...

איפה, איפה הזמן לעצמכם? אני קוראת את זה והמומה... מה? זהו ? מעכשיו הכל הילדים, שרק יהיה לי הכח כמובכם ! וכל הכבוד על החריצות ההקרבה... רק לקרוא אותכם עשה אותי עיפה וחלשה!

 

[lulyK]

נסו בבקשה להרגיע.

יותם בן שנה, ואנחנו מתחילים לחשוב (רק מתחילים ורק לחשוב) על המשך תכנון המשפחה. איך עושים את זה? אני שומעת כל כך הרבה שעם הילד השני מגיע משבר מאד קשה. איך היה אצלכן? איך להתכונן? איך להתמודד?

 

[טיפוטף]

אני קוראת את מה שכתבתי אתמול

וחושבת כמה דברים שעשיתי לא נכנסו לשם... והיום: שוב העירו אותי ב- 6 עם סיפורים על למה לא כדאי ללכת לביה"ס. אתה מעדיף להישאר עוד שנה בגן? לא. אז מה אתה רוצה? לא זה ולא זה! היום יש לי עבודה מאוד מאוד דחופה במשרד, ואעבוד ממש עד 16:00 היום. אחה"צ? היום אין חוגים, וסופסוף אלך לקנות סנדלים לקטנה - זה נדחה מיום ליום כבר חודש. אקח את הבנים איתי + כדור וצלחת מעופפת, ונסתובב קצת בחוץ. גן שעשועים, מקדונלדס, גלידה, הביתה, מקלחות ולישון. מחר יום באמת קשה: בעלי במילואים. אני בבית משפט בבוקר. אחה"צ יש לי השתלמות. אחזור ב- 19:30 גמורה, הנקה, מקלחות סידור הבית (העפתי את העוזרת האחרונה וניקיתי בעצמי לפני חודש. מאז מנקים רק מטבח ושירותים). הכי מטריד אותי בימים אלה: כל שני וחמישי יש למישהו אחר מסיבת סיום, מי יכול לזכור את כל הבקשות האלה של הגן/ביה"ס? דוגמא - חג שבועות: הגדול - חולצה לבנה לביה"ס, למחרת חולצה לבנה לטקס אחה"צ בביה"ס. לא הספקתי לכבס! טוב, נקנה שתהיה עוד חולצה לבנה. אתה לא צריך להביא משהו? לא, אמא, אנחנו לא בגן. חוזר מביה"ס. כולם הביאו מעדני חלב ורק אני לא. אבל שאלתי אותך! אה, הנה, שכחתי לתת לך את הפתק. (יש הורים שבודקים כל יום את התיק של הילד, אני לא). אסור להביא אחים למסיבה של שבועות בביה"ס. אני רוצה ללכת לחדר כושר, והאמצעי ממילא בחוג כדורגל בקאנטרי, למה שיפסיד? משיהו צריך לוותר. בעלי לוקחת את הקטנה למסיבה של הגדול ואני הולכת לחדר כושר ושמה את האמצעי בחוג כדורגל. בעלי סיפר שקצת הרימו גבה אבל דווקא הקטנה נהנתה. היו יונים, היו בלונים, היתה מוזיקה, היו עוגות. חבל שלא באת, שאלו עלייך. האמצעי - חולצה לבנה, טנא עם מעדן חלב ופירות העונה. מגיעים לגן. שתי בנות עם זר על הראש. הפרעות קצב - היה צריך גם זר? לא, פשוט הבנות רצו, אל תדאגי... הקטנה - חולצה לבנה (כמובן יום לפני הבנים, כדי שזה יהיה טריקי). טנא עם פירות וירקות, זר לראש. אני שוברת את הראש יום לפני, מאיפה אביא זר, בסוף מכינה מסגרת מבריסטול ויורדת לחצר של הבניין לקטוף כמה פרחים ועלים, מדביקה אותם. עד הבוקר כמובן הכל נבול, אבל למי היה זמן להעתסק עם זה בבוקר? מגיעים לגן. כל הילדים עם זרים פורחים, עשויים מפרחים שנקטפו לפני חמש דקות, ההורים עם מצלמת וידאו מצלמים אותם כאילו רק ליום הזה חיכו. המטפלות רואות את הקטנה שלי עם הזר הנבול ומחייכות, נותנות לה זר עם פרחי פלסטיק. לא יכולתם להכין משהו בבוקר? זה כ"כ קל...למה לא הבאתם מצלמה? תראו כמה היא יפה...נו באמת, שלום, יש לי מה לעשות, אני הולכת לעבוד.

 

[lulyK]

לא יודעת אם לצחוק או לבכות.

את כותבת מקסים, בכל מקרה.

 

[סם2]

../images/Emo6.gif את גדולה!

 

[yaelia]

איזה טרופים

אני עם פצקון אחד לא מוצאת זמן לעצמי... איך יהיו עוד?

 

[אמא של פילפילון]

כל מילה אמת../images/Emo70.gif

אני חושבת שיש "מועצת גננות ומורות ארצית" שכל מהותה הוא לשגע הורים. השיא מגיע עם מסיבות סוף השנה, אז מצטרפים לחגיגה גם כל מדריכי החוגים לדורותיהם (רק השבוע, על שני ילדים, יש לנו 4 מסיבות סיום)

 

[new mermaid]

../images/Emo41.gifאת הזר שומרים במקרר!

כתבתי לך תשובה ארוכה אתמול וה

הנכלולי התעלל בי

כמו כל האמהות העובדות (הפחות ממושלמות

) אני מכינה זר ערב קודם. או שמא אומר לילה קודם, כי אני כמובן חייבת שיהיה הכי יפה בגן אז השנה שזרתי-פרמתי-שזרתי-פרמתי עד 1:00 (והחצי אומר: חולת

, בואי כבר למיטה! אני: עוד שניה, אני עוד רוצה לסדר את הבלאגן. החצי: בחושך זה נראה מסודר, תעצמי עיניים!) בקיצור, מאזנים באויר על מעדני חלב ובבוקר זה טרי כאילו נקטף הרגע!