Apple Scruff
New member
טוב, גם לי מותר-רשמים חלקיים לעונה 7
אבל אני לא נחמדה (ומאוד עצלנית) אז לא יהיה פרק-פרק, אלא יותר נקודות-נקודות (Will you still love me?)
אגב, מישהו בכלל זוכר אותי?
-טוב, הבנתי. הבנתי כבר מסוף העונה ה6 שהשם של הדוקטור הוא חתיכת אישיו בעונה הזו. אין צורך לדחוף את זה בכל מקום, בצורה כל כך בוטה.
באמת מופאט, ציפתי ליותר.
-כל כך אהבתי את הטוויסט של Asylum of the Daleks, כל כך אהבתי שזה "בית משוגעים" לדלאקס, כל כך אהבתי את הקטע עם הביצים ורורי, ובכלל, פרק אדיר.
הייתה לי בעיה לקלוט שאוסווין היא לא הבת של האישה ההיא, אבל אם זאת לא היא, למה הפינה הזאת לא נסגרה?
-הדוקטור מנשק את רורי
הרצתי את זה מיליון פעם בגלל התגובה של רורי. מה שמוכיח את התיאורייה שלי שלכל קומפיין רשום בחוזה חובת נשיקה
עם הדוקטור
-עם כבר חובת נשיקות. לא שמתי לב לזה שציפית בספיישל (בלונדון!!!!^^), אבל נורא מפריעה לי שקלרה מנשקת את הדוקטור והוא לא בא במעין "הלו ליידי, I'm spoken for!". יכול להיות כבר דיברו על זה, אבל יש לי הרגשה כללית כזאת שאת כל הקשר העצום שיש פה וכל הפוטנציאל (ריבר נשואה לדוקטור, ריבר הבת של) שיש פה, לא מנוצל. אני יכולה להבין למה ריבר לא מיררה בבכי שההורים של קפצו בThe Angels Take Manhattan. אבל ממש ציפתי לאיזשהו קשר בינה ולבין ההורים שלה מעבר ל"Hello Dad" בהתחלה ועוד איזה מילול "Mother" ו"תיהי ילדה טובה!" בסוף. אני חושבת שאם הייתי איימי, אחרי כל מה שעברתי עם הילדה, הייתי פי אלף יותר דואגת. הבת שלך כלואה על ידי מלאך? או סוף סוף את רואה אותה אחרי הרבה זמן? לא איכפת לי, אמא זאת אמא. וההערה הזו תקפה גם על רורי.
-אהבתי את The Power Of Three (למרות שהתאפקתי לא לצרוח "Will set us free!" שהם הזכירו את זה בסוף
). נכון, הסוף הכי מצוץ מהאצבע שיש, אבל לדעתי הפרק הזה נכתב מהסיבה להראות קצת יותר עומק לדמויות מבדר"כ. ללבטים של איימי ורורי, לחיים שלהם מחוץ לקופסא (see what I did there?). ואם כבר, אבא של רורי, ליהוק מצויין, דמות מצויינת. אני אוהבת שאיכשהו תמיד המשפחה של המלווה "גולשת" לעלילה. למרות שאף אחד לעולם לא יגיע לרמה של ג'קי (ולדרך שהיא נכנסה לתוך הטארדיס ונסחפה לטיול), הוא עדיין היה נפלא. קצת עצוב לי האבא הזה, שדואג כל כך, ייגלה בסוף שהוא לעולם לא ייראה אותם יותר. אני לא הייתי מסוגלת לסמוך על הדוקטור יותר. לא משנה מה. עוד הורה כועס.
אגב, אם כבר מה שדיברתי למעלה-ריבר יותר מיכולה לקפוץ להגיד שלום לסבא, אולי במעין סוג של סגירת מעגל.
-A Town Called Mercy. אין לי הרבה מה להרחיב (שוב, העלה לי כל מיני אסאוציות ל"שליחות קטלנית" למרות שאין באמת קשר), אבל הפרק היה עשוי טוב, עלילה טובה, ובכלל- נהנתי.
-הפרק האחרון.
כן, כבר ציינתי שראיתי אותו לפני שראיתי את הכל. לא חוכמה. ואולי זה קשור לעובדה הזאת שלא הבנתי כלום. הבנתי את קלרה (אהבתי את הפתרון), הבנתי את כל הקטע על הטנזלור, והטיזר של השם היה צפוי. אהבתי את האיזכורים לדוקטורים האחרים (אקלסטון!
), אבל הכל מרגיש לי עדיין לא פתור.
- אה, העזיבה של הפונד'ס. היא הייתה מרגשת, אבל לא עוצמתית. אני חושבת שזה חסר כי זה הכל נדחס לפרק אחד. יש פרקים כאלה, שנועדו לפיצול. שהפרק מפוצל יש אפשרות לפרוס את העלילה ולבנות אותה בצורה הרבה יותר עוצמתית לקראת העזיבה. אהבתי שהחלק שאיימי נשאבה אחורה בזמן, היה שהיא לא הסתכלה בגלל שהיא נפרדה מהדוקטור. לא בטוחה כמה אהבתי את העידוד מהצד של ריבר "כן! כן! לכי! לכי!!" (לא נראה לי זה נובע מקנאה, אבל גם לא מחשיבה רציונלית). אגב, היו המוון קטעים שהם לא הסתכלו על המלאכים ועדיין שום דבר לא קרה (ע"ע- רגע לפני הקפיצה של רורי ואיימי). אני חושבת שנחמד שהם מתו בשיבה טובה ביחד, כי רורי מת כל כך הרבה פעמים, שזה המוות היחדי שנוכל לסמוך עליו. חור ענקי בעלילה- איך ריבר שולחת לאיימי את הספר ואת הסיום? מה, יונה-פסל-דואר-מייבבת?
אהבתי את איימי בעונה הזאת, אבל הרבה יותר עצוב לי שרורי עזב. אהבתי שגם לאורך העונות בנו את כל הסיפור שלהם כדי שבסוף לא יהיה לנו ספק שאיימי תעזוב את הכל (אפילו את הדוקטור) בשבילו.
בסיכום- אני די מחבבת את העונה הזאת. לא הרגשתי את הנושא של מחזור רעיונות (שכל כך צרררם לי בעונות האחרונות) עד שלא ממש ישבתי וכתבתי את כל הדברים האלו, וזה נחמד. יש הרגשה של קצת יותר מקוריות וחשיבה וסיפורים הרבה יותר טובים מדר"כ.
עכשיו יש לי עוד כמה פרקים לראות, אז צפו לעוד חפירה
אבל אני לא נחמדה (ומאוד עצלנית) אז לא יהיה פרק-פרק, אלא יותר נקודות-נקודות (Will you still love me?)
אגב, מישהו בכלל זוכר אותי?
-טוב, הבנתי. הבנתי כבר מסוף העונה ה6 שהשם של הדוקטור הוא חתיכת אישיו בעונה הזו. אין צורך לדחוף את זה בכל מקום, בצורה כל כך בוטה.
באמת מופאט, ציפתי ליותר.
-כל כך אהבתי את הטוויסט של Asylum of the Daleks, כל כך אהבתי שזה "בית משוגעים" לדלאקס, כל כך אהבתי את הקטע עם הביצים ורורי, ובכלל, פרק אדיר.
הייתה לי בעיה לקלוט שאוסווין היא לא הבת של האישה ההיא, אבל אם זאת לא היא, למה הפינה הזאת לא נסגרה?
-הדוקטור מנשק את רורי
עם הדוקטור
-עם כבר חובת נשיקות. לא שמתי לב לזה שציפית בספיישל (בלונדון!!!!^^), אבל נורא מפריעה לי שקלרה מנשקת את הדוקטור והוא לא בא במעין "הלו ליידי, I'm spoken for!". יכול להיות כבר דיברו על זה, אבל יש לי הרגשה כללית כזאת שאת כל הקשר העצום שיש פה וכל הפוטנציאל (ריבר נשואה לדוקטור, ריבר הבת של) שיש פה, לא מנוצל. אני יכולה להבין למה ריבר לא מיררה בבכי שההורים של קפצו בThe Angels Take Manhattan. אבל ממש ציפתי לאיזשהו קשר בינה ולבין ההורים שלה מעבר ל"Hello Dad" בהתחלה ועוד איזה מילול "Mother" ו"תיהי ילדה טובה!" בסוף. אני חושבת שאם הייתי איימי, אחרי כל מה שעברתי עם הילדה, הייתי פי אלף יותר דואגת. הבת שלך כלואה על ידי מלאך? או סוף סוף את רואה אותה אחרי הרבה זמן? לא איכפת לי, אמא זאת אמא. וההערה הזו תקפה גם על רורי.
-אהבתי את The Power Of Three (למרות שהתאפקתי לא לצרוח "Will set us free!" שהם הזכירו את זה בסוף
אגב, אם כבר מה שדיברתי למעלה-ריבר יותר מיכולה לקפוץ להגיד שלום לסבא, אולי במעין סוג של סגירת מעגל.
-A Town Called Mercy. אין לי הרבה מה להרחיב (שוב, העלה לי כל מיני אסאוציות ל"שליחות קטלנית" למרות שאין באמת קשר), אבל הפרק היה עשוי טוב, עלילה טובה, ובכלל- נהנתי.
-הפרק האחרון.
כן, כבר ציינתי שראיתי אותו לפני שראיתי את הכל. לא חוכמה. ואולי זה קשור לעובדה הזאת שלא הבנתי כלום. הבנתי את קלרה (אהבתי את הפתרון), הבנתי את כל הקטע על הטנזלור, והטיזר של השם היה צפוי. אהבתי את האיזכורים לדוקטורים האחרים (אקלסטון!
- אה, העזיבה של הפונד'ס. היא הייתה מרגשת, אבל לא עוצמתית. אני חושבת שזה חסר כי זה הכל נדחס לפרק אחד. יש פרקים כאלה, שנועדו לפיצול. שהפרק מפוצל יש אפשרות לפרוס את העלילה ולבנות אותה בצורה הרבה יותר עוצמתית לקראת העזיבה. אהבתי שהחלק שאיימי נשאבה אחורה בזמן, היה שהיא לא הסתכלה בגלל שהיא נפרדה מהדוקטור. לא בטוחה כמה אהבתי את העידוד מהצד של ריבר "כן! כן! לכי! לכי!!" (לא נראה לי זה נובע מקנאה, אבל גם לא מחשיבה רציונלית). אגב, היו המוון קטעים שהם לא הסתכלו על המלאכים ועדיין שום דבר לא קרה (ע"ע- רגע לפני הקפיצה של רורי ואיימי). אני חושבת שנחמד שהם מתו בשיבה טובה ביחד, כי רורי מת כל כך הרבה פעמים, שזה המוות היחדי שנוכל לסמוך עליו. חור ענקי בעלילה- איך ריבר שולחת לאיימי את הספר ואת הסיום? מה, יונה-פסל-דואר-מייבבת?
אהבתי את איימי בעונה הזאת, אבל הרבה יותר עצוב לי שרורי עזב. אהבתי שגם לאורך העונות בנו את כל הסיפור שלהם כדי שבסוף לא יהיה לנו ספק שאיימי תעזוב את הכל (אפילו את הדוקטור) בשבילו.
בסיכום- אני די מחבבת את העונה הזאת. לא הרגשתי את הנושא של מחזור רעיונות (שכל כך צרררם לי בעונות האחרונות) עד שלא ממש ישבתי וכתבתי את כל הדברים האלו, וזה נחמד. יש הרגשה של קצת יותר מקוריות וחשיבה וסיפורים הרבה יותר טובים מדר"כ.
עכשיו יש לי עוד כמה פרקים לראות, אז צפו לעוד חפירה
