יאללה, עולים עליו?
- פותח הנושא brotos
- פורסם בתאריך
ציףציף1000
New member
לא. ../images/Emo46.gif
אלא אם אתה רוצה להיות ילדותי בעצמך.
אלא אם אתה רוצה להיות ילדותי בעצמך.
itaikuskus
New member
ילדותי זה טוב
אם מישהו אומר כל כך הרבה שטויות למה לא לעוף עליו?
אם מישהו אומר כל כך הרבה שטויות למה לא לעוף עליו?
ציףציף1000
New member
אפשר להציג דעה שונה
אבל "לעוף עליו"? "לעלות עליו"? מה הוא כבר עשה?
אבל "לעוף עליו"? "לעלות עליו"? מה הוא כבר עשה?
weird dust
New member
לפחות הוא מודה שהוא פריק
וכן הוא בהחלט בן 12 לפחות לפי הפרטים
וכן הוא בהחלט בן 12 לפחות לפי הפרטים
itaikuskus
New member
קורן וסליפנוט
זו לא ממש מוסיקה עמוקה...
זו לא ממש מוסיקה עמוקה...
GingerBread Man
New member
אל תעשה לרעיך מה ששנוא עלייך..
ציףציף1000
New member
דהיינו....
אתה שונא את מי שהיית לפני 3-4 שנים?
לא כדאי להיות קצת יותר סלחן?
אתה שונא את מי שהיית לפני 3-4 שנים?
GingerBread Man
New member
הוא דווקא מעלה שאלה מעוררת מחשבה
לגבי הגדרה של הרוק. כולם יודעים שיש פער תהומי בין מה שהיה קרוי פעם רוק למה שנחשב רוק בימינו. האם שניהם רוק? אפשרות אחת היא לא, ויש לה שני צדדים: ראשון - להקות הרוק הקלאסיות הגדרו את המושג רוק וחריגה כל כך גדולה ממנו כמו שיש בימינו לא יכולה וראויה להקרא רוק שני- המושג רוק ומוזיקה בכלל זה מושג מתפתח ומתגמש והגדרתו היא לפי נתונים בשטח כלומר מה שהיום נחשב רוק, הוא הרוק האמיתי, שכן זה מה שהצרכנים (ולא לשכוח שמוזיקה היא סוג של בידור להמונים) מחשיבים כרוק. אפשרות שניה היא כן: המושג רוק הוא רחב ומתרחב וכל גווני הרוק מבלוז רוק ועד רוק מתקדם מרוקנרול ועד האבי מטאל נכללים בו. מה אתם חושבים?
לגבי הגדרה של הרוק. כולם יודעים שיש פער תהומי בין מה שהיה קרוי פעם רוק למה שנחשב רוק בימינו. האם שניהם רוק? אפשרות אחת היא לא, ויש לה שני צדדים: ראשון - להקות הרוק הקלאסיות הגדרו את המושג רוק וחריגה כל כך גדולה ממנו כמו שיש בימינו לא יכולה וראויה להקרא רוק שני- המושג רוק ומוזיקה בכלל זה מושג מתפתח ומתגמש והגדרתו היא לפי נתונים בשטח כלומר מה שהיום נחשב רוק, הוא הרוק האמיתי, שכן זה מה שהצרכנים (ולא לשכוח שמוזיקה היא סוג של בידור להמונים) מחשיבים כרוק. אפשרות שניה היא כן: המושג רוק הוא רחב ומתרחב וכל גווני הרוק מבלוז רוק ועד רוק מתקדם מרוקנרול ועד האבי מטאל נכללים בו. מה אתם חושבים?
ציףציף1000
New member
הרשה לי להכניס לדיון את האלמנט
שלדעתי הוא הקריטי בו. היינו: ניווט שוק המוסיקה בידי החברות הגדולות, ביחד עם ערוצי הרדיו והטלוויזיה - בעיקר בארה"ב, ומשם לכל שאר העולם. בעוד ה"הגדרות" של מוסיקה בעבר באו מלמטה - מהמאזינים, האוהדים, מבקרי המוסיקה ובמיוחד המוסיקאים עצמם - היום זה כבר לא כך. השוק נשלט ע"י תעשיית המוסיקה, והיא זו שממציאה הגדרות, ז'אנרים וקטגוריות, לפי צרכיה. האינטרס של התעשייה הוא למדר, לקטלג ולפלג לכמה שיותר קטגוריות ותתי-קטגוריות, ע"מ לזהות בדיוק את האוכלוסיות שיקנו "ז'אנרים", סוגים של מוסיקה, וע"י כך למקסם את הרווחים שלה. "רוק קלאסי", למשל, הוא מונח שהומצא ע"י תעשיית המוסיקה בארה"ב - הוא אינו מונח "טבעי". המידור קיים, כיום, בכל ערוץ בו נצרכת מוסיקה: החל מחנויות תקליטים, בהם יש אזורים שונים ל"ז'אנרים" שונים; תחנות רדיו, המתמחות כל אחת ב"סגנון" אחר; ערוצי טלוויזיה - מספר ערוצי המוסיקה הולך וגדל, כאשר כל אחד מהם פונה, במכוון, לקהל אחר; עיתוני מוסיקה - אין כיום עוד עיתוני מוסיקה ומגזינים אקלקטיים, כפי שהיה בשנות השבעים. יש עיתונים למטאל, ועיתונים להיפ הופ, ולדאנס, או פופ-ילדים וכו'. חשוב לדעת כי בעבר זה לא היה כך. זוהי אינה התפתחות "טבעית", אמנותית. "רוק" היה שם קוד לתרבות מסויימת, תרבות מודרנית, שהקיפה מוסיקה מז'אנרים שונים - מבלוז וסול ועד מטאל, מפולק רך ועד אמביינט, מרוקבילי עד פרוג, מפסיכדליה עד פופ-מצעדים. אוהדי מוסיקה נחשפו, באופן פחות או יותר שווה, לכל הז'אנרים האלו, כאשר קנו עיתוני מוסיקה, האזינו לרדיו, או שוטטו בחנויות תקליטים. אני מחשיבה עצמי כברת-מזל, על כך שזכיתי לגדול בדור ההוא. גבולות הז'אנרים לא היו קשיחים, אלא נזילים, והם השתנו בהתאם לאופנות, לתרבות-מקומית במרכזים שונים (לונדון, ניו יורק, ליברפול...), והם נוצרו, השתנו, התפתחו או נעלמו, בהתאם לדעת הקהל. הפלורליזם איפשר, כמובן, קיומן של פתיחות, הפריה הדדית, וחדשנות מוסיקלית. לעומת זאת, המידור והקיטלוג הגוברים כיום מביאים לנטיה הפוכה: בדלנות, שמרנות וגם, לגישתי, לסטגנציה - עמידה במקום והתנוונות. התהליך הוא כזה: ככל שאנשים יוצרים חשופים ליותר מקורות, לגיוון גדול יותר, כך היצירה שלהם תהיה מעניינת, עמוקה, אינטליגנטית וחדשנית יותר, וההפך. כיום המגוון המוצע בפני צעירים שאוהבים מוסיקה הוא מצומצם וממודר - אין נגישות קלה לסוגים שונים של מוסיקה, ולידע על מוסיקה - וכתוצאה מכך גם המוסיקה שהם יוצרים היא מוגבלת באופיה, ממחזרת רעיונות קודמים ונעדרת חדשנות רעיונית ומוסיקלית. באופן אירוני, ככל שמתרבים הערוצים בהם נצרכת מוסיקה - שלא לדבר על פריצת האינטרנט! - כך נהיית הנגישות למקורות מגוונים, קשה יותר. לצערנו, ה"צרכנים", ובמיוחד הצעירים שבהם, "קונים" - ממניעים מובנים שלא אכנס אליהם - את ההגדרות שתעשיית המוסיקה מוכרת להם. דהיינו, אם אומרים להם - ב-MTV, בעיתונים, בחנויות הדיסקים - ש"רוק" זה גאנז אנד רוזס, אבל לא פינק פלויד, או ניק דרייק, או הביטלס, או ביונסה, או ג'יימס בראון, או בריטני ספירס - הם יאמינו לזה. וכאשר הם עצמם יבואו לעשות מוסיקה, הם יתייחסו אך ורק לקטגוריה עמה הם מזדהים, ויתעלמו מה"אחרות". והתוצאה: התדרדרות ברמה הכללית של המוסיקה המוצעת בפנינו, אוהבי המוסיקה. זה רק על קצה המזלג. אפשר עוד לומר הרבה מאוד בנושא הזה (וגם נאמר בפועל, וגם ייאמר). ועוד לא התייחסתי לתופעה החמורה ביותר לטעמי, שגם היא תולדה של שליטת חברות המוסיקה: העלמותם של כותבי-השירים. אולי בהמשך.
שלדעתי הוא הקריטי בו. היינו: ניווט שוק המוסיקה בידי החברות הגדולות, ביחד עם ערוצי הרדיו והטלוויזיה - בעיקר בארה"ב, ומשם לכל שאר העולם. בעוד ה"הגדרות" של מוסיקה בעבר באו מלמטה - מהמאזינים, האוהדים, מבקרי המוסיקה ובמיוחד המוסיקאים עצמם - היום זה כבר לא כך. השוק נשלט ע"י תעשיית המוסיקה, והיא זו שממציאה הגדרות, ז'אנרים וקטגוריות, לפי צרכיה. האינטרס של התעשייה הוא למדר, לקטלג ולפלג לכמה שיותר קטגוריות ותתי-קטגוריות, ע"מ לזהות בדיוק את האוכלוסיות שיקנו "ז'אנרים", סוגים של מוסיקה, וע"י כך למקסם את הרווחים שלה. "רוק קלאסי", למשל, הוא מונח שהומצא ע"י תעשיית המוסיקה בארה"ב - הוא אינו מונח "טבעי". המידור קיים, כיום, בכל ערוץ בו נצרכת מוסיקה: החל מחנויות תקליטים, בהם יש אזורים שונים ל"ז'אנרים" שונים; תחנות רדיו, המתמחות כל אחת ב"סגנון" אחר; ערוצי טלוויזיה - מספר ערוצי המוסיקה הולך וגדל, כאשר כל אחד מהם פונה, במכוון, לקהל אחר; עיתוני מוסיקה - אין כיום עוד עיתוני מוסיקה ומגזינים אקלקטיים, כפי שהיה בשנות השבעים. יש עיתונים למטאל, ועיתונים להיפ הופ, ולדאנס, או פופ-ילדים וכו'. חשוב לדעת כי בעבר זה לא היה כך. זוהי אינה התפתחות "טבעית", אמנותית. "רוק" היה שם קוד לתרבות מסויימת, תרבות מודרנית, שהקיפה מוסיקה מז'אנרים שונים - מבלוז וסול ועד מטאל, מפולק רך ועד אמביינט, מרוקבילי עד פרוג, מפסיכדליה עד פופ-מצעדים. אוהדי מוסיקה נחשפו, באופן פחות או יותר שווה, לכל הז'אנרים האלו, כאשר קנו עיתוני מוסיקה, האזינו לרדיו, או שוטטו בחנויות תקליטים. אני מחשיבה עצמי כברת-מזל, על כך שזכיתי לגדול בדור ההוא. גבולות הז'אנרים לא היו קשיחים, אלא נזילים, והם השתנו בהתאם לאופנות, לתרבות-מקומית במרכזים שונים (לונדון, ניו יורק, ליברפול...), והם נוצרו, השתנו, התפתחו או נעלמו, בהתאם לדעת הקהל. הפלורליזם איפשר, כמובן, קיומן של פתיחות, הפריה הדדית, וחדשנות מוסיקלית. לעומת זאת, המידור והקיטלוג הגוברים כיום מביאים לנטיה הפוכה: בדלנות, שמרנות וגם, לגישתי, לסטגנציה - עמידה במקום והתנוונות. התהליך הוא כזה: ככל שאנשים יוצרים חשופים ליותר מקורות, לגיוון גדול יותר, כך היצירה שלהם תהיה מעניינת, עמוקה, אינטליגנטית וחדשנית יותר, וההפך. כיום המגוון המוצע בפני צעירים שאוהבים מוסיקה הוא מצומצם וממודר - אין נגישות קלה לסוגים שונים של מוסיקה, ולידע על מוסיקה - וכתוצאה מכך גם המוסיקה שהם יוצרים היא מוגבלת באופיה, ממחזרת רעיונות קודמים ונעדרת חדשנות רעיונית ומוסיקלית. באופן אירוני, ככל שמתרבים הערוצים בהם נצרכת מוסיקה - שלא לדבר על פריצת האינטרנט! - כך נהיית הנגישות למקורות מגוונים, קשה יותר. לצערנו, ה"צרכנים", ובמיוחד הצעירים שבהם, "קונים" - ממניעים מובנים שלא אכנס אליהם - את ההגדרות שתעשיית המוסיקה מוכרת להם. דהיינו, אם אומרים להם - ב-MTV, בעיתונים, בחנויות הדיסקים - ש"רוק" זה גאנז אנד רוזס, אבל לא פינק פלויד, או ניק דרייק, או הביטלס, או ביונסה, או ג'יימס בראון, או בריטני ספירס - הם יאמינו לזה. וכאשר הם עצמם יבואו לעשות מוסיקה, הם יתייחסו אך ורק לקטגוריה עמה הם מזדהים, ויתעלמו מה"אחרות". והתוצאה: התדרדרות ברמה הכללית של המוסיקה המוצעת בפנינו, אוהבי המוסיקה. זה רק על קצה המזלג. אפשר עוד לומר הרבה מאוד בנושא הזה (וגם נאמר בפועל, וגם ייאמר). ועוד לא התייחסתי לתופעה החמורה ביותר לטעמי, שגם היא תולדה של שליטת חברות המוסיקה: העלמותם של כותבי-השירים. אולי בהמשך.
אני מסכים איתך לחלוטין
שוק שנשלט בידי דברים כאלה, הוא לא, אמממ, איכותי מאוד. אבל, יש לי הערה, לא לציףציף שהיא אישה רצינית שלא נוטה להיסחף לקלישאות (אלא ליצור אותם, בד"כ): המשפט הזה- "פעם הייתה מוזיקה איכותית והיום הכל זבל" היא די קלישאה, וגם די לא מדוייקת. נכון, עליתו לאוויר של MTV ונפילתה של התנועה ההיפית (והפיכתה ליאפית-בורגנית, הביאה לידי שוק פחות איכותי, ובעיקר יותר ממוסחר (כלומר מונחה בידי שיקולם מסחריים ולא אומנותיים, אבל גם פעם, שציף הייתה צעירה ותמימה, המוזיקה הייתה די קלילה, כלומר המוזיקה המסחרית. אז לסיכום, המוזיקה הפופולרית היום היא פחות איכותית, אבל: קודם כל, יש גם להקות איכותיות שמוכרות טוב (רדיוהד, לדוגמא), ויש אלטרנטיבה לכל דבר. היא גם יותר נגישה היום, בעידן האינטרנט. איך אמר פעם בוי גורג' (שהאמת, אין לי מושג מי זה): ""בכל הסיפור הזה של הפאנק, כולם לכאורה התקיפו את הענין של להיות עשיר או שיהיה לך כסף, אבל תאכלס, כולם רצו להיות עשירים". ותחשבו על זה, איואיו
שוק שנשלט בידי דברים כאלה, הוא לא, אמממ, איכותי מאוד. אבל, יש לי הערה, לא לציףציף שהיא אישה רצינית שלא נוטה להיסחף לקלישאות (אלא ליצור אותם, בד"כ): המשפט הזה- "פעם הייתה מוזיקה איכותית והיום הכל זבל" היא די קלישאה, וגם די לא מדוייקת. נכון, עליתו לאוויר של MTV ונפילתה של התנועה ההיפית (והפיכתה ליאפית-בורגנית, הביאה לידי שוק פחות איכותי, ובעיקר יותר ממוסחר (כלומר מונחה בידי שיקולם מסחריים ולא אומנותיים, אבל גם פעם, שציף הייתה צעירה ותמימה, המוזיקה הייתה די קלילה, כלומר המוזיקה המסחרית. אז לסיכום, המוזיקה הפופולרית היום היא פחות איכותית, אבל: קודם כל, יש גם להקות איכותיות שמוכרות טוב (רדיוהד, לדוגמא), ויש אלטרנטיבה לכל דבר. היא גם יותר נגישה היום, בעידן האינטרנט. איך אמר פעם בוי גורג' (שהאמת, אין לי מושג מי זה): ""בכל הסיפור הזה של הפאנק, כולם לכאורה התקיפו את הענין של להיות עשיר או שיהיה לך כסף, אבל תאכלס, כולם רצו להיות עשירים". ותחשבו על זה, איואיו
שורה אחת
של הנער הצעיר מוכיחה את בורותו האינסופית: פינק פלויד פעם היו רוק והיום כבר לא נחשבים לרוק.(משהו בסיגנון) ועוד הערה: לא ניתן לומר שכל המוזיקה של היום היא "זבל".אבל בהחלט יש בעיה מאוד עקרונית עם מי שמנגן היום רוקנרול:הח'ברה פשוט לא מספיק מוכשרים על מנת לחדש דברים מבחינת הנגינה.החידוש היחיד נובע מהשיכלולים שעברו כלי הנגינה ושיטות ההקלטה. ישנן להקות שפשוט עובדות על פי אותו רעיון של הלהקות האהובות עליהם בעבר,דוגמת רדיוהד(פינק פלויד),שמנסה ליגוע בצלילים חדשים וליצור שילובים מוזיקליים מעניינים,אואזיס(ביטלס),שכותבת/מלחינה/מנגנת בסיגנון שמאוד מזכיר את הביטלס.אלה להקות מעולות לדעתי,ומורכבות ממוזיקאים רציניים וזה מתבטא בכך שהם לא חוזרים על עצמם/המקור יותר מידי,אלא מגבשים סאונד יחודי להם בהתאם להשפעות ואפשרויות התקופה.
של הנער הצעיר מוכיחה את בורותו האינסופית: פינק פלויד פעם היו רוק והיום כבר לא נחשבים לרוק.(משהו בסיגנון) ועוד הערה: לא ניתן לומר שכל המוזיקה של היום היא "זבל".אבל בהחלט יש בעיה מאוד עקרונית עם מי שמנגן היום רוקנרול:הח'ברה פשוט לא מספיק מוכשרים על מנת לחדש דברים מבחינת הנגינה.החידוש היחיד נובע מהשיכלולים שעברו כלי הנגינה ושיטות ההקלטה. ישנן להקות שפשוט עובדות על פי אותו רעיון של הלהקות האהובות עליהם בעבר,דוגמת רדיוהד(פינק פלויד),שמנסה ליגוע בצלילים חדשים וליצור שילובים מוזיקליים מעניינים,אואזיס(ביטלס),שכותבת/מלחינה/מנגנת בסיגנון שמאוד מזכיר את הביטלס.אלה להקות מעולות לדעתי,ומורכבות ממוזיקאים רציניים וזה מתבטא בכך שהם לא חוזרים על עצמם/המקור יותר מידי,אלא מגבשים סאונד יחודי להם בהתאם להשפעות ואפשרויות התקופה.
הבעיה עם הגדרת הרוק
היא שבניגוד לז'אנרים אחרים כמו לדוגמא בלוז שבו יש חוקים נוקשים בקשר למה בלוז ומה לא, לרוק אין חוקים והגבלות. הסיבה לכך היא שהאנשים ש"המציאו" את הרוק, כמו בוב דילן והביטלס, לא זכו להשכלה מוזיקלית נרחבת ככה שהם ניגנו מה שנשמע להם טוב. ואז באו אנשים אחרים עם אותה דרך חשיבה וגם הם ניגנו מה שנישמע להם טוב, ואז שהם באו ואמרו "זה רוק" אף אחד לא יכל להיתווכח איתם כי אף אחד לא יכל להגיד איך זה לא רוק. וככה שבעצם מה שקרה שכל אחד אמר "זה רוק" על מה שהוא יצר עד שנוצר מצב שבו המושג רוק כלל הרבה סיגנונות מוזיקליים לא דומים מה שבסופו של דבר גרם לחלוקת לתת-זאנרים כמו פרוג או מטאל, בגלל שכל שהז'אנרים כבר התפתחו וגדלו והפכו להיות זאנרים ראשיים בפני עצמם ולכן הם בעצם התנתקו מהורים שלהם ועברו לגור לבד (באופן מטאפורי שכזה).
היא שבניגוד לז'אנרים אחרים כמו לדוגמא בלוז שבו יש חוקים נוקשים בקשר למה בלוז ומה לא, לרוק אין חוקים והגבלות. הסיבה לכך היא שהאנשים ש"המציאו" את הרוק, כמו בוב דילן והביטלס, לא זכו להשכלה מוזיקלית נרחבת ככה שהם ניגנו מה שנשמע להם טוב. ואז באו אנשים אחרים עם אותה דרך חשיבה וגם הם ניגנו מה שנישמע להם טוב, ואז שהם באו ואמרו "זה רוק" אף אחד לא יכל להיתווכח איתם כי אף אחד לא יכל להגיד איך זה לא רוק. וככה שבעצם מה שקרה שכל אחד אמר "זה רוק" על מה שהוא יצר עד שנוצר מצב שבו המושג רוק כלל הרבה סיגנונות מוזיקליים לא דומים מה שבסופו של דבר גרם לחלוקת לתת-זאנרים כמו פרוג או מטאל, בגלל שכל שהז'אנרים כבר התפתחו וגדלו והפכו להיות זאנרים ראשיים בפני עצמם ולכן הם בעצם התנתקו מהורים שלהם ועברו לגור לבד (באופן מטאפורי שכזה).
ציףציף1000
New member
אתה טועה
אני ממליצה לך לקרוא את מה שכתבתי כאן בשרשור, לגבי התפתחות ה"הגדרות" לז'אנרים.
אני ממליצה לך לקרוא את מה שכתבתי כאן בשרשור, לגבי התפתחות ה"הגדרות" לז'אנרים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.