לא מבינה מה קורה במקום הזה.
מי שסבור שרצח רבין שונה מכל רצח אחר, אינו חושב שדמו של איש ציבור אדום יותר, או כחול יותר, או שווה יותר הספדים. אדם שנהרג הוא אדם שנהרג. ואין הבדל בין דם לדם. זה ברור, ואיני מכירה איש שחושב ההיפך. אבל בקביעת ענישה לרצח (וזה נושא הדיון, אם איני טועה) חש חשיבות רבה למניעי הפשע ומהאופן בו בוצע. אישה שרצחה את בעלה המכה, משום שהיתה בטוחה שאחרת תהיה היא זו שתירצח, צריכה להיכנס לכלא. עונשה יהיה שונה מאישה שתכננה את הרצח בדם קר. וכך ראוי. ולא משום שדמו של בעל אחד יקר יותר משל משנהו. שונה רצח אכזרי של אדם פרטי, מרצח של אזרח שהחליט שמדיניות הממשלה אינה לרוחו, ולכן ראש הממשלה הוא בן-מוות. זהו רצח שפותח פתח לרציחות עתידיות נוספות, על רקע זהה. זהו רצח שהופך אותנו למדינת עולם חמישי. שמחזיר אותנו אלפי שנים אחורה, עת החלפת שלטון באמצעות התנקשות היתה חזון נפרץ. וענישה אינה נקמה. ענישה באה להגדיר את יחסה של החברה לחומרת הפשע שבוצע. בית המשפט קבע שרצח פוליטי, החותר תחת אושיות המשטר, גרוע מרצח אזרח. מזל שכך פסק. אני מסכימה לחלוטין. לא הייתי רוצה שהמדינה תקבע למי מותר להתחתן ולמי לא. גם לא בהקשר לרוצחים מתועבים. לעניין הר-שפי, אין לי מושג מה באמת קרה. נראה לי שהענשת אדם על 'ידיעה', מחייב בהכרח 'משטרת מוחות', שגם מקומה במשטרים אפלים ולא במדינה דמוקרטית. אלא אם כן יש עדות ראיה/שמועה מוצקה ומהימנה. אם אין - המשפט וכן העונש הם בבחינת גועל נפש.