ארך החדש
טענה: לא הצלחת להציג מקום במקורות בו מוצג הערך של ארך החדש, לאחר שהגרסא של ר' גמליאל נדחתה מחמת היותה שגויה (ר' גמליאל אמר "אינה פחותה" והובאה דוגמא קוהרנטית לשמוש בערך שלו _הערכה_ל שדמות שנראתה בעבים אינה מולד חדש). הערך שהאסטרונומים היהודים המאוחרים מדברים עליו מבוטא בחלקים. אילו ניתן מידע זה לאבותינו בסיני כביכול - _לא_ היה ניתן ביחידות בבליות (שעדיין לא הין קיימות, כביכול). Meton הקדים את ר' גמליאל ב- 500 שנה, את הלל השני ב- 800 שנה, ואת הרמב"ם בכ- 1500 שנה. חזור וקרא את כל הפרכותי... http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ViewMsg.asp?msgid=13454743&Id=129 קשקושים וכשכושים. שמעו מה אומר תשובה - הגירסה של רבן גמליאל לא נדחית מחמת היותה שגויה. שגיאה בטענה אינה פוסלתה. אם אטען שאורך קו המשוה הינו 40000 שנות אור. הרי ברור כשמש שישנה שגיאה אבל גם ידוע מה היא. היינו יחידת המידה שגויה. עדיין הטענה של 40000 שנות אור היתה בוודאי מלמדת שלאומר זאת יש מה שהוא מיוחד ונכון להגיד. הרי ברור לך שגירסת הגמרא עברה שיבוש. אם הגירסה היתה מתוקנת ומדברת על כך שרוב המולדות אינן פחותים כוו' הרי היה הדבר נכון. אתה מנסה לברוח מן השאלה. נסה להתמודד ענינית עם המספר המדוייק של אורך החודש הסינודי אותו נקב רבן גמליאל. התמודדות עם השגיאה בלשון הגירסה עשויה ללמד שאין לך מענה. הרמב"ן '...בהקדמתו לתורה אומר שהימים שנזכרים בתורה בפרשת בראשית היו בדיוק כמו בימינו של 24 שעות'. ימים של 24 שעות! נו, מה כבר יכול לומר אדם שחי במאה ה-12? הרי אז טרם הבינו היהודים את קדמוניות העולם (היוונים כבר תפשו זאת). תשובה - מלבד הלעג המושחז והזול אין בדבריך מאומה. הרי ברור שהשאלה הינה פילוסופית ולא מדעית. היינו האם מה שנראה כנוצר במהלך 6 מיליארד שנה אכן נוצר ביממה?!. טענתו של הרמב"ן לא הופרכה כלל. הרי אם יש בורא עולם האם אינו יכול לברוא עולם שיראה כבן ששה מיליארד שנים במהלך 24 שעות?! הוא בוודאי יכול. כמובן תשאל השאלה למה עשה זאת? ייתכן שאיננו יודעים את מחשבת הבורא בענין זה, ייתכן והוא מעוניין להעמידך במבחן וכיו"ב. עדיין לא נפרכה טענת הרמב"ן. טענה: 29 יום, 12 שעות, 793 חלקים הוא ערך בבלי. סוד העבור הוא תגלית של Meton שנרשמה 500 שנה לפני ר' גמליאל, 800 שנה לפני הלל השני, ו- 1400 שנה לפני הרמב"ם. תשובה - נא ציין איפה יש מקור המאשש מידה זו כמידה הידועה ל Meton אם אינך מסוגל להציג מקור כזה נסה לאזור אומץ ולומר "יש דברים בגו". לא יקרה לך שום דבר אני אחראי. טענה: משנה תורה להרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קדוש החודש, פרק רביעי, פסוק שני, מציין סמנים תצפיתיים לצורך בעיבור (למי _ןיא_ש בידיו את סוד העיבור ה_חישובי_), היינו, "על התקופה, ועל האביב, ועל פירות האילן". משמע, היהודים עברו תחילה על פי תצפית, עד שנחלצו הגויים ומצאו את המחזור בן 19 השנים (ארבעה כללי הדחיה, אד"ו, מולד זקן, גטר"ד, בט"ו תקפ"ט, אינם של Meton, אלא יהודיים ונועדו למנוע תחולת ראש-השנה בימים מסוימים). תשובה - הלוח העברי אינו ביסודו לוח מתימטי אלא לוח חקלאי וטבעי ועל פי תצפיות בפועל. אין בכך ראיה שלחז"ל לא היה הידע שנטען שהם חסרו. טענה: נסכם ונסכים כי מכיוון שהמעשיה בתלמוד (ראש השנה כה, א) אודות ר' גמליאל שגויה באפן משמעותי, דינה להדחות _כולה_, ועליך להציג מקום _אחר_ במקורותיך בו נזכר ארך חדש ירחי ממוצע. היא שגויה בעליל כיוון שהיא נוקבת בערך מסוים בפסקנות ("אינה פחותה"), ועל סמך ערך זה נדחתה שם השערה שדמות לא ברורה שנראתה בעבים היא מולד. משמע, _לא_ נשמטה שם המלה "ממוצע" ונתחלפה לה בטעות ב"אינה פחותה", אלא מדובר בקריטריון פסקני לקביעת מולד. תשובה - אכן הנוסח עשוי להיות לכשעצמו תמוה. אולם, אם הנסיבות בהן פסק כך רבן גמליאל בצורה זו היו כאלו שבחודש שלפני כן היה החודש יותר קצר בהרבה מן הממוצע. או אז היו דברי רבן גמליאל נכוחים וטובים. מה גם שחכמי הסנהדרין נהגו ביודעין לשבש דעתם של העדים אם היה קידוש החודש באותו יום יוצר בעיות לא נוחות בלוח. דבריו של ר´ גמליאל הם גם איזכור _יחיד_ של היחידה הבבלית "חלק". התלמוד משתמש בעקביות ב"רגע" 42( עונות בשעה, 24 עיתות בעונה, 24 רגעים בכל עת, ס"ה 13824 רגעים תלמודיים בשעה). תשובה - היום מדענים במכון וייצמן נוקטים גם הם בציון משכי זמן בשיטות הבבליות. האם בכך תהיה ראיה שהאסטרונומים הבבליים ידעו אסטרונומיה יותר מן האסטרונומים של מכון וייצמן? יוצע להשתחרר מדעות קדומות כלפי חז"ל. אילו ניתן מידע "שמימי" זה במעמד הר-סיני, _לא_ היה ניתן ביחידות בבליות. הוא היה ניתן ב"רגעים". הרי בזמן מעמד הר סיני לא היה ערך זה, לטענתו, ידוע לבבלים. לא כן? המספר 1080, שהוא מספר החלקים בשעה, מתחלק ב- 60, בהתאמה מצוינת עם שיטות החלוקה והמניה הבבליות. תשובה - המקור שציין זאת היה מן התקופה בה היה מקובל בשיג ושיח הכלל תרבותי הסגנון הבבלי של חישובי זמן. האם מכאן יש ראיה לכך שלא היה מידע בסגנון של יחידות מידה אחרות כמו למשל יחידות מצריות. הרי ייתכן שהמידע שהיה ידוע לאבותינו ביחידות מצריות תורגם ליחידות בבליות. כפי שגם היום מקבלים יבואנים רבים סחורה מאנגליה המדודה באינטשים והם בתרגום המדריכים הנלוים לעברית מתרגמים זאת ליחידות מטריות. מה רע בכך?! טענה: השאלה היא האם אתה יכול להציג מקום אחר מן המקורות לארך חדש ירחי ממוצע. אם אינך יכול, אזי הסתים הויכוח. אצל הבבלים היה מעמד מיוחד של כהנים שהיו גם המדענים ובמיוחד עסקו באסטרונומיה. הם השתמשו באמצעים מגוונים כדי למדוד חלקי יממה, שהיא, כידוע התופעה המחזורית הקצרה ביותר. את היממה לא מדדו מזריחה עד זריחה, כיוון ששמו לבם לכך שמועדי הזריחה השתנו לארך השנה. הם מדדו את היממה על סמך תמונת פני השמים בלילה. בכל פעם שתמונת פני השמים וזוית הראיה של כוכבי שבת מרוחקים ביותר חזרה על עצמה, חלפה לה יממה. המנגנונים בהם השתמשו למדידת חלקי יממה היו שעוני מים ואח"כ שעוני חול, וגם נרות מכוילים. בכל מקדש היו תורנים שתפקידם היה להשגיח על המנשירים ששמשו ל- timekeeping. בימי קדם נהגו מדענים להחליף מידע באפן חפשי. המדענים היוונים נעזרו ברשומות בבליות ועליהן המשיכו מחקר ותצפיות... תגובה - ברחת מן השאלה. כמו כן הביאו לך ראיה שעל ידיעת זמן המולד היה ידוע עוד בתנ"ך. לכן טענתך שלא היה להם מושג קשה להגנה. שמואל א כ,ה ויאמר דויד אל יהונתן, הנה חודש מחר, ואנוכי ישוב אשב עם המלך, ראיתי לנכון להגיב בענין הדבש. ההלכה היא שכל היוצא מן הטמא הרי הוא טמא. הדבש אכן יוצא מן הטמא שהרי הדבורה הינה יצור האסור באכילה. לכן לכאורה אסור הדבש באכילה. בשני מקרים מותר לאכול את היוצא מן הטמא. א. כאשר הפורש מן הטמא התערב שלא על ידי אדם בכוונה בצורה כזאת שהוא בטל ברוב או בששים - לפי הנסיבות ההלכתיות בהן מדובר, זאת בתנאי שאין הוא נותן טעם בתערובת. ב. כשהפורש מן הטמא אינו אכיל ביסודו. לדוגמה עצמות חמורים. במקרה של הדבש הרי אכן הדבורה מפרישה אנזימים המשפיעים ישירות על הדבש ואף משנים את טעמו. לא זו אף זו הם בוודאי נותנים טעם בדבש שהרי טעם הדבש אינו כטעם צוף הפרחים. אולם האנזימים המופרשים לכשעצמם אינם אכילים והם כנראה אפילו מרירים. כך שאכילתם לכשעצמם אינה אסורה. לכן יוצא לנו שלמרות שלאנזימים הללו יש ערך תזונתי כל שהוא, אך היות והם לכשעצמם אינם אכילים, הדבש כשר. כעת, לו גם יצוייר שכל זה לא היה נכון. עדיין היה הדבש מותר לאכילה. זאת משום שכל יסודתו של כל דבר איסור תלוי רק ואך ורק במה שאנו לומדים מן התורה על פי מסורת חז"ל גם אם הם טעו. המעוניין ילמד את מסכת הוריות כדי להבין את ההגיון שבכך. והנה חכמי ישראל בלימודם מן המקראות הסיקו שהדבש כשר. לדוגמה יצויין ששמשון ויהונתן אכלו דבש כמתואר במקראות. היינו גם אם הדבש אכן היה יוצא מן הטמא והיה לפי הסברה אסור באכילה, גם אז יכולים ישראל לאכול דבש על פי האמור בחומש דברים ועשית ככל אשר יורוך. מאת הרב דב