לא הבנתי איפה בדיוק לא הצליח לי
מאין הביטחון שתיארתי רגשות אישיים שלי, או שהתעניינתי בך אישית, ולא באתי בסה"כ להבהיר וללבן נקודה (אחרת)? נדמה לי שאני מריח אכזבה קלה בתגובה שלך, אבל בהיעדר נתונים נוספים שעשויים לשפוך מעט אור על הנושא, אני בוחר שלא להיכנס לזה. את (נו, לא ממש את, הגישה שבחרת לייצג, בסדר? אבל כתבת "אני" ולכך הכי קל לי להגיב ב"את"...) טוענת בפסקה הראשונה שאת לא אדם של טקסים בכלל. בפסקה הבאה מסתבר שהמצאת במהלך חייך אקט זה או אחר שאין לי איך לתארו אלא כטקס, ותיארת שקיום האקט הנ"ל הסב לך הנאה. לא תיארת בפרוטרוט מהי בדיוק אותה הנאה וממה היא נובעת, אבל מעצם העובדה שציינת שזה קורה ביום השנה לפעם הראשונה שהתאהבת, ניתן להסיק שהחויה תהיה שונה בעינייך אם תחזרי עליה ביום אחר, שהוא לאו דווקא יום השנה. גם אני רואה את עצמי כאדם "לא של טקסים בכלל", אבל פשוט לא ייתכן שאנחנו עונים לאותה ההגדרה. ל-ע-ו-ל-ם לא אקיים טקס, כל טקס, כשאני לבד. אני איראה אידיוט בעיני עצמי אם אעשה זאת. הסיבה היחידה שלי לקיום טקסים היא כניעה למוסכמה חברתית, כשבאיזשהו מקום אני חש שהכניעה הזו משתלמת לי. לא בשבילי אני מקיים את הטקס, אלא בשביל מי שצופים בי עושה זאת. ברשותך אגדיר מושג נוסף, והוא "יום השנה": פלנטה מסויימת בשם "ארץ" השלימה מספר שלם של סיבובים סביב כוכב האם שלה, בהתייחס לנקודת ייחוס מסויימת בעבר. נשבע לך, אני לא מזלזל ולא מתנשא מעל מי שיום כזה גורם לו פרץ של רגשות ייחודיים, בדיוק כמו שאני מקבל באהבה את מי שמוכרח להתפלל בכל פעם שהוא מכניס מזון לפה. פשוט, אצלי יום השנה כשלעצמו לא מעורר כלום! שום רגש Whatsoever! גורנישט בלגורנישט! נאדה! סרו! זה לא אומר שרגשות דומים לא יכולים להופיע אצלי ללא הודעה מוקדמת בכל זמן שהוא, אבל - ובזה אנחנו דנים - ההסתברות שהם יופיעו דווקא ביום השנה היא בדיוק 1/365... עכשיו הצליח לי יותר?
(לא בטוחה שציינתי מספיק, יש לי ליקויי למידה ובין השאר בהבנת הנקרא. אז לפעמים אני צריכה הסברים נוספים
)
