יום השואה, אקדמיה ומערכת החינוך

[ניצת הגפן]

יום השואה, אקדמיה ומערכת החינוך

מאחר שהיום ערב יום השוא,ה ומאחר שאני מניחה ששמעתם את הדברים שפורסמו היום, אני מנסה להעלות כאן את הנושא כדי לשמוע את דדעתכם עליו. הבוקר נודע, כי מכללת תל חי הכינה תכנית לימודים מיוחדת שלימדה במסלול של הכשרת מורים לגיל הרך וגננות . התכנית היתה על לימודי השואה, והיא כללה תמונות שואה לא פשוטות, פעילות חברתית עם "טלאי צהוב" (שכמובן היה בערכה שהוכנה ושווקה לגננות) ופעילויות יצירה שכללו הכנת דרגשי שינה , דימוי של מחנות ההשמדה וכדו'. ברגע שהתכנית הופעלה בשבוע האחרון בגנים הרלוונטיים, קם קול צעקה, כמובן, מטעם ההורים על כך שהתכנית אינה מותאמת ליכולותיהם הרגשיות של הילדים בגיל הזה. מה דעתכם? האם צריך להכין תכניות לימודים לשואה במסגרות אקדמיות. האם במסגרות המחקר של שואה בארץ בלבד (כמו יד ושם ולוחמי הגטאות למשל), האם צריך להשתית את התכניות על מה שהמחקרים האקדמים אומרים על יכולותיהם הנפשיות והרגשיות של ילדים בגילאים שונים? או אולי ל"ללכת בעקבות הלב" שלכולנו, שאומר שעל ילדים צריך יותר לגונן? אני מעלה את העניין הזה, כי פתאום לפני שנתיים בלבד גיליתי שחלק גדול ממשפחת אבי נכחד בשואה, ובמשך כל שנות חי לא דיברו איתנו על זה במשפחה. עד היום לא ברור לנו אם זה היה כי כך בחרו להתמודד או אם חסו עלינו כילידם. ואני שואלת את עצמי- איך זה היה יכולהל שפיע על חיי? האם כמו חברתי הייתי מוצאת את עצמי הולכת ללמוד בחוג להיסטוריה של ע"י באוני' ולכתוב תזה נגד מכחישי השואה? האם פעילות כזו עם טלאי צהוב שהילדים בגיל 4-5 עונדים על דש הבגד פוגעת בנפשם? האם צריך לסוך את זה מהם? בקיצור - כמו שאתם מבינים בטח מהניסוח שלי, אני קצת לא ברורה לעצמי עם העניין הזה. מה דעתכם?

 

[פלפל אנגלי]

אני חושבת שאלה כמה נושאים שונים

ובעיקר הפער המאד מוחשי בין האקדמיה לבין חיי המעשה. ולמען הסר ספק - לא קראתי את זה בשום מקום אחר, רק מה שכתבת כאן, ולזה אני מתייחסת. אקדמאים יכולים לכתוב מחקרים על גבי מחקרים על נפשם של הילדים, החוסן שלהם והיכולת שלהם להכיל נושאים בעייתיים וקשים. מחקרים אקדמיים הם, מטבעם, כוללניים. הם מתאימים לאוכלוסיה X בתנאי Y ולא מסתכלים על הילד הספציפי שלי או של השכנה ממול. ילדים, מטבעם, הם יצורים נבדלים זה מזה, ביכולות הרגשיות והשכליות שלהם. גם אם מחקרים אומרים שילדים בני 4-5 יכולים להתמודד עם סיפורי זוועה של השואה, זה לא אומר שהנזק שיעשה לילד מסוים אם הוא יחשף מוקדם מדי לזוועות, זניח. במקרה כזה, של נושאים כל כך רגישים ועדינים, עדיף לטעות לצד הזכות ולא לצד החובה, כלומר לדחות לגיל מבוגר יותר את החשיפה. אם הילדים ילמדו על מחנות ההשמדה לפרטיהם רק בגילאי 8-9 ומעלה (סתם, מתוך השלכה מהילדים שלי, שום דבר מייצג) לא יקרה להם שום נזק. יהיו להם די שנים להתמודד עם הבנת השואה, אם מונח כזה אפשרי בכלל. להכניס את פרטי הפרטים של הזוועות בכפית כבר בגילאי גן צעירים נראה לי החטאה של המטרה ויותר מזה - חוסר הבנה מוחלט לגבי ההבדל בין תיאוריה אקדמית לבין החיים האמיתיים.

 

[p i t e r פן]

אני חושב שהזה רעיון מזעזע,

שמעתי עליו לראשונה כאן, בפורום, ואני מתקשה להבין מי הגה אותו. פעילויות להכנת דרגשים, דימוי מחנות ושיווק ערכה עם טלאי צהוב - והכל מיועד לילדי גן? לא יודע מה אומרים המחקרים, אבל זה נראה לי מתכון קל ובטוח לגרום לילדים רבים טראומות ונדודי שינה. זוועות השואה הן דבר בלתי נתפס. אנחנו, המבוגרים, מתקשים להבינן ולהסבירן, אז לקחת ילדים קטנים ותמים (וזה נאמר בלי טיפת ציניות) ולהכניס אותם לעולם של דימויים נוראיים. כן, זה חלק חשוב מההיסטוריה היהודית, והילדים יגדלו, יכירו אותה ויתמודדו עמה. אני לא רואה שום צורך לטלטל אותם רגשית בגיל כ"כ צעיר. זאת ועוד, אני בכלל לא חסיד של העברת מסרים בדרך של גרימת זעזוע דווקא - זה ממש לא מתאים לכולם. בסופו של דבר, בגיל מסויים, אדם מסוגל להבין דברים בצורה די טובה מבלי שיצטרכו לזעזע אותו. לפיכך, אדם בוגר יכול להבין שתאונות דרכים זה נורא, מבלי לראות משותקי גפיים בבית לוינשטיין, ואדם בוגר יכול להבין שהשואה הייתה ארוע מחריד מבלי שיעשו לו הדמיה של חיים במחנה השמדה. יכול להיות שיש אנשים קלי דעת, שצריכים לראות תל של אפר או ערימות שיער כדי להבין ששואה זה רע, אבל אני באמת מאמין שמרבית בני האדם יכולים לחוש את הזוועה גם מבלי לגעת בה (עד גבול מסויים, כמובן, מי שלא חווה לעולם לא יבין באמת). וזה כבר פותח דיון שלם אודות הנסיעה לפולין...

 

[d a p h n a]

אני חושבת שיש בעיה עם הנושא, במיוחד בארץ...

אני חושבת שמאוד חשוב לזכור את השואה ולהנחיל את הזכרון לדור הבא, אבל אני חושבת שבארץ כל כך מתאמצים להעביר את עצמת הזוועה לילדים שאני חושבת ששוב ושוב ושוב יוצרים מעין post traumatic stress disorder בילדים ובחברה - ולדעתי זה משפיע על כל ההתנהלות של החברה הישראלית, כולל בכל הקשור לסכסוך הישראלי-ערבי. למשל, בתור ילדה קטנה, דור שלישי ובעצם אפילו רביעי לשואה (הסבים שלי כולם עלו לארץ לפני השואה), היו לי בלילה סיוטים נוראיים שהנאצים באים לקחת אותי. אני יודעת שאני לא הילדה היחידה שסבלה מזה, ושילדים ישראליים רבים סבלו מאותם עניינים. ואז בכיתה ט' לקחו אותנו ליד ושם והקרינו לנו את הסרט שחיילים של בעלות הברית צילמו בזמן שהם נכנסו למחנות ההשמדה. מדובר על סרט מאוד מאוד קשה גם עבור אנשים מבוגרים, ובודאי לילדים בגיל 14. באותו הלילה בתגובה לסרט הייתי פיזית חולה. מאז אני לא מסוגלת לראות שום דבר על השואה. כשבצבא הקרינו את רשימת שינדלר, ביקשתי מהמפקדת שתיתן לי לצאת אחרי 10 דקות כי אני פשוט לא יכולה יותר. אז אני חושבת שבמידה מסויימת ההקרנה של הסרט בגיל הזה פספסה את הפואנטה - במקום לגרום לי לזכור יותר את הזוועות שהיו שם, הוא גרם לי לנסות להדחיק כל מחשבה על הנושא. אני חושבת שחשוב ללמד את השואה, אבל אני חושבת שתרגיל כזה עם ילדים קטנים הוא ממש מוגזם, ואני חושבת שצריך לחשוב על דרכים לעסוק בשואה ולשמר את הזכר שלה, אבל לא בצורה שבה עושים את זה עכשיו מגיל צעיר, כי אני חושבת שזה גורם לנזק עצום לחברה שלנו. לעשות תרגיל כמו שתיארת לילדים בגן נראה לי פשוט מחריד. כשלמדתי בתיכון אמריקאי בשיעור על השואה המורה עשה להם תרגיל הדמייה של מחנה ריכוז - אני לא יודעת בדיוק מה היה שם כי ביקשתי מהמורה לא להשתתף בשיעור והוא אישר את זה מתוך הבנה שאני כנראה יודעת יותר על השואה משהוא יכול ללמד אותי. אני חושבת שאז אולי התרגיל היה לגיטימי, אבל רק בגלל שדובר א) על תלמידי תיכון וב) על תלמידי תיכון אמריקאיים שכנראה כמעט ולא נחשפו לשום ידע על השואה קודם לכן והיה צורך "לנער" אותם קצת.

 

[משוש30]

אני חושבת שאין מה לדבר על זה יותר מדי עם

הילדים לפני גיל בית ספר. גן זה ממש מוקדם מדי לדעתי האישית. בטח מוקדם מדי לתמונות הזוועה.

 

[ניצת הגפן]

סליחה - תיקון של כמה פרטים וגם הפניה מדויקת

אז ככה, מכיון שזה היה ממש מוקדם בבוקר אחרי לילה ללא שינה וכנראה גם כי הייתי מופתעת עד אימה מעצם הרעיון - כנראה שמעתי גם דברים שלא נאמרו או פירשתי כל מיני פרשנויות, ובחלק מהדברים - פשוט טעיתי בפרטים. אז למען הסדר הטוב: זה יהה הבוקר ברשת ב'. הנה הלינק לתכנית : http://www.iba.org.il/media/?recorded=radio14 צריך לגלגל את הסרגל לכיוון מניין המונה 1:36 התכנית נהגתה ונרקמה במכללת אוהלו בקצרין ולא בתל חי. סליחה. והפעילות - כוללת את הטלאי הצהוב, אבל לא בניית דרגשים -א לא "רק" תמונות של הגטו ושל האנשים שם, כולל תמונות קשות הגברת שעומדת בראש הרעיון הזה - טוענת שאין פגם בדבר, מכיון שמדינת ישראל היא מדינה שהשואה היא משהו בסיסי בקיומה ובהוויתה וזה "נמצא בה כל הזמן" ולכן - עדיף לחשוף את הילדים לדברים הקשים כבר בגיל צעיר, מאשר להשאיר אותם עם שאלות ותהיות על דברים. נו שוין...

 

[22ק ו ס ם]

מיותר לגמרי לדבר על זה בגן

ובטח לא בצורה כזו. אני חושב שהטקסים ליום השואה הפכו בארץ לקלישאות עם השנים ולכן בשנים האחרונות מציעים כל מיני אלטרנטיבות. האלטרנטיבות הללו במקרים רבים מנסות לזעזע כמה שיותר ולא זו הדרך. אני גם חושב שיום השואה בארץ מיותר היום. נוח לנקז את כל תוכניות הטלביזיה והרדיו לנשוא ביום אחד ואז לעבור לסדר היום בשאר ימות השנה. השואה צריכה להילמד לאורך שנים ולא בצורה סנסציונית. היא צריכה להילמד לא רק ואולי אפילו לא בעיקר כהיסטוריה יהודית ייחודית אלא כלקח היסטורי.

 

[NorthernStar]

זה רק סימפטום של המחלה

שהמדינה הציונית לוקה בה והיא ביזוי זכר השואה. כמה ציני שדווקא מדינה כזאת נוטה לדחוף אלמנטים מאוד ספציפיים מסיפור השואה לגרון של ילדיה-אזרחיה, בעיקר על מנת ליצור בהם תחושת מצור ושנאת זרים, שלא לומר אגרסיביות כלפי האחר. כמה ציני שדווקא מדינה כזאת שולחת את חייליה ואת אלו שעומדים להיות חייליה למחנות הריכוז, למקום שבו בני אדם איבדו צלם אנוש על מנת להתעלל בבני אדם אחרים בשל דתם. כמה ציני שהמדינה הזאת מייצרת זיכרון מאוד פרטיקולרי, כאילו שהשואה הייתה רק כלפי יהודים וכאילו מיליוני בני אדם אחרים לא נפגעו מהפשיזם. כמה ציני שהמדינה הזאת משתמשת בשואה בתור תירוץ וכיסוי למעשים אפלים ומדיניות אלימה תוך זלזול בחוק הבינלאומי. כמה ציני שהמדינה הזאת שדדה את כספי הניצולים והקרבנות כ"פיצויים" על פשעים שבוצעו כלפי אנשים שמעולם לא היו אזרחיה, אבל המיעוט מתוכם שהפך לאזרחיה הפך מיעוט המבוזה בפומבי ושנאלץ לחיות בעוני ובתת תנאים. כמה ציני שאתר הזיכרון המרכזי לשואה, יד ושם, הוקם על אדמות עין אל כארם, כפר שתושביו גורשו מבתיהם באכזריות וטוהרו אתנית, ומציג תמונה מעוותת ופרטיקולריסטית המעודדת שנאת האחר.

 

[ניצת הגפן]

אני לא בטוחה שיש כאן ציניות מכוונת וגם לא ביז

וי אני חושבת שמרוב החשש שמא מישהו ישכח - מנסים להזכיר להזכיר ולהזכיר ועל שום הרבה מהדברים שאמרת - הרי הפכנו למדינה של אנשים קצת פחות רגישים... אין מנוס, כנראה, כאשר מראים כאן בלי הפסקה תמונות תקריב של גופות וחלקי אדם מרוטשים אחרי כל פיגוע, סף הרגישות עולה, וצרפי לזה גם את העניין של מרחק הזמן, וההתמעטות הטבעית של הניצולים שמספרים בגוף ראשון - נראה לי שמכאן מתחיל איזשהו פחד קדמוני מפני השכחה, ומפני חזרת השואה על עצמה. הדרך של אנשי החינוך והאקדמיה להכשרות מחנכים - בנויה בעיקרה על "להמחיש". מכיוון שברור שהעניין ה"חווייתי" נחקק טוב יותר ולאורך זמן - מנסים ליצור "חוויות" לילדים, כי לימוד תיאורטי, הוא לעתים משמעם או "לא נוגע". הענין הוא - שאכן יש גם צורך לקחת בחשבון את הגיל של קהל היעד וכמו שכבר אמרו כאן רבים - השואה היא משהו שצריך לדעת עליו כל הזנה. לא במנות יתר ביום אחד בלבד בשה. וכן, כמו שאת אומרת - צריך להראות גם את התמונה הכוללת. בפורום הורים לילדים אוטיסטים הועלתה הסוגייה של הרצח שיזמו הנאצים לכל הנכים המוגבלים, האוטיסטיים, כולל אלה הגרמנים. במטרה להשביח את הגזע. שווה לקרוא גם שם. ואני מסכימה איתך - לצערי במערכות החינוך ובתקשורת על כל סוגיה - יש התעלמות מהשואה העולמית, וזה הוא ענין אף יותר גדול מאשר ההתמקדות בפרטי ובאישי שלנו. עצם העובדה שיכול להיות איש אחד שמחליט להמיט כליה על מחצית מאנשי העולם כי זה חלק מהאידיאולוגיה שלו, והעובדה שמאות ואלפי אנשים משתפים פעולה ועושים כמצוותו, ומאות אלפי (או מיליוני) אנשים אחרים - שפוט שותקים ומתעלמים - זה דבר שצריך להטריד את כולנו.

 

[ניצת הגפן]

והנה הפניה לשרשור שעסק בנושא השואה המורחבת

http://www.tapuz.co.il/forums/main/forumpage.asp?forum=612 הנה השרשור שעלה בפורום אוטיזם אספרגר וPDD. הם דנים בעניין השואה כמשהו שכלל את כל המינים וכל הדתות - ובמיוחד את המוגבלים והנכים והחלשים. בהחלט זוית אחרת להתבוננות.

 

[NorthernStar]

בוודאי שמדובר בביזוי וניצול מכוונים

אני ממליצה לך לשבת לקרוא פרוטוקולים של הועד הפועל בשנות הארבעים, למשל. ישבו החברים הנכבדים והתדיינו בשאלות כגון: מהיכן נשיג "חומר אנושי" משובח כעת שפעילינו (האשכנזים) נרצחים בידי הנאצים (וזה כמובן רק אחרי שוידאו שזה מה שמתרחש. לקח להם כמה שנים כדי להאמין ל"שמועות")? והכי חשוב - כיצד נוכל לנצל את הטרגדיה על מנת ללחוץ על אומות העולם לתת לנו את פלסטין למרות שאנחנו מיעוט בתוך הארץ? ניצול השואה כקלף מיקוח הוא תמה שחוזרת ועולה בדיונים, בעיקר בשנים 1945-1947, עם הרבה מאוד ציניות ורוע, כולל דיונים על "איך אפשר לנהל תעמולה נגד הערבים תוך ניצול השואה והצגת הערבים כאילו היו נאצים" (במהלך 1947-1948). במקביל ולאחר קום המדינה, גם התקיימו דיונים שוב בנושא ה"חומר האנושי הרצוי", כאשר ראשי מפא"י התנגדו להבאת חרדים, למשל, ותמכו בהבאה (גם בכפיה) של יהודים מזרחים לצרכי דמוגרפיה, אבל תוך כדי "חינוך מחדש", מפני שמדובר ב"חומר אנושי בלתי ראוי". ידוע גם על אנשי ההגנה שהסתובבו במחנות העקורים והכריחו אנשים באמצעות משטר טרור להגיע לפלסטינה למרות שהרוב התכוונו להגר לארה"ב והאמריקות. וכמובן, הניצול הציני וביזוי הנספים והניצולים כאחת נמשך אחרי קום המדינה. אני ממליצה לך לקרוא את ספרו של תום שגב, "המיליון השביעי" להבהרת הנושא. מה שחשוב לזכור הוא שאין כאן תום לב, אלא חישובים ציניים מאוד של אנשים (שבעצמם דוגלים באידיאולוגיה גזענית ודורסנית מאוד) לניצול השואה והצגתה כאירוע שהתרחש אך ורק ל"עם היהודי" ולא לאחרים לשם השגת מטרותיהם. אנא זכרי שהנספים בשואה מעולם לא היו אזרחי המדינה הציונית, אבל היא החליטה לנכס אותם בכל זאת (וגם להרוויח מכספי השילומים על הדרך).

 

[d a p h n a]

הם לא היו אזרחי המדינה הציונית...

כי לא היתה עדיין מדינה ציונית. אם מדינת ישראל היתה קיימת, אולי השואה לא היתה מתרחשת. בכל מקרה, אין ספק שיש דברים שמטרידים אותי בדרך שבה מלמדים את השואה בארץ, בין היתר התעלמות חלקית מהקבוצות האחרות שנספו בשואה, וכן ההתעלמות משואות אחרות שהתקיימו ומתקיימות בעולם. יחד עם זאת, גם לא צריך לקחת את זה לקיצוניות השנייה. מיליוני יהודים כן נרצחו בשואה בגלל היותם יהודים, גם אם הם ראו בעצמם גרמנים, או פולנים, או בני כל אומה אחרת לכל דבר. כלומר, זו קצת התממות להגיד "אלה שנספו בשואה לא היו אזרחי מדינת ישראל אבל זו נכסה אותם לעצמה" - הם נספו בשואה בגלל שהחברה האירופאית שלה הם היו שייכים הוקיעה אותם מתוכה וירקה אותם מתוכה, והצורך בהקמת מדינה יהודית נבע בין היתר מההכרה במצב הזה. אפשר לנהל דיון האם היה הגיוני להקים את המדינה היהודית הזו דווקא בארץ ישראל או לא, אם כי בנקודה זו הדיון קצת מיותר כי המדינה הוקמה שם וכעת צריך פשוט להתמודד עם הסיטואציה כפי שהיא ולא להתחפר בעבר - אבל אני לא חושבת שהפתרון של יישוב בארה"ב ובאמריקות היה מצליח ללא קיומה של מדינה יהודית במקום כלשהו. לגבי הדיונים של ראשי הישוב - אני מוכנה להכיר בכך שיכול להיות מאוד שהם ניהלו דיונים שאופיים נראה מזעזע ומחריד (אני לא מכירה את הנושא מספיק בשביל לדון בו לעומק), אבל אני חושבת שההצגה של זה כ"מניע ציני" קצת לא מדוייקת. הם חשבו, בצדק או שלא בצדק, שיש להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, ולכן פעלו בדרך שנראתה להם הנכונה על מנת לממש את המטרה הזו. אפשר לטעון שהם באו בגישה שגוייה ובעייתית מיסודה, אבל אני לא חושבת שהם פעלו בצורה "צינית" במובן זה שהם טענו למטרה אחת ובפועל היתה להם מטרה אחרת.

 

[d a p h n a]

לגבי השורה הראשונה -

התכוונתי שאולי השואה לא היתה מתרחשת עבור היהודים. עבור קבוצות אחרות זה כמובן לא מהווה פתרון.

 

[d a p h n a]

ולפני שתתני לי רשימת קריאה -

כן, קראתי את "המיליון השביעי".

 

[NorthernStar]

זה בדיוק מה שמערכת החינוך מתכנתת אותך

לומר: כאילו השואה היא סוג של "הוכחה" שאילו התקיימה מדינה יהודית לא הייתה מתרחשת שואה. קודם כל, ברמה העובדתית: רק מיעוט מבוטל מאוד מבין יהודי אירופה היו ציונים. גם לו הייתה מדינה כזאת מתקיימת ב1940, הרי רק מיעוט קטן היה משתייך אליה. כל זה מעבר לעובדה שעד אל נכבה היהודים היו מיעוט בפלסטין - ב1948 הם היוו כשליש מהאוכלוסיה והחזיקו ב7% מהאדמות. רק על הסעיף הזה כמובן אפשר מיד להסיק שלא הייתה שום הצדקה לקיום מדינה יהודית (ולא שקיימת הצדקה לקיום מדינה המבוססת על שייכות דתית בלבד). דבר שני, כמובן, הוא שהציונות היא תנועה קולוניאליסטית-אירופית, שמעולם לא ראתה עצמה כמייצגת את כל מאמיני הדת היהודית אלא רק את החלק האירופי שלהם. וכך נותרו מחוץ למשוואה מיליוני יהודים-ערבים, ויהודים שחיו במדינות לא אירופיות. היהודים הלא-אירופים ברובם המכריע לא היו ציונים וגם הם לא היו שותפים למדינה כזאת, לו הייתה קמה ב1940. בן גוריון עצמו לא ראה בהם שותפים ראויים, והסכים להביא אותם באופן סלקטיבי רק אחרי שהבין שאיבד את ה"חומר האנושי הראוי" שלו, קרי: האשכנזים. אבל יותר מזה, השימוש בשואה וניכוסה נעשה בהחלט באופן מכוון, כאמצעי תעמולה בדרך לטיהור האתני שנעשה בפלסטין וכאמצעי לחץ על האו"ם כדי להכיר במדינה יהודית. אילן פפה בספרו The Ethnic Cleansing of Palestine מנתח את יומני בן גוריון ומביא קטעים מתוכם, המוכיחים באופן שאינו נתון לספק שהאיש היה ציני, שהוא ידע בהחלט מה הוא עושה, שכן בינו לבינו הוא הודה שהערבים אינם נאצים וכי אין סכנת השמדה על הישוב, אבל יש להשתמש בכל האמצעים למטרות תעמולה. ואגב, בתשובתך את שוב חוזרת על התכנות של מערכת החינוך הציונית, שמנסה ליצור תמונה מעוותת כאילו רק יהודים נספו בשואה. בשואה נספו מליונים רבים של בני אדם בני דתות שונות, והם נספו בשל קיומו של משטר פשיסטי מיליטריסטי צמא דם. שטיפת המוח הציונית לא מלמדת אותך לחשוב למשל, על גורלם של ההומוסקסואלים או הצוענים, או מיליונים רבים של רוסים שמתו ברעב או תושבי דרזדן שנהרגו בהפצצות בעלות הברית, בין היתר. אם מתנתקים מהתמונה המעוותת שמציגה הציונות, מבינים היטב כי גם אם הייתה מתקיימת מדינה יהודית, השואה לא הייתה נמנעת ומיליוני בני אדם עדיין היו נהרגים.

 

[אבן ניר ומספרים]

מצטרפת למזדעזעים ממה שניצת הגפן הביאה

והאמת שגם ההגדה של פסח מלאה בתוכן מאוד קשה שלא ברור לי איך נכון להסביר לילדים. מצד שני - אני מתעסקת הרבה במחקר שלי עם הנושא של פזורות, ואין ספק שאחת הדרכים היעילות לשמור על חוזק של פזורה היא העברת סיפורי הזוועה מדור לדור (ושוב - לא מה שניצת הגפן מתארת, אבל נניח אני מניחה שצריך להסביר לילד באיזה אופן את האזעקה). ברור שזה דבר שקשה לאדם ממסורת ליברלית לקבל, מצד שני מחיקת זהויות מקומיות על-ידי תרבות "קוקה קולה" היא גם בעייתית. הארמנים, שמהרבה בחינות התפתחו באופן דומה ליהודים, וסבלו כמובן שואה משל עצמם, קוראים למשל לאסימילציה השואה הלבנה. בכל מקרה, אני חושבת שיש חשיבות רבה לשימור זהות, ומאוד קל להאשים מי שמחזיק בטענה כזאת ולהקצין אותה לטענה של גזענות (האם בזה שאתה רוצה לשמר את הזהות שלך, אתה לא טוען למעשה שיש בה משהו עדיף). אני לא חושבת שתרבות קוסמופוליטית או תרבות של חיבוק עצים יכולה למלא את אותו תפקיד של זהויות אתניות. זה שהזהויות האלו הביאו למלחמות איומות ונוראות זה גם נכון. בקיצור, זה מסוג ההתחבטויות האנושיות המאוד מסובכות שאין להן פתרון בית ספר דוגמטי. לכן גם לטעון שהציונות למשל זאת רק תנועה קולוניאליסטית אירופאית זה למשל להתעלם ממימד המולדת שחשוב בשיח של פזורות רבות (ובמקרה של חקר פזורות, חקר הפזורה היהודית אמנם הוביל את התחום, אבל כמובן שיש נקודות דמיון רבות לגבי פזורות רבות). בקיצור, אני לא הייתי כל כך מכבדת מיתוסים והבניות של עם אחר, ומזלזלת במיתוסים ובהבניות של העם ממנו אני צמחתי (ושוב - לא שלא ברור לי שזה מיתוסים, אבל יש להם משמעות). ולבסוף - לגבי קיום מדינת ישראל היה מונע/לא מונע שואה - לדעתי, אולי זה לא היה מונע, אבל אין ספק שהיו יהודים שרצו לברוח ונבלמו בין השאר בגלל היעדר מספיק כסף לברוח כדי להיכנס למדינות שהרימו מכשולים בקבלתם, וכמובן בפלשתינה. לו הבריחה הייתה יותר קלה, אולי להגיע לארץ ישראל לא היה מחוז חפצם, אבל זה כן היה מציל אותם. (אבל היסטוריה של מה היה קורה אילו, היא תמיד קצת מניפולטיבית)

 

[ניצת הגפן]

ההבדל בין יום השואה לבין ההגדה של פסח

הוא בכך שההגדה של פסח, ובמיוחד התכנים הבעייתיים בה - כתובים ארמית. כך שממילא (לצערי) רוב של אנשים היושב סביב שולחן הסדר לא מבין במה מדובר, ולילדים - ממילא אין חשש שמא "ייחשפו" לתכנים הללו לפני זמנם. יום השואה, לעומת זאת ,מציץ מכל עבר, כמו שאמרו כן כבר. אבל - אכן יש משמעות גדולה לאופן ההעברה של התוכן. אני זוכרת שכשאני הייתי קטנה - כל מה שאמרו לנו לגבי הצפירה היה שצריך לעמוד דום. אינ לא חושבת שלפני שנכנסתי לבי"ס ידעתי בכלל במה מדובר ואז - היתה התקופה שלא היו הרבה סרטי קולנוע והרבה תוכניות מקור, וכל מה ששידרו בטלויזיה (והיה ערוץ אחד והוא לא היה מיוחד לילידם) היה תמונות הזוועה של המוזולמנים הערומים. ואני זוכרת את זה כחוויה קשה. אני חושבת שבגלל זה עד היום מאוד קשה לי לראות טלויזיה ביום הזה. לעומת זאת - צפיתי היום בערוץ הילדים, ואני חייבת לומר, שאף שביומיום אני מאוד לא מחבבת את הערוץ הזה - היום מצאתי שהם עשו שם ממש מלאכה ראויה לציון. הביאו סיפורים שונים, כל אחד מתאים לגיל אחר (מגיל הגן ועד לתיכון) כולל הידון במצעד החיים בפולין ובמשלחות הנוער אליו. בקיצור - אפשר גם אחרת. ואגב, כוכב התפון, הם ממש לא דיברו על היישוב הציוני, ועל זה שרק יהודים מתו. הם דיברו על כל מי שנספה. הזכירו במי פגעו ראשונים (ילדים, חולים, נכים) והראו גם מה עושים היום עם הניצולים. אני מסכימה אבן, עם זה שאחד הדברים החשובים ביותר בחיזוק "פזורה" או במקרה לנו - אני קוראת לזה חיזוק אתוס לאומי - ובעיקר - ניסיון להבטיח את ההמשכיות של המדינה והעם - הוא העברת הסיפורים מדור לדור. וכדי להביר סיפורים - מספרים על הסיפורים שלנו. אין ברירה. כל אחד מכיר את הסיפור שלו ושל משפחות. לא את של הצוענים או ההומוסקסואליים הגרמניים.

 

[NorthernStar]

לגבי הנפגעים הראשונים מהפאשיזם הנאצי

את טועה. הראשונים שנאספו ונעצרו באופן סיסטמתי היו הומוסקסואלים, כמרים קתולים מתנגדי המשטר וקומוניסטים. וכמובן שהטעות האחרת שלך, ללא ספק תולדה של מערכת החינוך הציונית, היא שבכל מקום שהנאצים הגיעו אליו הם אספו וחיפשו לא רק יהודים, אלא גם אוכלוסיות אחרות, באופן ברור קומוניסטים וצוענים.

 

[מאי261]

../images/Emo12.gif אין כמעט ארמית בהגדה של פסח

השנה, דרך הילד שלי בגן, שמתי במיוחד לב לכך שבעצם כל החגים הם ככה - חנוכה, פורים, פסח - בכולם הסיפור הוא זהה, רשעים שקמו עלינו להרגינו (ותגובת נגד שלנו, יותר או פחות קשה...) בקיצור לא פשוט העסק.

 

[ניצת הגפן]

אני לא לגמרי מסכימה עם מה שאת כותבת. את מכליל

ה הכללות גורפות למדי, ויוצאת באמירות נחרצות וקיצוניות נגד "המשטר הציוני" כפי שאת מכנה אותו. אף אחד במדינה לא גמר תיכון בלי לדעת - שהיו גם צוענים, והומוסקסואליים ונכים שהושמדו. מאידך גיסא - דוקא ילדים היו הראשונים להוצא להורג.... ך שלומר שהמערכת לתכנתת - זה קצת חוטא לאמת, לטעמי. אני מבינה שיש בך קצף רב על ה"משטר הציוני" אבל - אי אפש רלהימלט מהעובדה, שעם כמות היהודים שהיתה אז בעולם - אכן העם היהודי הושמד בכמות הגדולה ביותר ביחסי הפרופורציה - אנישים:מושמדים. היהודים גם נבדלו מאחרים בכך שהיתה מגמה של הובלה והבאה שלהם מכל מקוםבעולם, גם ממקומות שהצבא האצי לא כבש באופן ישיר ומיידי. ויותר מהכל - יהודים - זה העם שלנו, ואם אנחנו לא נלמד ונלמד עלינו- מי יעשה זאת במקומנו? עם זאת , אני , כמו שכבר כתבתי, מסכימה איתך - שאם כבר מלמדים - צריך לעשות זאת גם עם הצגת התמונה המלאה והכוללת.