עדיין קשה לי להבין
כמה הערות ושאלות נוספות:
1. לגבי ההערה שלך :"כאשר שואלים למה הוא (בעלי חיים) כל כך פעיל מינית התשובה לשאלה הראשונה (למה אורגניזמים רוצים פעילות מינית) היא כי הוא נהנה, כי הוא נמשך לזה. ההנאה זה מה שמניע אותו לפעול"
האם ניתן לדעת מה בעלי חיים מרגישים? האם ניתן לבדוק האם הם נהנים מהזדווגות ולומר חד משמעית שההנאה היא הדבר היחיד שגורם להם לעסוק בהזדווגות ?
ואני לא רומזת שהם אכן יודעים שהתוצאה תהיה צאצאים. זה לא נשמע סביר.
לאחר שהגורים קיימים, יש לבעלי חיים התנהגות שמעלה פליאה אבל אני מקבלת את העניין שהדחף הראשוני אינו "כמיהה להורות".
ואם כך, מה גורם ליצורים שמתרבים ברבייה מינית ואינם מזדווגים (כדוגמת בעלי חיים החיים במים) להתרבות? סתם מעניין. כנראה דחף אחר.
ואגב, לגבי מהו העיקר ומהי התולדה. התייחסתי למשפטו של דנידין "הטבע גרם לבעלי חיים לרצות מין ובתמורה נתן להם צאצאים".
כבר הסברתי מה הבנתי מהודעותיו והכוונה כמובן למטרה העיקרית של הטבע. אם הטבע יצר את הרצון לקיים יחסי מין, הרצון/הדחף הזה נוצר כאמצעי לבעלי החיים ביבשה להתרבות, כי עד כמה שאני יודעת בעלי חיים החיים בסביבה מימית אין צורך בהעברת תאי מין בתוך גוף.
מבחינת ה"טבע" החשיבות/המטרה היא ההישרדות והמשך קיום המין ולא הנאה רגעית של בעלי החיים. אלא במילים שלך: הטבע יצר דחף מיני להכנסה של תאי מין מגוף אחד לאחר,
משום שהתפתחו יצורים החיים ביבשה וההפריה אצלם אינה יכולה להתבצע מחוץ לגופם.
אבל נעזוב את בעלי חיים כרגע. אנחנו יצורים הרבה יותר מפותחים מהם ובעלי מודעות ואת הרצונות שלנו ניתן לבדוק.
2 . "רצון להחזיק תינוק נראה כמו משהו פסיכולוגי", אבל לדעתי אי אפשר להפריד בין גוף לנפש. גם הצורך לקיים יחסי מין הוא לא רק דחף פיזי ואי הקיום יכול (לא תמיד אבל יכול) לגרום לדכדוך.
"אני מרגישה את זה מהרחם"- אני לא הולכת להתווכח עם הפסיכולוג שלך כי אולי הוא נולד עם רחם והוא יודע מה זה, אבל אני יכולה לומר לך שאפשר להרגיש רחם ועוד איך, כאשר השרירים המרכיבים אותו מתכווצים. הכוונה במשפט היא לא למשהו פיזי שמרגישים , אלא כדי להמחיש שקשה להסביר את ההרגשה הזו עוד לפני שמנסים להיכנס להריון.
לאחר הכניסה להריון, אני אישית (כמישהי שחוותה הריון לא פעם) לא יכולה להסביר למה נשים נקשרות לעובר עוד לפני שהן מרגישות אותו (שהוא בתחילתו סך הכל גוש של תאים)? וזה קרה עוד לפני המצאת האולטרא סאונד.
ולאחר הלידה, מדוע אחרי שיש כבר ילד, זוגות מרגישים שהם רוצים עוד אחד? למרות כל מה שעברו ועדיין עוברים עם הראשון יש "כמיהה להורות" שוב?
3. אין ספק שבתהליך החיברות אנחנו מקבלים מסרים (גם גברים וגם נשים) שהבאת ילדים היא חלק מהחיים. אבל לדעתי, לא ניתן להפריד בין השפעת גורמים סביבתיים על אורגניזם לבין השפעות גנטיות.
ולגבי השאלה שלך: "בני אדם יכולים להרגיש רצון חזק להיות הורים, השאלה האם הרצון החזק הוא ביסודו ביולוגי או חברתי. עצם העובדה שהוא חזק לא נובע שהוא ביולוגי בהכרח". אני מסכימה רק עם החלק השלישי האחרון של המשפט, אך לא עם גוף השאלה.
למה צריך להפריד בין גורמים ביולוגיים לסביבתיים? ואם אצל חלק מהאנשים, לראות תינוק של מישהו אחר, גם אם הוא יספר שזה אושר עילאי או סיוט אחד גדול, עדיין יהיו כאלו שירגישו שהם רוצים תינוק משלהם?
האם הראייה לא יכולה לעורר מרכזים במוח שישחררו את הכימיה להפעלת רגש כזה (הרי גם דחף מיני "מתעורר" בהרבה מאד מקרים כתוצאה מתמונות או מסיפורים)?
האם מה שמספרים לנו גורם לנו לחשוב רק רציונאלית שאכן הבאת ילדים היא המקור לאושר ולכן כדאי להביא ילדים?
אני לא מבינה למה צריך להיות הסבר ביולוגי או חברתי? למה צריך להפריד בין השניים? לא יכול להיות שהביולוגיה והחברה משפיעות האחת על השנייה?
האמת שכאשר יצא לי ללמוד טיפונת על חומרים, שמעתי פרופסורים ודוקטורים מדברים באותה שפה: "הטבע שואף....".(למשל:" הטבע שואף למקסימום אי סדר" או "הטבע שואף למינימום אנרגיה") ובמקביל דאגו להוכיח יפה מאד איך הרבה דברים מסתדרים עם המתמטיקה.
יש לי סיפור קצר וקצת מצחיק שיכול להיות קשור לנושא זה: לפני חצי שנה, כשאושפזתי במחלקת יולדות, פטפטתי עם יולדת ששכבה לידי. כשסיפרה מה עבר עליה במהלך הלידה, נכנס סניטר והוא לא יכול היה שלא להקשיב לכמה משפטים עד שאמר: "סלחו לי, אבל נשים הן מטומטמות!"
כששאלנו אותו למה, ענה:" אחרי כל מה שאתן עוברות במהלך ההיריון ומה שעובר עליכן בלידה, עדיין משהו קורה לכן, אתן שוכחות ה-כ-ל ואתן רוצות עוד אחד. אין לי הסבר אחר חוץ מאשר טמטום". לאחר צחוק מתגלגל של שתינו, לא הייתה לנו ברירה אלא להסכים.
עכשו, יכול להיות שעלינו על הסבר אחר
(והנה יקומו הנשים ויאשמו אותי במיזוגיניה) והוא לא סביבתי אלא גנטי (או במושגים שהשתמשת, הסבר סיבתי מכניסטי ולא תכליתי). אולי יש מרכיב של שכחה (או אם נקרא לילד בשמו, טמטום) שגורם לנשים לרצות להיכנס שוב ושוב להריון וללדת ילדים למרות הקושי שחוו בהריונות קודמים.
הרי למה יצור שצועק:" אתה לא תתקרב אלי יותר, מה עשית לי?" ומחליט שלא לנסות אפילו ולעבור את זה בפעם השנייה, בסופו של דבר מנסה שוב ועובר את אותה חוויה כמה פעמים בחייו?(
)
אני לא יודעת מה איתך אבל אני "מעדיפה" להאמין שיש מרכיב גנטי אחר שדוחף, במיוחד נשים, לעבור את הסבל/התענוג הזה. אולי זה עניין של העדפה