לא עד כדי כך גרוע, אבל אני קוטרית
|הבירבור| כשהוא מתחיל בנסיעה למרכז (זה כבר מספיק גרוע) בשביל מבחני-צבא שכנראה לא אעבור כי אני טיפשה. כשלאחר שלוש שעות וקצת של - מבחנים שהפכו את המוח שלי לעיסה, שני מבחנים שהחרישו אותי (אמג שינמיכו את הווליום באוזניות!!!
), שאלון שיצר אצלי נטיות אובדניות חמורות (שאלון 300 של 240 שאלות. כשעשיתי פעם שאלון 300 רגיל התוצאה הייתה דומה), ושאלון בו אני אמורה לכתוב קורות חיים (אבל אני ילד קטןןןןן, מה קורות חיים?!
) ולענות על שאלות סטייל שאלון-שנת-שירות כזה שמוציא את החשק לחיות - אחרי כל זאת, בטוחה שסיימתי, אני מגלה שיש מבחן נוסף. כשבמהלך המבחן, שחשבתי שהוא קצר, אני מגלה לאט לאט כמה שטעיתי. כמעט 3 שעות עברו עליי בוונאבי פיענוח תצ"אים. כמעט יצאתי משם עיוורת, ובגלל הפרשי הגובה החולניים (והבלתי ניתנים לשינוי) בין מסך המחשב לבין הכיסא, גם עם נקע בצוואר. כמובן שבחלק מהמבחנים הלך חרא, אחרת זה לא היה מגניב. ואחר כך!!! אני הולכת ברגל כ5 דקות לתחנת האוטובוס, ומבינה ששכחתי לקחת שוברי נסיעה כי נתנו מראש רק הלוך. אני חוזרת את הדרך, לוקחת את השוברים, והולכת שוב. ואז!!! אני מפספסת בלי לשים לב את התחנה של ארלוזורוב, ממנה תכננתי לקחת אוטובוס לעזריאלי |עצלנית ונצלנית| כדי לפגוש חברה, אז אני הולכת כ20 דקות ברגל. בת"א. בחום, בלחות ובאובך. ואז!!! אה לא, אח"כ הכל היה בסדר.
עכשיו, זה כבר זמן מה שאני עורכת חיפוש מקיף לעומק אחד הפורומים שלי אחר ניתוחי שירים כדי להכניס למאמרים (ואז כמובן להכניס ולסדר אותם, ובין לבין לסדר מאמרים שכבר קיימים), וזה לא נגמר.
והכי גרוע, היום נערך קדם האירוויזיון. והזמר שנמצא שם הוא הראל סקעת, ולא ולדי.
ברצינות, הציעו לבחור לייצג את אוקראינה! The very country ששלחה את
ורקה סרדוצ'קה! ואנחנו שולחים את הראל סקעת במקומו.
|סבירבור|
היו היגדים כמו "אני לא אוהב את עצמי", "לעיתים קרובות אני מרגיש חסר ערך" וכו'. תודה לך חיל האוויר, הייתי זקוקה לזה.
