ימי הביניים
ימי הביניים – בין סוף תקופת המקרא לבין יהדות חז"ל. אפתח מתקופה מאוחרת, משום שהעדויות על מה שקדם לתקופה זו אינן חזקות דין. חזקיהו בן אחז מלך ביהודה בין השנים 726 או 715 עד 698 לפנה"ס. קורות מלכותו מתוארים בהיסטוריה המקראית בספרים מלכים, בנביאים ובספר דברי הימים [מלכים-ב, יח-יט; ישעיהו א, א, לו-לז; מיכה א, א; דברי הימים ב, לב. אירועים מהתקופה של חזקיהו נזכרים בירמיהו כו, יח-יט. בספר משלי כה, א נזכרים חזקיהו ובני דורו כמעתיקים של הספר. במקורות מובא שמו בצורות שונות: חזקיהו, יחזקיהו, חזקיה]. הרפורמה הדתית בימי חזקיהו לוותה בהתעוררות לאומית והכפיפות לאשור הפכה למצב לא ראוי. אין לנו עדויות ישירות על קשר כלשהו בין חזקיהו לבין מלכות ישראל, אך בתיאור חגיגות הפסח נאמר שמלך יהודה שלח אל אפרים ומנשה שעליהם לבוא לירושלים כדי לחגוג שם את חג הפסח. חגיגה משותפת של חג הפסח בין יהודה לישראל אמורה הייתה לחזק את תחושת האחדות הלאומית ולקדם אותה. חזקיהו ניסה לשכנע את הישראלים ששמרון נחרבה מפני שישראל התנתקה מיהודה ומפני שהפולחן שהתבצע בישראל לא תאם את הציווי של ריכוז הפולחן. מצד שני, חזקיהו היה מוכן לוותר ליהודה ולחגוג את חג הפסח בחודש השני (מלכים-א יב, לג) ולא בחודש השמיני כפי שנהוג היה ביהודה, כדי להתאים את חגיגת הפסח למסורת שהתקיימה בממלכת ישראל. מחווה נוספת שעשה חזקיהו היא לתת לבנו את השם 'מנשה', על שם אחד משבטי ישראל ובכך לקדם את פני השלום בין שתי הממלכות ולהביא לאיחודן כדי שיהודה תהיה בירת הממלכה.
ספר ישעיהו חותם את חלקו הראשון בתיאור מסעו של סנחריב אל יהודה. הנביא מתאר את המשבר שיפקוד את ממלכת אשור ותוך כדי תיאור המסע הוא מגולל את קורות מלכותו של חזקיהו המלך – את מחלתו והבראתו – ואת התהליכים המדיניים שהתרחשו ביהודה בעת ההיא. הפרקים האלו אינם חלק מספרות הנבואה כי אם חלק ממכלול הכתיבה ההיסטוריוגרפית של יהודה וישראל בימי בית ראשון. בספרים ההיסטוריים - מלכים ודברי הימים - יש מקבילות למובא בספר ישעיהו [במלכים-ב יח; יד-טז הובאו קטעים שאינם מופיעים בספר ישעיה, ומזמור חזקיהו שמופיע בישעיה לח, ט-כ נעדר מספר מלכים-ב].
בין כל התיאורים המקראיים של היחסים בין ישראל ויהודה לבין אשור, מסע סנחריב הוא התיאור המקיף והמפורט ביותר. המקרא מציג כמה גרסאות למאורעות הללו. בספר מלכים ישנם שני תיאורים לכך שמגיעה משלחת מסנחריב שדורשת מחזקיהו להיכנע (יח, יז; יט, טב); שני תיאורים של תגובתו של חזקיהו (יט, א; יד-טו); ושני תיאורים על המענה של אלהים לחזקיהו באמצעות ישעיהו (יט, ו-ז; כ-לד). בכל מה שנוגע למסע סנחריב, מעבר למה שמתואר במקרא קיימות בידינו כמה כתובות אשוריות שבהן מתואר מסע סנחריב, כשהמפורטת שבהן היא זו שנכתבה בשנת 700, חודשיים לאחר תום המסע [מזר, תשכ"ח, עמ' 1065], או לפי השקפה אחרת בשנת 689 [גליל, 1996, עמ' 153]. בנוסף לכך, יש בידינו תבליטים שנמצאו בלכיש ובהם תיאור ויזואלי של מסעות סנחריב, ממצאים ארכיאולוגים שונים ואף עדות אחת [מאוחרת] של הרודוטוס.
התיאור של מסע סנחריב הוא בעייתי מבחינות רבות. המקורות המדווחים עליו – האשוריים, המקראיים והיווניים – אינם מתיישבים זה עם זה, ויותר מזה, הם אינם עקביים בינם לעצמם. אולם, עם זאת, בכל התיאורים מסופר שהגיעה משלחת מאשור ליהודה ודובריה ביקשו מהיהודים להיכנע; בכל התיאורים האשורים מדגישים שאלהי ישראל לא יושיע את עמו מיד סנחריב (אם כי בכל תיאור הסיבה לכך שונה); בכולם מסופר שחזקיהו פנה אל אלהים בתפילה; ובכולם ישעיהו מנבא לחזקיהו שסנחריב לא יצלח בכיבושו ודבריו אכן מתגשמים [מזר, שם, עמ' 1067]. לפיכך דבר אחד שעולה מהם אינו מוטל בספק: חזקיהו המלך היה ונברא - ולא משל היה - והוא מלך על יהודה.
אנו מדלגים כמה מאות שנים. ממלכת 'יהד' התקיימה כפחווה תחת שלטון פרסי. היו ל'יהד' תכונות מייחדות: בני הממלכה האמינו באל אחד, חיו לאור נרטיב משותף ובמרכז החיים עמד המקדש. לממלכה היו אף מטבעות משלה [נמצאו מטבעות עוד ממי נחמיה, עליהן חרות 'יהד'. ראו לוי, 1960, עמ' 4]. לא הרבה ידוע על חייהם של בני-יהד עד למאה הרביעית לפסה"נ. כלומר כמאתים שנים לפני בית חשמונאי. מעת זו ואילך מתרבות העדויות על ממלכת היהודים.
ימי הביניים – בין סוף תקופת המקרא לבין יהדות חז"ל. אפתח מתקופה מאוחרת, משום שהעדויות על מה שקדם לתקופה זו אינן חזקות דין. חזקיהו בן אחז מלך ביהודה בין השנים 726 או 715 עד 698 לפנה"ס. קורות מלכותו מתוארים בהיסטוריה המקראית בספרים מלכים, בנביאים ובספר דברי הימים [מלכים-ב, יח-יט; ישעיהו א, א, לו-לז; מיכה א, א; דברי הימים ב, לב. אירועים מהתקופה של חזקיהו נזכרים בירמיהו כו, יח-יט. בספר משלי כה, א נזכרים חזקיהו ובני דורו כמעתיקים של הספר. במקורות מובא שמו בצורות שונות: חזקיהו, יחזקיהו, חזקיה]. הרפורמה הדתית בימי חזקיהו לוותה בהתעוררות לאומית והכפיפות לאשור הפכה למצב לא ראוי. אין לנו עדויות ישירות על קשר כלשהו בין חזקיהו לבין מלכות ישראל, אך בתיאור חגיגות הפסח נאמר שמלך יהודה שלח אל אפרים ומנשה שעליהם לבוא לירושלים כדי לחגוג שם את חג הפסח. חגיגה משותפת של חג הפסח בין יהודה לישראל אמורה הייתה לחזק את תחושת האחדות הלאומית ולקדם אותה. חזקיהו ניסה לשכנע את הישראלים ששמרון נחרבה מפני שישראל התנתקה מיהודה ומפני שהפולחן שהתבצע בישראל לא תאם את הציווי של ריכוז הפולחן. מצד שני, חזקיהו היה מוכן לוותר ליהודה ולחגוג את חג הפסח בחודש השני (מלכים-א יב, לג) ולא בחודש השמיני כפי שנהוג היה ביהודה, כדי להתאים את חגיגת הפסח למסורת שהתקיימה בממלכת ישראל. מחווה נוספת שעשה חזקיהו היא לתת לבנו את השם 'מנשה', על שם אחד משבטי ישראל ובכך לקדם את פני השלום בין שתי הממלכות ולהביא לאיחודן כדי שיהודה תהיה בירת הממלכה.
ספר ישעיהו חותם את חלקו הראשון בתיאור מסעו של סנחריב אל יהודה. הנביא מתאר את המשבר שיפקוד את ממלכת אשור ותוך כדי תיאור המסע הוא מגולל את קורות מלכותו של חזקיהו המלך – את מחלתו והבראתו – ואת התהליכים המדיניים שהתרחשו ביהודה בעת ההיא. הפרקים האלו אינם חלק מספרות הנבואה כי אם חלק ממכלול הכתיבה ההיסטוריוגרפית של יהודה וישראל בימי בית ראשון. בספרים ההיסטוריים - מלכים ודברי הימים - יש מקבילות למובא בספר ישעיהו [במלכים-ב יח; יד-טז הובאו קטעים שאינם מופיעים בספר ישעיה, ומזמור חזקיהו שמופיע בישעיה לח, ט-כ נעדר מספר מלכים-ב].
בין כל התיאורים המקראיים של היחסים בין ישראל ויהודה לבין אשור, מסע סנחריב הוא התיאור המקיף והמפורט ביותר. המקרא מציג כמה גרסאות למאורעות הללו. בספר מלכים ישנם שני תיאורים לכך שמגיעה משלחת מסנחריב שדורשת מחזקיהו להיכנע (יח, יז; יט, טב); שני תיאורים של תגובתו של חזקיהו (יט, א; יד-טו); ושני תיאורים על המענה של אלהים לחזקיהו באמצעות ישעיהו (יט, ו-ז; כ-לד). בכל מה שנוגע למסע סנחריב, מעבר למה שמתואר במקרא קיימות בידינו כמה כתובות אשוריות שבהן מתואר מסע סנחריב, כשהמפורטת שבהן היא זו שנכתבה בשנת 700, חודשיים לאחר תום המסע [מזר, תשכ"ח, עמ' 1065], או לפי השקפה אחרת בשנת 689 [גליל, 1996, עמ' 153]. בנוסף לכך, יש בידינו תבליטים שנמצאו בלכיש ובהם תיאור ויזואלי של מסעות סנחריב, ממצאים ארכיאולוגים שונים ואף עדות אחת [מאוחרת] של הרודוטוס.
התיאור של מסע סנחריב הוא בעייתי מבחינות רבות. המקורות המדווחים עליו – האשוריים, המקראיים והיווניים – אינם מתיישבים זה עם זה, ויותר מזה, הם אינם עקביים בינם לעצמם. אולם, עם זאת, בכל התיאורים מסופר שהגיעה משלחת מאשור ליהודה ודובריה ביקשו מהיהודים להיכנע; בכל התיאורים האשורים מדגישים שאלהי ישראל לא יושיע את עמו מיד סנחריב (אם כי בכל תיאור הסיבה לכך שונה); בכולם מסופר שחזקיהו פנה אל אלהים בתפילה; ובכולם ישעיהו מנבא לחזקיהו שסנחריב לא יצלח בכיבושו ודבריו אכן מתגשמים [מזר, שם, עמ' 1067]. לפיכך דבר אחד שעולה מהם אינו מוטל בספק: חזקיהו המלך היה ונברא - ולא משל היה - והוא מלך על יהודה.
אנו מדלגים כמה מאות שנים. ממלכת 'יהד' התקיימה כפחווה תחת שלטון פרסי. היו ל'יהד' תכונות מייחדות: בני הממלכה האמינו באל אחד, חיו לאור נרטיב משותף ובמרכז החיים עמד המקדש. לממלכה היו אף מטבעות משלה [נמצאו מטבעות עוד ממי נחמיה, עליהן חרות 'יהד'. ראו לוי, 1960, עמ' 4]. לא הרבה ידוע על חייהם של בני-יהד עד למאה הרביעית לפסה"נ. כלומר כמאתים שנים לפני בית חשמונאי. מעת זו ואילך מתרבות העדויות על ממלכת היהודים.