לחיים פרידמן ואוריאל
מכיוון ששניכם תמהתם על דבריי, וצד שווה יש בתמיהתכם - להלן תגובתי המשותפת.
בטרם ניגע במדע הניורוכימי פיזיקלי בחקר המוח - על אותם תהליכים המקדימים לפעולות רצוניות באורגניזם אנושי, מודע ושלא, כפי שנחשפנו אליו בשלושים שנה האחרונות, נעסוק בלוגיקה. ולא לחינם, שכן הלוגיקה היא תשתית הבנתנו את המדע (ולא כפי שהוא לעצמו ודוק)
הדברים הם פשוטים , למרות שלא נראים כך:
לכאורה, תגובה אנושית לסיטואציות במציאות היא זהה. בכולן היא היסק למה שחווינו בחושינו. במובן רדוד זה היא סקונדריות - ולא פרימאריות.
אך עיון של דקה מביא להבנה אחרת:
כשאני "רואה" אבן על ידי שימוש בחוש הראייה, ומתרגם אותה בהתאם ליכולתי הקוגנטיבית (ולא חשוב כרגע כיצד יכולת זו קיימת, ומהן מאפייניה אצל כל אינדיבידואל) זוהי היסק שמופק ממה "שאני רואה" - על הכרתי או הבנתי. ובלשון וולגרית זהו תהליך רטרואקטיבי (ואין זה משנה אם ההיסק הזה הוא אינדוקטיבי או דדוקטיבי. קרי- מן הפרט אל הכלל ולהיפך). אני רואה תופעה, אני מייחס לה או רואה בה נתון מסויים במציאות כפי הבנתי, ואני מתרגם את התופעה הזו למעשה (וזהו מעשה, אין ספק, שיש לו חלק משמעותי במסגרת התפקודים הניהוליים והקוגנטיביים של חיי, זה ודאי).
אך בניגוד לכך, רצון הוא קטיגוריה נפרדת לחלוטין. כשאני רוצה לזרוק את האבן שאותה "ראיתי". זוהי סיטואציה אנושית שלא מופקת ממה שאני הכרתי אותה כנתון "חיצוני" מהמציאות, אלא משהו שבא "ממני" אל המציאות. במובן זה, ורק במובן זה, האבן היא נתון אקסטרני (זאת למרות שאני הוא זה שהבחנתי בו ואבחנתי אותו כ"חיצוני" לי) ואילו הרצון הוא אינטרני ("פנימי").
אלו שני תהליכים הקיימים ב-א-ד-ם! והם דו סיטריים. האחד מן העולם אליי (ידיעה), והשני ממני אל העולם (רצון).
זוהי הלוגיקה.
ועתה אל המחקר המדעי.
בתחילת שנות ה-80 עת התחיל המחקר לבחון את התהליכים הכימיים והפיזיקליים באמצעים מדידים (זרימת דם תוך גולגלתית, דימות מגנטית וכו') בעיקר עם תחילת מחקרו של חוקר הפיזיולוגיה, בנג'מין ליבט וביתר שאת עם מחקרו של זוכה פרס נובל פרנסיס קריק, הסתבר שתהליכים,"רצוניים" המעורבים בפעולה, כגון הזזת אצבע (במקרה המחקר של ליבט - הצבעה על מחוג שניות בשעון) החלו "קודם" למודעתו של האדם. כלומר, הסתבר שפעילות המוח המעורבת בפעולה התחילה בממוצע 300 מילישניות לפני שהנבדק היה מודע לרצונו. לפני כחמש שנים "חשף" גבריאל קריימן, מדען מוח מבית הספר לרפואה של הרווארד קבוצת נוירונים זעירה מאוד - עד כדי נוירונים בודדים (באדם יש מאות מיליארדים כאלו) האחראית לפעולה זו. המדען הזה אמנם מייחס למחקרו הרבה מעבר ממה שצריך לייחס לו. אך העיקרון ברור - רצון הוא פרימארי אפילו למודעתו של האדם.
באשר למה שהאדם הפיק מהעולם אל מוחו - מסתבר שקיים תהליך הפוך - "ידיעתו" על התופעה באמצעות חושיו היא זו שהפעילה את מוחו לפעולה בעשרות 'מילישניות' "לאחר" שהמוח אבחן ועיבד את הנתונים שסופקו לו מן החוץ.
מה זה אומר לגבי "רצון חופשי" - או במונחים תיאולוגיים - "בחירה חופשית"? זה לא אומר כלום!
שכן בין אם לרצונו של האדם קיים מקור מסויים, יהא זה אלוהי, ביולוגי או אחר, הרי שאנחנו יודעים שהוא יכול לשלוט עליו. ובמונחים דתיים, "להתגבר על יצרו".
הפילוסופים, בין האתיאסיטים ובין המאמינים הגדולים ביותר, נחלקו בעניין הרצון החופשי כבר לפני מאות שנים. שפינוזה ור' חסדאי קרשקש - דגלו בחשיבה הדטרמניסטית (זו העולה מן המחקר), ושניהם טענו שיש עדיין בחירה חופשית במשמעות האחריות שיש על האדם על מעשיו. הרמב"ם וקאנט דגלו בחשיבה הפטליסטית (ואין צורך לומר שמבחינתם הייתה קיימת "בחירה חופשית", על כל מובניה).
ואגב, סתם שתדעו, לא אלו ולא אלו הכירו את מחקריהם של ליבט, קריק וקריימן.
מכיוון ששניכם תמהתם על דבריי, וצד שווה יש בתמיהתכם - להלן תגובתי המשותפת.
בטרם ניגע במדע הניורוכימי פיזיקלי בחקר המוח - על אותם תהליכים המקדימים לפעולות רצוניות באורגניזם אנושי, מודע ושלא, כפי שנחשפנו אליו בשלושים שנה האחרונות, נעסוק בלוגיקה. ולא לחינם, שכן הלוגיקה היא תשתית הבנתנו את המדע (ולא כפי שהוא לעצמו ודוק)
הדברים הם פשוטים , למרות שלא נראים כך:
לכאורה, תגובה אנושית לסיטואציות במציאות היא זהה. בכולן היא היסק למה שחווינו בחושינו. במובן רדוד זה היא סקונדריות - ולא פרימאריות.
אך עיון של דקה מביא להבנה אחרת:
כשאני "רואה" אבן על ידי שימוש בחוש הראייה, ומתרגם אותה בהתאם ליכולתי הקוגנטיבית (ולא חשוב כרגע כיצד יכולת זו קיימת, ומהן מאפייניה אצל כל אינדיבידואל) זוהי היסק שמופק ממה "שאני רואה" - על הכרתי או הבנתי. ובלשון וולגרית זהו תהליך רטרואקטיבי (ואין זה משנה אם ההיסק הזה הוא אינדוקטיבי או דדוקטיבי. קרי- מן הפרט אל הכלל ולהיפך). אני רואה תופעה, אני מייחס לה או רואה בה נתון מסויים במציאות כפי הבנתי, ואני מתרגם את התופעה הזו למעשה (וזהו מעשה, אין ספק, שיש לו חלק משמעותי במסגרת התפקודים הניהוליים והקוגנטיביים של חיי, זה ודאי).
אך בניגוד לכך, רצון הוא קטיגוריה נפרדת לחלוטין. כשאני רוצה לזרוק את האבן שאותה "ראיתי". זוהי סיטואציה אנושית שלא מופקת ממה שאני הכרתי אותה כנתון "חיצוני" מהמציאות, אלא משהו שבא "ממני" אל המציאות. במובן זה, ורק במובן זה, האבן היא נתון אקסטרני (זאת למרות שאני הוא זה שהבחנתי בו ואבחנתי אותו כ"חיצוני" לי) ואילו הרצון הוא אינטרני ("פנימי").
אלו שני תהליכים הקיימים ב-א-ד-ם! והם דו סיטריים. האחד מן העולם אליי (ידיעה), והשני ממני אל העולם (רצון).
זוהי הלוגיקה.
ועתה אל המחקר המדעי.
בתחילת שנות ה-80 עת התחיל המחקר לבחון את התהליכים הכימיים והפיזיקליים באמצעים מדידים (זרימת דם תוך גולגלתית, דימות מגנטית וכו') בעיקר עם תחילת מחקרו של חוקר הפיזיולוגיה, בנג'מין ליבט וביתר שאת עם מחקרו של זוכה פרס נובל פרנסיס קריק, הסתבר שתהליכים,"רצוניים" המעורבים בפעולה, כגון הזזת אצבע (במקרה המחקר של ליבט - הצבעה על מחוג שניות בשעון) החלו "קודם" למודעתו של האדם. כלומר, הסתבר שפעילות המוח המעורבת בפעולה התחילה בממוצע 300 מילישניות לפני שהנבדק היה מודע לרצונו. לפני כחמש שנים "חשף" גבריאל קריימן, מדען מוח מבית הספר לרפואה של הרווארד קבוצת נוירונים זעירה מאוד - עד כדי נוירונים בודדים (באדם יש מאות מיליארדים כאלו) האחראית לפעולה זו. המדען הזה אמנם מייחס למחקרו הרבה מעבר ממה שצריך לייחס לו. אך העיקרון ברור - רצון הוא פרימארי אפילו למודעתו של האדם.
באשר למה שהאדם הפיק מהעולם אל מוחו - מסתבר שקיים תהליך הפוך - "ידיעתו" על התופעה באמצעות חושיו היא זו שהפעילה את מוחו לפעולה בעשרות 'מילישניות' "לאחר" שהמוח אבחן ועיבד את הנתונים שסופקו לו מן החוץ.
מה זה אומר לגבי "רצון חופשי" - או במונחים תיאולוגיים - "בחירה חופשית"? זה לא אומר כלום!
שכן בין אם לרצונו של האדם קיים מקור מסויים, יהא זה אלוהי, ביולוגי או אחר, הרי שאנחנו יודעים שהוא יכול לשלוט עליו. ובמונחים דתיים, "להתגבר על יצרו".
הפילוסופים, בין האתיאסיטים ובין המאמינים הגדולים ביותר, נחלקו בעניין הרצון החופשי כבר לפני מאות שנים. שפינוזה ור' חסדאי קרשקש - דגלו בחשיבה הדטרמניסטית (זו העולה מן המחקר), ושניהם טענו שיש עדיין בחירה חופשית במשמעות האחריות שיש על האדם על מעשיו. הרמב"ם וקאנט דגלו בחשיבה הפטליסטית (ואין צורך לומר שמבחינתם הייתה קיימת "בחירה חופשית", על כל מובניה).
ואגב, סתם שתדעו, לא אלו ולא אלו הכירו את מחקריהם של ליבט, קריק וקריימן.
