יעקב+מוח עצם+מכשפה. אין מנוס. ביקורת של ילדים גדולים פליז.

[ויימס]

*מחזיקה את עצמי*

(אסורלהתווכחעםהביקורתאסורלהתווכחעםהביקורתאסורלהתווכחעםהביקורת)
אבל אתה לא מנמק, האם שמת לב לכך, שרדר?

 

[עוץליגוץלי]

הנימוק שלי הוא קבוע -

"אם היית רואה את הסיפור הזה כסיפור קצר ראשון בספר, האם היית ממשיך לקרוא אותו?"
&nbsp
בכללי - יצרת פה עולם עם שלוש דמויות מובחנות היטב. יש עלילה, יש סיפור עם מספר תפניות מפתיעות ומנומקות (לא קרלוס, וגם לא הנשרים),
&nbsp
יעקב עובר תהליך במהלך הסיפור (דמות "עגולה"), "מח עצם" עוברת תהליך פחות (או שאנחנו מתודעים אליה), והמכשפה - אנחנו נרמזים על ההיסטוריה שלה, מצב שנותן גם לה נפח.
&nbsp
כסיפור קצר - לא חסר לי פה כלום.

 

[ויימס]

אוקיי,תודה על ההסבר.

(לא קרלוס, וגם לא הנשרים) D:

 

[ויימס]

אה, ושכחתי להגיד משהו חשוב.

אני לא מפחדת מכם, וואלק, בואו, בואו.

 

[וולדמורט לשלטון]

טוב, תשמעי

כשאני קוראת סיפורים מהסוג הזה, אני אוטומטית שמה עליהם תווית: בדיחה. ואז מתייחסת אליהם ככה. נגיד כשאני קוראת משפט כזה: אה אה. זה לא כדאי. אני אשתחרר ואז אני אלעס את העצמות שלך ואמצוץ את המעיים שלך ואני אשחק עם הצלעות שלך משחק שעוד לא המצאתי אבל אני אחשוב עליו עד אז." - הדבר היחיד שאני חושבת עליו זה: נו באמת. איך אפשר להתייחס ברצינות לסיפורים שיש בהם כאלה משפטים?

או דוגמה אחרת: "אתה יודע שיש עליך קללה? כן, קללה קטנה ומלוכלכת, ורק אני," היא שרה את המילה הזו, "יכולה להסיר אותה. זה יהיה חבל אם יקרה לך משהו רע. אני אבכה עם דמעות אמיתיות." - באמת הצלחתי לדמיין את מוח עצם אומרת את זה אבל דמיינתי אותה בתור דמות מצוירת. היא מזכירה לי את ג'יני מאלאדין. (ולא לטובה...)

"איך אני יכולה להוכיח שאני רוצה לעזור?" - הממ? היא לא רצתה לאכול אותו בעמוד הקודם? מה קורה פה? למה התפנית הזאת? ולמה ליעקוב פתאום אכפת ממוח עצם? ולמה בחלק 4 היא מדברת שונה מבדרך כלל?

לאורך כל הסיפור ניסיתי להבין למה קוראים לה מוח עצם ולמכשפה "מכשפה" וגם כשהגעתי לסוף לא הבנתי. אפילו הלכתי לויקיפדיה לקרוא על מוח עצם כדי לראות אולי אני מפספסת משהו? לא. עדיין לא ברור. ההסבר היחיד שלי היה שויימס רצתה לתת שם מגניב לבחורה, שם מקורי, אחד כזה שלא ניתן מעולם והממ מה יש לנו בארסנל? אה, מוח עצם! והאם המכשפה עושה משהו מכשפתי שקוראים לה "מכשפה"? לא שמתי לב למשהו מיוחד. (ואולי זאת רק אני... ) אז למה לקרוא להן ככה? למה ליעקוב קראת יעקוב?

יש את הפסקה הזאת:
כשהוא היה מרוויח בשבוע אחד מעל ומעבר לציפיות, הוא היה לוקח סכום כסף קטן והגיוני ומהמר על אחד מהמשחקים. זה היה סכום מאוד קטן, מאוד הגיוני, כל כך חסר משמעות שהוא בקושי הרגיש את ההפסדים, ואת הניצחונות אפילו פחות.
הקרונית של יעקב הייתה קטנה, ומיטה צרה תפסה את רוב חלל המגורים. הוא אהב חללים קטנים, הם גרמו לו להרגיש בטוח. הוא מילא את המקרר במספיק מצרכים לשבוע, ולפני שהוא התחפר בתוך המיטה בהכרת תודה, הוא האכיל את הדגים באקווריום.
זה היה מבחן- אם הוא יצליח לשמור על הדגים בחיים במשך מספיק זמן, הוא ירשה לעצמו להביא כלב. הוא רצה שזו תהיה כלבת זאב גדולה ואצילית. הוא יקרא לה 'פרח'.
היא כאילו חשובה כי היא מספרת לנו קצת על הדמות הראשית אבל האמת שאני בתור קוראת לא מוצאת בה משהו מעניין. היא תורמת לעלילה? היא תורמת לדמות? באמת תורמת לדמות? ואם נשמיט אותה, האם נרגיש שחסר משהו בדמות של יעקוב? אם לא, אז למה היא נחוצה?

בקשר לאיפיון של הדמויות: לא ראיתי משהו יוצא דופן, לא אצל יעקוב ולא אצל המכשפה. מוח עצם מקבלת איפיון של אחת שהיא טרה לה לה אבל טרה לה לה מלוני טונס, לא משהו אמיתי ומוכר שאפשר להתחבר אליו. יעקוב הוא כזה.. זורם. מוח עצם רוצה נשיקה אז בואו נתנשק, היא רוצה להסיר את הקללה אז בואו נסיר את הקללה. אם לדבר על מי מעניין יותר אז מוח עצם מעניינת יותר ממנו, אולי כי היא מוקצנת, גם אם זה במידה לא מציאותית.

אבל! מה שכן, אהבתי את האופן שבו הצלחת להכניס תיאורים לסיפור. אמנם אין הרבה מהם והייתי שמחה לעוד איזו פסקה או שניים בכל עמוד אבל התיאור של מוח עצם דיי טוב. בכל מקרה, הצלחתי לדמיין אותה אז כנראה שיש תיאור לגביה. ;-ׂ)

אני חושבת שהכתיבה עצמה טובה. אני אוהבת את האופן שבו הפעולות שהדמויות עושות מתוארות. למשל: מוח עצם פרצה בצחוק, ורצה בתוך התא שלה, חובטת בקירות בכפות ידיה. אני מצליחה לתאר את המצב ולכן אני אוהבת את זה!

אז לסיכום: תפסיקי לעשות צחוק מסיפורים!

כמו שאומרים, "ראיתי שאת מסוגלת ליותר" בלה בלה. נו אבל זה באמת כך.

 

[ינשוFון]

מסכים עם וולדי. סוג של תסמונת האנדי אלי.

כמו שאומרים באנגלית i thought long and hard איך להגיב, במיוחד לאור התגובות המפורטות שאת נתת לי, זה רק מתבקש. אבל מאוד קשה לי לעקוב כאן, כי ההתרחשויות מאוד תלושות ולא נראה שנעשה מאמץ גדול לעגן אותן במציאות מעוררת הזדהות.
זו גם הסיבה שאני לא לוקח חלק בתרגילי כתיבה כאלה, שאיך לנסח את זה... נראים לי די מטופשים.
הסיפור שהבאת לסדנה עם אחת ושתיים היה הרבה יותר טוב, אם כי בדיעבד, למרות שאמרתי שאהבתי את השמות שלהם, זה מריח קצת דומה. את שמה לב לאיזושהי תבנית ?
כאילו את אומרת אל תקחו את זה ברצינות, אבל מסתירה את זה מאחורי "אני כזו אוונגרד שאי אפשר להבין בדיוק מה אני רוצה".

 

[ינשוFון]

ומשהו לאלודאה

אני לא באמת חושב שתרגילי כתיבה הם טיפשיים, עשיתי כאלה ואני בטח אעשה עוד בעתיד. אבל... בסך הכל, למישהו שיש מעט ניסיון בכתיבה, זה לא מאוד קשה לכתוב סצינה מוצלחת. הקושי הוא בבניית הפאזל, לגרום לסצינה אחת להיות מוצלחת בלי שזה יעקם את הסצינות שסביבה ויפגע בהן או יהפוך אותן לתלושות. ובמובן הזה הסיפור כאן סובל בדיוק מזה. בדרך כלל זה לא בא לידי ביטוי כי התרגילים מסתכמים בסצינה אחת בלבד.

 

[ויימס]

"הקושי הוא בבניית הפאזל"

זה מאוד נכון.
אז אנחנו צריכים תרגיל כתיבה בבניית פאזלים.

 

[וולדמורט לשלטון]

מסכימה עם ינשופון! (לגבי התרגילי כתיבה)

הייתי משתתפת בכאלה, אבל התרגיל של הלכתוב פסקה ביום נראה לי פשוט לא יעיל. אוקיי, אכתוב פסקה. ובמה היא שיפרה לי את היכולת שלי לחבר הכל? לכתוב דמויות אמינות? לחשוב על עלילה עקלקלה ומעניינת? לנסח תיאורים מדויקים? לכתוב דיאלוגים מרגשים?
אשמח לתרגיל שקולע לתוך אחד הדברים הנל.

 

[ויימס]

ואיך התרגיל של לא לכתוב פסקה ביום?

 

[אלודאה]

אחלה.

ברגע שיהיה לי יותר זמן פנוי

 

[עוץליגוץלי]

אז כתבי סיפור

בקצב של פסקה ביום. שיהיה קשר בין הפסקות, שיתחברו. (אופס, הגענו ל"פאזל" של ינשופון).

 

[ינשוFון]

רגע רגע רגע, לגבי מה את לא מסכימה ?

 

[ויימס]

זה השרשור של הסיפור- רוצים להתפלסף על כתיבה? לכו למקום

המיועד לכך- "פילוסופיית כתיבה 1מ"- ככל שנועם מזגכם העליז נועם לי.

 

[ינשוFון]

pfff... כמה טכניון centric מצידך

היקום לא נגמר בפישבך

 

[וולדמורט לשלטון]

חשבנו שפה זה מפ"כ

מבוא לפילוסופיות כתיבה

 

[ויימס]

תודה. אתה תקבל...

כמה בלתי צפוי.

וכדור נגד כאב ראש כתוצאה מכל המחשבות הארוכות והקשות האלה:

 

[ויימס]

אוקיי, גם אני חשבתי ארוך וקשה, XD

ובייסיקלי מה שאתה אומר זה שני דברים:
1. קשה לעקוב, ההתרחשויות תלושות ולא מעוגנות במציאות מעוררת הזדהות.
2. כאילו אני אומרת 'אל תקחו את זה ברצינות' אבל מסתירה את זה מאחורי 'אני אוונגרד וחרטה וברטה'.

למה אתה מתכוון? נגיד, כשחתול ו-וולדי אמרו שהעלילה ומע. היחסים בין הדמויות לא מתנהלות באופן שאפשר להאמין לו, הבנתי את זה.
1. למה אתה מתכוון ב'התרחשות תלושות'? לא מספיק תיאורי נוף? 'מציאות מעוררת הזדהות'- ובכן, זו לא המציאות שלנו. מה אתה צריך שהיא תכיל בשביל שהיא תהיה מעוררת הזדהות? אני יכולה להבין כשאומרים לי שדמויות לא מעוררות הזדהות- אבל מציאות?
2. אם אתה מרגיש שהסיפור לא מובן- מה לא מובן בו? אלו שאלות התעוררו אצלך שלא באו על מענה, או באלו סצנות מצאת את עצמך לא מבין מי עושה מה למי ולמה?

זה גם לגיטימי להגיד, "נזרקתי החוצה על השורה הראשונה- אז אני לא יכול לתת לך נימוק מעבר לזה," אבל אני צריכה להבין מה קרה בדיוק.

קיצור, תחדד. תהיה ספציפי. תבקר את הסיפור שנמצא לפניך, השוואה לסיפור אחר או לכותב אחר הן לא רלוונטיות. ספקולציות לגבי מה אני מנסה לנסות לא רלוונטיות (אני כולה מנסה לכתוב סיפור, honest), תבקר את הסיפור ולא אותי. אני פשוט מעט קשת תפיסה וצריכה שיסבירו לי דברים באופן ברור. (זה נשמע קצת כאילו נעלבתי? לא נעלבתי. אני סבבה לגמרי ואוכלת עוגה.)

 

[וולדמורט לשלטון]

מציאות מעוררת הזדהות.

הדוגמה היחידה שכרגע קופצת לי לראש היא דוגמה מהארי פוטר. נראה לי בספר הראשון היה את הסצינה שהארי מגיע בפעם הראשונה לסימטת דיאגון והוא רואה שם דוכנים עם כל מיני דברים שאת לא רואה במציאות (שאני לא זוכרת כרגע מהם אבל נגיד שרביטים, קדרות ושיקויים). אבל אז הוא רואה אישה עומדת ליד אחד הדוכנים האלה והיא אומרת משהו בסגנון: "ואי, 20 אונקיות לקרפדה? זה ממש יקר!" זה לא ציטוט מדויק, אני כבר לא זוכרת את הכסף שלהם ולא זוכרת מה היא באמת קנתה ומה היא באמת אמרה אבל הפואנטה היא שזה משפט מציאותי שמעורר הזדהות. ולזה אני מתכוונת כשאני אומרת שהמציאות שלך לא מעוררת הזדהות. התפאורה לא חייבת להיות מוכרת, אבל האנשים כן צריכים להתנהג באופן מוכר...

 

[ויימס]

התכוונתי לינשופון, אותך אני הבנתי סבבה. תודה. ^_^

את אומרת שעל אף שזה לא העולם שלנו, את רוצה שהם יתנהגו כמו שהם מתנהגים בעולם שלנו, לפעמים.

"20 אונקיות לקרפדה? זה ממש יקר."