אתיופית עצובה23
New member
יש לי ווידוי, והווידוי שלי זה שאני מצטערת
על היותי חלק מהעם הזה שנקרא "עם יהודי". לפני שעליתי ארצה בשנת 91 נאמר לנו בעת שהתארגנו לעזוב את הכפר היפה שלנו, שיראל היא ארץ שאין בה חולי, רצח, גניבות, מוות ופשע. לא יודעת מה האנשים שמסרו את זה בטלפון שבור רצו להגיד, אבל לצערי לנוכח המצב שאני נתקלעת בו יום יום נראה "שמישהו" שיקר אותם. במקום להגיד לנו את ההפך, הם בחרו להגיד את השקר הגמור...כנראה היו נואשים להעלות כמה יהודים ובגלל זה הם שיקרו. אומנם בכפר שלי שחייתי בו היה: גניבות, רצח, אונס וכ"ד, אבל אפשר היה לשמוח מהשקט הפסטורלי שיש שם, מהאוויר הצח והנקי, מהחיות הבר שחיים את חייהם בצורה טביעית ורגועה, מהעצים הגדולים שמגיעים עד השמים כמעט, מהים הרגוע...אני זוכרת רק גן עדן מהכפר שלי...שדות ועוד שדות. שם סלבנו בדיוק כמו שהעם שליסובל פה בארץ - מגיזענות, מרדיפה ומחוסר ברירה להתסיר את הדת והמסורת שלנו רק בשביל לשרוד, כעת, במקום שנרגיש שלווים מהארץ שכיבכול חיים בה רק יהודים משתרר לי חיים יותר גרועים מהחיים שבכפר מבחינה חברתית. אני מצטערת שאני חלק מהעם היה שנקרא "עם היהודי" על זה שני נקראת ישראלית. אם אפשר היה להמיר לחלוטין (מבלי להזכיר את העבר) את הדת ואת הנפש הייתי בכיף עוברת לצד השני...לצד של הגויים. העם היהודי הזה כבר קיבל בצדק את הכביטוי: "עם אוכלת את תושביה". כואב לי מה שאני רואה מה קורה פה ומצטערת בכלל שהגעתי ארצה, מצטערת עד כאב שאני חלק מהעם הזה. יש לי חבר שהוא ממוצא מרוקאי עיראקי, כאשר אני והוא מטיילים מחובקים אני רואה עד כמה הגזענות עוד נמצאת בחיתוליה... חשבתי שאני בדור מתקדם, אבל טעות שלי, זה בחיים לא יגמר, רק משתדרג. מצער ומאכזב מאוד על איך שאנשים "הלבנים" מתסכלים עליי ועל חברי כאשר אני אוחזים ידיים ומטיילים עם הכלב...מעניין מה עובר לאותם אלה שמעיזים להתסכל בתמיהה לעברנו. כואב לי הלב שהמדינה שאני נמצאת בו מתנהגת כמו גרמנים, עם שכיבכול עבר שואה - היה אמור להשתחוות למשפט: "ואהבתך את רעך כמוך". כנראה שמשפט (הדיבר) רק ישאר חקוק איפה שהוא מבלי שאנשים יתייחסו עליו. תודה לקוראים חג שמח
על היותי חלק מהעם הזה שנקרא "עם יהודי". לפני שעליתי ארצה בשנת 91 נאמר לנו בעת שהתארגנו לעזוב את הכפר היפה שלנו, שיראל היא ארץ שאין בה חולי, רצח, גניבות, מוות ופשע. לא יודעת מה האנשים שמסרו את זה בטלפון שבור רצו להגיד, אבל לצערי לנוכח המצב שאני נתקלעת בו יום יום נראה "שמישהו" שיקר אותם. במקום להגיד לנו את ההפך, הם בחרו להגיד את השקר הגמור...כנראה היו נואשים להעלות כמה יהודים ובגלל זה הם שיקרו. אומנם בכפר שלי שחייתי בו היה: גניבות, רצח, אונס וכ"ד, אבל אפשר היה לשמוח מהשקט הפסטורלי שיש שם, מהאוויר הצח והנקי, מהחיות הבר שחיים את חייהם בצורה טביעית ורגועה, מהעצים הגדולים שמגיעים עד השמים כמעט, מהים הרגוע...אני זוכרת רק גן עדן מהכפר שלי...שדות ועוד שדות. שם סלבנו בדיוק כמו שהעם שליסובל פה בארץ - מגיזענות, מרדיפה ומחוסר ברירה להתסיר את הדת והמסורת שלנו רק בשביל לשרוד, כעת, במקום שנרגיש שלווים מהארץ שכיבכול חיים בה רק יהודים משתרר לי חיים יותר גרועים מהחיים שבכפר מבחינה חברתית. אני מצטערת שאני חלק מהעם היה שנקרא "עם היהודי" על זה שני נקראת ישראלית. אם אפשר היה להמיר לחלוטין (מבלי להזכיר את העבר) את הדת ואת הנפש הייתי בכיף עוברת לצד השני...לצד של הגויים. העם היהודי הזה כבר קיבל בצדק את הכביטוי: "עם אוכלת את תושביה". כואב לי מה שאני רואה מה קורה פה ומצטערת בכלל שהגעתי ארצה, מצטערת עד כאב שאני חלק מהעם הזה. יש לי חבר שהוא ממוצא מרוקאי עיראקי, כאשר אני והוא מטיילים מחובקים אני רואה עד כמה הגזענות עוד נמצאת בחיתוליה... חשבתי שאני בדור מתקדם, אבל טעות שלי, זה בחיים לא יגמר, רק משתדרג. מצער ומאכזב מאוד על איך שאנשים "הלבנים" מתסכלים עליי ועל חברי כאשר אני אוחזים ידיים ומטיילים עם הכלב...מעניין מה עובר לאותם אלה שמעיזים להתסכל בתמיהה לעברנו. כואב לי הלב שהמדינה שאני נמצאת בו מתנהגת כמו גרמנים, עם שכיבכול עבר שואה - היה אמור להשתחוות למשפט: "ואהבתך את רעך כמוך". כנראה שמשפט (הדיבר) רק ישאר חקוק איפה שהוא מבלי שאנשים יתייחסו עליו. תודה לקוראים חג שמח