את כל כך צודקת ואם רק היית יודעת
כמה שאני מתבייש להיות בתוך כזאת חברה. זה לא סוד שיש גזענות וזה נורא מרגיז אבל הנוער מהעדה האתיופית בעיקר, חייב לעמוד יציב מול התופעה ולא להישען עליה. גם המצב החברתי והמשפחתי בקהילה האתיופית הוא לא מזהיר, וזה עצוב, והדרך למטה היא קלה מאוד. אסור להאשים את הגזענות !! צריך לעמוד מולה. לדעתי העדה האתיופית הציגה צד שאנשים שכחו שהוא קיים. אנשים מנסים לשכוח ששני דורות מוקדם יותר, היינו במצב דומה. אנשים פשוטים, נרדפים, אחרים. במקום לחבק את העדה האתיופית ולהבין אותם, אנשים במדינה הזאת הודפים אותם, בגלל מה ? נראה לי שפשוט אין למדינה הזאת כוח "להתחיל מהתחלה" עם יוצאי אתיופיה. זה קרה בהתחלה עם העולים מרוסיה. אנשים פה היו בשוק מכל שיני הזהב שיש לרוסים מהמבטא הכבד, מהסבתות שחיות עם כל המשפחה בבתים. המנטליות השונה הפכה לשנואה בגלל שאנשים שכחו איך היא. וכשהגיעו יהודי אתיופיה לארץ, החבר'ה מרוסיה כבר נחשבו פז"מניקים. הנוער גוייס לקרבי. אפילו עברו פיגוע קטלני בדולפינריום שהפך אותם לבשר תותחים. הכניס אותם לחברה הישראלית. אני מאוד לא רוצה לכתוב שורה כמו :" כשתעברו פיגוע דומה, גם אתם תהיו חלק מהחברה...", אבל זה נשמע כאילו זה נכון. אני עדיין לא מתלהב לכתוב זאת. כשזרקו את מנות הדם שנתרמו ע"י עולי אתיפיה, לפח, חשבתי שאני הוזה. נעלבתי עבור העדה האתיופית, הרגשתי לרגע.... ארי. הלוואי ויכולתי להצטער בשם האנושות, אבל זה עולם מחורבן. אני יכול לעמוד בשם עצמי לידך, ולנסות להעיף את העצב הזה שלך לכל הרוחות, רק כדי לראות חיוך אחד, לפחות, חיוך שידבק אינשאללה לכל היהודים (וגם אלה שלא) יוצאי אתיופיה.