יש לי עוד שאלה לגבי התזונה (וענבל)

[שירי ל]

יש לי עוד שאלה לגבי התזונה (וענבל)

אני מנסה לעבור למוצקים ולרדת מהסימילק, על פי העצות שקיבלתי כאן. הבעיה היא שאופירי אוכלת כמות כל כך מזערית של אוכל אצבעות, שזה ממש כלום- ואני חייבת להשלים לה אח"כ עם דייסה או עם סימילק. מה עושים? ושאלה לענבל- איך את מכינה את דייסת הבננות? איזה מינונים? את משתמשת בפיטמה עם איזו זרימה?

 

[ענבל30]

שירי אל תתאכזבי... אני מכינה הדייסה

על בסיס פורמולה (רמדיה)... אני מכינה 120 CC פורמולה לפי ההוראות, ומוסיפה לזה 2 כפות גדושות של דייסה. משתמשת בבקבוק רגיל, פיטמה לזרימה בינונית (לא איטית בכל אופן כי יוצא די סמיך). אז זה לא במקום, אלא בנוסף לפורמולה. היו ימים, אי אז, כשעוד נשאב חלב במחוזותינו, שהייתי מכינה את הדייסה על בסיס חלב אם טרי... מאז הוחזרה המשאבה, אוחסנו השקיות והסוגרים, וחלב אם בא רק באריזה המקורית

צר לי שלא עזרתי... לגבי אוכל האצבעות - בהתחלה זה טעימה, נישנוש, ולאט לאט תראי שיותר ויותר נכנס לפה ולבטן... זה יסתדר בסוף. היא עוד תאכל צ´יפס בקטשופ כמו כל הילדים

 

[שירלי של איה]

ענבל, אם מדובר בדיסת חיזוקל...

שהיא דיסת בננות עם ארכינצאה ופרופוליס, אני מציעה לך לקרוא משהו שענה לי דר´ ברק - המומחה לרופאה סינית של פורום הריון והתינוק בויינט. סתם לידיעה. שירלי

 

[שירי ל]

שירלי לא מדובר בדייסה הזו-

אלא בדיסה רגילה של רמדיה עם דגנים ובננות. תודה על ההזהרה!

 

[שירי ל]

עזרת מאוד! אני אנסה, תודה!

 

[אמא של תומר]

סתם סקרנות: למה הפסקת לשאוב?

 

[שירי ל]

השאלה אלי?

 

[אמא של תומר]

לא, דווקא לענבל, אבל אם גם את הפסקת

לשאוב, אשמח לדעת למה. זה מעניין אותי, כי לי כל נושא השאיבה היה טראומטי, אבל המשיך להעשות עד שתומר הפסיק לינוק.

 

[שירי ל]

אצלי לא טראומתי אבל קשה מאוד

הכל סבב סביב איך להגביר את החלב- דייסות קוואקר, כדורי חילבה ועוד הוקוס פוקוסים למיניהם. כל הלילה לחשוב מאיזה ציצי להניק כדי שהשני יהיה בבוקר גדוש לשאיבה, הלחץ, המתח ולבסוף... עד שמצאתי לאופיר סידור לבוקר מצאתי את עצמי באותן שעות יושבת ושואבת במקום לנצל את הזמן... ואז ראיתי תוכנית בטלוויזיה שעסקה בהנקה, ואחת הנשים שם דיברה על השאיבות ואמרה שהפעולה כל כך טכנית- השאיבה, האחסנה, ההפשרה ולבסוף החלב שממילא ניתן בבקבוק- והרי הדבר הכי חזק בהנקה הוא המגע והקשר- אז אם כבר עושים את כל הפעולות הטכניות עדיף כבר לעשות חיים קלים ולתת בקבוק עם תחליף. ולמרות שאני דוגלת בהנקה (אני עדיין מניקה את אופיר והיא בת 10 חודשים) אני לא מאמינה שלתת פורמולה (במקום השאיבות) יגרום לה כזה נזק. את כל הנוגדנים והדברים הטובים מהחלב היא מקבלת בשאר ההנקות. דבר נוסף ששכנע אותי- משום מה (וראיתי שלהרבה זה קורה) לחלב שיצא מהמקפיא היה ריח מזעזע. הבנתי שזה בגלל השומנים שבו- כך או כך- נראה לי הרבה יותר נעים לתת לאופיר בקבוק עם תחליף טרי שנעשה עכשיו מאשר חלב חמוץ ששכב 3 חודשים במקפיא- אפילו אם הוא לא מקולקל.

 

[אמא של תומר]

חבל שלא כתבת את זה לפני שנה....

תהליך השאיבה היה כ"כ טראומטי בשבילי, מכל הבחינות שציינת - איזה ציצי לתת כדי שאפשר יהיה לשאוב, לקום חצי שעה קודם כדי לשאוב, כל האחסון, ואגב, כמעט תמיד החלב יצא מהמקפיא חמוץ ולא ראוי לאכילה, אז אלא אם כן נתתי את החלב באותו יום, הרוב היה נזרק גם ככה. והייתה לי משאבה מזעזעת של אוונט, וכל תהליך השאיבה היה קשה, וכל העסק היה ממש מיותר מבחינתי, אבל המשכתי לשאוב עד שתומר נגמל, כי מדי פעם לא הייתי, או שבעלי קם אליו בלילה וכו´, ולכן גם חשתי הקלה מאוד גדולה כשהוא נגמל. היום אני יודעת (בלי קשר למה שכתבת, אבל זה חיזק אותי) שאת הילד הבא אני אמנם אניק, אבל לא אחשוש לתת תוספות, גם כדי שלא אצטרך לשאוב וגם כדי שיכיר את הטעם וידע לקחת בקבוק, אחרי גמילה מאוד קשה שהייתה לי עם תומר בגיל 8 חודשים, ולפי דעתי זה דווקא יקל עלי להניק תקופה יותר ארוכה (למרות שזו לא הסיבה שהפסקתי להניק) וכל הכבוד לך, ותמשיכי להניק בהנאה (אם היא לא נושכת)

 

[לאה_מ]

אני חייבת לכתוב חוויות אחרות לגמרי:

אני הנקתי את אורי הנקה מלאה חצי שנה, ואחר כך הורדנו מאד מאד בהדרגתיות הנקות לטובת מוצקים. הוא יונק עד היום (שנה ו-5 חודשים), ולא נראה שיש לו כוונות להפסיק בקרוב. מכיוון שחזרתי לעבודה כשאורי היה בן 4.5 חודשים, יש לי הרבה נסיון בשאיבות. אני בכלל לא מוצאת את זה עסק כל כך מייגע. לפני שחזרתי לעבודה הייתי שואבת כל בוקר עם העיתון של הבוקר (אחרי ההנקה). אורי ינק כמה שהוא רוצה, מצד אחד או שניים, ואני שאבתי את מה שנשאר. הכנתי סטוק של חלב שאוב במקפיא. בבקבוקים מתוארכים. כשחזרתי לעבודה הייתי שואבת פעם ביום (בצהריים), והיתה יוצאת כמות שמספיקה לשתי ארוחות. בזמן השאיבה הייתי קוראת חומר או מתכוננת לישיבות. זה ממש לא היה "זמן מבוזבז". מעולם לא חוויתי בעיות של חלב מקולקל, למעט פעם אחת, שנסעתי לחו"ל מהעבודה ל-4 ימים, וחזרתי עם 3 ליטר חלב, שחלקו התקלקל ולכן נשפך בלב כואב. אני חייבת להגיד שחלב אם מקולקל זה פשוט מסריח. אין מילה אחרת. חלב מופשר, וגם חלב שנשאב וחיכה במקרר (עד למחרת, למשל), נפרד (השומן מהמים), אבל אם משקשקים טוב זה מתאחד שוב, ואורי שתה אותו בשמחה רבה. אם נותנים תוספות, צריך לקחת בחשבון שזה פוגע בכמות החלב, ושזו בעצם תחילת הסוף. אז כמובן שאין בעיה עם מי שזה יותר נוח לה, אבל כדאי להיות מודעים.

 

[שירי ל]

קודם כל חשוב לציין-

שאת כל המשחקים האלה התחלתי כשאופיר היתה בת 8 חודשים- לא מדובר היה בתינוקת בת כמה שבועות- שאז ההנקה היא באמת קריטית. התמזל מזלך והלך לך טוב עם השאיבות, אבל יש נשים (כמוני למשל) שהחלב אצלן אינו שופע, וכל טיפת חלב היא מלחמה והשאיבות הופכות את כל העסק לסיוט. מלבד זאת, הגוף מתרגל לייצר חלב כפי שאת מרגילה אותו. אם יש שעות מסויימות שהילד לא נמצא איתך באופן קבוע- ממילא את לא זקוקה לחלב בשעות האלו. כמו כן הדברים לא בלתי הפיכים- אם שמניקה הנקה חלקית ורוצה לחזור להנקה מלאה יכולה לעשות זאת. הנקה מהנה וילדים בריאים לכולנו!

 

[אמא של תומר]

ידוע!

ברור שזה מוריד את כמות החלב, אבל לא מדובר על משהו קונסיסטנטי, אלא על פה ושם כשלא תהיה באפשרותי להניק, כך שאני לא מאמינה שזה יפגע באופן משמעותי ביצור החלב. כנראה שהייתה לך משאבה ממש טובה, כי אני נאבקתי בשלי, ואין לי ספק שחלק נכבד מהטראומה נובע מהמשאבה האיומה הזו. היא הייתה פשוט מתפרקת לי בידיים, ומכיוון שכך, הברגתי אותה חזק כדי שלא תתפרק - אז היא נשברה. ולגבי החלב הקפוא - אני לא יודעת מה עשיתי לא בסדר בתהליך ההקפאה. לפעמים זה יצא בסדר, לרוב לא. אני יודעת שהשומן נפרד מהמים, וערבבתי ועשיתי הכל לפי הספר - טעמתי את החלב (כשתומר סירב לשתות אותו, ולא הבנתי למה) ופשוט היה לו טעם כמו של חלב פרה שמתקלקל. הקפאתי מיד אחרי השאיבה בבקבוקים סטרילים, השתדלתי להשתמש בכל בקבוק לאחר מספר ימים ולא יותר מזה, ובכ"ז היה חמוץ. אין לי מושג למה. אבל היום אני חכמה יותר, והילד (ילדה בבקשה) הבא רק ירוויח מזה

 

[אמא של ים]

גם לי יש חוויות אחרות לגמרי

מיכל ינקה מלא עד גיל שמונה וחצי חודשים, ואני חזרתי לעבודה כשהיא הייתה בת חצי שנה. בבוקר הייתי מניקה אותה ושואבת במקביל. זאת הייתה ארוחת העשר שלה לאותו יום. בעבודה הייתי שואבת פעם אחת, בצהריים, תוך כדי שיחת טלפון עם חברה או קריאת עיתון. הכמות שהייתה יוצאת הייתה מספיקה לארוחה יפה מאוד למחרת. גם לפני שחזרתי לעבודה נהגתי לשאוב כמעט כל יום כי הכנתי סטוק לרגל חזרתי המיועדת לעבודה. את שקיות החלב הקפוא היא המשיכה לצרוך אגב, גם אחרי הגמילה שלה, בגיל 11 חודשים (לא אותן שקיות מאז, אלה התחלפו בטריות יותר...). בקיצור, אולי בגלל שהשאיבה הלכה לי קל, אני ממש לא רואה איתה בעיה.

 

[אמא של תומר]

באיזו משאבה השתמשת?

נראה לי שהטראומה שלי נובעת מהמשאבה הנוראית שלי. נשמע לי כאילו השאיבה היתה בשבילך a walk in the park...

 

[חגית של אורן]

אני דווקא מצטרפת לאמא ל תומר

גם אצלי השאיבה הייתה סיוט - עם משאבה של אוונט. כל פעם מלחמה מחדש. מהר מאוד אורן קיבלה אוכל מבקבוק כשלא הייתי בסביבה. למרות שהיה לי המון חלב בזמן ההנקה - ממש השפריץ לה על הפנים, בשאיבה יצאה כמות שלא הכילה אפילו בקבוק אחד מלא. נראה לי כמו כל דבר בחיים - לפעמים מצליח ולפעמים לא

 

[לאה_מ]

אני השתמשתי במיני אלקטריק של מדלה

 

[שירי ל]

נושכת ועוד איך! ../images/Emo10.gif

ולכן אני מניקה אותה כמעט רק בלילה, כשהיא ישנה ופחות "מתעסקת" עם הציצי. ביום זה ממש בלתי אפשרי להניק אותה, אני יוצאת עם סימנים כחולים...

 

[אמא של תומר]

ולכן הפסקתי להניק

רק שהנשיכות היו מלוות גם בצביטות ומשיכות. ומכיוון שתומר הולך למעון במקום העבודה שלי, המשכתי להניק הנקה מלאה (פרט למרק ופירות), כך שלא יכולתי להניק רק בשינה. ותאמינו לי שניסיתי להמשיך להניק למרות ההתעללות, אבל זה היה בלתי אפשרי (אם רציתי שישאר לי עוד ציצי). מי שלא מניקה לא יודעת מה זה לקבל נשיכה בציצי, זה כ ו א ב !!!

 

[zimes]

אבל...

עדיף ללמד לא לנשוך, מאשר לגמול. (אם הנשיכות הן הסיבה היחידה לגמילה, אני מתכוונת).