יש לי שאלה לגרושים שבינינו
האם לדעתכם, עשיתם נכון/טוב/חיובי עבור ילדכם כאשר נפרדתם מאביו/אמו? לאור העבר וההווה בחיי משפחתי הקטנה, אני מוצאת את עצמי, כל יום מחדש, סופקת כפיים ומודה על המהלך (הכאילו) כואב של פירוק המשפחה. זאת בניגוד למחשבה שילדים להורים גרושים "סובלים" מפירוק המשפחה... עוד יותר נתחזקתי כאשר שבלולית שבגרה, אמרה (ועדיין חוזרת ואומרת בהזדמנויות שונות): "אמא, אני כל כך מבינה למה התגרשת וטוב שכך עשית, לפחות כאן (אצלי בבית), יש לי אי של שקט מהאיש הנורא הזה (אבא שלה)!" זה מעורר בי מחשבות כאלה (כמו השאלה למעלה) ועוד אחרות....
האם לדעתכם, עשיתם נכון/טוב/חיובי עבור ילדכם כאשר נפרדתם מאביו/אמו? לאור העבר וההווה בחיי משפחתי הקטנה, אני מוצאת את עצמי, כל יום מחדש, סופקת כפיים ומודה על המהלך (הכאילו) כואב של פירוק המשפחה. זאת בניגוד למחשבה שילדים להורים גרושים "סובלים" מפירוק המשפחה... עוד יותר נתחזקתי כאשר שבלולית שבגרה, אמרה (ועדיין חוזרת ואומרת בהזדמנויות שונות): "אמא, אני כל כך מבינה למה התגרשת וטוב שכך עשית, לפחות כאן (אצלי בבית), יש לי אי של שקט מהאיש הנורא הזה (אבא שלה)!" זה מעורר בי מחשבות כאלה (כמו השאלה למעלה) ועוד אחרות....
