יש לי שאלה לגרושים שבינינו

matanpt

New member
בת להורים גרושים

הוריי התגרשו, כשהייתי בת 4, היום אני בת 32, תודה להוריי, זה הדבר הטוב ביותר שהם עשו למעני. אם רק תעניקי לילדייך חום אנושי, תעניקי להם את מה שהם זקוקים. יש חיים אחרי גרושים, והם יכולים להיות יפים, זה תלוי בך, בחוזק הנפשי שלך, ובקשר שלך עם ילדייך. בהצלחה, ושנה טובה.
 

שימרית

New member
גירושים עדיף מסבל

אני בת של "האב המושלם", אנחנו (אני+ אחים שלי) סבלנו ממנו ומגריזות שלו כבר שנים טובות... בערב שישי הקרוב אחרי שאני הזמנתי לאבי משטרה, אימי החליטה לעשות את הצעד ולהתגרש.... (אני זאות שלחצתי אליה לעשות זאות) אני בתור הבת לא יודעת אם יעצתי נכון לאימי... כי בסופו של דבר, כלנו נעזוב את הבית לחיים חדשים ואימי זאת שתשאר... אבל, אני רק יודעת שלהמשיך לחיות עם "יצור" שכזה זה בלתי אפשרי, זהו סבל
לאמא, וללידים שלו...
 
מהרהרת

אחרי קריאה חוזרת שוב אני מהרהרת.... הדילמה ושאלת הפתיחה היתה מכוונת למצבים שהם לא קיצוניים (כך אני הבנתי) אין ויכוח שכשיש אלימות בבית או יחסים של התעללות נפשית זה חובה לקחת את הגוזלים וללכת. השאלה הקשה היא באותם מצבים ששני בני הזוג לא מסתדרים והאהבה ברחה מהחלון והכעס העצב והתיסכול שוכנים במיטה הזוגית. לא פעם נשאלת השאלה האם עשינו די? האם באמת נתנו הכל ? או שאנחנו סלחניים לעצמנו אך לא לפרטנר? מצפים שהוא יהפוך עולמות כשאנחנו יושבים ומצפים שירעידו בנו מיתר של התרגשות ותשוקה..... כל השאלות עדיין פתוחות עבורי. כן, האם הילדים שלנו קורבנות של חוסר הסיפוק שלנו ? או האכזבות שלנו? ולא פעם האכזבות הן שלנו מעצמנו. שימרית ,אין לי ספק שהחיים בבית קשים ביותר ,העצה שנתת לאמך תתקבל רק אם אמך תרצה בכך ותהיה בשלה לכך.אל תרגישי רגשות אשם או אחריות לעתיד ...אם אמך היתה מאושרת ואת היית אומרת לה לעזוב ,היא לא היתה זזה ,עצם העובדה שהיא רוצה לצאת סימן שהיא שלמה עם ההחלטה או מוכנה לכך נפשית ורגשית....למרות שלפעמים זה רצון של רגע ואחר כך הפחד,החשש או הרחמים על אבא יכולים להשיב אותה מכוונתה.
 
מומנט. אין ספק שהתגרשת בשבילך

אבל למה פתחת שרשור חדש? יש שרשור שלם וארוך בעניין הזה. זה שפתחת שרשור, דוחק אחורה שרשורים נוספים שחשובים. אני מקווה שרולן תדביק את ההודעה שפתחת לשרשור הארוך. המשך יום נעים,
 
למעלה