מעט מאוד ודאות בביולוגיה/רפואה
יש מספר מצומצם של סינדרומים ומחלות שבאמת מוכח שהם נובעים מגן מסויים משום שאפשר לעשות את זה רק כאשר המצב נובע מגן או אזור יחיד בגנום. רוב הבעיות נובעות ממספר רב של גורמים (גנטיים וסביבתיים) לכן הרבה בגדר השערות. סינדרום דאון נובע מהכפלה מלאה או חלקית של כרומוזום 21, ובכל זאת לא יודעים בדיוק להצביע על הגנים הספציפיים שגורמים לו או למה חלק מההכפלות הללו עובדות (ונולד תינוק) וחלק לא (רוב העוברים עם הכפלה לא שורדים את השלבים המוקדמים של הריון). גם חומרת הסינדרום קשורה בסוג ההכפלה, ואני חושבת שלא יודעים הרבה מעבר. אם ניקח מצבים אחרים, יש בהם חוסר ודאות כמעט מוחלט. במחלות גנטיות מדברים הרבה פעמים על חדירוּת- הסיכוי שמחלה תפגע בנשא שלה. אאל"ט יש מעט מאוד מקרים שניתן לדבר על חדירות מלאה (שכל מי שנושא את הפגם הגנטי יחלה), וגם בהם בדרך כלל מדובר על חדירות של אחוזים גבוהים מאוד אבל לא 100%. מחלות כמו G6PD או פורפיריה, שהן מחלות גנטיות לכל דבר, לא תמיד מתפרצות ויש קשר לתנאי סביבה. אפילו מחלות עם פחות תלות סביבתית לא תמיד מתפרצות. למשל, יש סרטן שנקרא רטינובלסטומה. הוא נובע ממוטציה בגן מסויים ובואי נגיד שאם היו בודקים אותו בבדיקות גנטיות בזמן הריון (אני לא חושבת שבודקים) סביר להניח שהיתה המלצה מאוד לא משתמעת לשתי פנים להפיל, משום שאצל אנשים שהמוטציה מולדת אצלם בגיל צעיר מתפתחים גידולים בעיניים, ואם הם עוברים את הסרטן הזה, הם "זוכים" בחיים מלאי גידולים (לא גרורות, גידולים אחרים). בכל זאת, יש מקרים בהם נשאי רטינובלסטומה לא חלו. אם עוברים לעולם התרופות והטיפולים, חוסר הודאות בכלל חוגג. קודם כל, ביחוד במחלות קשות, הטיפולים הם מאוד מסוכנים ועם אחוזי הצלחה שישמעו לך מאוד נמוכים. יש למשל איזה סוג סרטן (לא זוכרת איזה) שהטיפול הכי טוב שנמצא לו עד היום הורג (הטיפול!) 40% מהמטופלים. ובכל זאת משתמשים בו כי זו האופציה הכי טובה שיש היום ולא ממש יודעים לנבא אצל מי יצליח הטיפול ואצל מי לא. לפעמים לא יודעים להסביר למה טיפול מסויים עובד, למשל, מצאו שבי 12 עוזר במניעת דפקטים בסגירה של עמוד שידרה בעובר (כלומר שלפני הריון חשוב לקחת בי 12) אבל לא יודעים להסביר למה. אני לא יודעת הרבה על הפינגווין הקיסרי, אני מניחה שכמו בהרבה תכונות אחרות פוליגמיה ומונוגמיה אלו תכונות של רצף ולא תכונות של "או זה או זה"