אני זוכר שקיבלתי זימון
הייתי צריך להתקשר בכל בוקר כדי לבדוק אם צריכים אותי. ביום השלישי אמרו לי להתייצב.
מתוך כלל האנשים בחרו אותי כמושבע מס'2, בנוסף, השופט אמר שהוא לא מתכוון להיענות לאף בקשה להשתחרר אלא במקרה מאד מאד מיוחד.
כבר מההתחלה הבנתי שהולך להיות קשה להשתחרר, אז לפחות שאיהנה מהחויה.
עורכי הדין של שני הצדדים שאלו את המושבעים שאלות, אף אחד לא שוחרר.
ואז הייתה שאלה בסגנון שעלינו (המושבעים) להתייחס אך ורק למה שיסופר במשפט. על הנאשם יש את חזקת החפות וזכותו לשמור על זכות השתיקה. בעצם זה שהנאשם בוחר לשתוק, אינה כהודעה באשמה, ועלינו יהיה להגיע להחלטה רק על סמך הנתונים שיתגלו לנו. האם יש למישהו בעיה עם זה?
אני מיד הרמתי את היד. הטענה שלי הייתה שאני אדם מאד נחרץ. אם הנאשם זכאי- הרי שהוא צריך לנצל את זכותו להשמיע את טענתו. ואם הוא בוחר לשתוק- הרי שיש לו משהו להסתיר. אדם שטורח להסתיר משהו לדעתי הוא אשם.
איך שסיימתי, הבחור לידי הרים את היד ואמר "אני מסכים לחלוטין, אני משרת כלוחם אש (כבאי) כבר המון שנים, ובמהלך עבודתי גיליתי שאנשים שטרחו לשתוק היו כאלה בעלי אשמה כלשהי הקשורה לפעולה שלשמה נקראנו.
 
מיד לאחר מכן עורכי הדין ביקשו הפסקה קצרה. שתי דקות לאחר מכן השופט הודה לכבאי ולי על נכונותנו לשרת כחבר מושבעים, אך שירותנו אינו נחוץ עוד.