יש מקום גם בשבילי ב- הזה?

[אנידס]

אז אם כך חשש זה טבעי והוא נעלם

ככל שאת רואה שהיא עולה במשקל וגדלה ומתפתחת. עם זאת, צריך כמובן לשים לב לכך שהיא עולה במשקל. ההנקה הולכת בהתחלה קשה ובדרך כלל היא הופכת לקלה מאוד בהמשך.

 

[אביטלתל]

מודה שלא קראתי את התשובות

אני חושבת שצריכים לקחת צעדים קטנים נסיעה באוטו - תעשי נסיעה קטנה באזור שאת יודעת שתוכלי לעצור בצד בכל רגע ולהענות לצרכיה ומה את חושבת שיקרה אם לא תיעני לצריכה בשניה שהיא צריכה ? היא תבכה ועכשיו בגיל 11 חודשים הבכי של איילה כשאני לא יכולה לעצור עדיין מאוד כואב וצורם אבל לפעמים זה המחיר של לצאת מהבית לשכוח אותה ? גם אני מפחדת מזה יש לי תסריטים בראש על זה שאני יוצאת לקניות שוכחת אותה באוטו או בכלל שוכחת אותה בבית העניין הוא שאני יודעת שזה מגוחך, כי כשאני מחוץ לבית בלעדיה אני מרגישה שמשהו ממש ממש חסר לי אז אני לא חושבת שיש סיכוי שאני אשכח אותה ואני יכולה לשכוח אלפי דברים אחרים - את מנות המרק שלה לגן, את הארנק, את הסלולרי, את התיק בבית קפה, חיתולים להחלפה אני יכולה להיות מעופפת לחלוטין, אבל היא חלק ממני ואני לא יכולה לשכוח אותה שירותים - נכנסים איתה אם יש שירותי נכים זה בכלל נוח אני מניחה שמחוץ לכית את מסתובבת עם תיק או מנשא בגיל שלה אפשר לפרוש משהו על הרצפה בשירותים להניח אותה לא צריך להאיר אותה בעגלה מחוץ לתא ואם כן עושים את זה, משאירים את הדלת פתוחה כדי שהיא תהיה תמיד בטווח ראיה לגבי תיפול מהידיים ואמבטיה - גם מזה פחדתי זה עבר עם הזמן כשצברתי נסיון אבל השאלה הגדולה בעיניי היא האם את צריכה את הפתרונות המעשיים והזמן שיעבור כדי לצבור ביטחון או שמדובר בבעייה קשה יותר ?

 

[אמאאור]

אביטלתל -

הפתרונות הקטנים האלה, הטיפים האלה, עוזרים לי. לא רק בגלל שהם נותנים פתרונות מעשיים לסוגיות בוערות

אלא פשוט כי הם מראים לי שאני לא לבד, שעוד נשים מכירות את הפחדים האלה. האם מדובר בבעיה קשה יותר? - לא יודעת. לא חושבת, לא מרגיש לי ככה, אבל אני יותר מדי "בפנים" כרגע כדי לדעת באמת.

 

[אביטלתל]

נשמע שאת בסדר ../images/Emo13.gif

זה באמת עוזר לדעת שאנחנ לא לבד בבעיות האלה וכמו שהזכירו פה, נשמע שאלה בעיות רגילות של ילד ראשון

 

[משוש30]

נראה לי שאת עוברת את תקופת החרדות

שכולנו עברנו. אבל כיוון שאצלך החרדות ממש משפיעות על החיים בפועל ומונעות ממך לעשות דברים ולא נשארות ברמה הקוגניטיבית בלבד הייתי פונה לעזרה. היו לי חרדות איומות ולא הגיוניות בעליל לגבי מתן. שאני אמות והוא ישאר לבד וימות מרעב (למה מה אין לי עוד משפחה שיכולה לטפל בו???) דמיינתי נאצים מטיחים את ראשו בקיר וכל מיני דברים איומים אחרים. רמת החרדות יורדת עם הזמן. כאמור מקרה שלך נראה לי יותר קיצוני כי הם משתקים אותך ולכן אני ממש ממש ממליצה בחום על עזרה מקצועית וכמובן ברוכה הבאה

 

[אמאאור]

אלה לא סוג החרדות שלי >>

והפגיעה בתפקוד או ההימנעות לא כאלה חמורות, בהתחשב בעובדה שהיא כולה בת חודש ויומיים והכל עוד באמת טרי-טרי. מאוד מעודד אותי לשמוע, שעוד נשים היו שם, ועברו חוויות דומות. רוב האימהות מסביבי כל הזמן אומרות, שהן בגילאים האלה בקושי יצאו מהבית, ולא נסעו עם התינוק לבד וכו' - רק באיזור גיל 7-8 שבועות התחילו לצאת מהבית לבד. אז אולי אני לא כזו חריגה

ברור לי שצריך להיות עם יד על הדופק, אבל בנתיים לא נראה לי שיש "חרדות משתקות". מה שמה שתיארתי גורם לך לחשוב ככה?

 

[משוש30]

בעיני חרדה משתקת היא חרדה שמונעת

ממך לעשות דברים למרות שאת יודעת שהם לא הגיוניים. תראי אני לא דוגמא, כבר שבועיים אחרי הלידה עשינו מסלולים רגליים בנחלים ביחד. אבל אני מכירה הרבה שלא יוצאות עם הילד לפני גיל חודש. בכל מקרה חרדות אחרי לידה זה דבר מאד נפוץ.אבל אם את מרגישה שהן פוגעות לך בתפקוד תראי אם לא כדאי לעשות משהו בנידון.

 

[אור100]

ומה היה אם לא היו לך פחדים כאלה?

אולי באמת היתה נופלת לך באמבטיה או כל תסריט אחר שעובר לך בראש... הפחדים הם חלק מעירנות שלנו לגבי התינוקות שלנו. אם לא היינו מעבירים תסריטים כאלה בראש אולי היו קורים לנו דברים באמת. זה בעצם כמו סוג של מנגנון הגנה. כך אני רואה את הנושא בכל אופן. בתור אמא שמעבירה כל היום תסריטים בראש....אני מכירה את התחושה. אני נותנת למחשבות לבוא וללכת באותה דרך. יש אנשים יותר חרדתיים ויש אנשים בכלל לא ויש קצת....את אולי מאלה שיותר חרדים. הפתרון הוא להכיר ברגש הזה שנולד עם הילד/ה ולהתנסות למרות הפחד בצורה הדרגתית בכל מה שמפחיד אותך כל כך. כי את בטח יודעת שלא יקרה כלום לנועם אם היא תבכה דקה עד שתעשי פיפי, תכיני בקבוק, תתארגני להנקה וכו'.... מזל טוב ובהצלחה

 

[אמאאור]

תודה ../images/Emo24.gif זה מעודד!

 

[תומרלי]

מזל טוב

עקבתי לא מעט אחר העצות הטובות שלך בפורום השכן. מקוה שנהיה טובות לך פה

 

[אמאאור]

../images/Emo24.gif

 

[אפרת12]

ברוכה הבאה אור ../images/Emo140.gif../images/Emo70.gif

בודאי שיש מקום

 

[אמאאור]

תודה רבה, וגם על המסר ../images/Emo39.gif

 

[אלינה12]

ברוכה הבאה!../images/Emo39.gif

 

[אמאאור]

../images/Emo24.gif תודה

 

[nubi]

../images/Emo24.gifת'אמת?

חיכיתי לך פה... עם הזמן מקבלים ביטחון ומבינים שהיצור הקטן הזה לא שביר ומקבל באהבה כמעט כל דבר שעושים לו ובא מתוך ה-

.

 

[אמאאור]

איזה כיף לקרוא את זה ../images/Emo24.gif

האמת שאני קוראת סמויה פה כבר הרבה-הרבה זמן (מאמצע ההריון אולי). פשוט לקח לי זמן לצאת מהארון

נכון שהיא לא שבירה? נכון שלא יקרה לה שום דבר רע אם לשניה אחת אני לא אשגיח עליה בשבע עיניים???

 

[nubi]

לא בגיל הזה

עוד מעט היא תתחיל לסדר לך את הארונות, לסגור בכוח את הויטרינה במזנון, לסדר את העיתונים בבית-עד אז תהני מהחופש!

 

[אמאאור]

אלק חופש ../images/Emo8.gif

אבל אני נהנית, רוב הזמן. וחוצמזה, אחרי הריון כמו שאני עברתי, עכשיו זה באמת חופש. פיזית אני אחרי הרעלת ואחרי הלידה הלא-קלה, במצב הכי טוב שהייתי

 

[nubi]

../images/Emo2.gif מה את לא

ב"חופשת" לידה? לא יכול להיות. סתאאאםםם. קחי את הזמן. אם אני אומרת שבסוף הכל עובר-אז זה עובר.