יש מקום גם בשבילי ב- הזה?

[אשת הדייג]

ברוכה הבאה אמאאור../images/Emo140.gif

גם אני הצטרפתי היום לפורום.

 

[ט ו ל י ל ה]

ברוכה הבאה - אנחנו כאן ../images/Emo24.gif

 

[מעיןבר]

כמובן שיש ../images/Emo24.gif

כיף לראות אותך עימנו

 

[אמאאור]

תודה ../images/Emo24.gif

 

[אביטלתל]

ברוכה הבאה יקירתי ../images/Emo24.gif

 

[אמברון]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

קיבלת כל כך הרבה תשובות נפלאות. רק רציתי להוסיף שמה שאת מרגישה זה הכי טבעי בעולם. רובנו הרגשנו כך אחרי הלידה הראשונה. לוקח זמן להסתגל למצב החדש ולשנות דפוסי התנהגות ודרך חיים. זה ממש כמו ללמוד ללכת. צעד אחרי צעד - עד שמרגישים בטוחים מספיק לעזוב את התמיכות ולהתחיל לרוץ. תפרגני לעצמך קצת זמן. אנחנו נפרגן לך את כל השאר (אייקון קורץ, כי אלה שלמטה ברוגז איתי).

 

[אמאאור]

איפה קונים "נעלי צעד ראשון" ../images/Emo8.gif

ואני חשבתי שאני מחליקה בקלילות להורות... צוחק מי שצוחק אחרון...

 

[שיפסלה]

ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

שיהיה לך בכיף איתנו.

קוראים לזה "תסמונת ילד ראשון". כשהראשון נולד, אנחנו ההורים מאוד בלחץ וחוששים מכל דבר. כל דבר הכי קטן נראה גרוע מאוד. בילדים הבאים אנחנו כבר הרבה יותר רגועים וכבר יודעים איך להתמודד עם כל מיני בעיות. אז החדשות הטובות הן שזה עובר עם הזמן. נועם תגדל והחששות הנוכחיים שלך יקטנו - יבואו אחרים במקומם

 

[אמאאור]

כתבת יפה.

"תסמונת הילד הראשון" - את רוצה להגיד לי שזה עובר רק בילד השני ? ? ?

 

[שיפסלה]

דברים שאת מתנסה בהם בפעם

הראשונה שייכים לילד הראשון. עם הילד השני, כבר תהיי מנוסה יותר איך להתמודד - פחות תילחצי מחשש של שירותים בקניון, נהיגה עם ילד קטן באוטו וכו'. חלק מהדברים משתפרים גם ככל שהילד גדל. פתאום את מרגישה שיש לך יותר בטחון אומץ להתמודד (ולהצליח!) עם דברים שחששת מהם בהתחלה. למשל עם הזמן את כבר יודעת מתי ביתך תרצה לאכול. אז מקסימום תדאגי להיות בבית בזמן הארוחות - אם מלחיץ אותך להאכיל אותה בחוץ, או לנהוג בזמנים האלה. בהתחלה כשהיא קטנה, שעות האוכל פחות קבועות מכפי שהן כשהיא תגדל קצת יותר. לכן החשש שלך די ברור. לגבי שירותים בקניון - תלוי כמובן לכמה זמן את יוצאת. עם הילד הראשון דאגתי לעשות בבית לפני היציאה. וכדי להבהיר, יש לי עכשיו 4 ילדים. עם כל ילד השתחררתי עוד קצת. עם הילד ה-4 אני הכי חופשית שאפשר בהשוואה לתקופה מקבילה עם שאר הילדים: אני יוצאת בלי חשבון (של שירותים ושעות הנקה) לקניון, נוסעת ברכב מתי שבא לי (מקסימום עוצרים בצד), ואפילו טיילתי בחו"ל עם כולם. לכן כתבתי לך, שעם הזמן הכל משתפר. כמו שנאמר: "עם האימונים בא הגובה"

 

[אמאאור]

הלוואי עלי!

בנתיים עוד קשה לי לראות את עצמי משוחררת - אין לנו שום לוחות זמנים, שום סדר יום, שום כלום. היום "נוזל" בין ציצי-חיתול-בכי, ואין לי יכולת לעשות תוכניות לטווח ארוך. אבל אני אופטימית. כשההנקה תהיה יותר מבוססת, ואני אוכל להניק בחוץ (בלי תמיכת כריות ובתנוחת פוטבול), בטח יהיה לי יותר קל (ורגוע), לפחות בעניין של סיפור צרכי ההאכלה שלה. מעבר לאוכל, מגע ואהבה (וגם חיתול נקי) היא הרי לא צריכה כרגע... היום יצאתי איתה במנשא לרחוב. הגעתי למסקנה שיותר קל לי עם המנשא - אני פחות חוששת לשלומה כי אני מרגישה אותה צמוד אלי. היינו ברחוב שעה שלמה, לבד, הסתובבנו, היה טוב. שיפסלה, עודדת אותי. תודה.

 

[שיפסלה]

יופי, יופי ../images/Emo140.gif

תתחילי בצעדים קטנים. לנסות בכל פעם משהו קטן או לזמן קצר ולחזור הביתה אל החום והבטחון. ולאט לאט תראי שאת מגדילה את הצעדים

 

[אמאאור]

../images/Emo45.gif

 

[קובולט]

חברה שלי אומרת....

בילד הראשון שנופל המוצץ....את לא מחזירה לו את המוצץ עד שלא עשית לו סטריליזציה. בילד השני שנופל המוצץ אם יש איפה לשטוף את שוטפת, אם לא מכניסה את המוצץ לפה שלך ומחזירה לילד.... בילד השלישי את מנגבת את המוצץ במכנסים ודוחפת אותו בחזרה לפה של הילד... והיא יועת יש לה חמישה מקסימים בגילאים שונים אז הדרך עוד רבה וכל צעד קטן החוצה והמודעות שלך לפחדים ולזה שאפשר לטפל בהם כבר טובה!!!!! חיזקי ואימצי וברוכה הבאה

 

[אמאאור]

../images/Emo45.gif

אני יודעת שהדרך רבה - אבל לפחות התחלתי !!!

 

[גלשני]

ברוכה הבאה ../images/Emo39.gif

 

[אדר שלי]

באיחור - אבל ברוכה הבאה!../images/Emo140.gif

 

[אמאאור]

תודה רבה ../images/Emo39.gif

 

[Lady of Russell]

באיחור מה, אבל ברוכה הבאה!

גם לי היו ועדיין החששות האלה. זה נרגע עם הזמן כשאת לומדת להכיר את הקטנה ומגלה שאת יכולה לספק לה את כל הצרכים.