כופין אותו עד שיאמר רוצה אני

[בר אiריין]

מענה

כל הלוגיקה מבוססת על מבעי ישות [או שאלות קיום] בצורה כזו או אחרת. רעיון הריקות של ה"מאדהיאמקה" אינו קשור כלל למה שהצגתי, מכיוון שנגרג'ונה כלל לא התייחס לאספקטים שעליהם אנו דנים. מה שנגרג'ונה טען הוא שהמציאות כפי שהיא [על צד החיוב] היא היא אותה מציאות לאור הריקות [שאיננה מבטאת שלילה]. טענותיו של נגרג'ונה בסיסיות הרבה יותר מתחום-הדיון הנוכחי, מפני שהן מתייחסות לשאלה אם תחום-הדיון הזה בכלל מתאפשר. טענותיו של נגרג'ונה הן אפיסטמיות. זכור: נגרג'ונה הציג ראשית Shenluk ולאחר מכן Rangluk, ורק כך יש להבין את "שירת השורש" [וזו נקודה ששולמן לא התעכב עליה]. ה"מאדהיאמקה" מציגה דיאלקטיקה שבמרכזה מושג של Drelwa, ואילו תחום הדיון הנוכחי מניח מעיקרא עקביות. במילים אחרות, מעולם לא טענתי שמכיוון שקיומו של המח תלוי באין-ספור דברים אחרים אזי שאין מוח. גם לא טענתי שאין כלל רצונות. טענתי סך הכל שה"רצון" אינינו סובסטנס, אלא התנהלות של המכלול הפסיכופיסי, ואותה התנהלות הנה פועל יוצא של מערכת הוליסטית.

 

[רועי החושב]

מענה למענה

א. אז אתה מודה שאין במורכבות הרצון משום ראיה לאי קיומו. אלא שאתה עדיין מחזיק בכך ראיה לאי סובסטנציה.
אלא שלמה לעצור כאן? הסובסטנציה אינה קיימת כלל מכיוון שכל הדברים מורכבים.
מאין בא מושג הסובסטנציה, החומר? לדעתי- מהזוית המעשית של מעשה היצירה. "חומר ביד היוצר" אינו קביעה מדעית אלא קביעה חווייתית, שתקפה בסדר גודל מסויים של מעשה היצירה ואין לה משמעות ללא ההקשר של היצירה.
החומר הוא, אם כן, הקרנה של הכרת היצירה על גבי הדבר המורכב.
בהיקש מהדוגמא הזו- גם מושג הרצון יש לו הקשר שתוחם את משמעותו ואפשר לפתח את הדיון בשאלה מהו הקשר זה.
ב. בקשר לשאלה האם הרצון כלול בתחום החומר במשמעות הנ"ל - הרי בתחילת הדיון אתה זה שטענת שיתכן רצון כפוי. אם יתכן רצון כפוי, הרי שרצון הוא חומר ביד היוצר. יצא שסתרת את עצמך.
ג. לכשלעצמי אני לא מחזיק בדעה שיש רצון כפוי. אין זה אומר שאני טוען שיש רצון חופשי. הכפיה היא תופעה מהתנגדות הרצונות בתחום השפעתם. כפיה שחלה על רצון משנה אותו למשהו שאינו רצון כלל. זאת ועוד- לא כל השפעה על רצון היא כפיה. רבים מעובדי אלילי התיאטרון (עיתונאים, פוליטיקאים,יחצנים,פירסומאים,תועמלנים וכ"ו) בטוחים שהם כופים את רצונם על רצונות הבריות, אלא שטעות בידם מכיוון שכל מה שעולה בידם הוא להציע הצעות בפני הרצון ובחירתו היא חופשית. כמו כן, השקר המשדל לבחירה כלשהי אף הוא אינו כפיה על הרצון אלא יצירת שיבוש בזרימת המידע בתחום השפעתו.

 

[בר אiריין]

מעניים

א. אתה מתבלבל בין "מורכבות הרצון" לבין "הרצון איננו סובסטנס". בגישת הריקות נאמר שישנו רצון, אלא שהוא איננו סובסטנס מכיוון שהוא תלוי בגורמיו. בניגוד לכך, טענתי איננה שהרצון מורכב, אלא שקיימים רק רכיבים המקושרים ביניהם. זו כלל לא אותה טענה. בנוסף לכך, טענתי כי מה שאנו מכנים בחירה, החלטה או הכרעה נובע מכלל פעולות של המוח, ולא ניתחתי את המושגים בחירה, החלטה והכרעה. פלא שאינך מבחין הבחנות ברורות כאלו.

ב. הקדמה: השפה הטבעית עשויה כך שהיא מתירה לנו ליצור ביטויים כמו "אני רוצה", "יש לו כח רצון" וכד'. ביטויים כאלו אפשריים משום שהם משמשים אותנו כדבעי [ולא, כפי שטועים לחשוב, ההפך]. אני האחרון שישלול שימוש בביטויים פרגמטיים שעה שהם מבצעים את תפקידם [וחשוב להדגיש כאן את עניין התפקיד]. אולם בו ברגע שהדיון נסוב על ערכי-אמת של טענות, קרי שההיגוד מבקש לרפרר, אזי שחומרת התיקוף ממילא מטילה תפקיד אחר על הלשון.

לאור האמור תבין את התיקון שאערוך באופן שבו הצגת את הבנתך בדברי. לא טענתי שהרצון כפוי, ולא יכולתי לטעון כך על סמך הנחות המוצא שלי! זאת מכיוון שאני כופר בשייכות של ביטויים מודאליים בתחום-הדיון הזה. הרצון אינו כפוי או חופשי כשם שאדם א' אינו יהודי יותר או פחות מאדם ב'. לגבי תרווייהו, או שהללו יהודים או שלא, אך אין משמעות ליותר ופחות בהקשר זה, אלא אם כן מתכוונים למליצה כלשהי ["הרבנות לא תקבע לי, אני יותר יהודי מהדתיים" וכד']. לא מדובר בניגודי רצף אלא בניגודים מוחלטים, כך ששלילת האחד ממילא היא חיוב האחר. למעשה דבריי נכתבו ממש כדי לדחות את יצירת הכלאיים הזו. חלק מהמסקנות של גישות שונות ניתן לביטוי ולהבנה, כגון טענות שהובעו על ידי מטריאליזם, מנטליזם, ספירטואליזם, קומפטיביליזם, אמרגנטיזם, דטרמיניזם ביולוגי, אפיפנומנליזם, דואליזם אינטרקציוניסטי וכו', הכל טוב ויפה, ואף בעל מובן ומשמעות. הבעיה מתחילה כשמעלים במסגרות אלו שאלות שמנוסחות לא נכון. השאלה אינה יכולה להיות אם "הרצון חופשי או כפוי", שהרי מה נשאל כאן? מה טיבה של תשובה שמצפים לה לאחר שאלה כזו? יותר מכך: לאיזו מסגרת שיכת השאלה גופה? אני יכול לשאול "למה אתה מתכוון באמרך חופש", ואף לערוך הבחנות בין סוגי חופש שונים [חופש חיובי, חופש שלילי, חופש מ... חופש ל...]; אך איני יכול להצמיד הבחנות אלו ל"רצונות" בלי להיקלע להכללות בלתי תקפות או לניסוחים בעייתיים. כדי לדון על כך ישנו הכרח בניסוחים מדוקדקים בצורה פסיכוטית. עד כה, טרם הוגדרו הדברים בצורה הנצרכת על ידי העוסקים בדבר, אם כי עד כמה שידי מגעת סרל צעד בכיוון הנכון.

 

[רועי החושב]

מסגרת

אבל בחיים אנו פוגשים יצורים כלאיים כאלו של חופש וכפיה כל הזמן- לדוגמא- כשאני מנגן אני כפוף לחוקים שונים- אסתטיים, מכאניים, מתמטיים וכ"ו אבל היעדר החופש הזה מקנה לי חופש הבעה. דוגמא אחרת- אני כפוי לחוקי המדינה אבל זה מקנה לי יתרון של דרגת חופש מסויימת ממלחמת הכל בכל.
כך שרצון כפוי עשוי להיות גם רצון חופשי. אני לא מסכים איתך שאלו ניגודים מוחלטים אולם גם אין אלו ניגודי רצף. אלו פשוט מאד לא ניגודים כלל מכיוון שהם מצויים בהקשרים שונים. באותה מידה דבר יכול להיות בעת ובעונה אחת אקטיבי ופאסיבי, סיבה ותולדה, חומר וצורה ואף מן ההכרח שכל הדברים בטבע יהיו כך מכיוון שאין ניגודים בטבע.
הרצון הוא תופעה טבעית (ולא מטאפיסית!) ולכן לא יתכן שיש בו ניגודים.
מסגרת השאלה "האם הרצון חופשי או כפוי" היא הטבע ומכיוון שבטבע אין ניגודים- האו המוציא שבשאלה הופך אותה לחסרת משמעות.

 

[בר אiריין]

הגעת למחוזות רחוקים