כל האמת על אודיסאוס../images/Emo67.gif
זהו, הגיע רגע האמת. עכשיו אני עומדת לגלות לכם את כל האמת* על אודיסאוס, הנסיך היווני, עלק, שכבש את הפורום בסערה. והכל בגלל המסר האחרון שקיבלתי ממנו. אודיחמודי, מצאת לך עם מי להתעסק. מצאת לך את מי להשפיל. על מי לדרוך, ולמי לצחוק בפרצוף. וכשאני נוקמת, אפילו בחמאס אומרים פרקי תהילים. *כל האמת זה רק לתפארת המליצה. גם אני, כמו רבים וטובים לפני, כרתתי ברית עם השטן, ועשיתי על האש עם פרקליטו. יש דברים שהחוק מונע ממני לגלות. אבל מי שידע איך, יוכל למצוא את האמת בין השיטין. והשיטין הזה, זה מהמלה שיט. ככה זה, מי שהולכת לישון עם פרוקטולוג, שלא תתפלא אם היא קמה בבוקר מלאה בבולשיט. זהו, יוני נודד. הגיע הזמן לפרוע את השטר: אודי הוא לא מי שהוא מתיימר להציג. אין יהלום, וכל מה שהוא יודע ויכול להטיס, זה חריונים. הבנדם הזה הגיע אלינו לפני שנתיים, וכולם התאהבו בו מיד. היה לנו ברור, ליולי ולי, שמדובר ב"אחד משלנו". הפעלנו את כל הקסמים, המאמצים והמודיעין שלנו בכדי לגלות במי מדובר, ונאדה. כלום. התסכול היה קשה. ניצוצות של ויכוחים איימו לצית את אחוות האחיות ולשרוף את ביתה עליה. החשדנות מלאה את לבנו ברעל ירקרק. כל אחת היתה משוכנעת שהשנייה יודעת משהו, ולא מגלה. האשמות הדדיות עפו מצד אחד לצד השני. עד שברגע של חולשה, כששתינו בתזמון מטורף של פיאמאס הדדי - נפלנו זו על צוואר זו והחלטנו שלא ניתן לו לשטות בנו ולחרב את מרקם היחסים העדין שנרקם בין שתינו. בצר לנו, נקטנו בכל מיני שיטות לנסות ולדלות מידע מחד, ומאידך, לגרום לאודי לפלוט איזה רמז, מכוון או מיקרי. כלום. נאדה. גורנישט. שתי המכשפות הגדולות ביותר של העולם הוירטואלי נאלצו להודות זו בפני זו, כי נכשלו. אבל הידיעה שאודי צוחק לכשלוננו מאחורי גבנו לא נתנה לנו מנוח. בליל ירח מלא אחד נשבענו זו לזו, יולי ואני, קסנטיפה וקרואלה דה ויל לסירוגין, לא לנוח ולא לשקוט עד שנגלה. ליל ולרפוגיס שלנו נחתם ביללנות זאבים מקפיאות דם. הדם שלנו. עם המעבר לפה, התרחשה דרמה: האם יבוא בעקבותנו אודיסאוס האלמוני? יולי ונינט הימרו שכן. אני, שבורת לב מאוד, החלטתי להיפרד ולותר עליו לנצח. היתה לי הרגשה שאם יבוא בעקבותינו, זה יהיה בשמו המקורי, ולעולם לא נדע מי זה היה. יולי ונינט צדקו, טפי עליהן. חודש לאחר המעבר, הגיח אודיסאוס במלוא הדרו. פשטתי שחורים, ביטלתי את חגיגות האבל, קפצתי על גבו ונשכתי את צווארו בעוז. טעם הדם הפיח בי חיים. ואז העלתה יולי את הרעיון המקורי שנפנה אליו במסר פרטי, כל אחת בניפרד, ונברכו על שובו. ככה, אמרה יולי בתבונה שלא מאפיינת אותה בדרך כלל, לא יוכל להתחמק מאיתנו כפי שעשה באתר ההוא, שם היה נטול ת"ז או מייל. כתבנו לו. והוא ענה לי. מאותו היום ואילך, נהרסו לי החיים.
זהו, הגיע רגע האמת. עכשיו אני עומדת לגלות לכם את כל האמת* על אודיסאוס, הנסיך היווני, עלק, שכבש את הפורום בסערה. והכל בגלל המסר האחרון שקיבלתי ממנו. אודיחמודי, מצאת לך עם מי להתעסק. מצאת לך את מי להשפיל. על מי לדרוך, ולמי לצחוק בפרצוף. וכשאני נוקמת, אפילו בחמאס אומרים פרקי תהילים. *כל האמת זה רק לתפארת המליצה. גם אני, כמו רבים וטובים לפני, כרתתי ברית עם השטן, ועשיתי על האש עם פרקליטו. יש דברים שהחוק מונע ממני לגלות. אבל מי שידע איך, יוכל למצוא את האמת בין השיטין. והשיטין הזה, זה מהמלה שיט. ככה זה, מי שהולכת לישון עם פרוקטולוג, שלא תתפלא אם היא קמה בבוקר מלאה בבולשיט. זהו, יוני נודד. הגיע הזמן לפרוע את השטר: אודי הוא לא מי שהוא מתיימר להציג. אין יהלום, וכל מה שהוא יודע ויכול להטיס, זה חריונים. הבנדם הזה הגיע אלינו לפני שנתיים, וכולם התאהבו בו מיד. היה לנו ברור, ליולי ולי, שמדובר ב"אחד משלנו". הפעלנו את כל הקסמים, המאמצים והמודיעין שלנו בכדי לגלות במי מדובר, ונאדה. כלום. התסכול היה קשה. ניצוצות של ויכוחים איימו לצית את אחוות האחיות ולשרוף את ביתה עליה. החשדנות מלאה את לבנו ברעל ירקרק. כל אחת היתה משוכנעת שהשנייה יודעת משהו, ולא מגלה. האשמות הדדיות עפו מצד אחד לצד השני. עד שברגע של חולשה, כששתינו בתזמון מטורף של פיאמאס הדדי - נפלנו זו על צוואר זו והחלטנו שלא ניתן לו לשטות בנו ולחרב את מרקם היחסים העדין שנרקם בין שתינו. בצר לנו, נקטנו בכל מיני שיטות לנסות ולדלות מידע מחד, ומאידך, לגרום לאודי לפלוט איזה רמז, מכוון או מיקרי. כלום. נאדה. גורנישט. שתי המכשפות הגדולות ביותר של העולם הוירטואלי נאלצו להודות זו בפני זו, כי נכשלו. אבל הידיעה שאודי צוחק לכשלוננו מאחורי גבנו לא נתנה לנו מנוח. בליל ירח מלא אחד נשבענו זו לזו, יולי ואני, קסנטיפה וקרואלה דה ויל לסירוגין, לא לנוח ולא לשקוט עד שנגלה. ליל ולרפוגיס שלנו נחתם ביללנות זאבים מקפיאות דם. הדם שלנו. עם המעבר לפה, התרחשה דרמה: האם יבוא בעקבותנו אודיסאוס האלמוני? יולי ונינט הימרו שכן. אני, שבורת לב מאוד, החלטתי להיפרד ולותר עליו לנצח. היתה לי הרגשה שאם יבוא בעקבותינו, זה יהיה בשמו המקורי, ולעולם לא נדע מי זה היה. יולי ונינט צדקו, טפי עליהן. חודש לאחר המעבר, הגיח אודיסאוס במלוא הדרו. פשטתי שחורים, ביטלתי את חגיגות האבל, קפצתי על גבו ונשכתי את צווארו בעוז. טעם הדם הפיח בי חיים. ואז העלתה יולי את הרעיון המקורי שנפנה אליו במסר פרטי, כל אחת בניפרד, ונברכו על שובו. ככה, אמרה יולי בתבונה שלא מאפיינת אותה בדרך כלל, לא יוכל להתחמק מאיתנו כפי שעשה באתר ההוא, שם היה נטול ת"ז או מייל. כתבנו לו. והוא ענה לי. מאותו היום ואילך, נהרסו לי החיים.
