יש.
אתה כותב: "אך אין היא 'שלו' אלא אם כבר 'הוא שלה' כאשר היא עוסקת בו".
נקטתי בניסוח "פילוסופיה של", רק כי זה הניסוח המקובל יותר. גם מכאן ואילך אמשיך לנקוט בניסוח המקובל, אם כי אתה כמובן מורשה בזאת לתרגם את המשך דבריי באופן שיחליף את הכיוון של היחס "של".
אתה כותב: "היא היסוד הפעיל, והנושא הוא הסביל".
אם כך, אז אתה פשוט אומר במילים אחרות את מה שאני בעצמי כתבתי בהודעתי הראשונה, "שהפילוסופיה של התחום מטפלת, לא בתכנים שבהם מטפל התחום - אלא בתחום עצמו, המשמש לה אפוא - הוא עצמו - כתוכן לטיפול".
אתה כותב: "הבעיות הפילוסופיות חוזרות על עצמן בכל נושא שהוא".
אכן, אבל זה רק ככל שישנו קשר-על - בין מושאי-הטיפול המטופלים ע"י אותן "פילוסופיות של". לדוגמה, יש קשר-על - בין חינוך - לבין לשון (כדי להיווכח בכך מספיק לחשוב על השאלה למה ילדים קטנים קולטים שפות זרות מהר יותר ממבוגרים), ולכן באופן טבעי מאד יתגלה גם קשר (פילוסופי) - בין הפילוסופיה של החינוך - לבין הפילוסופיה של הלשון. דוגמה שניה: יש קשר-על - בין ההכרה - לבין המדע (כדי להיווכח בכך מספיק לחשוב על המדע כמייצג את "רשות הרבים של ההכרה", כמבואר בספרו של ליבוביץ "גוף ונפש"), ולכן באופן טבעי יתגלה גם קשר (פילוסופי) - בין הפילוסופיה של ההכרה - לבין הפילוסופיה של המדע. וכל כיוצא בכך.
אתה כותב: "בסופו של דבר נשארות בעיות פילוסופיות בלתי פתירות שהן הן לב העניין!"
אין לערבב - בין שאלות פילוסופיות - לבין שאלות בלתי פתירות. לא כל שאלה בלתי פתירה היא פילוסופית, ולא כל שאלה פילוסופית היא בלתי פתירה. הנה דוגמה לשאלה פילוסופית פתירה: "מהו המדע" (זו שאלה פילוסופית-פופריאנית פתירה קלאסית, שאגב שוכנת תחת חסות הפילוסופיה של המדע). והנה דוגמה לשאלה, שבאופן עקרוני היא - בלתי פתירה - למרות שאינה פילוסופית: "מה גרם למחלתו הראשונה של העכבר הראשון שהספיק להיוולד בשנת 2046 לפני הספירה על גדות נהר התמזה" (אתה בטח תשאל: למה זה בלתי פתיר באופן עקרוני? ובכן, זה בגלל שהשאלות ההיסטוריות הפתירות, הן רק שאלות על אוביקטים שהותירו עקבות, אבל אם לא התירו - אז לפי עיקרון האנתרופיה לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית על מנת להתחקות אחרי אותן עקבות. כמובן אפשר לטעון שאולי העכבר הספציפי הזה כן הותיר עקבות - עד כדי יכולתנו לזהות שאכן מדובר בעכבר הראשון שהספיק להיוולד בשנת 2046 לפני הספירה על גדות נהר התמזה, אבל הבה נצא מנקודת הנחה שלא, וגם אם כן, אז ברור שבקלות אפשר למצוא דוגמאות של אירועים שלא הותירו עקבות, כגון אירועים שרישומיהן הספיקו להיבלע בתוך חור שחור, וכל כיוצא בכך).
אתה כותב: "לדוגמא - בעיית הדטרמיניזם מול הרצון החופשי, בווריאציה אחרת - בעיית גוף ונפש. בעיה יסודית בפילוסופיה. אולי בלתי פתירה".
מה שמאפיין את שאלת הדטרמיניזם - כמו גם את בעיית הגוף והנפש, זה לא שהן פילוסופיות, אלא שהן בלתי פתירות בכלים מדעיים. על כל פנים, אפשר לומר ששתי השאלות הללו קשורות קשר הדוק - הן לפילוסופיה של ההכרה - והן לפילוסופיה של המדע.
אתה כותב: "הדת אינה חשיבה טהורה".
הדת אינה חשיבה בכלל. לפחות על פי ליבוביץ, "דת" זה למשל להניח תפילין, זה להדליק נרות בליל שבת, וכדומה.
אתה כותב: "הדת...אי אפשר להשתמש בה כדי לאפיין, לקטלג את סוגי זרמי המחשבה. נעשו ניסיונות להשתמש בשפה דתית לשימושים פילוסופיים, הם נכשלו וסופם בעילגות ודוגמטיות. אני פגשתי לא מעט אנשים שניסו לבצע את המהלך הזה של חשיבה פילוסופית באמצעות השפה הדתית ונחלו השחתה של תבונתם היקרה".
דומה שבדבריך הנ"ל התפרצת לדלת פתוחה. מעולם לא טענתי שניתן לבצע חשיבה פילוסופית ע"י השפה הדתית. אני מכיר בפילוסופיה של הדת, אבל גם אני מסכים שאת הפילוסופיה של הדת יש לנהל בשפה פילוסופית, לא בשפה דתית.
אתה טוען: "ההצהרה הזו שלך שאין פילוסופיה אלא פילוסופיה 'של' היא מסוכנת ונמהרת. אין בלתי הפילוסופיה, ויש לטהרה ולשוב ולטהרה מכל שפה שאינה שלה".
ראשית, גם ההצהרה "אין בלתי הפילוסופיה" היא נמהרת ומסוכנת. שנית, גם כשכתבתי שאין דבר כזה "פילוסופיה" סתם, סייגתי והוספתי שיש דבר כזה "הפילוסופיה של הפילוסופיות".
