הם אינם חברים בתקופת הקורס ../images/Emo35.gif
כפי שכבר כתבתי, זהו ויכוח צפרדעי, מאחר והמשתתפים בו מתבצרים בדעותיהם ואינם מוכנים להקשיב (או במקרה הזה לקרוא) מהם דברי הצד השני. מאחר והיה לי ברור שתמשיכי לגונן על מפ"ה לא ציפיתי לתשובה רעיונית שונה, אולם מכאן ועד הקיצוניות בה את (או המחלקה) נוקטת קיימות "שנות אור" כמעט כמו בין שיטת בהד 10 הישנה לבין טכניקות המסירה הנלמדות היום בקורס המדריכים. אולי מנקודת מבט בוגרת יותר, בעוד כמה שנים, המדריכים עליהם עמיחי כותב בהודעה המקורית יבינו כמה מיותרת שמירת הסודיות הזו. הסיפורים האלו מחזירים אותי לטירונות שלי, איפה שמ"כ (שעבר יחד איתי גיבוש ליחידה מובחרת, מספר חודשים לפני כן ומסיבותינו השונות לא הצטרפנו אליה בסופו של דבר) ניסה להשליט משמעת באמצעות הסתרת "צעירותו". גם שם אסור היה לנו לדעת מה שמם של המפקדים או בני כמה הם. לומר לך שזה עזר ? צר לי, אבל לא. מדריך טוב יכול להיות החבר הכי טוב של החניכים שלו ועדיין להוציא אותם "תותחים". את (אתם) שוכחת (שוכחים) שאנחנו מתעסקים כאן עם בני נוער, שבסופו של דבר מגיעים מתוך בחירה. הם באים לקורס כי הם רוצים לעבור אותו. המדריך לא צריך ליצור את הגירוי. אם לא היה גירוי החניך לא היה מגיע לקורס. המדריך צריך לעמוד ליד החניך ולא מעליו, לדעת לקחת את הרצון הבסיסי הזה וליצור ממנו מתנדב מעולה. מדריך שמתחבא מאחורי אותו "ריחוק", לעולם לא יוכל להגיע לחניך ולהוציא ממנו את המיטב. ממקומי, אני יכול לומר לך שראיתי לא מעט קורסים וקורסיסטים במד"א, את חלקם גם יצא לי לחנוך ולעצב (או להסביר להם מה המרחק בין מה שלמדו בקורס לבין המציאות באמבולנס). ראיתי גם לא מעט מדריכים והדרכות. בהפחדה או ריחוק לא משיגים הרבה. אולי גדולי מפ"ה וחשוביה לא יסכימו עם התיאוריה המוזרה הזו, אבל מבחן המציאות מוכיח - מדריכים, שהיו חברים של החניכים, הוציאו מתנדבים טובים יותר מאלו שהתנשאו מעלה מעלה והרגישו שכסא המדריך מורם מעם.