כתיבת מאמרים כתחליף לתזה

[atpaddict]

כתיבת מאמרים כתחליף לתזה

שלום לכולם, קודם כל, אני שמח לראות שנפתח הפורום הזה, אני חושב שישמש חברים רבים ויעזור בהצלחה. הגעתי לשלב בו המרצים שלימדו ובחנו אותי צריכים להחליט אם אני יכול לכתוב תזה לתואר שני או שאסיימו עם עבודת גמר. למען האמת, אני לא בטוח שאני רוצה לכתוב תזה. הייתי רוצה להכנס יותר לעולם של הפרסום האקדמי בכתבי עת, ובכוחות עצמי. נמאס לי לשלם לאוניברסיטאות בשביל תארים ואני מרגיש שיש ביכולתי להפיק מאמרים איכותיים. כמובן, שאם אכתוב תזה לא יהיה לי זמן בכלל לכתוב מאמרים אחרים, מה גם שאני לא מאמין שיתנו לי את האפשרות (מסיבות פוליטיות, כנראה). מה דעתכם? האם אתם מכירים הוגים או אנשים שאינם באקדמיה ומפיקים מאמרים מדעיים או פילוסופיים המתפרסמים בכתבי עת בינלאומיים? תודה!

 

[Unicorn98]

ברוך הבא לפורום,

לא ידעתי שיש מסלולים בהם נקבע רק בסיומם אם כותבים תזה או לא. בעברית יש מסלולים מחקריים ומסלולים לא מחקריים, וזה נקבע מראש, לפי מיטב ידיעתי. בכל מקרה, אנשים כותבים עבודת תיזה, ולאחרים גם עבודת דוקטורט כדי להצטרף לאקדמיה כחוקרים, וכדי שיוכלו להתקיים מפרנסה כלשהי, עבור כתיבת המאמרים ופרסומם. אני מודה שלא הצלחתי להבין מתוך דבריך, איך אתה מתכנן להתקיים או להתפרנס, בזמן ש"תפיק מאמרים איכותיים". במקביל, איך בדיוק תבצע את המחקר, מעבדות או ספרות מקור, או מיומנות בכתיבת מאמרים שהיא דבר שלוקח זמן רב לרכוש. במקביל, הסיכוי שכתבי עת נחשבים יסכימו לפרסם מאמר שכותב אדם שאינו מקושר למוסד, כל שכן אדם שאין לו דוקטורט או הסטוריה פרסומית כלשהי. אני מודה שלא בדיוק ירדתי לסוף דעתך, לגבי התשלום לאוני', וכאילו האוני' מנצלות אותך לתועלתן. המחקר הוא חזית הייעוד של האוני', ואם יש מקום שרוצה שתפרסם מאמרים איכותיים, הוא האוניברסיטאות.

 

[atpaddict]

תודה רבה

על מה אתה מבסס את הקביעה שעורכי כתבי עת לא יםרסמו מאמר בגלל השיוך המוסדי של הכותב (או חוסר בו)...?

 

[Unicorn98]

לא קביעה אלא יותר הערכה,

ואני מעריך על סמך הכרות מסוימת עם המערכת (המוסדית) ועם התחרות הפרועה בה, ובעיקר על סמך המאמרים שקראתי בימי חיי.

 

[atpaddict]

אם כך

האם אתה חושב שחוקר, נאמר ממכללת יהודה ושומרון באריאל, נתון לבחינה של המכללה על ידי העורכים שבוחנים את המאמר שהגיש לפרסום? לא הגיוני שהעורכים יבדקו את ה-IMPACT FACTOR או המדד המקביל לו של המכללה בשיקולם האם לפרסם את המאמר או לא.

 

[מעיןבר]

הגיוני וקורה

באוניברסיטאות המובילות והמוכרות בעולם שולחים מאמרים ישירות לכתבי העת הראשונים בשורה ואלו מתקבלים הרבה יותר בקלות מאשר מאמרים שנשלחים ממעבדה שהיא אלמונית יחסית. זה מתוך התנסות בפוליטיקה של הפרסום כפי שחוויתי בחודשים האחרונים. עצם העובדה שחוקר התקבל לאוניברסיטה כמו הארווארד, פרינסטון, הקולג'ים של אוקספורד או קיימברידג' מזכה אותו בנקודות זכות. פרסום מאמר הוא ממש לא עסק חף משיקולים זרים, עצם זה שמאמרים עוברים סקריה ע"י עמיתים במקצוע שיכולים להיות להם אינטרסים זה כבר הופך את כל העסק למוטה ופוליטי. אני מציעה לך לכתוב את התזה, להפוך אותה למאמר ולראות האם אתה מצליח להגיש אותו לפרסום ואיפה ורק אח"כ לשקול שוב את ההפיכה לעצמאי, כי אין חכם כבעל ניסיון. אם אתה עילוי שאכן יכול לעשות את זה - מעולה! אבל לא תדע עד שתנסה. אגב, עד כה כמעט בכל הז'ורנלים אליהם הגשנו מאמרים נדרשנו לשם סכום של כמה עשרות דולרים עבור כל עמוד מודפס סופי על מנת שיפרסמו, אבל אולי אלו רק הז'ורנלים בתחום שלי שנוהגים ככה.

 

[atpaddict]

שמעתי באמת

על מודלים עסקיים שונים של כתבי העת. לא תיארתי לעצמי שרבים יבקשו כסף עבור פרסום המאמר. באיזה תחום פירסמת?

 

[מעיןבר]

מדעי החיים

 

[tulkin]

אני לא שמעתי על "אקדמאיים עצמאיים"

כמובן שיש אנשים מחוץ לאקדמיה שמפרסמים מאמרים אקדמיים. הם בד"כ עובדים במחלקות מחקר של חברות גדולות, או במכוני מחקר לא אוניברסיטאיים, ומפרסמים מאמרים על פרוייקטים שבהם הם עוסקים. אבל אני לא מכיר חוקרים עצמאיים - כאלה שאין להם גיבוי של ארגון כזה או אחר. לא מזמן נתקלתי במישהו שהגדיר את עצמו מוסיקולוג עצמאי - הוא סיים דוקטורט במוסיקולוגיה ולא מצא עבודה כאיש סגל, והחליט להמשיך לכתוב ולחקור בלי קשר למינוי אקדמי כזה או אחר. אין לי מושג אם הוא מצליח או לא. אני אשמח לשמוע על ולהכיר עוד חוקרים ואקדמאיים עצמאיים אם ישנם כאלה. יכול להיות מעניין לשמוע על ההתמודדויות שלהם עם "המערכת". למשל, אין לי מושג איך כתבי העת מתייחסים למאמרים שהוגשו על ידי אנשים חוץ אקדמיים (הרוויוס אמורים להיות אנונימיים, אבל העורך יודע מי הגיש, ואולי יש לו נטייה גדולה יותר לדחות desk-rejection, או להכריע מקרים גבוליים לשלילה). וכמובן יש את עניין משאבי המחקר - גישה לספרות וכתבי עת שהם קשים יותר כשלא שייכים לארגון כלשהו.

 

[תזאי בדימוס]

אני למשל

סיימתי את הדוקטורט שלי. אני מתפרנס מעבודה בתעשייה ופרסמתי כמה מאמרים איכותיים לאחר שעזבתי את האקדמיה שלא קשורים ישירות למה שאני עושה לפרנסתי. עשיתי זאת בזמני החופשי. יש לי עוד חבר שפרסם כמה פרסומים לאחר שהוא עזב את האקדמיה במקביל לעבודה בתעשייה. בכל הקשור אלי אישית אני מוצא יתרום עצום בלחקור כך. ראשית, מעניין אותי נושא מסויים. אני מתעניין בו ובדרך כלל מגלה משהו ראוי לפרסום שהוא שונה מהנושא המסויים שעניין אותי. אין עלי גם מגבלות לא להיכנס לתחומי מחקר השייכים לאיש מחלקה אחר. זהו המחקר הטהור ביותר האפשרי לדעתי. המקום היחידי בו לא ניתן לנהל מחקר כזה הינו במחקר ניסיוני הדורש תקציבים כספיים למכשור.

 

[atpaddict]

האם תוכל לתת יותר מידע?

אשמח לשמוע על עבודתך. באיזה תחום פרסמת? באילו כתבי עת? כיצד היה התהליך? האם היו בו קשיים מיוחדים? תודה מקרב לב!

 

[22ק ו ס ם]

הסיכוי שתוכל לפרסם בכתב עת יוקרתי אפסי

כאשר אין לך את הגיבוי של האקדמיה, מכון מחקר או שם שהולך לפניך. תמיד תוכל למצוא כתבי עת פופולאריים או אחרים שיפרסמו את מה שאתה כותב, השאלה אם זה מה שאתה רוצה.

 

[mummy]

כן, זה קורה. זה לא המצב השכיח אבל בהחלט קורה

וזה כנראה יותר מסובך מאשר לכתוב מתוך פוזיציה של משרה וככל שהמשרה היא באוניברסיטה "נחשבת" יותר אז יותר עדיף, אבל זה לא שזה לא בלתי אפשרי. באחד הכנסים שהייתי לאחרונה הציג חוקר, שהוא כבר הרבה אחרי הדוקטורט, הרצאה ובה הוא התייחס למאמר שלו שהתפרסם בכתב עת. הוא מציג את עצמו "חוקר עצמאי" וכך היה כתוב גם במאמר. ראיתי את המינוח הזה בעוד כמה מקומות. אני מדברת על מדעי החברה דרך אגב. במצב הנוכחי, שמספר המשרות הולך ויורד, יש לא מעט א/נשים שאחרי הדוקטורט לא תהיה להם משרה מסודרת כל כך בקלות. ויהיו עוד יותר ככל שהשנים יעברו כנראה. אני לא חושבת שזה אומר שהם לא יכולים לכתוב ולפרסם. יותר מזה, לדעתי זה לא נדיר שחוקרים וחוקרות נותנים שיוך אקדמי של מקום שהם קשורים אליו בצורה כל שהיא גם אם עמומה יחסית, למשל מלמדים בו אבל אין להם משרה קבועה, כלומר הם מרצים מן החוץ. בישראל כידוע זה מצב מאד שכיח, ובמקרים כאלה נראה לי שא/נשים מעדיפים לתת את השם של האוניברסיטה או המכללה שבהם הם עובדים למעשה באופן זמני, אבל זה עדיף להם על פני לא לתת שיוך כזה בכלל

לגופו של ענין - אם תרצה לכתוב ולשלוח מאמר לפרסום לדעתי לא צריכה להיות מניעה. ואם תעשה את זה לפי הכללים ותהיה מעודכן ביחס למה שקורה בשדה אז למה לא בעצם? יכול להיות שיהיו מי "שיורידו לך נקודות" אבל נדמה לי שברוב המקרים גם אם כן זה יהיה באופן סמוי ולא פורמלי. לא נראה לי הגיוני שיהיה כתב עת שיגיד בלי להתבלבל שהוא מקבל לשיפוט רק מאמרים שבאים עם חותמת הכשר של עובד אקדמיה מסודר. אפשר דרך אגב לנסות פשוט לשאול: תשלח מייל לעורכים של כמה מכתבי המובילים בתחום שלך ותראה מה עונים לך. יכול להיות ניסוי מעניין

נקודה נוספת שכדאי לקחת בחשבון, זה שאם אתה רוצה לכתוב לא רק מאמרים תיאורטיים אלא גם לערוך עבודות אמפיריות זה יכול להיות קצת מסובך לעשות את זה לבד ולא מתוך אוניברסיטה/מכון מחקר/אקדמיה. כנ"ל למשל נגישות לכתבי עת עדכניים שאם אתה לא סטודנט או חבר סגל עולה הרבה מאד כסף. מה שמזכיר לי עוד את האפשרות שקיימת גם היא לדעתי, של חוקרים שעובדים במכוני מחקר לא אוניברסיטאים, ומפרסמים את העבודות שלהם בכתבי עת מקצועיים. אני בטוחה שגם כאן התשובה משתנה מתחום לתחום. אולי כדאי שתגיד באיזה תחום אתה כדי לקבל תשובות יותר מבוססות.

 

[Unicorn98]

את סגורה על מה שאמרת?

אני קראתי בטח מאות מאמרים בחיי, ומעולם לא ראיתי מאמר בלי affiliation... הרי התחרות היא מטורפת בכתבי העת, וממילא יש גם חוקרים בכירים שנאלצים לכתת רגליהם לז'ורנלים מקלאס C לפעמים כדי לפרסם כי יש צפיפות. נראה לי בלתי סביר (גם אם לא פורמלית) שאדם שמגיע בלי דוקטורט ובלי אפיליאציה של מוסד יתקבל לפרסום.

 

[the new L]

אבל מה עם מישהו מגיע

לתוצאה מאוד מאוד טובה וקשה? למה שלא יפרסמו אותה? בשביל לבדוק האם יש בתוצאה עניין, מספיק לקרוא את האבסטרקט ואולי לדפדף קצת בשביל לראות במה מדובר, מה שלא לוקח יותר מ5 דקות. אם זה ככה, ובשביל להתרשם שמאמר הוא רציני אפשר מהר מאוד - למה שיפסלו מאמר שהגיע לתוצאה איכותית רק בגלל שמי שפרסם אותו הוא לא מוכר?

 

[מעיןבר]

אך... התמימות

כי התוצאות הן ממש לא פרמטר יחיד כשבאים לפרסם

בכל מקום שיש בו אנשים, יש אינטרסים וכשיש אינטרסים, יש פוליטיקה. תוצאות איכותיות בהחלט יכולות להידחות כשהמפרסם איננו מוכר, במיוחד בעולם המודרני. מכירה לא מעט סיפורים על מאמרים של חוקרים שהתקבלו כשהגיעו ממוסד X אבל כשהחוקר עבר למקום אחר מאמרים שלו נדחו, למרות שהחוקר אותו חוקר, איכות העבודה דומה והתחום אותו התחום. מצער, אבל זאת האמת...

 

[the new L]

אבל לכתב עת יש גם אינטרס

שהתפרסמו בו תוצאות כמה שיותר איכותיות, כך שאם מישהו הגיע לתוצאה באמת איכותית, איזה אינטרס יש לכתב עת שלא לפרסמו?

 

[מעיןבר]

כתב העת שקיבל מאמר מחוקר אלמוני

מוציא אותו לסקירה חיצונית. המאמר יכול להגיע לחוקר שעובד על משהו דומה ומעוניין לפרסם ראשון (באימפקט פקטור גבוה כמובן) שנותן ביקורת גרועה. מבחינת כתב העת התוצאות כבר לא כאלה איכותיות... מכירה מקרה שכזה אישית

מצד שני - הגיע מאמר ממעבדה של חוקר בעל שם בתחום, הסקירה החיצונית כבר פחות היסטרית והופס, יש לך מאמר עם תוצאות לא מזהירות (מעניינות, אבל לא עד כדי כך איכותיות) בכתב עת יוקרתי שזוכה לעוד ציטוטים שמעלים את קרנו של החוקר... קראתי יותר ממאמר אחד כזה.

 

[the new L]

אז את טוענת שחלק ניכר מהשופטים בכתבי עת

הם אנשים מאוד לא הגונים?

 

[מעיןבר]

לא

אבל יש גם כאלה