טיזר לבית סיטריס
בכל עיר וכפר ועל כל עץ ביער נתלה כרוז. "גברים, נשים, זקנים וילדים, תושבי ארצנו הנעלה, קראו דברים אלו שהרי עמנו וארצנו בסכנה הם. זה מכבר ממלכתנו ידעה סכסוכים קשים, מלחמות אחים, כאב ומוות. שמחתי עמכם כאשר ראיתי כי המצב, סוף סוף לאחר דורות כה רבים נרגע, ובתי האצולה האחרים, טוליוס וארונאס הפסיקו את מלחמתם. שמחתי עמכם כאשר ניתנה לעמנו ההזדמנות לגדל ילדים בצל היופי, ולא הכאב. אך ידידי, נתיני היקרים, נאמני בית סיטריס, בית המלוכה, הולכנו שולל! בעוד אבי, גסס לו במיטתו, לא שככו יצרי הרוע של הבתים ההפכפכים. בעוד אנו היינו שקועים בשקט, הם כבר תכננו את הסערה. בעוד אנו פרקנו נשקנו, וחזרנו אל נשותינו וילדנו, חרבותיהם חושלו ונשותיהם וילדיהם נושקו לשלום. כעת, המלחמה שוב קוראת על דלתות ביתנו, ואנו צריכים לגרשה בחרבות, כשפים ואחדות. כעת, זכרו את השנים בהם הייתם מאושרים בביתכם, עם אהוביכם. זכרו את הזמנים בהם יכולתם לדבר עם שכיניכם ללא מבט על גזעו, מקצועו ומין. זכרו את הזמנים שבהם יכולתם לסמוך על חבריכם! זכרו את הזמנים האלו שהרי הקץ בא להם, ותמיד זכרו כי נלחמים אתם בכדי להחזירם! אני, מלך דולאסיה, סאלאסיר השלישי, בן לשושלת סיטריס, קורא לאלו שהצדק מוליך את חייהם, שהכבוד מחזק את שריונם והאהבה, מייצבת את ידם על חרבם! בואו והילחמו לצידי בעיר הבירה, סאלינר, כשם שנלחמתם למען אבי! המטפחות האדומות עוד ימלאו את עיר בירתנו! וידי הארגמן יונפו באוויר! כך אמר הצדק, כך יהיה. מלך דולאסיה, סאלאסיר השלישי, בן לשושלת סיטריס. "
