לא יכולתי להשוות לשואה טוב מניצוליה
המספר על הזרוע והמתנחלת ביום שישי שעבר הקשבתי לרדיו ושמעתי דין ודברים בין המראיינת, הגב' ג'ודי מוזס ובין מתנחלת, תושבת גוש קטיף. המתנחלת רשמה על זרועה בעט את מספר הזהות שלה ובכניסה לגוש סרבה להציג את תעודת הזהות באופן עקרוני, אלא דרשה לאפשר לה להגיע הביתה בתוך הגוש, תוך טענה שהיא מופלית לרעה, בגלל שהיא יהודיה. גב' מוזס נזפה בה על שהיא מעלה בכלל על דעתה השוואה בין הרוגי השואה ובין מגורשי גוש קטיף ופרט לכך הסתמכה על הדמוקרטיה ועל ההתנגדות לחוק, שנתקבל באופן חוקי וכו' וכו'. ניסיתי להתקשר לרדיו, כדי לאפשר לי לקחת חלק בויכוח, אבל כמובן, אחרי השאלה באם אני מתכוון לתמוך במתנחלת והתשובה הכנה שלי, שאמנם כך, דחו אותי ולא אפשרו לי להגיב כראוי. אני כאסיר המחנות, שמספר חקוק בזרועו השמאלית, זכותי המלאה והייתי אומר אפילו שזו ח ו ב ת י להביע את דעתי על הסוגיה. ברצוני להדגיש ששני הצדדים דברו לא לעניין וחטאו לעובדות. הגב' מוזס טענה שזאת חוצפה להשתמש במספר על הזרוע, בעת שרבבות נהרגו ולמתנחלים לא צפויה שום סכנה כזאת ולכן זה בבחינת חילול זכרם של הנספים. ובכן, כאן אני בא לתקן טעות מצויה. אלה הנושאים מספר על זרועם, לא נידונו לכליה ולהשמדה, אלא נידונו ל ח י י ם, אבל לאיזה חיים? כל הרבבות שהושמדו לא הוטבע שום מספר על זרועם, אלא הובלו לתאי הגזים, ללא ציון שם, ללא מספר וללא רישום. האמא שלי ואחותי למשל, נהרגו כאלמוניות לחלוטין. אלה שהלכו ימינה ומספר הוטבע על זרועם, נידונו לחיי עבדות וניצול באופן זמני עד שיכלו כוחותיהם. כשהיטלר ימ"ש וחבר מרעיו עלו לשלטון בשנת 1933 לא דובר עדיין בהשמדה, אלא בהתנכלויות סתם. מצב זה נמשך במשך שש שנים עד לפרוץ מלחמת העולם השניה בשנת 1939. זה התחיל בנישול היהודים מבתיהם, בשבירת מטה לחמם, בהלאמת רכושם ובדה- לגיטימציה של קיומם. אם נשוה את המצב להיום, זה מקבל נקודת ראות אחרת לחלוטין: בגרמניה גורשו היהודים מבתיהם ונאסר עליהם להתגורר במרכזי הערים = בישראל יהודים/מתנחלים צפויים לגירוש בכח מבתיהם, שנרכשו ונבנו כחוק. בגרמניה גורשו היהודים מחנויותיהם, ממפעלים שלהם, ממשרותיהם = בישראל מנושלים יהודים/מתנחלים מחממות וממקומות עבודה, שבהם מתפרנסים בכבוד (בחלקם הם מייצאים תוצרת חקלאית, המכניסה מטבע זר למדינה). כולם נזרקים לכלבים, בלי אפשרויות פרנסה בכלל. עובדי רשויות מקומיות, מורים, גננות, רופאים וכו' אינם מפוטרים בכלל, כך שאפילו שאפילו דמי אבטלה לא יוכלו לדרוש ולקבל. בתי הכנסת, בתי הספר, בתי הקברות כולם מיועדים לחילול = נא לזכור את ליל הבדולח בנובמבר 1938 בגרמניה, בהם הוצתו ונשרפו רוב בתי הכנסת. וכל זה רק על קצה המזלג. אשר לשמירה על החוק: כל מה שנעשה ליהודים בגרמניה ובארצות הכבושות, נעשה במסגרת החוק: חוקי נירנברג, שנתקבלו ברוב מוחץ, שמעל 95%. מי שניסה להתנגד עבר מבחינה טכנית על החוק ונענש בהתאם. כשם שהחוק הנזכר לעיל לא היה לגלי, כי היה גזעני מלכתחילה כך יש להקיש לחוק שעליו מסתמכים חסידי ההתנתקות וד"ל. כל עם ואומה בעולם, זקוק מבחינה טבעית לאויקט לשנאה. היהודים שיחקו את התפקיד הזה במשך דורות. הסיבות היו שונות ומשונות: אבותינו צלבו את האלוהים שלהם ואנחנו שחטנו ילדים נוצרים, כי היינו צריכים את הדם בזמן אפיית מצות. בישראל חיפשו נואשות עד שמצאו את המתנחלים. הם אשמים בכל הצרות המתרגשות והבאות עלינו. אפילו הרוצח של רבין, גדל והתחנך בהתנחלות הרצליה, כידוע. יש לנהוג על פי הכלל הרוסי: הכה את המתנחל (היהודי) ותושיע את המדינה היהודית-הדמוקרטית (הרוסית). מלכות יהודה העתיקה חרבה בגלל שנאת חינם, הפילוג בעם היה בעוכריו וזה מה שצפוי שיקרה גם לנו. שאף אחד לא ישלה את עצמו, כי אחרי ההתנתקות הכל יחזור למקומו בשלום ושלום על ישראל. כל המהלך הזה יפלג את העם כולו, את הממשלה, את הצבא ואת המשטרה. ואחרי שבעזרתה הפעילה של הממשלה והמפלגות כולן, הערבים ינצחו אותנו ויקימו מחנות ריכוז בנגב או במרחבי סיני, אני יודע כבר את הרשימה השמית של "הקאפוס" שיכהנו בהן. ראו הוזהרתם! אליהו שולץ אסיר בירקנאו
המספר על הזרוע והמתנחלת ביום שישי שעבר הקשבתי לרדיו ושמעתי דין ודברים בין המראיינת, הגב' ג'ודי מוזס ובין מתנחלת, תושבת גוש קטיף. המתנחלת רשמה על זרועה בעט את מספר הזהות שלה ובכניסה לגוש סרבה להציג את תעודת הזהות באופן עקרוני, אלא דרשה לאפשר לה להגיע הביתה בתוך הגוש, תוך טענה שהיא מופלית לרעה, בגלל שהיא יהודיה. גב' מוזס נזפה בה על שהיא מעלה בכלל על דעתה השוואה בין הרוגי השואה ובין מגורשי גוש קטיף ופרט לכך הסתמכה על הדמוקרטיה ועל ההתנגדות לחוק, שנתקבל באופן חוקי וכו' וכו'. ניסיתי להתקשר לרדיו, כדי לאפשר לי לקחת חלק בויכוח, אבל כמובן, אחרי השאלה באם אני מתכוון לתמוך במתנחלת והתשובה הכנה שלי, שאמנם כך, דחו אותי ולא אפשרו לי להגיב כראוי. אני כאסיר המחנות, שמספר חקוק בזרועו השמאלית, זכותי המלאה והייתי אומר אפילו שזו ח ו ב ת י להביע את דעתי על הסוגיה. ברצוני להדגיש ששני הצדדים דברו לא לעניין וחטאו לעובדות. הגב' מוזס טענה שזאת חוצפה להשתמש במספר על הזרוע, בעת שרבבות נהרגו ולמתנחלים לא צפויה שום סכנה כזאת ולכן זה בבחינת חילול זכרם של הנספים. ובכן, כאן אני בא לתקן טעות מצויה. אלה הנושאים מספר על זרועם, לא נידונו לכליה ולהשמדה, אלא נידונו ל ח י י ם, אבל לאיזה חיים? כל הרבבות שהושמדו לא הוטבע שום מספר על זרועם, אלא הובלו לתאי הגזים, ללא ציון שם, ללא מספר וללא רישום. האמא שלי ואחותי למשל, נהרגו כאלמוניות לחלוטין. אלה שהלכו ימינה ומספר הוטבע על זרועם, נידונו לחיי עבדות וניצול באופן זמני עד שיכלו כוחותיהם. כשהיטלר ימ"ש וחבר מרעיו עלו לשלטון בשנת 1933 לא דובר עדיין בהשמדה, אלא בהתנכלויות סתם. מצב זה נמשך במשך שש שנים עד לפרוץ מלחמת העולם השניה בשנת 1939. זה התחיל בנישול היהודים מבתיהם, בשבירת מטה לחמם, בהלאמת רכושם ובדה- לגיטימציה של קיומם. אם נשוה את המצב להיום, זה מקבל נקודת ראות אחרת לחלוטין: בגרמניה גורשו היהודים מבתיהם ונאסר עליהם להתגורר במרכזי הערים = בישראל יהודים/מתנחלים צפויים לגירוש בכח מבתיהם, שנרכשו ונבנו כחוק. בגרמניה גורשו היהודים מחנויותיהם, ממפעלים שלהם, ממשרותיהם = בישראל מנושלים יהודים/מתנחלים מחממות וממקומות עבודה, שבהם מתפרנסים בכבוד (בחלקם הם מייצאים תוצרת חקלאית, המכניסה מטבע זר למדינה). כולם נזרקים לכלבים, בלי אפשרויות פרנסה בכלל. עובדי רשויות מקומיות, מורים, גננות, רופאים וכו' אינם מפוטרים בכלל, כך שאפילו שאפילו דמי אבטלה לא יוכלו לדרוש ולקבל. בתי הכנסת, בתי הספר, בתי הקברות כולם מיועדים לחילול = נא לזכור את ליל הבדולח בנובמבר 1938 בגרמניה, בהם הוצתו ונשרפו רוב בתי הכנסת. וכל זה רק על קצה המזלג. אשר לשמירה על החוק: כל מה שנעשה ליהודים בגרמניה ובארצות הכבושות, נעשה במסגרת החוק: חוקי נירנברג, שנתקבלו ברוב מוחץ, שמעל 95%. מי שניסה להתנגד עבר מבחינה טכנית על החוק ונענש בהתאם. כשם שהחוק הנזכר לעיל לא היה לגלי, כי היה גזעני מלכתחילה כך יש להקיש לחוק שעליו מסתמכים חסידי ההתנתקות וד"ל. כל עם ואומה בעולם, זקוק מבחינה טבעית לאויקט לשנאה. היהודים שיחקו את התפקיד הזה במשך דורות. הסיבות היו שונות ומשונות: אבותינו צלבו את האלוהים שלהם ואנחנו שחטנו ילדים נוצרים, כי היינו צריכים את הדם בזמן אפיית מצות. בישראל חיפשו נואשות עד שמצאו את המתנחלים. הם אשמים בכל הצרות המתרגשות והבאות עלינו. אפילו הרוצח של רבין, גדל והתחנך בהתנחלות הרצליה, כידוע. יש לנהוג על פי הכלל הרוסי: הכה את המתנחל (היהודי) ותושיע את המדינה היהודית-הדמוקרטית (הרוסית). מלכות יהודה העתיקה חרבה בגלל שנאת חינם, הפילוג בעם היה בעוכריו וזה מה שצפוי שיקרה גם לנו. שאף אחד לא ישלה את עצמו, כי אחרי ההתנתקות הכל יחזור למקומו בשלום ושלום על ישראל. כל המהלך הזה יפלג את העם כולו, את הממשלה, את הצבא ואת המשטרה. ואחרי שבעזרתה הפעילה של הממשלה והמפלגות כולן, הערבים ינצחו אותנו ויקימו מחנות ריכוז בנגב או במרחבי סיני, אני יודע כבר את הרשימה השמית של "הקאפוס" שיכהנו בהן. ראו הוזהרתם! אליהו שולץ אסיר בירקנאו
