ולדעתי הם דווקא הצליחו להכריע את
הקרב מבלי ממש להכריע אותו במפורש, כך שבאופן כמעט-גאוני אף צד לא נפגע בעוד לכל בר דעת (וגם להאוס עצמו) ברור שהאוס ניצח. הייתי בטוחה שזו עבודה של דיוויד שור. עם כל הכבוד לטיעונים של צ'ייס, חלק ניכר מהמחלות שמגיעות אליהם הן נדירות כמו זכיה בלוטו, מטבע הדברים, ועד כה לא ראינו בקיומן התערבות אלוהית, כך שאני לא רואה סיבה לראות כך את הנסיגה של הסרטן. להפך, סוף סוף פרק שמטפל בענין הריפויים האלוהיים המגוחך הזה ברצינות הראויה, מבלי לחשוש לזרוק בפרצופו של "ישו" את כל ההוכחות הברורות לשקריותם. לא רק שבויד יוצא שקרן(!) בריש גלי, בסופו של דבר פחות או יותר הוכח שההזיות השמיעתיות שלו נובעות מTS. מה אלוהי בזה? התובנות של בויד באמת עמוקות ומרשימות, אולם כאלה הן גם התובנות של האוס, והוא לא טוען בינתיים שאלוהים לוחש לו באוזן
בקיצור, אם זה לא היה ברור, מאוד מאוד אהבתי. פרק מבריק. ו... אני ישבתי וצחקתי 42 דקות כמעט ברציפות, כך ש... (טוב, ענין של טעם) נ.ב. לכל מי שמרחיק לי תיאורטית את וילסון מקמרון (=גל), שמתם לב כמה הם מוקבלים בפרק הזה? הצורך בנזקקות של שניהם, היחסים של שניהם עם חולי סרטן גוססים, שלא לדבר על ניתוחי האישיות של שניהם ע"י האוס (לא נכנסת לזה עד שלא ראיתי את love hurts, אבל אתם יודעים שאני צודקת
). אני לא טוענת כאמור שקמרון היא וילסון, אולם היא בהחלט בדרך, מה שאומר ש(הנה באה ההיסחפות)יש לה פוטנציאל להיות יום אחד וילסון ממין נקבה עבור האוס ה(למרבה הצער, אין מה לעשות)סטרייט-מכדי-להיות-עם-וילסון