לגבי הבעל בלידה
- פותח הנושא תמרינדי1
- פורסם בתאריך
ואני מכירה דווקא סיפורים אחרים..
שהיחסים בין בני הזוג לא היו משהו.. ודווקא הלידה קירבה אותם כל כך, והבעל שינה את היחס שלו כלפי אשתו אחרי הלידה, וכל כך החזיק ממנה שעברה את זה בשלום.. ואיזה אמיצה ומלא כאלה.. ולדעתי הם התאהבו אחרי הלידה אחד בשני... יש סיפורים לפה ולשם.. אני אישית לא מכירה כאלה דברים. ואני יכולה לספר מנסיוני שלידה רק מחזקת את הזוגיות ומקרבת מאוד למקומות שלא הייתם בהם אף פעם והאהבה בין בני הזוג רק מתחזקת.. ומה הקשר עם "לרדת לה" מה היא יולדת ברגע קיום יחסי מין ? מה השתנה? לדעתי הוא גם לא ממש עשה זאת ברצון לפני זה... זה רק תירוץ...
שהיחסים בין בני הזוג לא היו משהו.. ודווקא הלידה קירבה אותם כל כך, והבעל שינה את היחס שלו כלפי אשתו אחרי הלידה, וכל כך החזיק ממנה שעברה את זה בשלום.. ואיזה אמיצה ומלא כאלה.. ולדעתי הם התאהבו אחרי הלידה אחד בשני... יש סיפורים לפה ולשם.. אני אישית לא מכירה כאלה דברים. ואני יכולה לספר מנסיוני שלידה רק מחזקת את הזוגיות ומקרבת מאוד למקומות שלא הייתם בהם אף פעם והאהבה בין בני הזוג רק מתחזקת.. ומה הקשר עם "לרדת לה" מה היא יולדת ברגע קיום יחסי מין ? מה השתנה? לדעתי הוא גם לא ממש עשה זאת ברצון לפני זה... זה רק תירוץ...
רוצה לגדול
New member
האם הוא מעוניין?
אני שמעתי פעם ממקור ראשון (אבא) שה"מקום" היה נראה כמו אחרי הפצצה ושהמשיכה שלו לאשתו פחתה אחרי הלידה (גם בגלל השינויים שהגוף שלה עבר, אבל גם בגלל מראות הלידה). אני חושבת שיש מקום לפתוח את הנושא לדיון בינך ובינו, ובהחלט לגיטימי להחליט שהוא לא יהיה בלידה. ככה היה במשך אלפי שנים, ואולי יש זוגות שזה מתאים להם גם היום.
אני שמעתי פעם ממקור ראשון (אבא) שה"מקום" היה נראה כמו אחרי הפצצה ושהמשיכה שלו לאשתו פחתה אחרי הלידה (גם בגלל השינויים שהגוף שלה עבר, אבל גם בגלל מראות הלידה). אני חושבת שיש מקום לפתוח את הנושא לדיון בינך ובינו, ובהחלט לגיטימי להחליט שהוא לא יהיה בלידה. ככה היה במשך אלפי שנים, ואולי יש זוגות שזה מתאים להם גם היום.
גם בעלי לא ממש מעורב בפרטים הגרפיים
אבל הוא בא לכל הלידות (3) באופן עקרוני להחזיק לי את היד, ותאמיני לי זה חשוב נורא. אבל באופן טבעי כשהתינוק כבר יצא בסוף התהליך הוא היה מעורב יותר גם בצדדים הגרפיים, ונתנו לו להחזיק את התינוק ראשון, וזה חיבר אותו אל הילדים כמו ששום דבר אחר לא יכול היה לעשות. אבל זה כבר היתה בחירה שלו. אני ביקשתי שיהיה לידי ויחזיק לי את היד. עופיק
אבל הוא בא לכל הלידות (3) באופן עקרוני להחזיק לי את היד, ותאמיני לי זה חשוב נורא. אבל באופן טבעי כשהתינוק כבר יצא בסוף התהליך הוא היה מעורב יותר גם בצדדים הגרפיים, ונתנו לו להחזיק את התינוק ראשון, וזה חיבר אותו אל הילדים כמו ששום דבר אחר לא יכול היה לעשות. אבל זה כבר היתה בחירה שלו. אני ביקשתי שיהיה לידי ויחזיק לי את היד. עופיק
בתור מי שילדה לא מזמן
הוא לא רק נחוץ, הוא הכרחי. שלב הלחיצות בו התינוק יוצא הוא רק סוף התהליך. את צריכה אותו לחיבוק, להרגעה, להתמודדות עם הצוות הרפואי. את צריכה אותו בשביל לא להיות לבד שם. בשלןב הלחיצות אתם יכוליםלקבוע שהוא רק ליד הראש שלך, אבל מנסיוני, כשמגיע הרגע, זה לא פשוט לא חשוב.
הוא לא רק נחוץ, הוא הכרחי. שלב הלחיצות בו התינוק יוצא הוא רק סוף התהליך. את צריכה אותו לחיבוק, להרגעה, להתמודדות עם הצוות הרפואי. את צריכה אותו בשביל לא להיות לבד שם. בשלןב הלחיצות אתם יכוליםלקבוע שהוא רק ליד הראש שלך, אבל מנסיוני, כשמגיע הרגע, זה לא פשוט לא חשוב.
אביבית לבבית
New member
דיעה קצת אחרת
אז אחרי כל הדיעות שאומרות שהבעל הוא הכרחי בלידה וכו' - אני רוצה להביע דעה קצת שונה. בעלי טיפוס מאוד חלש מבחינת דם והליכים רפואיים. כמה שהוא גדול וחזק - בקטעים של רפואה - הוא חלש ואומלל. כשהילדה חולה ויש לעבור איתה הליכים רפואיים קשים - הוא כמעט מתעלף (כשלקחו לה דם מהצוואר, כשעשינו לה ניקור מותני וכו'). תמיד זו אני שחזקה, מסכלת בדיוק מה עושים ושומרת על קור רוח. לצערי, בלידה הראשונה - לא ידענו שזה ישפיע עליו כל כך, והוא היה שותף לכל שלבי הלידה. בכלל מאוד קשה לבעלי לראות אותי סובלת. הוא מוכן למות מכאבים בעצמו - אבל לא לראות אותי סובלת. ילדתי לידה ראשונה ללא אפידורל. הכניסו לי אותו (כנראה) במקום הלא נכון והאפידורל הרדים לי רק חצי שמאל של הגוף. מכיוון שראיתי שזה לא משפיע עליי - בשלבים הממש כואבים של הלידה - הייתי ללא אפידורל בכלל. הסבל והכאב היו גדולים. דמעות בלתי נשלטות זלגו מעיניי, ובעלי - ליבו יצא אליי. ממש ראיתי את הכאב בעיניים שלו. כל הלידה חשבתי עליו כמה הוא מסכן, וכמה שקשה לו. הוא ניסה להקל - בליטופים וכו' - אבל הוא היה חיוור ואומלל אפילו יותר ממני. כשהילדה יצאה סופסוף - הוא אפילו לא הסתכל עליה - רצה רק לראות שאני בסדר ואני הייתי היחידה שעניינה אותו. רק אחרי שווידא שאני חיה (הוא אומר כל הזמן שהיתה לו הרגשה כל הלידה שמשהו נורא יקרה לי) הוא התפנה להסתכל ולהתפעל מהילדה. בלידה הבאה - אני לא יודעת אם הוא ילווה אותי לכל אורכה. אולי רק לקראת הסוף. 10 השעות שהיינו בחדר הלידה - התישו אותו נפשית וזו היתה אחת החוויות היותר קשות שהוא עבר בחייו.
אז אחרי כל הדיעות שאומרות שהבעל הוא הכרחי בלידה וכו' - אני רוצה להביע דעה קצת שונה. בעלי טיפוס מאוד חלש מבחינת דם והליכים רפואיים. כמה שהוא גדול וחזק - בקטעים של רפואה - הוא חלש ואומלל. כשהילדה חולה ויש לעבור איתה הליכים רפואיים קשים - הוא כמעט מתעלף (כשלקחו לה דם מהצוואר, כשעשינו לה ניקור מותני וכו'). תמיד זו אני שחזקה, מסכלת בדיוק מה עושים ושומרת על קור רוח. לצערי, בלידה הראשונה - לא ידענו שזה ישפיע עליו כל כך, והוא היה שותף לכל שלבי הלידה. בכלל מאוד קשה לבעלי לראות אותי סובלת. הוא מוכן למות מכאבים בעצמו - אבל לא לראות אותי סובלת. ילדתי לידה ראשונה ללא אפידורל. הכניסו לי אותו (כנראה) במקום הלא נכון והאפידורל הרדים לי רק חצי שמאל של הגוף. מכיוון שראיתי שזה לא משפיע עליי - בשלבים הממש כואבים של הלידה - הייתי ללא אפידורל בכלל. הסבל והכאב היו גדולים. דמעות בלתי נשלטות זלגו מעיניי, ובעלי - ליבו יצא אליי. ממש ראיתי את הכאב בעיניים שלו. כל הלידה חשבתי עליו כמה הוא מסכן, וכמה שקשה לו. הוא ניסה להקל - בליטופים וכו' - אבל הוא היה חיוור ואומלל אפילו יותר ממני. כשהילדה יצאה סופסוף - הוא אפילו לא הסתכל עליה - רצה רק לראות שאני בסדר ואני הייתי היחידה שעניינה אותו. רק אחרי שווידא שאני חיה (הוא אומר כל הזמן שהיתה לו הרגשה כל הלידה שמשהו נורא יקרה לי) הוא התפנה להסתכל ולהתפעל מהילדה. בלידה הבאה - אני לא יודעת אם הוא ילווה אותי לכל אורכה. אולי רק לקראת הסוף. 10 השעות שהיינו בחדר הלידה - התישו אותו נפשית וזו היתה אחת החוויות היותר קשות שהוא עבר בחייו.
גם אני לא חושבת שהוא הכרחי אבל
יכול להיות לו תפקיד. באותה מידה יכולה לעזור לך אמא שלך אחותך או דולה או חברה טובה. מצד שני זו יכולה להיות חוויה בישביולו אבל אם זה גורם לו סבל אז באמת שזה מיותר. ודרך אגב, גם בעלי הרבה פחות עמיד ממני בדברים האלה. גם שהבן שלנו מקבל חיסונים יש לו שחרחורת והוא לא מרגיש טוב. כל הלידה הוא ניסה להציע לי כל מיני דברים שאולי יקלו עלי אבל לא רציתי כלום והיה לו קצת קשה עם זה שהוא לא יכול לעשות שום דבר בישבילי.
יכול להיות לו תפקיד. באותה מידה יכולה לעזור לך אמא שלך אחותך או דולה או חברה טובה. מצד שני זו יכולה להיות חוויה בישביולו אבל אם זה גורם לו סבל אז באמת שזה מיותר. ודרך אגב, גם בעלי הרבה פחות עמיד ממני בדברים האלה. גם שהבן שלנו מקבל חיסונים יש לו שחרחורת והוא לא מרגיש טוב. כל הלידה הוא ניסה להציע לי כל מיני דברים שאולי יקלו עלי אבל לא רציתי כלום והיה לו קצת קשה עם זה שהוא לא יכול לעשות שום דבר בישבילי.
בעלי עזר ליילד אותי
כך שלא הייתי מוותרת עליו.... אבל גם בעלים פחות "משתתפים" יכולים לעסות לך את הגב, להקפיד שלא יעשו משהו בניגוד לרוחך, לדאוג לאינטרסים שלך, לעודד, לצלם וכו'. אגב- בעלי כן עמד לי בין הרגליים , וממש ראה את אופק יוצאת- עם כל הדם והנוזלים (מים מקוניאלים גם...) והיה מוקסם. (ולא- אין לו קשר לרפואה בכלל).
כך שלא הייתי מוותרת עליו.... אבל גם בעלים פחות "משתתפים" יכולים לעסות לך את הגב, להקפיד שלא יעשו משהו בניגוד לרוחך, לדאוג לאינטרסים שלך, לעודד, לצלם וכו'. אגב- בעלי כן עמד לי בין הרגליים , וממש ראה את אופק יוצאת- עם כל הדם והנוזלים (מים מקוניאלים גם...) והיה מוקסם. (ולא- אין לו קשר לרפואה בכלל).
אולי הוא יהיה מוקסם אבל
לא לא בא שייכנס לי לורידים מילולית ומעשית. אני בטוחה שהוא יישמח, הוא אחלה של בן אדם וחבר טוב ואוהב אבל אני רוצה לחסוך את זה ממני ולא כ"כ ממנו. לי לא יהיה נוח, ואני רוצה כמה שפחות אנשים בחדר- ככה אני מתמודדת הכי טוב ללא זיוני מוח וממוקדת במטרה. תקני אותי אם אני טועה
לא לא בא שייכנס לי לורידים מילולית ומעשית. אני בטוחה שהוא יישמח, הוא אחלה של בן אדם וחבר טוב ואוהב אבל אני רוצה לחסוך את זה ממני ולא כ"כ ממנו. לי לא יהיה נוח, ואני רוצה כמה שפחות אנשים בחדר- ככה אני מתמודדת הכי טוב ללא זיוני מוח וממוקדת במטרה. תקני אותי אם אני טועה
../images/Emo9.gif ככה בדיוק גם אני טענתי.
אבל בעלי התעקש להיות איתי בחדר - ואז הטלתי וטו ואמרתי שאם הוא נמצא שם, שיהיה ליד הראש שלי. אבל מה, אחרי לידה - א-ר-ו-כ-ה מאוד ומעייפת. ואחרי שהוא כ"כ התרגש, ולחץ, וטרח ועשה - לא יכלתי לומר לו לא כשהמיילדת שאלה אם הוא רוצה לראות תראש - ולא היה מאושר ממנו. בקיצור - נסי, הכי הרבה, אם הוא ממש יפריע לך, תבקשי ממנו לצאת. אפאחד לא יאמר לך לא. בהצלחה
אבל בעלי התעקש להיות איתי בחדר - ואז הטלתי וטו ואמרתי שאם הוא נמצא שם, שיהיה ליד הראש שלי. אבל מה, אחרי לידה - א-ר-ו-כ-ה מאוד ומעייפת. ואחרי שהוא כ"כ התרגש, ולחץ, וטרח ועשה - לא יכלתי לומר לו לא כשהמיילדת שאלה אם הוא רוצה לראות תראש - ולא היה מאושר ממנו. בקיצור - נסי, הכי הרבה, אם הוא ממש יפריע לך, תבקשי ממנו לצאת. אפאחד לא יאמר לך לא. בהצלחה
נעלמה ההודעה ששלחתי אז הנה שוב
יש הרבה גברים שלא מעוניינים להיות נוכחים ויש הרבה גברים שכן. למה לא לשאול את פי הנער? מנסיון שלי, הגבר לא צריך לעמוד מול הרגליים אלא לעמוד לצידך. בלידה הראשונה שלי בעלי עמד לצידי ותמך בגב והיה בהלם מוחלט וחיוור כמו סיד (הוא לא עיכל שאני יולדת בכלל). לידה שניה הוא כבר היה אמיץ והרשה לעצמו לראות ה-כ-ל ומאז הוא במסע שכנועים לכל החברים שלא רוצים להכנס לחדר לידה. ולידיעתך, בעלי הוא מסוג הגברים שהוא על סף עלפון כשהוא רואה טיפת דם (ובחיי שאני לא מגזימה). ומה שהוא ראה בלידה השניה... אני רק ארמוז שהלידה היתה מאוד מהירה ולא הספיקו לעשות חוקן...
פאדיחה פאדיחה...
יש הרבה גברים שלא מעוניינים להיות נוכחים ויש הרבה גברים שכן. למה לא לשאול את פי הנער? מנסיון שלי, הגבר לא צריך לעמוד מול הרגליים אלא לעמוד לצידך. בלידה הראשונה שלי בעלי עמד לצידי ותמך בגב והיה בהלם מוחלט וחיוור כמו סיד (הוא לא עיכל שאני יולדת בכלל). לידה שניה הוא כבר היה אמיץ והרשה לעצמו לראות ה-כ-ל ומאז הוא במסע שכנועים לכל החברים שלא רוצים להכנס לחדר לידה. ולידיעתך, בעלי הוא מסוג הגברים שהוא על סף עלפון כשהוא רואה טיפת דם (ובחיי שאני לא מגזימה). ומה שהוא ראה בלידה השניה... אני רק ארמוז שהלידה היתה מאוד מהירה ולא הספיקו לעשות חוקן...
בעלי התעלף כשהוא ראה שחיטת עגל
נראה לכן שהוא צריך להיות בלידה ????
האמת זו לא ממש שאלה כי מבחינתי חסר לו שלא...
אבל אין ספק שכשהאחות לא הרשתה לו להכנס למי שפיר הוא ממש שמח !! מסכן שלי אין סיכוי שאני אתן לו לא להיות בלידה ( הוא עצמו אומר שהוא רוצה להיות אבל ברגע האמת נראה לו שהוא ישקשק יותר ממני..) ואגב , הוא טיפוס מאוד גברי וקשוח ...כנראה שאין קשר בין הדברים
נראה לכן שהוא צריך להיות בלידה ????
המדריכה שלנו בקורס הכנה
אמרה שמנסיונה כתומכת לידה, קורה לא פעם שנשים - בשלב הסופי והקשה ביותר של הצירים - לא מסוגלות יותר לראות את הבעל ומבקשות ממנו לצאת. היא אמרה לבעלים שאם זה מה שהנשים מבקשות, אז לכבד את רצונן ולהבין שזה לא הם - יש פשוט נשים שקשה להם להרגיש משוחררות לגמרי בנוכחות הבעלים. אני באופן אישי לא יכולה להעלות על הדעת להיות בלי בעלי ברגעים האלה אבל מסתבר שאצל חלק מהנשים זה נורמלי לחלוטין. בכל מקרה אני לא חושבת שאפשר לתכנן דברים כאלה מראש - מי יודע איך נרגיש בזמן אמת.
אמרה שמנסיונה כתומכת לידה, קורה לא פעם שנשים - בשלב הסופי והקשה ביותר של הצירים - לא מסוגלות יותר לראות את הבעל ומבקשות ממנו לצאת. היא אמרה לבעלים שאם זה מה שהנשים מבקשות, אז לכבד את רצונן ולהבין שזה לא הם - יש פשוט נשים שקשה להם להרגיש משוחררות לגמרי בנוכחות הבעלים. אני באופן אישי לא יכולה להעלות על הדעת להיות בלי בעלי ברגעים האלה אבל מסתבר שאצל חלק מהנשים זה נורמלי לחלוטין. בכל מקרה אני לא חושבת שאפשר לתכנן דברים כאלה מראש - מי יודע איך נרגיש בזמן אמת.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.