לגבי הבעל בלידה

[nshmuely]

חובה להיות בחדר הלידה!!!

אצלינו, השאלה אם אני (הבעל) אהיה או לא אהיה בחדר השאלה לא היתה קיימת, ברור שלא התכוונתי לפספס את החוויה מספר אחת של החיים. ואני רוצה להגיד לכן (ולכם) שהייתה לי חוויה מדהימה, נהניתי, השתתפתי בתהליך על תקן "המשמן" (הייתי צריך לשים שמן כל הזמן), הסתכלתי פנימה, אני הייתי הראשון שראה את השערות מבצבצות ממעמקי התעלה... אני חתכתי את חבל הטבור של דורון, בקיצור לא פספסתי רגע ואני לא מצטער לרגע!!! חבל שתקחו את החוויה הזו מהבעלים שלכן! בהצלחה, נדב (ודורון בתמונה)

 

[תמרינדי1]

אני לא מתכוונת לרחת ממנו מה שלא שלי

מגיע לו לראות את בתו וזה גם בטח יחזק ביננו והכל אבל אני יודעת שאני לא ארצה אותו שם כי בעניינים האלה אני יותר חזקה ממנו ושכואב לי אין לי סבלנות לאחרים. בשביל מה שהוא יהיה שם? בשביל שיתעלף? עזוב אין לי כוח, יש לי דברים חשובים יותר לעשות (כמו ללדת) למשל בסורוקה לא שואלים כורעות ללדת אם מפריע להן שמתמחים יבואו ויסתכלו- אני לא מוכנה לאף אחד, גם לא לבעלי שיחטטו לי. אולי כדאי להכניס אותו ושיסתכל עלי ועל פלג הגוף העליון כמו שחלק מהנשים הציעו. ושוב אני מדגישה שבעלי רוצה להיול נוכח

 

[talyeled]

במקומך הייתי באמת מכניסה אותו

ושיעמוד לידך (ולא בין הרגליים...), ותשאירי הרבה מקום לשינויים (למשל, תכיני אותו לזה שאולי תרצי שהוא יצא..). בסה"כ זו הלידה הראשונה של שניכם, ונראה לי שזה מהדברים שעד שלא חווים, אי אפשר לדעת איך זה יהיה. אולי פתאום בילדה יהיה לך חשוב שהוא יהיה איתך עד הסוף? ואולי הוא יהיה יותר אמיץ ממה שאת חושבת, או שדווקא את תשמחי שהוא יראה (ואולי אפילו יתאר לך..)? אצלי, אני מקווה שאין לי מה לדאוג, כי הוא בד"כ ממש לא נגעל מדברים כאלה ואפילו יילד פעם מישהי במד"א, אבל עדיין - אף פעם אי אפשר לדעת איך הוא יגיב כשזו אני שיולדת, ואם יהיו לזה השפעות... (טוב שיש לי עוד הרבה זמן לחשוב על זה - אני רק בשבוע 10).

 

[nidan]

../images/Emo39.gif אני הרגשתי בדיוק כמוך בהריון

הקודם. רציתי שיהיה שם לצידי, אבל ממש לא הייתי מעוניינת שיקבל קלוז-אפ של האינסטלציה הפנימית, כולל הנזילות למיניהן. אבל, החיים חזקים מאיתנו, וחווית הלידה היתה כל כך מדהימה, ששנינו שכחנו את התכנון הזה, והוא ראה ה-כ-ל. וזה רק העצים לו את החוויה, ורק קירב אותנו יותר, כי זה באמת היה הגבול האחרון בינינו ואנחנו חצינו אותו

אז את יכולה לתכנן, אבל אני ממליצה לך לזרום עם מה שיקרה בלידה, ובשום אופן לא להגלות אותו מחדר הלידה.

 

[sipor]

אני יכולה להבטיח לך..

בלידה עצמה (ולא משנה כמה את ביישנית היום !) ממש , אבל ממש, לא יעניין אותך מי יראה מה ומתי... מה שיעניין אותך שזה יגמר.. בכל מקרה, בעלך יעמוד ליד ראשך יתמוך בך ויתרגש כי נולד לו היום ילד !!! וזה דבר כל כך מרגש, וכל כך אינטימי וכל כך של הזוג.. כך שלא להכניס את הבעל.. זה להגיד.. הוא לא חלק מהמשפחה שלי ... לדעתי לפחות.. תשימי אותו על ידך ותגידי לו.. תשאר ליד הראש שלי.. במילא רוב הלידה את מכוסה בשמיכה.. ואחר כך בלידה עצמה.. מורידים את הסמיכה ואז הוא לא חייב להיות בין הרגלים.. בכל מקרה.. באותם רגעים אני מבטיחה לך שלא יעניין אותך.. כבר שמעתי נשים בישניות ביותר שלא הלכו עם שרוול חשוף ... שהתפשטו לגמרי כי כל כך היה להם חם !!! שזה מטרף אותך.. אז אל תדאגי רוב הזמן את מכוסה וגם לובשת כותנת שרק מה שצריך ומי שצריך רואה משהו... לא תצטערי...

 

[תמרינדי1]

זו לא ביישנות זו פרטיות

גם במקרים אחרים שהייתי אצל רופאים כדי לעבור פרוצדורות אחרות לא הכנסתי אותו- אני ילדה גדולה וכאבים לא מחמיאים לי (כמובן שאני מקווה שלא יהיו כאלה) כל מה שקורה שם בזמן הלידה הוא לא נעים למראה- ועם זה אף אחד לא יכול להתווכח

אבל נראה, אני אתן לו סיכוי (אולי)

 

[sipor]

חמודה- בדיקות זה משהו אחר..

לא יוצא משם ילד.. ואין התרגשות.. זה בדיקה ! אין מה לראות חוץ מבאולטראסאונד שגם שם לא רואים הכל במדויק. זה משהו אחר לחלוטין, ואת לא צריכה עזרה לעבור כאבים עזים ותמיכה. בלידה- בניגוד לכל בדיקה שעברת אין צורך בתמיכה (אולי רק מי שפיר חשוב תמיכה!) וגם יש התרגשות גדולה מאוד.. הרי יוצא משם ילד.. אז מה אם יש דם וכאלה... זה ילד שלם.. ואיתו יוצאת מערכת ההזנה והחיים, הרי לא את המצאת את הגלגל, כל אישה זה ככה, ואם את חושבת שבעלך לא יעמוד בכך, אז זה משהו אחר.. אבל אם את חושבת שזאת הפרטיות שלך ואין את רוצה לשתף אותה עם בעלך... זה גם לא עניין שלי... אבל חבל, זה כל כך מרגש וכל כך חשוב גם לו להיות שותף ולהתקשר לילד הזה שלו... לי נראה שזאת כן ביישנות טבעית ופשוט עדין לא היית שם , וגם נשים מאוד דתיות ששומרות על צינעה וכאלה ולומדות כל חייהם שאסור להראות וכאלה, ברגע הלידה רוצות מאוד שהבעל יהיה לידם ולא מפריע להם כלום.. ועוד עצה.. אולי פשוט (אם יש מספיק אמון בניכם) תבקשי ממנו שהוא באמת יעמוד ליד הראש ושלא תרגישי נוח או שהוא יבין שזה לא לעניין, שיסתכל עליך (כאילו על הפנים) ולא לשם.. לא יודעת.. בכל מקרה, זאת בחירה שלך אבל באמת חבל.. חבל שאת חושבת ככה. ובאמת באמת בלידה את תראי (תעדכני אותי!) שכל מה שאמרתי זה באמת נכון, אין מצב שיהיה איכפת לך והוא יהיה כל כך חשוב לך שם שלא תביני איך חשבת אחרת...

 

[sipor]

ועוד משהו...

את יודעת מה זה להיות בחדר לידה לבד? אני פחדתי שבעלי יצא לסיגריה וישאיר אותי 5 דקות לבד שם ! מול הצוות הרפואי ולא יעזור לי מולם.. זאת הרגשה נוראית , לסבול כל כך ולא לדעת שיש משהו שאולי יכול לעזור לך שאת מכירה מהבית וסומכת עליו... שיכול לצעוק או לקרוא למיילדת. את יודעת מילדות לא נמצאות בחדר רק באות לבדיקה אחת לחצי שעה.. ואם תתחיל הלידה מה תצפצפי להם בפעמון.. ???לא עדיף שמשהו שם במצב קצת יותר שפוי יוכל לגשת לקרוא להם , ואם צריך לצעוק יצעק ? ואם צריך ללטף ילטף? בכל מקרה. אני קוראת את הדעות פה לפה ולשם ומבינה.. שיש כל מיני בעלים בעולם, חלקם לא חזקים לעמוד בזה.. לא הבנתי שזה המצב אצלך, הבנתי שאת לא מעוניינת בכך.. לנו יש זוג חברים שבאמת הבעל מתעלף כל פעם שרואה מחט אבל בלידה, הוא כל כך הבין שהוא חשוב והוא צריך להיות בשליטה שהוא הבליג על זה, ולא רק שהצליח להתגבר על הפחד גם כל כך התרגש והיה שם , שהוא פשוט לא יסכים לוותר על שום לידה, זה באמת לא אותו דבר.. אבל שוב... כל אדם באמונתו יחיה ואת צריכה גם להרגיש שם נוח, ואם את חושבת שזה יפריע לך.. אז לא חייבים, את יכולה לתת לו להיות איתך עד השלב שמתחילה הלידה ואז להחליט .

 

[POOH*]

אז אני כבר אחרי אבל...

האביר היה איתי בכל הבדיקות הריון!! ובלידה עצמה ליווה אותי בכל השלבים [חוץ מממש הסוף אבל זה בגלל הצוות האדיוט והלידה הנוראית שהייתה לי שהסתיימה בואקום בחדר ניתוח]. גם הוא הרגיש שלא מתאים לו לראות בדיוק מה קורה שם... אז הוא היה לידי - ליד הראש.. עיסה את הגב תמך בכל מה שהיה יכול ולא הסתכל איפה שהוא לא הרגיש בנוח... בקיצור לדעתי - תלכו עם מה שאתם מרגישים... הוא יכול להיות שם ולתמוך בך בלי להסתכל ב'פרטים' ואולי בכלל דווקא ברגע המרגש לא יפריע לך שהוא יראה איך הנסיכה הפרטית שלכם יוצאת... אני חושבת שאת לא צריכה להחליט מעכשיו אלא פשוט לזרום עם מה שיהיה... ומאחלת לך לידה קלה ומהירה... POOH

 

[Jack222]

נקודת הזווית הגברית (שלי)

אנשים שונים מתמודדים עם דברים בדרכים שונות. אנחנו, אני וזוגתי, רוצים לדעת כל שאפשר על התהליך, כולל הפרטים האנטומיים המפורטים ביותר. אודה ולא אבוש כי לעיתים הדבר מעורר בי מעט רתיעה, אך בשל חשיבות העניין והתמיכה בזוגתי אני רואה וקורא הכל. אכן גם אני (כמו רבים מהגברים בלידה ראשונה) חושש מלהיות נוכח בלידה. גם אני מכיר גברים שכמעט התעלפו ממראה לידה, וסיפורים מסיפורים שונים על חדוות המין האבוד וכדומה. אני רואה עצמי בראש ובראשונה כתומך בלידה. ולכן אם זוגתי תרצה שאהיה נוכח (וזה אכן המצב) כך יהיה. לבד מכך, אני לא היחיד שחושש ומפחד. זוגתי (זו שאכן עוברת את התהליך) גם כן חוששת ומפחדת ואני שם כדי לעזור ולתמוך בה. השלכות כאלה ואחרות אם יהיו, נעבור ונפתור ביחד בדיוק כמו הלידה עצמה.

 

[כמעט אמא פעם שניה]

בעלי היה מרותק בזמן הלידה...

גם הוא חשב שכל הדם וכו' יעלף אותו, אבל הוא שיתף פעולה באופן מקסימלי, החזיק לי רגל אחת (המילדת את השניה), היה מרותק לראש המבצבץ ואפילו הלך לחפש עם המילדת מראה שגם אני אזכה בחוויה האדירה! וכן, הוא ראה איך היא חותכת לי, ואיך יוצאים טחורים מהמאמץ, ושום דבר לא הקטין את התשוקה שלו אלי... ובכלל - מה זה קשור? האזור בד"כ חוזר למצבו הטבעי (פחות או יותר) לצורך הפעילות הנדרשת, והלידה של הבת שלו ממש לא עשתה לו טראומה. רק אושר...

 

[אלינה12]

בלידה ראשונה גם לי זה הפריע

בלידה קודמת בעלי היה נוכח רק בזמן הצירים וסיכמנו מראש שבזמן הלחיצות הוא יצא. גם לי היה חשש ממה שהוא עלול לראות וכו'. בפועל הוא היה חצי בחוץ, חצי בפנים. הוא כל הזמן הציצ וכל כך רצה להיות בפנים, הוא עמד מאחורי הדלת (מסכן) והקשיב לכל דבר שהתרחש בחדר לידה. ברגע שהוא שמע שמוציאים את התינוקת הוא נכנס ולא יצא יותר (אף אחד ושום דבר כבר לא יכלו להוציא אותו משם). לא הפריע לו שום דבר. אחרי זה חיכינו עד שתצא השיליה ואחר כך תפרו אותי והוא היה כל הזמן לידי. בדיאבד אני חושבת שהוא יכל כל הזמן להיות כך לידי ומשם לא רואים כלום. הלידה שניה כבר מתקרבת ואין לנו בכלל ספק שהוא יהיה כל הזמן לידי. רק סיכמנו שהוא לא מסתכל לשם וזהו.

 

[כחול שמיים]

חוץ מכל הדברים הניפלאים

לסנג'ר אותו. הוא צריך להיות האיש קשר שלך לעולם החיצוןכשאת נמצאת בחדר לידה. מסאג', פינוק, ליטוף, קר לך, חם לך, להתלונן, להחזיק ת'יד, שיענה בטלפון או שלא יענה בכלל, שירגיע את כולם, אחרי שהוא מרגיע אותך, שינשום איתך, שירוץ בשבילך לקרוא לאחות / רופא / מיילד/ת...... בקיצור שיהיה שם. ואם אחרי כל זה הוא לא יתעלף בזמן הלידה הוא יזכה לראות את פלא הבריאה.

 

[hadari7]

בעלי היה איתי בלידה

הייתי מאושפזת בגלל ירידת מים יומיים לפני ובלילה הראשון היה אסור לי לקום מהמיטה - בהריון+שותה הרבה = המווון פיפי - בעלי היה איתי כל הלילה ופינה סירים אחת לשתי דקות בממוצע, ולא היתה לו שום בעיה עם זה, הוא ממש לא נגעל, רק שמח שהוא יכול לעזור לי. גם בלידה הייתי מחוברת לזרוז ובלי קטטר רב הזמן והוא פינה את הסיר. הוא ראה הכל כולל הכל ועזר בכל מה שיכל - וזה לא פגע ביחסים שלנו בכלום. נראה לי שלידה זה מצב אחר לגמרי - לפני הלידה נורא דאגתי איך אני אעשה פיפי בסיר ואתן לאנשים זרים לטפל בי (את תפקיד הבעל הבנתי אבל לא הבנתי מה תפקיד המיילדת) כל כך באינטימיות, בלידה עצמה - כלום לא הפריע לי (רק לבעלי הפריע החוסר פרטיות), רב הלידה הייתי ערומה (לא זוכרת למה), כל הזמן בדקו אותי ופקעו לי את המים 5000 פעמים, ולא עניין אותי בכלל, רק רציתי שהלידה תתקדם. אולי (בטוח

) בעלי הוא גבר מיוחד, אבל גם מחברות שמעתי שנוכחות הבעל בלידה חשובה, אם לא נוח לך/לו שיראה הכל הוא יכול לעמוד לצד הראש שלך ולעזור בהרבה דברים אחרים.

 

[m a m m y]

מה עם אולטראסאונד פנימי

בסקירת מערכות? גם זה מאוד לא נעים, שמישהו מחתטת לך שם ובעלך עומד ליד. ולגבי משכיה פחות אחרי הלידה, מעניין אם מישהי שמעה על מצב שהאישה פחות נמשכת/ אוהבת את לבעלה בגלל שתיפקד בצורה מאכזבת או עיצבן אותה בזמן הלידה. גם זה מאוד יכול לקרות לפי דעתי. נגיד מישהי בוטחת בבעלה שיהיה שם בשיבילה בזמנים קשים והינה בשעת מיבחן הוא כושל.

 

[תמרינדי1]

אצלי בא"ס הוגינלי הוא לא היה

לא נתתי לו.

מחכה לבונבונה שלי שתצא לאוויר העולם בראש השנה!

 

[חתולה מכושפת]

והוא לא נפגע?

הרי סה"כ הוא ראה אותך בערום וזה לא שהוא לא יודע מה עושים לך וזו סה"כ בדיקה ואת יכולה להיות מכוסה לגמרי אני אישית בבדיקה של הדופק בקופח הכנסתי גם את בעלי וגם את אחיינית שלי שממש רצתה לראות תינוק ברגע שגיליתי שהבדיקה היא וגינלית פשוט התכסתי בשמיכה לגמרי והם ראו רק מה שבטלויזיה אני סה"כ הייתי ממש עצובה בשביל בעל אחד שהיה פה ואישתו לא רצתה שהוא יכנס בטח כמה הוא ציפה לראות גם את התינוק הקטן אם המצב היה הפוך וגברים היו יולדים ואפילו הוא היה עובר חוקן ומצלמות והכל כדי לראות עובר לא היית מעדיפה לראות את העוברון הפיצפון עד הלידה ? לא היית מעדיפה לראות בטלויזיה ולא להסתכל עליו בכלל ולא היית ממש ממש מתבאסת ומתאכזבת שלא היו נותנים לך לראות את התינוקי שלך?

 

[sugerbabe1]

מה זאת אומרת לא נתתי לו?

מה את כל כך מבסוטה מהסיפור? סליחה שאני נשמעת כל כך תוקפנית אבל לפי מיטב זיכרוני היה פה פעם גבר (כדי שתעשי בדק בית) שכל כך נפגע שאישתו לא נתנה לו להכנס לבדיקה- ליבי פשוט יצא אליו..מרחמים כמובן הילד לא שלו? אפילו שאת סוחבת אותו יש לו בדיוק את אותם 50% שיש לך בכל ההריון הזה.. נראה לי שאם כל האהבה שלך אליו את נוהגת בו בצורה מזלזלת לחלוטין אפילו שלך לא נח הוא שותף מלא ! אל תעשי לו אוול ותתני לו להחליט אם מתאים לו להכנס ללידה או לא!(ושוב פעם לא מתכוונת להשמע תוקפנית אני פשוט חושבת שזה לא נתון לבחירתך בלבד אלא תהליך זוגי!)

 

[חתולה מכושפת]

כן עליו דיברתי....

היה לי קל למצוא אותו בחיפוש כי עד היום אני זוכרת את הכותרת... באמת שגם הלב שלי יצא אליו איזה מתוק.....(ועוד אחרי זה הוא בא לשפוך את הלב בפורום תמיכה לדעתי זה אומר המון אין הרבה בעלים שכותבים פה ככה סתם הרבה פעמים הם עושים את זה כשהם באמת מרגישים רע מאוד) אז תקראי... (לא מתכוונת להתקיף רק לתת נקודת מבט אל הצד השני) • שקיפות עורפית ונשארתי בחוץ...ו romantik1 / הריון ולידה - תמיכה ו 13:13 | 06/04/20 איך אני אמור להרגיש? הגענו אני ובת זוגתי לבדיקת שקיפות עורפית, המתנו בחוץ כשהגיע תורנו הפרופסור הזמין אותנו פנימה. בת זוגתי אמרה לו אני נכנסת לבד ונכנסה. נשארתי בחדר הקבלה המום. שמעתי לחשושים בפנים והדלת נפתחה, היא קראה לי והרופא ואני אמרנו יחד שאני גם חלק מההריון. כשבת זוגתי עברה אל מאחורי הוילון הרופא הזמין גם אותי לראות במסך את העובר שנמצא בשבוע ה-12, אך בת זוגתי לא הסכימה שאבוא מבושה ומבוכה. נעלבתי ונשארתי לשבת בכניסה. הרופא הסביר על העובר והראה את איבריו, ואני מת לראות ולא ראיתי. רק לאחר שכנוע של הרופא נכנסתי לראות. זו בדיקה ווגינאלית ואלי זו הסיבה שבת זוגתי התביישה. כשהסתיימה בדיקה והלכנו לאוטו כעסתי מאוד עליה. ואמרתי לה שהיא מסרסת אותי רגשית. אני מאוד מתרגש מההריון והיא לא.

 

[תמרינדי1]

לא"ס של השקיפות העורפית הוא כן נכנס

טוב אבל אצלי הא"ס לא היה וגינלי והראות הייתה מצויינת כשהמכשיר היה על בטני הגודלת. רק לא"ס ה-1 לא הכנסתי אותו כי הוא היה וגינלי ולא ידעתי איך להתייחס. אני נורא מבינה לליבו של הבחור שלא נתנו לו להיכנס ואני לא רוצה לפגוע ככה באהובי אבל עד עכשיו בכל שנות נישואינו הוא כיבד גם את הרצון שלי לפרטיות מתוך הבנה ואהבה. הפעם נראה לי שאני אצטרך לכבד את הרצון שלו להיות שותף כי אתמול שוחחנו על זה והוא הבהיר לי שהוא נורא רוצה להיות נוכח ושהוא יודע שאני דווקא פחות מעוניינת בנוכחותו. אני אתן לו להיכנס אבל בתנאים שלי- אחרי הכל אני יולדת וזאת 'ההפקה' שלי . שייכנס מקסימום מקדימה ושינסה לו לעלות לי על העצבים כשכואב לי. זאת נראית לי פשרה טובה אוהבת מאוד את בעלי! מחכה לפצפונת המקסימה פאר היצירה שתצא לאוויר העולם (בע"ה עד) בראש השנה