לגבי הבעל בלידה

[sugerbabe1]

טוב שקיבלת "הארה"

בהחלט הבנת שצריך לשבת ולדבר כל אחד יבהיר את הצד שלו אני חושבת שזה תהליך נכון ובריא של זוגיות שכשאת מחליטה באופן חד- משמעי שהוא לא נכנס זה ילדותי ולא ממש בוגר.מה גם שיש לך עוד קצת זמן עד הלידה לפי מה שנראה לי.. בכל מקרה שיהיה לכם רק טוב..וזה ממש רק התחלת הדרך כל כך הרבה זמן לא דיברנו שנינו על כל מה שעובר מעלינו היום נצא לסיבוב בשכונה נשב קצת ביחד על ספסל בגינה היום נעשה משהו בלתי נשכח שישאיר זיכרון של שמחה מבורך היום אשלח יד ללטף את ראשך היום אגרום לך סוף סוף לחייך היום(אהוד בנאי)

 

[noga30]

קיבלתי המון עזרה מבעלי בלידה

קודם כל יש המון זמן להיות בחדר הלידה, והצוות בא רק לביקורים מדי פעם, אז צריך נציג שיכול ללכת לקרוא למישהו אם צריך, וכמובן להעביר את המתח. נתנו לי פיטוצין עם אפידורל, אז אני ניסיתי לנמנם והוא השגיח על המוניטור לוודא שדופק העובר תקין כל הזמן. אם לא היתה עין פקוחה כל הזמן לא הייתי יכולה לחשוב על נמנום מרוב לחץ שיקרה משהו כשאני ישנה. בשלב הלחיצות בעלי המקסים עזר במקביל למילדת לשנות את תנוחות הרגליים, כי בגלל האפידורל לא יכולתי לכופף אותן לבד, וגם עודד אותי ללחוץ חזק. הוא בסוף תאר לי כמה נשאר לי מעט, ושהראש כמעט בחוץ, דבר שגם עזר לי המון. בקיצור תפקיד במשרה מלאה, ומאוד חשוב, לי באופן אישי.

 

[קרניר]

זה מאוד תלוי בזוג..... אצלי הבעל

היה חלק בלתי נפרד מהלידה.. הוא תמך ועזר המון! גם נפשית וגם פיזית.. ובהרגשה של שנינו הלידה גם מאוד קרבה ביננו!

 

[אמא של ע,ק,ת]

בלי בנזוגי לא הייתי יולדת!

קודם כל כדאי שתסכמו בינכם מה את מצפה ממנו, היכן את רוצה שהוא יעמוד בזמן הלידה, איך נראה לך שתירצי שהוא יגיב לכל פרט בלידה. זה מאוד יכול להקל עליך בשלב הנוכחי של חוסר הוודאות. מנסיוני, לאחר 3 לידות, נוכחותו של אהובי היתה משמעותית מאוד עבורי. מבחינתי הוא ממש בדרגת מילדת פרטית. בזמן הצירים הוא הקל עלי במגע המוכר שלו - יד שלו על הבטן המכווצת, זה הכל! בלידה השניה ואילך הוא כבר הכיר את התנהלות הענינים (הלידות היו מאוד דומות ומיוחדות מבחינת קצב ההתקדמות) והצליח לשכנע את המילדת לחכות עוד קצת לפני התערבות (העובר היה במצוקה...). בזמן הלחיצות, שאצלי לקחו ממש כמה דקות קצרות - שתי לחיצות וזהו, הוא עזר לי מאוד! החזיק לי את הרגל ותמך בגב. כשהתינוק נולד ושמו אותו עלי - זה היה אחד הרגעים המרגשים בחיינו המשותפים!!! אח"כ הוא ליווה את המילדת בזמן ארגון התינוק, השקילה, הבדיקות וחזר עם הבייבי בזרועותיו. גם המבט הראשון הזה - תינוק בן דקות מספר פוער עיניים ומישיר מבט מהפנט לאבא - היה מבחינתנו רגע מרגש ביותר. בקיצור - אני בלעדיו לא יולדת!!!! אבל אתם תעשו מה שנכון לכם. רק ממליצה שתדברו על הדברים בגלוי עם המון אהבה וקבלה ותקבלו החלטה משותפת שתתאים לכם. לידה קלה!

 

[maxima ושמנה@]

אז הנה דעתי:

כשהבעל איתך בלידה... הוא משתתף בחוויה...הוא רואה איתך את הילד בפעם הראשונה הוא ממש חלק מהלידה! החיבור בינכם גדול הרבה יותר עצם החוויה גורמת לכך. אני אישית לא הייתי יכולה בלעדיו בלידה.. פחדתי שהוא יראה אותי עם הרגליים ככה פתוחות וכל הדם וכל האיכס ולא ירצה לגעת בי אחר כך...אבל להיפך! הוא רוצה ואני עדיין לא יכולה (מחר יעבור חודש מהלידה)... הוא מרגיש כל כך שותף וחלק מהכל. הוא עזר לי לדחוף...הוא עזר לי להרים את הרגליים בחלק מהלחיצות... הוא ממש היה שם בשבילי ואין עליו! אל תוותרי על זה....תגרמי לו להבין שזה חשוב לך שהוא יהיה שם.. במידה ותתחיל הלידה ובאמת תחליטי שאת לא רוצה שהוא יהיה שם... תמיד יהיה אפשר לבקר ממנו לצאת.

 

[מלאים באהבה]

ואני דווקא מצאתי "איום" חדש...

נגד בעלי-כל פעם שהוא מעצבן אותי אני אומרת לו:"תמשיך לעצבן-ולא תיכנס איתי לחדר הלידה"-והוא מיד מתרצה...

 

[ELLA31]

קראתי הכל!!!!!!

זה היה אחד האשכולות המאלפים שהיו כאן. חבל שלא כתבו עוד גברים את דעתם, "מהצד השני" של כל העסק.. חשבתי על אמא שלי, לפני 31 שנים, בלידה שלי, 72 שעות של צירים (היא ספרה כל דקה!!) לידה מאוד אלימה עם רופאים שהיא מסוגלת רק לקרוא להם "קצבים" לידה שהסתיימה בניתוח קיסרי בדקה ה99 כי היא כמעט מתה (היא מספרת שהיא "הרגישה" שזה סיפור מסובך וביקשה קיסרי אבל התעלמו ממנה). אני יצאתי כחולה מחוסר חמצן. לאמא שלי צלקת איומה לאורך (!) הבטן . סיפור כזה מזעזע, שגרם לטראומה של 15 שנים שהיא לא היתה מסוגלת לשאת בכלל את המחשבה על לידה נוספת, ורק בגלל לחץ ותחינות שלי, ילדה את אחותי המדהימה והיחידה כשהייתי בת 15. בכל התהליך הזה היא היתה לבד. אולי הזמנים אחרים, אולי אבא שלי טיפוס כזה, לא יכולה לשפוט. גם בלידה של אחותי שהיתה בזמנים מתקדמים יותר הוא לא היה. הוא רק הגיע כדי להסיע אותה הביתה כשהיא השתחררה. לפני 31 שנים, אני חושבת על זה, אישה צעירה בת 19, 3 ימים סובלת תופת, ועוברת את זה לבד לבד, בלי הורים, בלי בעל בלי חברה טובה, אף אחד. והיום כשאני בהריון אני מתחברת לסיפור הזה, וזה עושה לי פשוט עצוב. נ' יהיה שם. אני יודעת. ולא אכפת לי מה הוא יראה ומה לא. האהבה שלנו היא אבסולוטית. היא מוחלטת. היא נפשית. אני יגיד שוב. זה היה אשכול מדהים!

 

[כמעט אמא פעם שניה]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[אמא של איילת]

סיפור משעשע

כשילדתי את איילת הייתי בחדר לידה 10 שעות , מתוכן שמענו אישה אחת צועקת שם של גבר , צועקת וצועקת כל הזמן את שמו של הגבר. המיילדת שלי נכנסה ואמרה שהיא צועקת את שם בעלה שברח מחדר הלידה... לי זה נשמע איום ונורא לברוח ולהשאיר את אשתך לבד בלידה, אבל אם יודעים מראש שהבעל אולי לא יוכל לעמוד בזה , כדאי להכין גיבוי- אמא , חברה טובה וכו' , כדי לא להשאר לבד. אצלי בשתי הלידות בעלי היה נוכח. וזה היה חשוב לי מאוד. בלידה הראשונה גם אמא שלי היתה והיא ראתה את כל הלידה בין הרגליים ואח"כ התרגשה שנתיים בערך. בעלי היה קצת בצד (לצערי). בלידה השניה היה חשוב לי שהוא יהיה בלידה (כמובן), וגם היה חשוב לי להיות איתו בלבד. אז הוא היה ועזר לי מהרגע שהתחילו הצירים בבית (עיסויים) ועד הלידה בבית החולים . שם הוא פשוט עמד ליד הראש שלי ולא בין הרגליים ( אני דתיה ויש בזה בעיה הלכתית). בשלב הלחיצות גם אסור לגעת אז המיילדת אמרה לו להחזיק לי את הרגל ואני זוכרת שצעקתי לה תוך כדי לחיצה - "אבל אסור לו". והסתדרתי יפה מאוד לבד בשלב הזה. היה מאוד מרגש ואני מרגישה שזה היה חייב להיות ככה. (ילדתי בלי אפידורל). בכל מקרה, ראיתי שהחלטת שהוא יכנס איתך ויהיה ליד הראש - זה בהחלט אפשרי הוא לא צריך להיות בין הרגליים בשום שלב. שיהיה בשעה טובה...

 

[She Dolphin]

אני מציעה לך להציץ

בסרטונים שמובאים כדוגמה בפרסומת שרצה בצד של הפורום. מדובר בסרטונים שצולמו במהלך לידות (לא לדאוג, הסרטונים הם ללא סאונד ו"נקיים" מאוד). בלי קשר לאם "לצלם או לא" את מהלך הלידה - אחד הדברים המרגשים בסרטונים האלה הוא הפנים של האבות שנוכחים שם בלידות ברגע שהם רואים לראשונה את התינוק שלהם מגיח אל העולם. אני מציעה לך לראות את זה, ולשאול את עצמך: האם את רוצה לשלול ממך ומבן זוגך את הרגע הקסום הזה? רגע שרוב האנשים מגדירים כרגע המרגש והנפלא ביותר בחייהם? בן זוגי נכח בשתי הלידות שלי ואלו היו הרגעים המקרבים ביותר שחווינו כזוג, מעבר לעובדה שהוא עזר לי מאוד ברגעים הקשים שעברו עלי, ואני כמובן מאוד ממליצה על נוכחות הבעל בלידה, (מה גם שהוא מאוד רוצה!).

 

[m a m m y]

חשבתי הרבה על השירשור הזה בשבת

ומה שחשבתי זה שמעניין לדעת עם לנוחכות הבעל בלידה יש קשר למעורבות שלו אחרכך הגידול וטיפול התינוק. אם אב שנחך בלידה ירגיש קרוב יותר לתינוק, ירגיש יותר אחריות על טיפולו? האם אב שלא נחך ירגיש שהתינוק הוא של ה'אמא' ופחות שלו? איך אפשר לצפות מאב שלא היה בלידה לקחת חלק שווה בגידול?

 

[anatli26]

הבעל בלידה!!!!! להלן ההסבר:

שלום לך קוראים לי ענת הילדה שלי כבר בת תשעה חודשים ילדה מקסימה ילדה ראשונה - אין לך מושג כמה הבעל עוזר בלידה . עצם העובדה שהוא שם זה כבר הרגיע אותי לא הנחתי לו לדקה אחת עד ששחר נולדה הוא ראה הכל ועזר לי יותר מהמיילדת - והוא בחור יחסית ביישן ורגוע ילדתי את שחר בתוך שעתיים ללא זריקת אפידורל ללא שום דבר לידה טבעית לחלוטין . ולא אני לא פייטרית אני בחורה רזה ללא כל יכולות לא טבעיות שתביני הגעתי לבית החולים עם פתיחה של אצבע -לא יותר! לסיום: הבעל חייב להיות נוכח בלידה!!! שלא תוותרי עליו!!! (מניסיון ממש מוצלח) ענת של שחר

 

[תמרינדי1]

תודה על כל התגובות../images/Emo9.gif

אחרי הכל... אני חדשה לגמרי בעניין הזה ויש לי עוד הרבה מה ללמוד בכלל, אני מאוד רוצה להודות לפורום הזה על קיומו ולכל הבנות שנותנו מהזמן ומהניסיון ללמד ולהרגיע בנות 'בתולות' כמוני- לי זה עזר מאוד ובטל גם לאחרות. לגבי בעלי- נראה לי שהוא ייכנס אבל עד לראש, ליותר מזה אני לא מוכנה כרגע.