הפרק של רפי - בעיקר...
אחרי הפרק של שבוע שעבר היה לי ממש קשה. אפילו לכתוב לא יכולתי, הרגשתי שהוא טלטל אותי דווקא טלטולים טובים ורעים יחד.. (וזה מוזר), ופתאום הפרק של היום, היה בשבילי כמו נפילת מתח. השבוע האחרון טס לו,וכל כך חיכיתי לפרק, רציתי לראות מה שלום דניאלה,ואיך מתקדמים העניינים עם יעל, אבל לא הראו אותן, והעיק עליי כל הזיכרון של רצח רבין.זה התיש והכאיב. מה אני זוכרת מהפרק הכי טוב? איך אלה אומרת לאלון "בוא נדלג, לא הכול צריך להסביר".אני חושבת שאפילו את עצמה היא לא מצליחה לשכנע באמירות האלה. "החיים הם לא מעבדה". אני כבר לא מאמינה לה לשום מילה. היא עושה על אלוןניסויים, כל האהבה הזו שהיא בונה היא ניסוי אחד גדול, כדי לנתק את רפי מהלב שלה. כדי לנתק עצמה מעצמה. כשאלה קראה "יצחק" נזכרתי בשרה אימנו, או שאולי זו היתה רחל? וזה דווקא גרם לי לחייך. כמו תפילה הרגשתי ממנה.ועצב גדול. הוי אלה אלה. שאלוהים יעזור לה. ועכשיו עדיה. עדיה- הקורבן הבא לגחמותיו של רפאל.מה היא היתה צריכה את זה על הראש? בשבוע הבא הוא יסנן את השיחות ממנה. כך הראו בפרומו. כמה קשה להם לאהוב.כמה יותר קל לכל אחד מהם בבדידותו. בגלל זה אלה ורפי מתאימים, כי הם מצליחים להישאר בודדים תוך כדי שהם בזוג. פרק פרק. אבל בשבוע שעבר נותרתי מוקסמת יותר,עם זיכרון וחטב והכול, והרכבות. הכול הותיר אותי ללא מילים אז . והיום? אני לא יודעת.נגמר לי מהר מידי הפרק.ולא קיבלתי את התשובות...