אפשר וצריך
אחד הכלים הכי מפלצתיים ואלימים להדרת אוטיסטים והכשלתם מתבטא, כרגיל, בשלילת מה שמובן מאליו לנורמה מאיתם,
לכל זהות, אפילו לאוטיסטית, יש היבט כללי והיבט פרטי, היבט אישי והיבט קהילתי, והדרך היחידה לממשה ולקדמה ולעזור ולהעזר בה עוברת דרך היכולת להכליל ממקרה פרטי לכללי,ולהפך,
אלה הפכים משלימים שבלעדם לא ניתן להבין שום דבר,
בוודאי שלא זהות,
הנטיה לשלול מהאוטיסטים את מה שמובן מאליו לנ"ט, את ההיבט הקהילתי, המכליל, המכיל, רק בגלל שההיבט הזה אצלם שונה מזה הנורמטיבי,
מגלמת את כל מה שמפלצתי ואלים באפלייתם והדרתם.
אפשר וצריך להסיק ממה שנכון לאוטיסט אחד לאוטיסט אחר,
לאוטיסטים יש זהות,
מובהקת,
ולכן גם מאפיינים משותפים,
הבעייה שהנ"ט מוכנים להתייחס למאפיינים משותפים לאוטיסטים רק כשאלה מציינים שלילה.
וזה נוגע לקטע של קשב משותף כי אוטיסט יהיה פחות מונולוגי ברגע שימצא לו אדם בעל קצב וקשב הדומה לשלו,
וזו גישה עדיפה מכל בחינה אפשרית על זאת המבוססת על תרגול ואילוף שבסך הכל יוצרים ואף מנציחים עיוות
