לחפש או לא לחפש? ארוך...

[China8]

לחפש או לא לחפש? ארוך...

המון המון זמן מנקרת במוחי המחשבה האם לחפש אחר הביולוגיים של הילדה שלנו, בקרוב בע״ה בת חמש.
עבור המון ילדות וילדים סינים מציאת ההורים הביולוגיים יישאר לעולם רק בגדר חלום בעיקר כי כמות האנשים במדינה עצום וגם בגלל שרובם ננטשים ללא שום רמז.
לאחרונה הצטרפתי לקבוצה מסויימת של הורים מאמצים לילדים אסייתיים והתחלתי לשמוע סיפורי חיפוש מוצלחים (כמובן שיש גם כאלה שלא) ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה.
החיפוש בדרך כלל מתבצע דרך חוקרים פרטיים. יש גם כאלה המתמחים בחיפוש מסוג זה.
אחלוק עמכם את ההתלבטות שלי: אני מרגישה שאם אי פעם יהיה סיכוי למצוא אז זה עכשיו, כמה שיותר מוקדם. ככל שיעברו השנים יש סיכוי שהביולוגים ינועו למקום אחר בסין והסיכוי למצוא אותם ייעלם כליל. אנחנו קצת חוששים שיעלו דרישות בלתי לגיטימיות מהביולוגים ואולי גם נסיון לסחיטה. שמענו גם על מקרים כאלה.
מצד שני, אני חוששת שאולי בכלל תגדל ולא תרצה למצוא את הביולוגים? למה אחליט בשבילה?
אבל מה אם מאד תרצה ותכעס שלא חיפשנו כשהיה עוד אפשרי?
אוף, המחשבות האלה לא נותנות מנוח.
וכאילו כדי להגביר את הקונפליקט, היום בבוקר ללא הכנה מוקדמת זרקה בפעם הראשונה שהיא מתגעגעת להוריה המולידים. היא שאלה אותי למה כשסבי וסבתי נפטרו לא יכולנו לראות את העצמות שלהם... הסברתי לה ואמרתי שאני מתגעגעת אליהם. ואז היא אמרה I miss my birth parents too . זה הימם אותי ואני יודעת שזה בעקבות ספר שקראנו לפני כמה ימים, אבל זו פעם ראשונה ובעיתוי כזה...
ממש לא יודעת מה להחליט. אנא שתפו אותי במחשבותיכם בעניין!!

 

[חייכנית2]

המחשבה שלי

אני לא יודעת הרבה על האם הביולוגית של בני. לאורך השנים אני חושבת שיש באי הידיעה גם הרבה טוב.
הרי אימוץ לא נעשה מתוך נסיבות שמחות ונפלאות.ישנו איזה קושי,ישנה איזו מצוקה ולפעמים ,אני יודעת מאנשים שאני מכירה,ישנן עובדות מאד קשות.למה להיטרד איתן ,אם ישנן,ברגע הזה?וכמו שאמרת-אולי הקשר עם הביולוגים יעיק,והם יפרטו על מיתרים רגשיים וירצו מכם כסף ואתם לא תוכלו להסס כי...הם בכל זאת "משפחה"?..
כשהבת שלך תשאל בהרחבה ובקונקרטיות על ההורים הביולוגים שלה היא תהיה הרבה יותר בשלה לחיפוש וגם לעיכול של עובדות קשות,כאלה ואחרות.
אני מבינה שיש בפורום אנשים שחיפשו מצאו ומאושרים שמצאו פרטים דרך בלש פרטי.
לי החיפוש,מעבר לכך שמדובר במחט בערימה של שחת ועניין שמן הסתם כרוך בהרבה כספים-ממש לא חסר ברגע זה.
ולצרכים של הבן שלי....אני דואגת לאלו של עכשיו. לא יכולה לנחש מה יהיו בעוד שנים.רק אתמול נכתב פה על הנער המאומץ שהרגיש שהמשפחה הביולוגית כפתה עליו נוכחות,ונפסקו לו פיצויים.
והאמירה שהיא מתגעגעת להוריה המולידים....ילדים מאד דינאמיים באימרות שלהם,בתוך עיבוד נושא האימוץ חכי ותראי לאן אמירה זאת תתפתח. ייתכן שלא ידובר ברעיון שישגשג.

 

[חייכנית2]

רוצה לחדד אלמנט ממה שכתבתי

לפתוח תיק אימוץ בארץ,לחפש הורים ביולוגים בחו"ל- בעיני יש לזה אספקט של אכילה מעץ הדעת.
עם המידע אדם צריך לחיות כל חייו,וכבר לא יכול "לנסוע ברוורס לאחור".
אני חושבת למשל על אנשים שנולדו ממגעי זנות. ההוספה של הפרט הזה לזהות"אני בן של זונה" "אני בת של זונה".צריך לחשוב טוב טוב
אם בידיעה כזאת, שהופכת לחלק אינטגרלי מתעודת הזהות האישית לכל החיים מאז הגילוי [לאו דווקא זו שמספרים,אבל זו שיודעים תמיד בפנים]יש רווח והקלה.

 

[דניאלה111111]

מסכימה עימך מאד חייכנית

חיפוש ההורים הביולוגיים הוא "צעד אל חזור".
לחלק מהילדים המאומצים יש חוסן נפשי והכנה טובה קודם בכדי לעמוד גם באכזבות אפשריות.
לחלקם אין.
ראיתי גם מאומצים שפיתחו פנטזייה מאד לא ריאלית לגבי הביולוגים, של איזה הורה מדהים וקסום שיש בו את כל מה שלתפיסתם חסר בהורה המאמץ.
וכמובן התאכזבו בהמשך.
וראיתי גם כאלו שבאמת מצאו סוג של בית שני ואפילו כמעט ראשון לפעמים.

מה שחשוב לדעתי לכן הוא לנסות בבוא היום להכין את ילדינו לכל מיני תסריטים אפשריים ולא רק לבנות מגדלי תקוות שלעיתים יתגשמו ולעיתים יתרסקו בכאב גדול.

 

[אבי351]

אני לא מבין למה בגיל כזה צעיר

של ילדתך את צריכה להתעסק בזה תהני מילדתך תמשיכי לגדלה נפלא כפי שעשית עד כה ותעשי בעתיד.ילדתך תגיע לבגרות והיא לבדה צריכה לדעתי להחליט אם לחפש או לא.רבים מהמאומצים בכלל לא מעונינים בזה.

 

[Daria34]

אבי כותב כחלק מהתשובה שלו לשאלתך "רבים

מהמאומצים בכלל לא מעונינים בזה"
לא חושבת שהנתון שרק כשליש מהמאומצים פותחים את תיק האימוץ
היא הוכחה לכך שאין עניין יש הרבה סיבות אפשריות ללמה זה כך.
אני חושבת שהכיוון שלך מאוד נכון.בהצלחה!!

 

[אבי351]

יש הבדל עצום בין לגלות עניין לבין לחפש

 

[יסמין@]

 

[עכשיותורי]

כל כך מבינה אותך. הפחד שהעקבות יימחקו

מכירה כל כך את ההתלבטות הזו.
בזמנו התלבטתי מאוד

מצד אחד הרצון להשיג מקסימום אינפורמציה שתהיה זמינה וגלויה מה שייתכן ולא ייהיה בעוד 20 שנה

ומצד שני החשש. החשש הריאלי וזה הלא ריאלי. ולא אפתח כרגע את שלל החששות
יצרתי קשר בעבר עם מישהי מהפורום שסיפרה שמקסימום דיסקרטיות נישמרה כולל טישטוש ארץ האימוץ,

מצרפת לינק שקיבלתי בעבר
אתר לאיתור מישפחות ביולוגיות

קראתי שם חלק מהעדויות.

אין לי עצות עבורך משום שאני באותה הדילמה, כרגע ההתלבטות אינה בראש מעיניי רק בשל דברים דוחקים יותר אך אין ספק שרוצה להחליט בעתיד הלא מאד רחוק

 

[משתפרת]

מקשרת אותך

לדיון שנערך לפני זמן מה וכלל התיחסות לחיפוש שעורכים ההורים המאמצים, בזמן שילדיהם עדיין קטנים. הכנסי להודעות שכתבה pgoldi, יש כמה. הדברים שכתבה וההתיחסות של אנשי הפורום לדבריה יוסיפו לך נקודות למחשבה.

 

[אמפתיה4]

גם אני התחבטתי בשאלה זו

אך מכיוון שיחסית יש לי הרבה מידע על האם הביולוגית (לרבות כתובת מגורים ומספר זהות), ולאור כך שהיא הייתה צעירה ובריאה (לפי מה שהבנתי ממה שנאמר לי), החלטתי לא לנגוע בזה כעת ולחכות שזה יבוא מילדתי.
אם לא היה לי את כל המידע הזה, אני משערת שכן הייתי פועלת לאיתור האם הביולוגית. גם אני, אם לומר את האמת, סקרנית לגביה. בכל זאת, היא הביאה לעולם את הילדה הכי מדהימה שיש.

 

[אוריתפלד]

חשבתי עליך ועליכם בלילה

הי ציינה,
קודם כל מאד מבינה לליבך בהתלבטות ומזדהה מאד עם שני הקולות שבתוכך.
אצלנו הדילמה די נחסכה כייוון שיש לא מעט פרטים על הביולוגים ואפילו על הוריהם בתיק האימוץ, כולל כתובות.
לא יודעת מה הייתי מרגישה אילמלא היו, אך ברור לי שחלק מהתפקיד שלנו כהורים מאמצים הוא לסייע רגשית ואולי גם טכנית לילדינו, היה וירצו יום אחד למצוא את מולידיהם.
האם לפעול כבר עכשיו חרף הסיכונים ומבלי לדעת אם המתוקה תרצה בזה?
שאלה קשה. שולחת לך רק חיבוק גדול.

ובלילה:
אמש צפיתי בתכנית מזעזעת ומדכאת על נשים לא רצויות בהודו וסין ששודרה בערוץ 1 אם אינני טועה.
הסיפורים מסין פשוט לא יאומנו, סביב המשרד לתכנון המשפחה, והאופן הלא אנושי בו הוא אוכף את האיסור להביא יותר מילד אחד אלא בתשלום קנס עצום שרוב המשפחות לא מסוגלות לעמוד בו ובורחות, הורים מתנתקים מילדיהם רק כדי לא להאסר על ידי הרשויות וכל זאת רק כי העזו להביא עוד ילד לעולם. עוד דובר על מליוני (!) ילדים לא חוקיים הגדלים במחתרת בסין, שאינם זכאים לחינוך, לימודים גבוהים, לעולם לא יוכלו להתחתן כדין בסין ולהביא ילדים חוקיים משל עצמם. ממש קשה להאמין שלצד הקדמה הסינית בכלכלה ובתעשייה - המצב כל כך עגום ולא אנושי במישורים האלו.
דגש גדול הושם בתוכנית על בנות לא רצויות בסין ועל גורלן, אם בכלל יש להן "מזל" והן לא מומתות טרם לידתן.
ממש נשבר לי הלב וחשבתי על המתוקה שלכם ואיזה מזל יש לה שזכתה לקבל אתכם ואתם אותה.

 

[טאשקה]

הייתי מחפשת. לדעתי, כמה שיותר מידע -

יותר טוב.
האמריה שלה לגבי געגועיה להורים המולידים היא יותר כמו להגיד "מעניין אותי לדעת מי היו האנשים המסתוריים האלה שמדברים עליהם כל הזמן...."
לדעתי, רוב האנשים סקרנים לגלות דברים על עברם.
חוץ מזה גם כך הסיכוי למצוא אותם או לגלות עליהם הרבה פרטים הוא לא גבוה. תמיד תוכלי להגיד "או. קיי. אני יודעת מי הם ומה הם, אך איני רוצה להכירם" ולעצור שם.

 

[גילעד 63]

אולי אפשר להסתכל על זה ככה

נגיד שהיית קונה לילדה שלך פאזל לא פשוט להרכבה שאת יודעת שייקח לה לא מעט זמן להרכיב אותו וכשהיית מגיעה הביתה מהחנות, לפני שהיית נותנת לה אותו, היית מגלה שחסרים בו כמה חלקים.
מתוך הידיעה שייקח לא מעט זמן עד שהיא תרכיב אותו ומתישהו היא תגלה שחסרים בו כמה חלקים, האם היית חוזרת לחנות להשלים את כל החלקים? או שהיית נותנת לה אותו ככה ומשאירה לזמן לעשות את שלו ולתת לה להתמודד עם החלקים החסרים כשהיא תגיע לשם? וכמו שאת אומרת, אולי עד אז החנות הזו כבר תיסגר ולא יהיה אפשר להשלים את החלקים?
למה להחליט בשבילה? קודם כל כי אנחנו מחליטים בשביל הילדים שלנו הרבה דברים כשהם ילדים. כי את מבינה היום את המשמעות והחשיבות העתידית של החלקים החסרים, והיא עוד לא והזמן משחק כאן תפקיד קריטי מבחינת זמינות המידע.
נכון, משהו כמו שני שליש מהמאומצים לא עושים חיפוש כזה בבגרותם ורק שליש פותחים תיקי אימוץ. החשוב יותר הוא הלמה? למה אלה שפותחים פותחים ולמה אלה שלא, לא. רבים מאלה שלא פותחים, לא עושים זאת מתוך סיבות דומות לעובדה שהרבה הורים מאמצים חוששים מגיל 18. החשש ממה ימצאו, ואכן זה אף פעם לא תסריט טוב ושמח מבחינת הנסיבות שהביאו למסירה לאימוץ. צריך לזכור שהנסיבות והרגשות הם לא תמיד אותו דבר. כל מה שעבר עליה לפני שהגיעה אליכם הוא חלק מחייה, חלק ממי שהיא. זה חשוב בשבילה. רבים מאלה שלא מחפשים את המידע הזה לא רוצים לטלטל את הסירה או לפגוע בהורים המאמצים או כל מיני סיבות אחרות.
מעבר לזה, יש את ההשפעה של זה על מערכת היחסים שלך איתה לאורך זמן. באחד הקישורים שהביאו לכאן של ערב שעשו פסיפס אומרת תמי לפיד משהו כמו "הכנסת את הילד הביתה, הכנסת איתו גם את האמא הביולוגית באופן כזה או אחר". ההורים שלי למשל לא התנגדו לחיפוש, הבינו את המניעים והביעו תמיכה והבנה, אבל לא באמת לקחו חלק פעיל בזה לפני שאני החלטתי לעשות את זה בפעם הראשונה בגיל 25. לא הרגשתי שאני יכול לבקש את עזרתם בזה או משהו כזה. עשיתי את זה לבד. כאילו זה רק שלי ולא נוגע אליהם בכלל. זה לא נכון. הם היו חלק מכל מה שקרה והיו צריכים להיות שותפים פעילים בזה וזה היה עושה רק טוב למערכת היחסים איתם.
הידיעה שלה בעתיד (בין אם תמצאי את המידע או לא) שאת הבנת את החשיבות של המידע הזה בשבילה ועשית משהו בעניין מתוך האהבה שלך אליה והרצון שלך בשלמות הפאזל שלה תהיה משמעותית מאד מבחינת הראייה שלה אותך ואת יחסך לעובדת היותה מאומצת.
המחשבות לא נותנות מנוח? תמצאי מנוחה בעשייה

לכי לחנות ותביאי את החלקים החסרים כדי שיהיו בקופסא כשהיא תגיע אליהם ותוכל להשלים את הפאזל שלה שהוא גם חלק מהפאזל היותר גדול שלכם כמשפחה.
בהצלחה.

 

[China8]

חייבת לענות

הנושא הזה כל כך רגיש ומבלבל עבורי כרגע ששלחתי את השאלה, נכנסת וקוראת את התשובות וקשה לי להשיב כי כתבתם דברים נהדרים ואני צריכה זמן לעכל ולחשוב על הכל. קיבלתי גם מסרים מעניינים בפרטי.
תודה לך גלעד על תשובתך, כי אתה מביא נקודת מבט מעניינת מן הצד המאומץ.
דרך אגב, האם בחיפושך מצאת את ההורים הביולוגיים?
תראה, עבור הבת שלי לא היה זמן עם ההורים. היא ננטשה מיד עם לידתה. לא רוצה לתת יותר מדי פרטים, אבל בעיני כל מי שנוטש תינוק רך לגורלו ללא שום רמז לא יכול להיות אדם יותר מדי הומני. גם לא יכול להיות הורה. זו דעתי האישית.
יש תינוקות שננטשים עם בגד לגופם, יש כאלה עם פתק, עם בקבוק. זה לא המקרה אצלנו. קשה לי עם זה מאד והעליתי את זה גם בעבר.
אם טובתה של ילדתי לא הייתה עומדת לנגד עיני, כלומר אפשרות כלשהי למתן תשובות עבורה, לא הייתי בכלל חושבת על החיפוש הזה.

 

[אפרילס]

מידע על המולידים

למרות שאמרו לנו שהזיכויים למצוא את המולידים הם אפסיים.
אנחנו פנינו לחוקר והוא בעילום שם מצא אותם. מסר להם תמונה בלי למסור איפה אנחנו גרים ואמר שאנו ניצור קשר בעתיד.
אפילו דאגתי לשלוח להם חבילה עם מתנות לכולם מאנגליה כדי לא לזהות את המיקום.
החוקר שלח לנו מידע על המשפחה ותמונות של המולידים והמשפחה.
כל החומר נמצא "בתיק" ויפתח כאשר ניהיה בוגרים לקבל את המידע.

אנחנו פנינו מאותם שיקולים, בעתיד יתכן שלא נוכל להשיג מידע. חלק מהמאומצים שאני מכירה מאוד לא שקטים לגבי על אי ידיעה של המשפחה הביולוגי, חלק אפילו כועסים.
התחושה נולדה כאשר פגשתי את הבנות של הסרט הילדות מברזיל ובמיוחד התחברתי לדניאלה שלא הצליחה להשיג מידע כלל.
בהצלחה.

 

[דניאלה111111]

אפרילס בחירותיך מעלות בי שאלות אתיות ומוסריות

הי אפרילס היקרה,
אני מאד מבינה את ההתלבטות שלך ושל צ'יינה האם לחפש חומר על המולידים בעוד זה אפשרי, מתוך חשש שאם הילדים ירצו בבוא היום למצוא את המולידים זה כבר יהיה מאוחר מדי לאתרם.

אני מקווה שלא תכעסי עליי על תהיותיי בעקבות דברייך. אינני שופטת כלל, אני פשוט חושבת בקול כי את מעלה סוגייה שנוגעת ומטרידה הורים רבים ובודאי שאין תשובה אחת נכונה או לא.

בעקבות מה שאת מתארת עולות בי שאלות אתיות, האם זה נכון ליצור קשר חד צדדי כפי שאתם יצרתם עם המולדים, בלי לשאול אותם קודם אם זה מתאים להם.
ומבלי לתת להם, להבדיל, אפשרות ליצור קשר גם איתכם.

גם ההודעה שלכם שבבוא היום תיצרו קשר עימם היא אולי מאד לא פשוטה עבורם:
גם אותם זה שם באיזה מקום ממתין חושש אולי חרד: מבלי אפשרות להגיב או להתנגד, מבלי לומר לכם אם זה מתאים להם או לא.
אך הרי תמיד יתכן שהילד/ה לא ירצה ליצור עימם קשר בעתיד, ואז הם עלולים לחיות את כל חייהם בציפייה (טובה או חרדה) ממשהו שבכלל לא יקרה.

שלחתם להם תמונה. אני תוהה בשביל מה. מצד אחד המניע ברור לי: אולי כדי שידעו שילדם/תם חיים בטוב ומקבלים אהבה ואת כל מחסורם.
המתנות ודאי נשלחו כדי להבהיר להם שפניכם לשלום ואתם רוצים בטובתם.
אך גם המתנות ובעיקר התמונה עלולים ליצור געגוע גדול, ציפייה של שנים ארוכות, כמיהה ועוד רגשות לא פשוטים.

אני תוהה בתוכי מהו המעשה הנכון במקרה כזה.
אולי עדיף היה לברר עליהם פרטים מבלי ליצור עימם קשר חד צדדי כזה?

 

[אפרילס]

לא, אין בעיה אתית וגם לא מוסרי.

1- שמות ההורים הביולוגים מופיעים בתעודת לידה המקורית. הם לא חסויים בזמן האימוץ בחו"ל והתעודה ברשותינו.
2- החוקר קודם פנה אליהם ושאל את האמא אם אפשר לדון איתה על הנושא.
3- הוא שאל אם הם מעונינים לקשר עתידי ולכן שלחנו אחרי את המשלוח עם המתנות.
4- הוא סיפר בדיוק מה היתה מטרת המפגש וגם שאל אותה אם היא רוצה לכתוב משהו בשבילו.

מתארת לעצמי שאם היא היתה אומרת לא, היא לא היתה משתפת את המשפחה ומצטלמת בשביל הבן שלנו.
כל מה שהיא סיפרה וגם התמונות שמורות "בתיק". הוא יקבל אותם אם יבקש.
גם לי היה חשוב לדעת שמסירת הבן לאימוץ נעשה מבחירתה ותקין מבחינת חוקית. הדבר היחיד שנאמר לנו בזמן האימוץ היה שאולי השמות בתעודת לידה הם לא נכונים.
היא אישרה את הנושא והרקע להחלטתה. אולי נחליט לשמור על קשר, אולי לא, כבר לא תהיה ההחלטה שלי.

 

[דניאלה111111]

עכשיו הבנתי יותר...

 

[עכשיותורי]

מבינה את תהייתך ומוסיפה

תהיתי באם אחפש האם אצור קשר?
או אסתפק שיימצאו

חשבתי על כך שאין לי תמונות מילדותו (היה בחודשי חייו הראשונים בחיק מישפחתו) וארצה תמונות ואז הקשר נחוץ. ומי אני שאחליט על כך שזה בסדר ליצור קשר שכזה...

לרגע (קצר מאוד אומר להגנתי) חשבתי שאולי אבקש שייאתר אותם וייצלם אותם ללא ידיעתם - ירדתי מזה מאותם סיבות ובשל החשש שעלול להתפתח אצלם (הגיוני) שעוקבים אחריהם.

מאחר ויש לי כתובת, שם ותאריכי לידה ולאור מה שכתבתי החלטתי להניח לנושא בשלב זה אבל אני מודה שהעולה לא סגור ועדיין מתבשל ומדיי פעם הוא צץ ומרים ראש.