לידה בשידור חי????

[ayala26]

אכן, הלידה של מנטי מעוררת השראה

אני עדיין תחת השפעתה..

 

[רוני של יובל ומאיה]

רגע שניה... עושה פוס ל../images/Emo24.gif

אני בכלל לא כועסת. אני פשוט חושבת שלבוא בקריאה לפורום "לא לשתף פעולה עם הקשקשת" זה קצת קיצוני ולא הוגן. יש כאן מגוון סוגים של יולדות, נשים, אמהות, ונשות מקצוע... לכל אחת יש את ה"כיפים" הקטנים שלה ודרכי התמודדות אישיים משלה. התהליך אצל כל אחת שונה, ואני אישית מתחברת דווקא למה שכתבו כאן על "לתת ללידה להתנהל בלי לעצור את כל החיים". השאלה היא ממה את רוצה להתנתק, מהלידה או מהחיים... אני חושבת שלא צריך להתנתק מאף אחד מהם, ושלכל שלב מתאים משהו אחר. את זה עוד לא ראיתי כאן ואני מתארת לעצמי שגם לא נראה, אבל מי שנמצאת בשלב מתקדם יותר של לידה שדורש התכנסות או פעילות מסויימת שלה בשביל להתמודד ולהעצים את הלידה, לא תכנס לכתוב "עכשיו אני נושמת עמוק... הנה אני נתלית על הבעל... אני בדרך לבריכה, ביי". יש נשים שזקוקות, כמו שכתבה סטיוויה, להתכנסות בתוך עצמן, יוגה, מדיטציה, או מה שזה לא יהיה, גם בשלב מאוד מוקדם (בואי נגיד, בשלב כמו שאני נכנסתי לכאן אתמול עם צרצורי לילה מאוחרים, שנפסקו אגב לחלוטין וגם אז היו מאוד מאוד מאוווווד קלילים ולא כואבים). אבל יש גם נשים כמוני, שמה לעשות, מדיטציה ויוגה "לא עושות להן את זה". אני לא חיפשתי משמעויות נסתרות מאחורי הצירים האלו - אני חיפשתי להעביר את זמני בנעימים... פשוט לא הצלחתי לישון. אז שוטטתי לי, ומכיוון שאתן והפורום הזה הייתן לי בית נעים וחשוב לאורך החודשים האחרונים, נכנסתי גם הנה ושיתפתי. ובחיי, אני לא כועסת ולא רוצה לכעוס ואני מתנצלת אם דבריי יצאו ככה. לפעמים אני כותבת בנחרצות כשאני רוצה להעביר את המסר שלי.

 

[סטיוויה]

ומשהו על פחדים

אני מאמינה שלכל אחת יש פחד-פחדון קטן שמבצבץ לו מתישהו בהריון או בסמוך ללידה. זה לא מאורע של מה בכך.

 

[רוני של יובל ומאיה]

../images/Emo45.gif עם זה אני מסכימה.

 

[עיגולית]

ועוד משהו...

לי המושג הזה "לידה פעילה" ממש לא ברור, מה זה לידה פעילה? מתי זה מתחיל? ממתי זה? שם של ספר?? זה מושג נורא מבלבל, אפרופו השם החדש של הפורום. צירצורים התחלתיים, זה לא נחשב? סתם טרמינולוגיה שמסבכת עניינים, זה לדוגמא כל כך מיינד "לידה פעילה", ומיינד ולידה לא הולכים ביחד להבנתי. וממהמקום הזה אני חושבת שקשקשת בזמן צירים, גם התחלתיים, מחברת אותנו כיולדות למיינד, ולא מאפשרת, חוסמת ללידה להתחיל.

 

[debby12]

אם בארזים נפלה שלהבת...

מה יגידו פחדניות הקיר?

סטיוויה - את בעיני אושייה של שלמות מחשבתית והעדר פחד. מודה שהפתעתותי

 

[סטיוויה]

אנא?אנא?

את יודעת כמה ביעתה אותי המחשבה על לשחרר את הבטן של ההריון?

 

[הילהל]

ממש שידור חי לא היה כאן נדמה לי

גם אני מה"מצרצרות". ובשבוע-שבועיים לפני הלידה היו לי הרבה לילות לבנים. שבהם בהחלט ישבתי לי על המחשב ותהיתי ביני לבין מי שהיתה ערה באותו רגע בפורום הריון "האם זה זה?" ושיתפתי מאוד. אחד הסימנים שהלידה באמת הגיעה היה שהיו לי צירים (לא ממש סבל מנטרל עדיין- עובדה שהייתי מסוגלת לארגן את התיק לליל הסדר לבעל ולבן, כולל גיהוץ). ופשוט לא רציתי לשתף אף אחד. בעלי תהה "את לא רוצה לכתוב בפורום"? ממש לא. גם לא רציתי לעדכן חברות. או את אמא. ק כשהיה ברור לי שצריך לעשות משהו אקטיבי התקשרתי לדולה, לחברה שתיקח את יונתן, ולהורים. וזהו. הטלפון שלי הרבה להבהב כי כשאישה בשבוע 41 נעלמת כולם תוהים. לא עניתי לאף אחד. פשוט לא רציתי לדבר עם אף אחד חוץ מבעלי והדולה. אז כנראה שכשזה "זה" מגיבים אחרת. ולגבי השיתוף בשלבים כעאלה ואחרים של ההריון והלידה - זו הקהילה שיש לי. אני לא חיה בשבט בין בנות מיני התומכות והאוהדות שרואות עלי את השינויים ומגיעות מיד לתמוך. התמיכה הנשית שלי נמצאת רובה על גבי הרשת, ולכן זה המקום לשתף ולהתמך עבורי. זה "האוהל האדום" הוירטואלי שלי. ונראה לי מ אוד הגיוני לשתף בו.

 

[סטיוויה]

אה...יש לי שאלה...

וממש לא מביקורת.אלא כהרחבה של רעיון. נניח שבאותם "צרצורים" או אפילו צירים אמיתיים וחזקים(לי זה קרה.הייתי בטוחה שאני בלידה.נאיבית,הא!)היינו לוקחות את הזמן. יושבות עם עצמינו,במדיטציה שקטה. נושמות,מבררות עם הגוף שלנו ועם העובר "האם זה-זה" "מה זה" "מה הגוף מבקש עכשיו".הרי התשובות תמיד,אבל תמיד,נמצאות בתוכינו. זה לא עומד בסתירה לקבלת תמיכה מהרשת. אבל הריצה הזו דבר ראשון אל המקלדת כדי לברר עם עצמינו דברים אולי גורמת לנו לפספס איזו חוויה אישית ואינטימית עם עצמינו.

 

[swann]

מה היתה השאלה?...

לא יודעת אם הריצה למקלדת היא כדי לברר עם עצמינו דברים, או הצורך לשתף ולדווח. הדיווח פה הרבה פעמים משמש בעצם לתיעוד. אפשר לחזור אחורה ולראות אית היה ומה היה. השיתוף הוא ברמה של חברות. את יודעת שאת שולחת הודעה לאויר ומישהו אכפת לו יקרא גם אם לא באותה שניה <הרי לא תתקשרי לחברה טובה באמצע הלילה כדי לשווח על צירים, נכון?\ במיוחד אם זה לא ממש זה>, יש משהו בצורת התקשורת הזו שעוזר לעבור תהליכים יחד. ושוב - כשאת בשלב פעיל יותר, אין לך ראש לדברים האלה, ההתכנסות בעיצומה.

 

[swann]

לשווח=לדווח

 

[סטיוויה]

לא יודעת מה איתך

אני התרשמתי שהתהייה "האם זה-זה" היא סוג של רצון לברר מה קורה.מה קורה איתנו,עם העובר,עם הלידה.יכול להיות שטעיתי. או שפשוט אנחנו לא רואות את פני הדברים באותו אופן. בכל מקרה,אני לא רואה מקום לציניות(כמו בכותרת ההודעה שלך למעלה).

 

[swann]

לא הייתי צינית

כי לא ממש שאלת. ועכשיו קראתי שוב, וראיתי שעצם עניתי לך.

 

[הילהל]

זה מאוד אישי

אני לא עושה מדיטציות. הן לא עושות לי טוב (באופן מוזר דימיון מודרך כן טוב לי. גם באופן כללי וגם היה טוב בלידה). הן מעצבנות אותי. אצלי ה"להוציא" עושה טוב. התחושה ש"הקאתי" את זה ("זה" יכול להיות פחד מסוים מהלידה, או סתם תחושה שחרא לי להיות ערה עוד לילה) מאפשרת לי להרגע ואז באמת להכנס קצת לתוך עצמי. ואני מאוד זקוקה לקהילה. הלוואי שהיתה לי קהילת נשים תומכת סביבי (לא מדברת על המון, 2-3 נשים). אבל אין לי. אז הוירטואליה היא סוג של תחליף סביר.

 

[סטיוויה]

יש בינינו חוסר תקשורת מדהים

לא התכוונתי למדיטציה באופן גורף. התכוונתי לישיבה שקטה.או אפילו עבודה של דמיון מודרך(כי את אומרת שזה כן מדבר אלייך)עצמית. לא תמיד חייבים מישהו שידריך אותנו בדמיון. הוא שייך לנו. בכל מקרה,זו היתה כוונתי.

 

[אם פי 3]

אני יותר ויותר מסכימה

התיאור שלך של ההתכנסות, דומה למסקנה שהסקתי מהלידה שלי, בלי קשר לאינטרנט (אלא כאמור, יותר מהתזמונים). למעשה, ידעתי שאני בלידה, עוד לפני שהיו צירים משמעותיים - אבל לא האמנתי לעצמי. בגלל זה לא דיווחתי אז בפורומים, בניגוד לתכנון שלי. פחדתי להתפדח, ושזה לא "זה", ובגלל זה לא הודעתי עדיין למיילדת, אלא רק כשהצירים היו חזקים ותכופים (ומהר מאד הם היו תוך 2 דקות והמיילדת לא ממש התלהבה מההתרעה הקצרה והדחופה...). למעשה, מרגע שהרגשתי שאני בלידה, היה עדיף, שאעשה פעולות נוגדות-אדרנלין: הרפיה, ריקוד אינטואיטיבי, וכדומה - או אמשיך בשגרת חיי עד שאני לא יכולה יותר. אני מבינה מאד (מאד) את הרצון לשתף אחרים, אבל כשהאמצעי הוא מחשב (שימו לב לשורש המילה...) או טלפון, זה דורש חשיבה. חשיבה שהיא נוגדת אוקסיטוצין.

 

[סטיוויה]

אני טעיתי גם בטלפון

בלידה השנייה(זוכרת?

) מיהרתי(לדעתי. אולי למישהי אחרת זה היה נראה בסדר) להתקשר לשתי מכרות וגם למיילדת. מעניין שהמיילדת "שמעה אותי" מייד ובעדינות רבה ניסתה לנתב אותי למקומות אחרים. כשאנחנו לא מקשיבים לעצמינו ואז מישהו מבחוץ בא ואומר לנו "את האמת"(למשל,זה לא הזמן ללידה שלך עכשיו)זה יכול לעורר בנו המון התנגדות.אבל זה לא בהכרח משהו שלילי.<נראה לי שכבר סטיתי כאן מהנושא המקורי>

 

[רוני של יובל ומאיה]

אני רוצה להתייחס למשפט אחד שלך

כשאנחנו לא מקשיבים לעצמינו ואז מישהו מבחוץ בא ואומר לנו "את האמת" - לדעתי זה המפתח וחשוב לזכור את זה. אבל מה שחשוב עוד לזכור, זה שלכל אחד האמת שלו. גם אני כמו הילהל - לא מתאים לי לשבת ולהתכנס לתוך עצמי, מדיטציה או לא מדיטציה. זו לא אני. זה מעצבן אותי, ומשעמם אותי, ואני מרגישה מזוייפת. זאת *אני*. וכשאני נכנסת לפורום ומישהי כותבת לי "עכשיו זה לא הזמן לדבר ולהקליד, עכשיו זה הזמן להתכנס לתוך עצמך" זה בדיוק בדיוק בדיוק להגיד לי "את האמת" שהיא לא האמת שלי. אני מבינה למה את מתכוונת, ואני חושבת שגם אנחנו לא משדרות עכשיו על אותו הגל... אז אני אסביר את עצמי כי זה כל מה שאני יכולה להסביר (ושוב, אני יודעת שאנחנו מדברות במישור העקרוני אבל מכיוון שכל אחת וסיבותיה עמה, הנה הסיבה שלי): כשנכנסתי לפורום אתמול בלילה, עשיתי זאת בשביל להעביר את הזמן. היה 3 בבוקר. כולם ישנו. לא הצלחתי להירדם, שכבתי במיטה אולי חצי שעה והתחרפנתי לחלוטין, לקחתי ספר, העפתי אותו אחרי 5 דקות, וירדתי למחשב. פה היה לי נעים, ומעניין, והעברתי ככה קצת זמן בכיף. לא באתי לחפש תשובות, לא באתי למצוא פתרונות, לא באתי "לגלות" האם אני אכן יולדת או לא. אז לדבר בשם מישהי אחרת ולהגיד שהיא אולי לא היתה נכנסת כדי למצוא את התשובות האלו - את זה אני לא יכולה לעשות. אני יכולה לדבר רק בעבור עצמי, ובחיי, זו האמת שלי.

 

[סטיוויה]

דווקא זה ממש לא מה שהיה לי בראש

כשכתבתי את זה...על "האמת". מדיטציה לא עמדה אל מול עיני. נזכרתי איך בלידה השנייה הייתי מעל שבוע עםם צירים.לא צרצורים.צ-י-ר-י-ם! וזה היה מתיש.היתה לי שיחה עם המטפלת שלנו בביקום.היא גם עובדת הרבה בתיקשורים.תניחי לרגע בצד את כן מתחברת/לא מתחברת לזה. פתאום היא אמרה לי "אני לא חושבת שאת בלידה.אני חושבת שהלידה תהיה ביום שישי". וזה היה רק יום שני

ראבק! היה לי מאד קשה להכיל את ההבנה הזו שהיא נסתה להעביר אליי. איך מישהו בכלל מעז לבוא ולומר לי מתי תהיה הלידה!!! שהיתה בסוף...ביום שישי

 

[רוני של יובל ומאיה]

../images/Emo6.gif היא יכולה להרים לי שניה טלפון

ולהגיד לי מתי הלידה שלי תהיה?

בחיי, ממש כוחות טבעיים יש לה!

מבינה למה את מתכוונת. ובתכל'ס אני בכלל לא רוצה שמישהו יגיד לי מתי אני יולדת - אני מאמינה שאני אדע לבד. בטח שאני מקווה שלא יהיו לי צירים שבוע, אף אחת לא רוצה את זה... אבל אם זה מה שיהיה, עם כל הקיטורים והצחוקים וה"רבאק עכשיו ככה כל לילה", אני נוצרת איתי את מה שכתבת לגבי זה שאלו צירים חשובים, שמכינים את הגוף, שזה לא סתם ושזה לא לחינם. ועם כל ציר כזה (שאגב, הלכו ופחתו מאוד והלילה אפילו ישנתי כל הלילה רק עם 200 התעוררויות פיפי בערך

אבל בלי צירים של ממש) אני משתדלת להרפות את כל הגוף ולתת לו להפתח. אם זה מה שהוא צריך לעשות, תפדל. צריך קצת זמן? תפדל. כמה שאתה צריך, גוף.