לידה נרתיקית אחרי קיסרי

[אמא ל חמישה]

איזה סיפור מרגש ומדהים

 

[מדעי החיים]

ואו... תודה לכולכן על התגובות ועל

ההיענות! התעודדתי קודם כל אבל אני גם מבינה שמבחינה מחקרית אין לי הרבה מה לומר לרופאה שלי. כלומר, אני מתרשמת שזה עניין של החלטה שלי (לגבי מידת הלוחמנות) ולנסות לשכנע על בסיס זה ש*אני* חושבת שזה הכרחי או לפחות חשוב *לי*. ברור לי שהרופאה שלי אומרת מה שהיא אומרת ממקום של כסת"ח שנפוץ פה בארה"ב מאד כידוע. דווקא היא מישהי שאפשר לדבר אתה (ואפילו בעברית!) אבל לא ממש היה לי מה לומר לה כי לא ידעתי ולא היו ליעובדות או נתונים או אפילו שכנוע עצמי מספיק. אני מוכרחה לומר שאני גם די פחדנית באופיי, ועניין הקרע ברחם נשמע לא נעים בכלל ומסוכן להבנתי גם לי וגם לעוברים. יכול להיות שהאופציה של לחכות ולראות אם מתפתחת לידה לפני מועד הניתוח היא האופציה העדיפה. כלומר, לנסות ולראות מה קורה. אם אני רואה שיש צירים ושניהם במצג ראש פשוט לבקש ללכת על לידה נרתיקית. אם כלום לא קורה אחרי מועד הניתוח המתוכנן (שבוע 38 אצלי) ללכת על ניתוח. כאמור הניתוח הקודם לי עבר בשלום (ירדתי מהמיטה והנקתי אחרי כמה שעות) ולא זככור לי כטראומה בכלל. אבל, וזה אבל גדול, כרגע אני מרגישה שלא ממש נותנים לי להחליט מה קורה וזה מפריע לי. אני לא רוצה שזו תהיה ברירת מחדל. אני רוצה לדעת מה הנתונים ולחשוב על זה בעצמי. - ומצד שני, לא להילחם יותר מדי על מה שהוא (בכנות) לא עניין של חיים ומוות בעיני (אני יודעת שזה בניגוד לדעתן של חלק מהכותבות כאן אבל ככה אני מרגישה). המון תודה על כל האינפורציה והכונות לעזור. אשמח לשמוע מכל מי שיש לה עוד מחשבות או נסיון בעניין. יש לי עוד זמן

 

[סטיוויה]

אין לי נסיון עם זה

ואני מעריצה את נועה על הסיפור שלה ועל האימהות שלה לשני זוגות תאומים. אני מסכימה עם הרצון שלך לקחת שליטה על ההריון והלידה,ושלא רק יחליטו בשבילך ודי. לא יכולה לומר לך מה לעשות. אם הייתי את הייתי מחפשת רופא/ה אחר/ת שיהיו יותר פתוחים לאפשרויות לידה נוספות.ולא יחרצו את הלידה שלך מתוך כסת'ח אישי.

 

[בלינקה]

יש לי ממש מעט להוסיף

הדבר הראשון שקפץ לי לעיניים זה הטיעון ש"אולי אחרי שהראשון יוולד וגינלית השני יוולד בקיסרי". זה טיעון לא מוצלח בעיני, גם כי הוא מאד ספקולטיבי, גם כי הוא מניפולטיבי (האם העובדה שהשני יהיה קיסרי יבטל את הלידה הוגינלית של הראשון?) וגם כי אפשר לילד את השני עכוז. בתה"ש מיילדים תאום שני בעכוז וגינלית, גם אם לא תמיד, אז לפחות מדי פעם. ולגבי הסיכון לקרע, הסטטיסטיקות, למיטב ידיעתי, כוללות גם את אהל שעברו זירוז וגם את אלה שלא. זירוז מגדיל את הסיכון לקרע משמעותית. זירוז עם פרוסטגלנדינים מגדיל את הסיכון לקרע פי חמישים, ועדיין, גם נשים שניסו ללדת לנל"ק עם זירוז פרוסטגלנדינים נכנסו לסטטיסטיקות שנמסרו לך.

 

[עיגולית]

זה לא נכון שאת פחדנית...

כל אחת (שהיא לא רופאה) שתעמוד מולה רופאה ותגיד לה כל מיני מילים כמו קרע, וזה מסוכן ואני ממליצה שתקבעי תאריך, תרגיש פחד ומי אני שאחליט אחרת. קשה לעמוד מול הרפואה-מדע. לכן, על אחת כמה וכמה, צריך לשמוע עוד מישהו ש"שווה ערך" לרופאה מבחינת משקל של ידע וניסיון, שיחווה את דעתו. אם יהיה מישהו כזה שאת תסמכי עליו ועל מה שהוא/היא אומרת, אז יהיה לך יותר קל להחליט בעצמך ו"לעמוד מול הרופאה"... כשתתחילי לקרוא חומר בנושאלשמוע סיפורים כ נפלאים כמו של "עוד נועה", אמונתך תתחזק ותוכלי לעשות החלטה שתוכלי לעמוד מאחוריה (לא משנה מה היא תהיה). מאחלת לך שיהיה לך קל.

 

[אם פי 3]

לא אוסיף הרבה

כי מאוחר וכבר כמעט הכל נאמר (טוב, התכוונתי. בסוף כן יצא ארוך... מה לעשות, לא יכולה לשתוק בנושא הזה...) רק לגבי אקוג (סליחה על העברות) והקרע. הנסי גואר, בהרצאתה בארץ ובמאמרים רבים שאפשר למצוא גם ברשת, הראתה איך כל הנתונים של אקוג מראים שהסיכון בלנל"ק הוא לא גדול יותר מאשר בבדיקת מי שפיר, כולל מצבים של מחקרים עם טעויות מתודולוגיות משמעותיות (העיסוק שלה הוא ניתוח מחקרים בתחום המיילדות) - ורק המסקנה המפתיעה היא שלנל"ק זה נורא מסוכן. מה שמעלה גם במוחם של שונאי-קונספירציות, את המחשבה על שיקולים אינטרסנטיים ולא ענייניים-רפואיים. כל נושא הקרע ברחם, הוא בעיקרו הפחדה. המחקרים כוללים גם מצבי זירוז (שמעלים מאד את הסיכון לקרע ברחם, בין אם לאחר קיסרי ובין אם לא) וגם "חלונות" - מעין קרעים א-סימפטומטיים, שאין בהם שום סיכון ומשמעות, ומתגלים בהליך הכואב והמיותר של רביזיה - בדיקה ידנית של הרחם, שיש מקומות שמשום מה נוהגים לעשות (וממש כדאי לסרב לו, אם המטרה היא "לבדוק אם יש קרעים". לא מדברת על מצב של בעיות ביציאת השיליה, שם ההליך דומה ובעל אותו שם, אבל שונה במהותו, וכנראה נחוץ (אם כי לא למדתי די על הנושא, בשביל להביע עמדה לכאן או לכאן)). קרע אמיתי ברחם הוא אכן מסוכן מאד, אבל הסיכון לקיומו הוא לא גבוה. כמו שנכתב - הסיכון דומה לסיכון לכך שהרופאה שלך היא בכלל מתחזה. כמו כן, אני מעריכה שאי-שימוש באפידורל, יאפשר לזהות מצב לא תקין בשלב מוקדם יותר המאפשר התערבות בזמן. אני אנסה מתישהו לחפש בספר המומלץ THE SILENT KNIFE איזה מידע יש להם על לנל"ק תאומים. בכל מקרה - ממש לא רואה הצדקה לילד תאומים יותר מוקדם. נכון שלרוב הריונות תאומים לא נמשכים עד שבוע 40, אבל אם זה קורה, זה רק טוב. אני בהחלט מכה על חטא, על כך שהסכמתי שינתחו אותי בשבוע 37+5. אחד התאומים יצא פצפון, בניגוד להערכות, ותחילת חייו היתה קשה מאד מאד (ואני מדברת על משך זמן של כשנה-שנה וחצי, עם השפעות מינוריות עד היום). ממצג עכוז של תאום שני פחות מתרגשים.

 

[Manty]

ממליצה לך גם לשאול

בפורום של ICAN International Cesarean Awareness Network Inc

 

[debby12]

או - זה בדיוק האתר שאליו התכוונתי

 

[מדעי החיים]

לגבי התאומות שבעניין

האם הסיכון לקרע ברחם גדל בגלל התאומים? ככה הבנתי מהרופאה שלי (שהיא באמת בסדר אגב ומדברת אתי על כל האופציות ולא פוטרת אותי בזלזול). כלומר - להבנתי, מאחר והרחם נמתח למימדים די רציניים עם שני עוברים, הסיכוי לקרע גדל מאד. 2% זה לא מעט יחסית לתוצאה הקטלנית שיכולה להיות לקרע. לא יודעת. הבעיה היא שרוב הדיונים והמחקרים עוסקים בעובר יחידני. טוב - יש לי עוד כמה אתרים ששלחתן לי לבדוק.

 

[זהר כרמי]

בקורס דולות איתי היתה מדהימה אחת ש

ילדה תאומים לנל"ק בשבוע 42 מלא במשקל כולל של כמעט 7 ק"ג - הילדה נולדה ראשונה במשקל 3750 והילד אחריה 3100 !!! הם ינקו מלא למעלה מחצי שנה ושילבו מוצקים עד גמילה לקראת גיל שנתיים אאל"ט. היא אשה מדהימה והשראה בשבילי. ההתערבות היחידה שהרופא שהיא לקחה פרטי ללידה (בלניאדו, אגב) ביקש - אפידורל בסביבות 5 ס"מ, מהסיבה שנועה הסבירה. הילדים היו ראש ראש ונולדו יפה עם פרינאום שלם לאמא, בקיצור חלום.

 

[debby12]

שיווו - באמת נשמעת אישה מדהימה

שתי הילדות שילדתי שקלו ביחד 4,500 , והן לא היו תאומות

. מדהים.

 

[Manty]

ואני תמיד אוהבת לספר

על הדיוידי שברשותי בו Mindy Goorchenko יולדת את תאומיה בבית, לבד! קודם בנה יוצא heads first במשקל 3.2 ק"ג ואחר כך ביתה יוצאת ב footling breech אל תוך זרועותיה של אימה, במשקל 3.6 ק"ג. רק מלראות אותה סוחבת את ביטנה בא לי לנשק את כפות רגליה

לא ציינתי, אך היא מניקה את בנה הגדול בזמן צירי הלחץ, וכשבעלה שואל אותה מה לעשות כשהיא מגלה את כף הרגל, היא עונה - תכניס את המצלמה לפה!!! פשוט אלילה

מאד ממליצה לקרוא את סיפור הלידה

 

[Manty]

../images/Emo41.gif מקפיצה לעצמי

כי אני מאד רוצה שתקראו את סיפור הלידה

 

[מדעי החיים]

../images/Emo41.gif באמת מדהים. תודה על הקישור ../images/Emo41.gif

 

[swann]

מקסים!!

אהבתי את התאור של השיליות שנראות כמו

, והקלות של לידת התאומה, מדהים! האמת, נשמע קל מדי. לא כואב ולא מעייף. אני בטוחה שהכניסה שלה למים אחרי הלידה בטח עזרה לה לאגור כוחות, אבל בלי תאורי כאב (ושלב הייאוש) בלידות בכלל, נשמע too good to be true. איך הסרט? איך נראית הלידה השניה? נשמע מסקרן לראות את רגל ויד ועוד רגל ויד...