לייבוביץ והרב י.ד.סולבייצ'יק.

[u r i el]

לייבוביץ והרב י.ד.סולבייצ'יק.

אני עוסק בימים אלה בין היתר בהכנת מערכת השעות שלי לשנת הלימודים הבעל"ט.
כל שנה מחדש אני משום מה מדלג על קורסים במשנתו של הרב סולובייצ'יק. נדמה לי שהיה משהו מן המשותף בין הגותו של ליבוביץ לזו של הרב סולובייצ'יק, על כל פנים ל' הזכיר אותו ואת כתביו בנימה אוהדת, ובמפגשים קראנו טקסט אחד או שנים מ"איש האמונה" כשליבוביץ רצה להדגים את הגישה הבלתי חווייתית בקיום מצוות. אולי זו הנאו-קאנטיאניות ... אולי הרציונאליות ... שעושה אותם קרובים ? לא יודע. על כל פנים במוסדות האקדמאיים "הדתיים", למשל אוניברסיטת בר-אילן, שמו של ליבוביץ כמעט לא נזכר אלא במחתרת ... ( אחותו כן, ועוד איך ) אולם את הרב סולבייציק מזכירים וגם לומדים.
מישהו מכם מכיר את משנתו ויכול להאיר את עיני ראשית לגבי השאלה מה עושה את האחד מקובל ואת השני דחוי בקהילה הדתית, האם לדעתכם משנתו של הרב מעניינת ? מאתגרת ? מחדשת ?

 

[kaner91]

מי שמתחבר

למחשבה האקזיסטנציאליסטית ימצא את הרב סולוביצ'ייק מעניין, הוא מציג שילוב של הזרם הנ"ל ושל מחשבה הלכתית ליטאית.
אינני יודע אם יש קירבה רעיונית בין השנים, אם אצל ל' אפשר לזהות קווים קאנטיאנים הרי שהזרמים שיצאו מקירקגור היו במידה מסויימת ריאקציה כנגד הקאנטיאניזם.

 

[u r i el]

במה הוא אקסיסטנציאליסט ?

הרי יש לאקזיסטנציאליזם מופעים רבים האם הוא מתחבר לקאפקא ? לר' נחמן מברסלב ?

 

[kaner91]

קירקגור

איש האמונה הוא ממש ספר אקזיסטנציאליסיטי, הבדידות הקיומית של המאמין והמזור שהוא יכול למצוא.
זה רחוק מסגנון הכתיבה של ל' שהיה יותר קרוב לסגנון רציונליסטי (משהו בסגנון של קרל פופר)

 

[אשר אטדגי]

שפיר קאמרת

 

[iricky]

אי אפשר לזהות אצל ליבוביץ קווים קאנטיאנייים

אבל אפשר שניתן לזהות אצל קאנט קווים ליבוביציאנים (היינו, חז"ליים ורמב"מיים).

 

[אשר אטדגי]

אתה חושב שהוא הכיר אותם.. ?

שאלה אותנטית.. לא פולמוסנית.. באמת זה מעניין אותי..

 

[iricky]

יותר מסביר, דרך שפינוזה ורמבמ"ן.

 

[בר אiריין]

לקאנט

לא היה רבע מושג ביהדות

 

[אשר אטדגי]

סביר יותר מרמבמ"ן..

אך כמו שאמרתי הוא הגיע אליו רק אחרי פרסום הביקורת..


ובכך למעשה זוהי השערה גרידא. חשבתי שבידך הוכחה כתובה או כדומה..

 

[בר אiריין]

הוכחה כתובה?

אתה צוחק? קאנט כתב המון על הדברים האלו. מדבריו ניכר - ויש לציין שלכל בר בי רב - שהבן אדם לא הבין כלום ביהדות.

 

[אשר אטדגי]

יש להבדיל בין אם ראה את הרמב"ם ולא הבינו

לבין אם ראה את הרמב"ם כלל..

נראה לענ"ד כשיטתך..

 

[בר אiריין]

זה ברור

שקאנט הכיר את הרמב"ם. לא רק זאת, אלא הוא אף היה מודע לכך שההבחנה הבסיסית ביותר במשנתו, קרי ההבחנה בין טענות אנליטיות לטענות סינתטיות, הנה ירושה שהוא קיבל מהרמב"ם דרך כריסטיאן וולף, תלמידו של לבייבניץ סבא רבה. ידועה אמרתו של ליבניץ לפיה הרבנים כולם מדברים שטויות "חוץ מרבי משה", כשכוונתו לרמב"ם.

לייבניץ לקח כמה רעיונות מהרמב"ם. לדוגמה, הרעיון של הטוב שבעולמות האפשריים קשור בקשר הדוק לדברי המורה בפרק יב מהשלישי. כ"כ, הוא הבחין בין אמתות שהוא כינה גאומטריות [מטאפיסיות, ששלילתן אינה אפשרית לוגית] לבין אמתות של עובדה, ששלילתן אפשרית. אחרי שנחתם האורגאנון האריסטוטלי, עם מפעלו של בואתיוס, לא רבים תרמו תרומה ניכרת ללוגיקה המודאלית. לייבניץ נחשב לזה שהרים את הכפפה והצעיד את הדיונים המודאליים קדימה. קאנט המשיך את מפעלו של לייבניץ, גם לאחר שהתעורר מתרדמתו הדוגמטית. הוא הבחין בין "אפשרות צורנית" [א-קונטרריה] לבין "אפשרות ממשית". הבחנות אלו לייבניץ שאל ממורה נבוכים, בחלקו השלישי בפרקים הדנים על טבע האפשר. תלמידו של לייבניץ, וולף, אזכר את המקור שלהם בחיבורו האינציקלופדיסטי.

קאנט הושפע גם מתפיסתו של מנדלסזון, שהושפעה משפינוזה,לפיה אין דת העברים אלא חוקה מדינית. יפה העיר על כך ברגמן כשאמר "נסתפק בכך שנקבע שתיאור זה של דת ישראל כדת פוליטית ושל המצוות כחוקה חברתית היה בעל השפעה היסטורית כבירה. הוא השפיע השפעה רבה על תפיסת היהדות אצל מנדלסון, ודרך מנדלסון אצל קאנט ואצל שלמה מיימון והוא פועל עד היום הזה. תיאור זה עשה הרבה כדי להאפיל על הבנת היהדות בקרב היהודים עצמם ובעולם הגדול" [תולדות הפילוסופיה החדשה: מניקולאוס קוזאנוס עד תקופת ההשכלה, ירושלים: ביאליק. 1970. עמ' 246].

 

[iricky]

ממש לא

לקאנט לא היה רבע מושג ביהדות.

 

[בר אiריין]

נכון

אך היה לו מושג אדיר בפילוסופיה.

 

[kaner91]

קאנט מעיד אחרת

הוא מנמק את הדוגמטיות של וולף בזה שהוא *לא* שם לב לחלוקה הזו, את הרמז הראשון לדיכוטומיה אנליטי\סינתטי הוא דווקא מוצא אצל לוק.
ע' הקדמות עמ' 25 (מאגנס)

 

[בר אiריין]

<><>

הוא לא יכול שלא להתייחס ללוק, מפני שלייבניץ נימק את עמדותיו ב"מסות חדשות על שכל האדם", שזה כידוע דיון שלייבניץ ניהל עם דעותיו של לוק. וולף לא יכול "לא לשים לב" לחלוקה הזו, משום שהיא מופיעה שם כנתון. הוא יכול אולי לשלול אותה.[אכב אורחא, בסופו של דיון, אף לייבניץ לא באמת קיבל את ההבחנה הזו, משום שלדידו אף טענות עובדה הן טענות אנליטיות, אלא שתבונת האדם אינה יכולה לעמוד על כך.]

 

[kaner91]

בעיון חוזר

ניראה שהצדק עמך, הוא כותב שם שוולף זנח את ההבחנה, משמע שהכיר אותה.
בכל אופן, ניראה שלוק היה הקטליזטור בכל הסיפור הזה, גם למזלג המפורסם של יום וגם לעיונים של לייבניץ.
איפה נכנס הרמב"ם? גדול עליי...

 

[בר אiריין]

מורה נבוכים ג, טו

לנמנע טבע יציב יציבות בת-קיימא שאיננה מעשׂהו של עושׂה ואי-אפשר לשנותו כלל. לכן אין לייחס לאל יכולת עליו. איש מבעלי-העיון אינו חולק על כך כלל. רק מי שאינו מבין את המושׂכלות אינו יודע זאת. סלע המחלוקת בין כל בעלי-העיון הוא רק באשר למין מסוים של מושׂאי-הדמיון. יש מבעלי-העיון האומר שזה בגדר נמנע, שאין לייחס לאל יכולת לשנותו. אחר אומר שזה בגדר האפשר, שיכולת האל תופשׂת לגביו להביאו לידי מציאות כפי שחָפֵץ. דוגמה לכך היא היפגשות שני הפכים בזמן אחד ובמצע אחד, והפיכת האובייקטים, כלומר שהעצם ייעשׂה מקרה והמקרה - עצם או מציאות עצם גופני מבלי שיהיה בו מקרה. כל אלה בגדר הנמנע בעיני כל אחד מבעלי-העיון. כמו כן שיביא האל לידי מציאות כמותו, או יגרום להֶעְדֵּר עצמוּתו, או ייעשׂה גוף, או ישתנה - כל זה בגדר הנמנע, ואין לייחס לאל את היכולת לעשׂות דבר מזה. אשר (לשאלה) האם יימצא מקרה לבדו בלי עצם - כת מבעלי-העיון, המעתזלה דמיינו זאת וחשבוהו בגדר האפשר ואחרים אמרו שהוא בגדר הנמנע. אף כי מי שהחזיקו במציאות מקרה לא בנושׂא, לא העיון גרידא הביאם לכך, אלא ההתחשבות בדברים דתיים שהעיון דחק אותם מאוד. לכן נחלצו בעזרת אמירה זאת. כן הבאה לידי מציאות של דבר גשמי לא מחומר כלל היא בגדר האפשרי לשיטתנו, ובגדר הנמנע לשיטת הפילוסופים. כן אומרים הפילוסופים שלהביא לידי מציאות ריבוע שקוטרו שווה לצלעו, או זווית מרחבית המוקפת ארבע זוויות ישרות מישוריות וכיוצא בהם - כל אלה בגדר הנמנע. יש מי שאינם יודעים מתמטיקה ואינם יודעים מדברים אלה אלא ביטויים גרידא ולא תפישׂת עניין, הסוברים שאלה אפשריים.

מי ייתן וידעתי האם שער זה פתוח ומותר-לכול, וכל אחד רשאי לטעון לגבי איזשהו עניין שתפשׂ אותו ולומר: "זה אפשרי", ואחר אומר: "לא. הוא נמנע בהתאם לטבעו של הדבר", או שיש דבר הסותם את השער הזה ומגביל אותו, כך שאדם יפסוק בהחלטיות שזה נמנע מטבעו, והאם קנה-המידה לזה ובחינתו הם בכוח המדמה או בשׂכל; ובאיזה דבר מבחינים בין המדומה והמושׂכל, כי יש שאדם חולק על רעהו, או שנפשו חולקת עליו בדבר-מה שהוא מרגיש שהוא אפשרי בעיניו, ולכן הוא אומר שהדבר אפשרי בטבעו; והיריב אומר: "קביעה זאת שהדבר אפשרי היא פעולת הדמיון, ללא התחשבות בשׂכל". וכן, האם יש דבר-מה שבו מבחינים בין הכוח המדמה לבין השׂכל? האם זה הוא דבר מחוץ לשניהם גם-יחד? או שמא מבחינים בשׂכל עצמו בין המושׂכל למדומה? כל אלה שאלות שיש לחקור אותן באופן ממצה.


הרמב"ם שאל "מי ייתן וידעתי", ולייבניץ , כאמור, הרים את הכפפה. לייבניץ כתב בהדיא שהוא נדרש לשאלה הזו בעקבות רבי משה, עליו העיר: "אשר זכויותיו לא הוכרו למדי, אף על פי שאומרים שהיה הרב הראשון שלא דיבר שטויות".

 

[kaner91]

תודה