לייבוביץ והרב י.ד.סולבייצ'יק.

[אשר אטדגי]

כל עוד "מאמר תיאולוגי מדיני" לא היה בא לעולם.

ואז, גם אם היה כותב את ארבעת הטורים, משנה תורה, שולחן ערוך, וילקוט יוסף יחד, הוא היה מוקע ככופר.

 

[kaner91]

תראה

גם האתיקה, לפחות בעיני הרב קוק, הוא אסון. רק שעמך ישראל מסוגל לבלוע את הגלולה אם ממתיקים לו אותה עם הדבש ההלכתי.

מהלך הדעות ביהדות איננו כה קבוע כפי שאולי אתה חושב, גבולות הכפירה נקבעים בד בבד עם התקבעות של דעות מסויימות, מה שבעבר היה יכול להיחשב דעה לגיטימית אולי היום יהיה כפירה, ומה שפעם היה נחשב לעבודה זרה היום הוא מצוי בבית המדרש, פנימה.

 

[אשר אטדגי]

ודאי.. כנ"ל גם מו"נ שהיה גלולת ארסן ועודנו

אבל מאמר תיאולוגי מדיני - זה אתאיזם ביי דפנישן.. זה לא בורדר ליין, אלא סכיזואידה דתית..

 

[kaner91]

נו שויין

אני דווקא מחבב ההזייה הזאת..

 

[אשר אטדגי]

א-שיינער משיגנע קופ..

 

[אשר אטדגי]

לא ברור לי למה התכוונת בסעיף 7?

 

[אלי כ ה ן]

אתה מפתיע אותי. דווקא סעיף 7 היה הכי מפורט.

כדי שלא יפלו ספיקות בהבנתו. האמנם אף משפט בסעיף הנ"ל אינו מובן לך? או שמא רק קטעים מסויימים? אם אף משפט שם אינו מובן לך, אז אנא עדכן אותי שאכן זהו המצב - ואז אנסה להרחיב יותר; מאידך, אם רק קטעים מסויימים אינם מובנים לך, אז אנא הצבע עליהם נקודתית - ואשתדל לפתור לך את הבעיה הנקודתית - ככל שידי מגעת.

 

[אשר אטדגי]

אמקד..

בסעיף 7 התכוונתי גם לנגטיבי וגם לפוזיטיבי


כתבת: "שניהם תפסו את ההלכה כאוטונומית, במובן זה ששניהם לא נתנו לגיטימציה להשפיע על ההלכה "מבחוץ"".. למה התכוונת?

כתבת: "הרב (סולבייצ'יק א.א) לא תמך בשינויים בהלכה", למה התכוונת?

 

[אלי כ ה ן]

התכוונתי

שהם למשל התנגדו לטענה הבאה: "האיסור להבעיר אש בשבת, גורם לבני האדם אי נוחות רבה, ולכן ראוי לבטל איסור זה". הנוחות של בני האדם היא חיצונית לעבודת השם, ולכן השיקול הנ"ל שבעד ביטול האיסור להבעיר אש בשבת, נחשב כניסיון להשפיע על ההלכה מבחוץ. כאמור הם התנגדו לניסיונות להשפיע על ההלכה ע"י שיקולים חיצוניים כאלה. אגב, גם שיקולים מצפוניים-הומאניים נחשבים חיצוניים להלכה, כמו גם שיקולים קבליים, וכו'.

לא הבנתי מה לא מובן במשפט השני שציטטת: האם אתה לא יודע מה זה הלכה? האם אתה לא יודע מה זה לשנות? לדוגמה, חז"ל קבעו להדליק נרות במשך שמונה ימי חנוכה (אגב כדאי שתיתן את הדוגמה הזו לאורי כי היא פנטסטית), אז הרב סולוביציק התנגד לשנות את המספר הזה לחמישה. מה לא מובן עכשיו?

 

[אשר אטדגי]

כי "חיצוני" הוא לאו דווקא קונאטיבי

כל המציאות, כל! המציאות, האובייקטיבית הקונטיגנטית האנושית היא "חיצונית"- ואם אתה חושב שיש אחד בכל פוסקי והוגי ההלכה (ואני כולל זאת גם את החת"ם סופר, ואפילו את החזו"א) שלא התחשב במציאות זו קונטיגנטית זו בפסיקותיו, גמירא לא גמירנן..

 

[אלי כ ה ן]

האם כתבתי שחיצוני הוא קונאטיבי?

חיצונית היא מושג יחסי. בהקשר שלנו, מדובר על מה שחיצוני לעבודת השם. למשל, השיקולים של נוחות, או של הומאניזם, או של לייחד ייחודים בעולמות עליונים, וכל כיוצא בכך, כל אלו הנם שיקולים שחיצוניים לעבודת השם. מה שאין כן השיקול אשר למשל ניתן ע"י חז"ל לטובת פיקוח נפש בשבת - "חלל עליו שבת אחת כדי שיקיים שבתות הרבה" - הוא שיקול פנימי, כי המטרה המגולמת בו עדין נותרה-כשהייתה: עבודת השם (כמובן בזה לא התכוונתי להדגים שינויים בהלכה מתוך שיקולים פנימיים, אלא התכוונתי רק להדגים את עצם המושג של שיקול פנימי).

 

[אשר אטדגי]

כתבת "חיצוני" וביקשתי הבהרה

האם מדובר ביחס "חיצוני/קונאטיבי" או גם גם ביחס חיצוני למציאות הקונטיגנטית המדעית וכיו"ב.. שכן מפקחין את הגל בשבת רק אם בדקו עד חוטמו ונמצא שאין בו נשמה, כך שנינו. ובימינו ממש מפקחין את הגל באבו אבוה.. נגד דברי תנאים, אמוראים, גאונים, ראשונים, אחרונים ואחרוני אחרונים (החזו"א, למשל).

 

[אלי כ ה ן]

אז היבהרתי

שהכוונה היא אל "חיצוני לעבודת השם" (לא חיצוני למציאות הקונטיגנטית וכו'), וגם הדגמתי זאת, הן ע"י שיקולים שנחשבים חיצוניים לעבודת השם, והן ע"י שיקולים שנחשבים פנימיים בתוך עבודת השם.

לגבי סוגיית "מפקחין את הגל": אדרבא, משם ראייה: הרי השיקול של "חלל עליו שבת אחת כדי שיקיים שבתות הרבה", הוא שיקול פנימי בתוך עבודת השם (אקווה שתסכים אתי לפחות על כך), והנה מתברר שהפוסקים השתמשו בשיקול הפנימי הזה כדי "לשנות" - לשיטתו של ליבוביץ - את ההלכה של "עד חוטמו".

אגב, אני בכוונה ציינתי מקודם את הביטוי "לשיטתו של ליבוביץ", שכן כמובן הפוסקים השוללים שינוי בהלכה (ובכללם הרב סולוביציק) יבהירו, ששום דבר בהלכה לא השתנה, משום שלשיטתם - מעולם לא הייתה קיים הדין של "עד חוטמו". לשיטתם, כל המושג של "עד חוטמו" - לא שיקף דין - אלא שיקף מציאות של ידע רפואי מיושן: בתקופת חז"ל, המציאות הרפואית הייתה, שהרופאים דאז ידעו (או חשבו שידעו) שלא ניתן להציל את חייו של האדם אחרי שהתברר שהוא אינו נושם דרך חוטמו. מאז ועד ימינו, המציאות הרפואית הזו השתנתה, אבל ההלכה עצמה לא השתנתה - אלא נותרה כבראשונה: "חלל עליו שבת אחת כדי שיקיים שבתות הרבה".

 

[אשר אטדגי]

הובהר..

 

[אלי כ ה ן]

אני מרוצה.