לימוד פרק

[אבישור האפרתי]

לימוד פרק

הדרך הכי פשוטה להתחיל ללמוד פרק בתנ"ך היא לקרוא אותו, בהקשר שלו, ואז להתחיל לשאול שאלות של הבנה. אני מציע לקרוא את מלכים א' פרק א', ולהעלות פה את השאלות שלכם על הפרק. רקע מומלץ לפרק: ידע כללי בשמואל ב'. השלבים הבאים - בהמשך.

 

[pdib]

אוקיי, יש לי שאלה ../images/Emo26.gif

איפה מוזכר בתנ"ך שדוד מבטיח לבת שבע ששלמה, בנה ימלוך אחריו? (אחרי דוד)

 

[חייל עובד צהל]

מכך שעושים סיפור גדול

משבועתו של דוד לבת שבע - אנו יודעים שזה קרה. לפעמים התנ"ך אומר דברים שמהם אנו למדים מה היה לפני (הם מרמזים לנו על דברים שכנראה והיו, אחרת זה לא מסתדר....

 

[pdib]

סבבה, זאת שאלה שעלתה לי

בזמנו אחרי שקראתי את הפרק

 

[shushu10]

חבל לכם על הזמן....

דוד מעולם לא נשבע לבת שבע על דבר המלכת שלמה בנה. זוהי קנוניה משותפת בין נתן הנביא ובת-שבע כנגד דוד שהיה זקן מאד.

 

[פלגיה]

איפה למדת על הקנוניה הזאת?

 

[shushu10]

אין שבועת דוד לבת שבע בתנך.

יתכן שהיתה אך אינה מוזכרת. יש גם גירסא אחרת הטוענת שזה שקר לבן. כידוע לא הכל גלוי בתנך ויש להבין בין השורות. המצב המדיני בעת זקנתו של דוד המלך הוא שאדוניה שואף לקחת את המלוכה לידיו ומארגן חבורת תומכים שתעזור לו במזימתו. מי שלא מוזמן לחבורה הם: שלמה אחיו, צדוק הכהן,נתן הנביא ושמעי ורעי הלא הם גבורי דוד. אלה כמובן לא יהיו בין מקבלי התפקידים לכשיוכתר אדוניה. זה היה הנוהג וכך נוהגים גם היום אנשי שלומם.. נתן הנביא רוצה להציל את עורו ומכין דבר שקר כדי להוציא מפיו של דוד הזקן הודאה בהמלכתו של מלך אחר (הרי הוא שלמה) אשר בחסותו ימצא אף הוא את מקומו בין הנכבדים. נתן מעביר את דבר השקר לבת שבע שכמובן עוטה על ההזדמנות ומעבירה הלאה את השקר. נתן מופיע מיד אחריה ע"מ "לחזק דבריה" וממציא ספור סותר בו הוא טוען שדוד אמר שאדוניה ימלוך אחריו ולכן מדוע אין הוא מוזמן לאדוניה , שהרי רצונו של דוד הוא שאנשיו יהיו תחת פקודו של מי שאמור למלוך על פי הוראתו. כל זה כמובן הומצא כדי לבלבל עוד יותר את המלך הזקן. לזה הם מוסיפים את השקר כי אדוניה מלך כבר עתה, וזאת ללא ידיעתו של דוד. וכך - לאחר משא ומתן שקרי, ומיגע - הומלך לבסוף שלמה למלך, וזאת על פי רצונו של האל.

 

[Shani Su]

לא מובן לי, היכן מופיעה עדות לכך

שנתן "ממציא סיפור סותר בו הוא טוען שדוד אמר שאדוניה ימלוך אחריו"? אני מניח שאת מתייחסת לפס' 24, אך ככל הנראה תוך התעלמות מטעמי המקרא. את הפסוק המדובר יש לפרש כתמיהה/שאלה, לא כעובדה. נתן שואל את דוד בתמיהה: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אַתָּה אָמַרְתָּ: אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל-כִּסְאִי?"

 

[hillelg]

מה הקשר לטעמים?

בטעמים אין סימון לשאלה. שתי הפרשנויות אפשריות, אם כי באמת נראית לי יותר זו שמפרשת זאת כמשפט תמיהה.

 

[pdib]

סבבה, תן הוכחה לדבריך.

בינתיים ההוכחה הקיימת היא שדוד כן נשבע לה איפשהו, רק שזה לא מוזכר.

 

[Shani Su]

שבועה זו של דוד ששלמה ימלוך תחתיו,

לא הופיעה בספר שמואל. מדוע מופיעה כאן (בסיפור המלכת שלמה)? ההסברים לכך: *ניתן לראות בשבועה זו פלאשבאק = הבטה לאחור. המספר ככל הנראה מציג אירוע שהתרחש בעבר, אך בעבר - עניין זה לא סופר. בכך ניתן לאבחן מגמה כללית כלשהי, המשתקפת בספרי הקודש: עניינים שאינם רלוונטיים לאופיו של הסיפור, בד"כ יושמטו ממנו. עם זאת, כאשר מוזכרים עניינים אלו ביתר פירוט בהקשר אחר, עלינו להניח שבהקשר זה ישנה התאמה בין תוכנו של האירוע לבין אופיו של הסיפור (השבועה לא הופיעה לפני כן, מפני שלסיפור של חטא דוד עם בת-שבע יש אופי דתי מובהק, בעוד ששבועתו של דוד עשויה לתת נופך פוליטי/מדיני לאירוע, ולכן מתוארת מאוחר יותר בסיפור המלכת שלמה בספר מלכים - סיפור בעל אופי פוליטי.) *חלק מן הפרשנים גורסים כי דוד לא נשבע שבועה כזו. נתן הנביא מנצל את זקנתו = תשישותו הנפשית והפיזית של דוד, שכנראה ממילא אינו זוכר דבר, כדי לייחס לו שבועה שלא נשבע, ובכך לשכנע אותו לקיימה. (בהתייחסותי לעניין זה, התבססתי על דבריה המבריקים של פלורה ויניצקי) בהצלחה

 

[shushu10]

יפים דבריה של הגב' ויניצקי

עוד מלה עוד שתיים להרחבה תנכ"ית. מאחר ובכל ספור תנכי נועד להורות בין לחיוב מתוך הצדקה או שלילת מעשה, אפשר להניח ביתר שאת, לפי רוח התנך, כי אכן נתן הנביא שאף להציל את מעמדו ואולי אף את גופו מפני הצרה ששמה אדוניה המלך. העילה למעשהו זה של נתן ו"אי הדיוק" שבין גירסת בת שבע וגירסתו שלו לפני דוד מעידים יותר מכל שאין לבו ופיו שווים וזו הוכחה לדעתי שיוחסו לדוד דברים שלא אמר.

 

[חייל עובד צהל]

אין שום חוסר דיוק...

ניתן לפרש זאת כך, אבל למה לשנות מההבנה המובנת ולפרש דווקא משהו שלא מסתדר עם הסיפור?!

 

[פלגיה]

מה זה התפקיד המוזר של "סוכנת"?

ומה פתאום נתן הנביא צריך את בת שבע כדי להודיע לדוד על המלכת אדוניהו? הוא לא יכול לעשות את זה לבד?

 

[shushu10]

"סוכנת" היא נציגת סוכנות כ"א

ולשאלתך השניה - נתן הנביא לא יכול לשקר למלך "דיירקט" (גם אז היו חוקים של מה שנקרא אצלינו "לא יפה"), הוא חייב כיסוי כדי להציל את עורו מפני אדוניה, ומי אם לא אמו של אחי אדוניה התאימה לתפקיד יותר ממנה? - מסובך ? לא ממש, שהרי הכל נהיה ברצונו של האל.

 

[פלגיה]

למה זה לשקר?

ולמה זה עוזר אם מישהו אחר משקר במקומך?

 

[חייל עובד צהל]

נתן הנביא

מתוקף היותו נביא, היה שליח ה', ולא "עובד המלך" - ומכיון שכך לא היה לו תפקיד שעליו היה צריך להגן מפני אדוניה - לא נראה לי שמנבואה נתן חי... ההסבר, לדעתי, הוא שמכיון שה' אמר ששלמה יהיה מלך אחרי דוד, ודוד נראה כאילו ממליך את אדוניה, היה צורך להזכיר לו... יש על כך כמה תמיהות אבל ניתן ליישבן, ולא אכתוב אותם כאן..

 

[shushu10]

שבוע טוב לצהל וחייליו

אין ספק שהמלכת שלמה נעשית על פי רצון האל בעזרת שליחו נתן הנביא. לדבריך על תפקידו של הנביא - אמנם הוא אינו "עובד המלך" אך ככל בשר ודם , הוא זקוק ללחם. במקרים בהם הנביא מנבא שלא לרוחו של המלך או נציגיו הוא מתבקש לחדול מלנבא ואף גרוע מזה - הוא נרדף על נפשו. לדוגמא - אליהו ועמוס. "ויאמר אמציה אל עמוס חזה לך ברח לך אל ארץ יהודה ואכל שם לחם ושם תנבא ......אכל שם לחם - משמע - לא אצלינו! ולעניננו - אדוניה מתואר כאיש חומד כבוד והדר, אדם אשר אביו לא עצבו מימיו, וגם לא בוחל במעשים פחות מנומסים כמו בקשת אבישג לעצמו, בקצור חתרן. נתן רואה את התמונה באפן די ברור ומרגיש שללא התערבותו הנמרצת אין ספק כי תפקידו כנביא עומד להסתיים עם המלכת אדוניה, ופועל בערמומיות ע"מ להציל את נפשו ואת מלכות בית דוד.

 

[חייל עובד צהל]

זו לא תשובה...

ברור שהחוטאים רוצים שהנביא יפסיק לנבא... בתקופת דוד, לעומת זאת, "שמו" יותר על נביא ה' ולא רדפו אותו... כל שכן שלא היו אומרים לו שלא יתנו לו לחם בגלל שהוא "עבד" אצל המלך דוד, שנגדו לא היה לאדוניה כלום - הוא רצה למלוך אחרי דוד ולא במקומו - אלא שאם היה מחכה למות דוד היו ממליכים כבר את שלמה. ומשפט כמו "תפקידו כנביא עומד להסתיים" נשמע לי מצחיק משום שתפקיד הנביא לא "מתחיל" ו"מסתיים" - הוא תלוי בקבלת נבואה מה', וברור היה לכולם שלא המלך מחליט מי נביא ה' ומי לא...

 

[shukfr]

הכל טוב - עד

הסוף. אין שום הכרח או רמז בכתובים שנתן פעל ממניע אישי (אולי להציל את מלכות דוד כן). וגם "אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו" (כלל פסיכולוגי שטבעו חכמים) ובדומה - אפשר לשקר לפלוני לגבי דברי אלמוני אבל לא לפלוני על דברי עצמו. כאן נכנסים לדוחק שאין בו צורך. ההנחה הפשוטה היא שבת שבע לא משקרת אלא מזכירה את השבועה (ולדוד נאמר שבנו שייקרא שלמה ימלוך אחריו) וכל הפעולה כאן של נתן היא בכדי לגרום לדוד לממש את השבועה עכשיו משום שבעקבות פעולות אדוניה עשוי להיות מאוחר מדי. הדבר דרוש כי דוד נוקט כלפי אדוניה עמדה פסיבית (מסיבות שאין מקום להאריך בהן אך בעיקרן נובעות ממהפך באופיו ובמנהיגותו לאחר חטאו בבת שבע ואוריה) ולכאורה נראה שמוכן היה לתת ליורש שיצליח לרכוש את המנהיגות בעצמו למלוך (כנגד השבועה - שהתבססה על דבר ה'). התעשתותו של דוד ולקיחת המושכות בפעם האחרונה בחייו מלמדת יותר מכל על כך שלא היה "זקן סנילי". אגב, נתן לא היה נביא מטעם. נתן היה היחיד (ועבדי דוד האחרים שתקו) שקם מול המלך והוכיח אותו בדברים קשים (בהתחלה איום במוות). זה בודאי לא טוב למשכורת.