למה אין אימוץ מאפריקה או מסין בישראל?

מהבחינה הזו

כן, ישראל היא המגבלה, כי ץושבי ישראל מחוייבים לאמץ דרך עמותה מוכרת, ועמותה ממדינה אחרת אינה יכולה להיות מוכרת על ידי ישראל מכיוון שאין דרך לפקח עליה.

אבל לא רק הבחינה הזו קיימת.
עד כמה שידוע לי, מי שהשתמשו בשירותי עמותות ישראליות היו ישראלים תושבי חו"ל. לארגוני אימוץ אין אינטרס רב לשרת זרים, כי להם עצמם אין דרך לפקח עליהם, והדרישות הבירוקרטיות שונות.
למשל, הקזחים דרשו הליך מסויים לאישרור דרכונים של מועמדים לאימוץ, שבבלגיה לא ניתן לביצוע מבחינה חוקית. ארגון האימוץ הגיע להסכם על אישרור חלופי. כאשר אנשי הארגון לא היו בטוחים שיש בידינו דרכונים בלגיים, הם כמעט עצרו את הליך האימוץ שלנו, כי לא רצו להתחיל להסתבך, לא עם הקזחים ולא עם הבלגים.
אני נמצאת בקשר עם מאמצים מבית הילדים "שלנו". הם מפוזרים ברחבי העולם, וחלקם אימצו באותה תקופה שאנו אימצנו. הדרישות הבירוקרטיות שהוצבו בפני אנשים ממדינות שונות היו שונים, בהתאם להסכמים בין מדינת מגוריהם לקזחסטן. ארגוני אימוץ במדינה אחת לא בהכרח יודעים על הדרישות כלפי מדינה אחרת.
כאשר ישראלים תושבי חו"ל אימצו דרך עמותות ישראליות, הם נחשבו אזרחי ישראל עבור מדינת האימוץ, והיו צריכים אמנם להשיג את הניירת המקומית, אך כנראה בכוחות עצמם ללא תיווך העמותה. זה לא קל בכלל.
 

year of the cat

New member
היו גם אמריקאים לא ישראלים

הרשויות אחראיות על הפיקוח
ובירוקרטיה אפשר ללמוד ולמצוא פתרונות אם רוצים

להיות תלויים רק בפוטין ושתי עמותות או לחכות שהמדינה תפתח מדינות לאימוץ ותשקיע כסף וזמן בזה,
נשמע לי הרבה פחות ריאלי
 
נכון לעכשיו

מדובר על שינוי חקיקה בכנסת, הליך שבמיטבו לוקח שנים ללא קשר למידת ההסכמה הציבורית, ולהליך הזה אין (כרגע) הסכמה ציבורית.

באימוץ בינלאומי מדובר על קשרים בין שתי מדינות, קשרים המערבים התאמות בירוקרטיות רבות, הרבה מעבר לקשרים בלבד. הפתרון לעיל מדבר על הכנסת מדינה שלישית. אני מכירה היטב מצב בו צריך להכניס מדינה שלישית להליך. עובדת היותינו ילידי ישראל שהתחתנו בישראל הספיקה כבר לסבך את הניירת ההכרחית הנדרשת עבורנו כאשר אימצנו מבלגיה בקזחסטן. כאשר האימוץ הסתיים בהצלחה מבחינת קזחסטן ובלגיה היינו צריכים להתחיל בהליך אישרורו בישראל, מה שגרם לעוד הרבה בעיות בירוקרטיות (פתירות אמנם, אך אנו לא היינו לחוצים להכנסת זיו לישראל ועיתותינו היו בידינו). את מדברת על אימוץ דרך ארגון אימוץ שאין למאמץ גישה ישירה אליו מבחינת מיקום ו/או שפה. ארגון הפועל תחת קודי התנהגות שונים (וזה לפני חוקי אימוץ שונים, כי אותם, יחסית, קל ללמוד). הקשר היחיד בין המאמץ לארגון האימוץ הוא הרצון לאמץ. זהו אכן קשר, אך לא כזה שהופך את הקשרים לקלים להבנה, ובוודאי לא לביצוע. מתי מעט יוכלו לשרוד אותו גם לאחר שהחוק ישונה, כאשר ישונה, אם ישונה. זהו יותר חלום באספמיה מאשר פתרון.

צר לי, אך למרות שבחלומות הפתרון הזה נראה אידיאלי, לחץ ציבורי בישראל למען פתיחת יעדי אימוץ חדשים, עם כל הקשיים שבכך, יהווה פתרון ראלי הרבה יותר.
 

year of the cat

New member
מעורבות רק שתי מדינות ולא שלוש

זה נעשה בעבר, זה לא מאוד קל, אבל גם שאר האפשרויות לא קלות במיוחד
זה עוד כיוון לבדוק
 
שלוש

ארגון האימוץ אינו ישראלי ואינו ממדינת היעד. הוא ממדינה שלישית. יש לו נהלים הקשורים למדינה בה הוא נמצא. אי אפשר להתאלם מכך.
 
שינוי חקיקה לא חייב לקחת שנים . .

במקרה הזה יכול להיות שלמדינה יש אינטרס לשנות את החוק ולאפשר לאזרחיה לאמץ באמצעות עמותות בחו"ל. חקיקה אורכת שנים בעיקר כשיש לה התנגדויות עקרוניות. כאן לא רואה סיבה שתיהיה כזו התנגדות. אולי להפך.
הרי בסופו של דבר המדינה העבירה את האימוץ הבין ארצי לידי עמותות פרטיות והפיקוח שלה על האימוץ גם כשהוא דרך עמותה ישראלית הוא נונאקזיסטנט - אם מתייחסים למה שקורה בפועל. כל מי שקצת מכיר יודע שלקרוא למה שקורה בשטח פיקוח זה משהו בין משעשע לעצוב.
 
את מתעלמת מהלך רוח ציבורי

חקיקה יכולה להשתנות יחסית מהר, אך ורק אם יש למישהו אינטרס לעשות זאת, ולאף אחר אין התנגדות. לשנות את החוק הזה אין לאף אחד אינטרס לשנות. וכשאני אומרת אף אחד אני כוללת גם את ההורים המאמצים לעתיד. כי אינטרס ציבורי אינו אינטרס פרטי. הוא משהו שהציבור פועל עבורו. מישהו מהציבור צריך לפעול עבורו וכתיבה בפורומים משולה להוצאת קיטור ולא לעשייה. אבל התנגדות תהיה לעמותות שעדין פעילות, ולהן יש מערך יחסי ציבור מיומן.

אבל החוק הוא החלק הקטן במשוואה. החלק העיקרי הן כל הבעיות הבירוקרטיות שמשום מה מתעלמים מהן. ולא רק בעיות ברוקרטיות. מה הטענות שנשמעו במשך השנים?
בעיות של חוסר שקיפות כלפי המאמצים.
בעיות של נגישות לעמותה.
בעיות של קשר עם העמותה.
ובכן, אלו בעיות שנוצרו מול עמותות הקיימות באותה מדינה, דוברות באותה שפה, מתנהלות על פי קודים מוכרים למשתמשים בהן.
אז כן, אם ישונה החוק (מה שעדין אינו קל, ולא יעשה ללא דחיפה מאסיבית מטעם מאמצים לעתיד) יוכלו מאמצים לעתיד לפנות לארגוני אימוץ מחוץ לישראל. ארגונים שאינם ערוכים להשגת מסמכים ישראלים, ואחרי שהמסמכים יושגו אינם ערוכים לתרגום מסמכים ישראליים בדרכים הנכונות. ארגונים שאנם דוברי עברית, ושגם אם שפתם מובנת לכאורה (בדרך כלל אנגלית) הסב-טקסט שלהם אינו בהכרח מה שישראלים חושבים שהם שומעים והם שומעים משהו אחר מאשר הישראלי חושב שהוא אומר. ארגונים שאינם בישראל וכל פעולה מולם תארך זמן רב יותר מאשר פעולה באותה מדינה, כי גם בעידן האינטרנטי יש דברים שצריכים להעשות פיזית אחד מול אחד. ההוצאות עבור המאמץ העתידי תהפוכנה לעצומות, גם אם ההוצאות שכרגע רואים בפעילות אותן אירגונים היא נמוכה בהרבה מהעלות הישראלית.

ואחרי כל זה, נשאלות השאלות -
איך יבחר ארגון אימוץ שכזה?
מי יפקח שהוא פועל ביושר (יחסי)?
שאינו מנהל סחר בילדים ו/או חטיפת ילדים?
הרי חוק העמותות נוצר כדי למנוע את אותו מצב בו פושעים עסקו באימוץ בינלאומי.

צר לי, מאוד צר לי על הורים מאמצים לעתיד. באמת שצר לי. אך לא זה הפתרון. אולי עבור קומץ בודדים שמראש הם בעלי קשרים בחו"ל, אך קומץ אינו מצדיק את הסכנות הטמונות בהליך עבור הכלל.
 

KallaGLP

New member
לדעתי את מאוד צודקת וחשיבה בכיוון הזה

אינה ריאלית. אפילו ברמה המעשית, לא רק שזה לא נוח ונורא יקר לטוס, למשל, לארה"ב בכל פעם שיש צורך להיפגש עם נציגי העמותה (ולא, לא ניתן לסנן אנשים ולוודא שהם מתאימים לאמץ בלי להפגיש אותם פנים מול פנים עם נציגי העמותה, ואנשי מקצוע כגון פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, העובדים למענה), זה גם ממש לא טריוויאלי לקבל ויזה לארה"ב, בייחוד לאור העובדה שוויזה למטרה כזאת היא בטח לא סתם ויזת תיירות רגילה ולא בטוח שקיימת כיום ויזה מקטגוריה שיכולה בכלל להתאים למטרה כזאת. כפי שאמרת, במקרה הטוב זה יהיה פתרון עבור קבוצה קטנה מאוד ונבחרת (ועשירה) של מאמצים, אך גם זה בספק.
 
לא חייבים לאמץ במדינה שקשה להשיג אליה ויזה

ועלות אימוץ היא עצומה. גם לנסוע לרוסיה 3 פעמים ב3 טיסות בכל פעם זה יקר.
 

KallaGLP

New member
עד כמה שידוע לי, מדובר בפעמיים

שצריך לטוס ולא בשלוש. אך תחשבי שעל זה תצטרכי להוסיף עוד לפחות 2-3 טיסות ושהייה בארץ אחרת. הרי קודם צריך להתרשם מהעמותה ולהחליט עם איזו עמותה עובדים, אחר כך צריך לחתום על חוזה, אחר כך להיפגש להערכות של אנשי מקצוע, ואז כדי לקבל את פרטי הילד, וגם יכולים לצוץ כל מיני עניינים באמצע. לא נראה לי הגיוני בכלל, אלא אם כן מישהו אמיד מאוד מאוד. ושוב, עניין הוויזה היה רק דוגמה לקושי אפשרי שיש לתת עליו את הדעת, יש עוד כל כך הרבה בעיות אחרות עם זה גם מבלי להוסיף את עניין הוויזה, שבעיניי זה פשוט לא ריאלי.
 
בכל מדינה שמאפשרת לאמץ

נהלים אחרים. אולי בויאטנם או קומבודיה או אתיופיה אפשר לנסוע פעם אחת בלבד ועוד שתי נסיעות קצרות למדינה אירופאית ?
לא מובן לי מדוע להחליט מראש מבלי שיש אינפורמציה.
... והכל על פי מדינה אחת פחות או יותר שאפשר לאמץ ממנה כיום - רוסיה. אחד המקומות הפחות צפויים עלי אדמות.
 

KallaGLP

New member
יש המון בעיות של שחיתות

באימוץ מאפריקה עד כמה שידוע לי. אלה מדינות מאוד בעייתיות לאמץ מהן. חוץ מזה, אני לא מחליטה כלום, אני רק מבטאת את דעתי. לדעתי זה פשוט רעיון גרוע ובעייתי שיעורר אי סדרים והסכמי אימוץ מפוקפקים, אך מי שחשוב שזה רעיון טוב ובר ביצוע בהחלט מוזמן לדחוף אותו קדימה.
 

year of the cat

New member
בארה"ב זה לא מתנהל בצורה הזאת

אני יודעת רק על אימוץ מאוקראינה
באוקראינה ניתן לאמץ עצמאית בעזרת מתווך (מבחינת אוקראינה)
הזוגות מקבלים המלצות על אנשי קשר מסויימים (לא נוסעים לפגוש אותם)
מסכמים איתם באמצעות האינטרנט (מיילים וכולי)
אנשי הקשר מבקשים מהם מסמכים, המסמכים מתורגמים בארה"ב ונשלחים לאוקראינה באמצעות חברת משלוחים
אם חסר משהו אנשי הקשר מבקשים מה שחסר
הכל נעשה באמצעות האינטרנט וחברת משלוחים

העובדים הסוציאליים שכותבים את חוות הדעת לא קשורים לאנשי הקשר (תקין יותר לא?)

הזוג נוסע לפגישה במרכז האימוצים האוקראיני, ושם נפגש עם איש הקשר , במילא הוא צריך לנסוע

נושא ההתרשמות מהעמותה פנים מול פנים בעיניי לא כזה היסטרי,
אפשר לחשוב שזה כלכך עוזר
לפעמים אפילו יכול להטעות

בכלל, בארה"ב אפשר להחליט אם רוצים לאמץ באמצעות ארגון אמריקאי או באמצעות איש קשר חיצוני
(שיכול להיות גם אוקראיני)

לא הייתי פוסלת את הכיוון הזה על הסף, לדעתי כדאי לבדוק
 
בהחלט מעניין! תודה!

נדמה לי שלא יזיק לשנות את החוק בישראל. במקרה הכי גרוע מעטים יעשו שימוש בעמותות בחו"ל אבל אולי עוד כמה אנשים יוכלו להיות הורים ולבחור מהיכן הם מאמצים ובאילו תנאים.
 

KallaGLP

New member
מה שעובד טוב במקום אחד

לא בהכרח מתאים למקום אחר. המנטליות ואופן העבודה בארה"ב שונה לחלוטין מאשר בישראל. תמיד שמעתי על כך, אך לאחרונה נוכחתי לדעת מניסיון עד כמה זה נכון. הישראלים ינצלו מצבים כאלה לכל מיני פרצות. למעשה, בעבר המצב בישראל היה דומה למה שאת מתארת והעמותות נוצרו כדי למנוע את הבעייתיות שנוצרו בעקבות כך. שוב, זו דעתי הכנה. ברור שזכותו של מי שחושב אחרת לפעול כדי לקדם את מה שהוא מאמין בו.
 
האם תוכלי לפרט ?

איזה פרצות הישראלים ינצלו? לא כל כך ברור לי הסנריו שאת מדברת עליו.
או מה היה המצב שאת מתארת "לפני העמותות" - למשל דוגמא של מצב בלתי רצוי כלשהו שנמנע כיום?
אני התרשמתי שהתחום הוסדר על מנת למנוע ניצול של מאמצים פוטנציאלים בידי נוכלים ולא על מנת למנוע מהורים פוטנציאלים למצוא פרצות ולהצליח לאמץ ילד.
 

KallaGLP

New member
לא אמרתי שהמאמצים הם הנוכלים.

אך בדיוק אותם ה"סוכנים הפרטיים" עלולים להיות הנוכלים שאת מדברת עליהם ולנצל את המצב. לצורך העניין, אם תהיה בעיה באימוץ כתוצאה משחיתות בפעילותו של סוכן כזה, זה יטיל צל שחור גם על ההורים המאמצים ועל כל מערכת האימוץ בארץ. במקרה של קרולינה ברונה לא עניין אף אחד שהמאמצים התמימים נפלו קורבן לעורך דין נוכל, והם אלה ששילמו את המחיר ביחד עם בתם.
 
אבל בחו"ל ישנן עמותות מסודרות ואמינות לא פחות

וניתן תמיד לאתר את מי שאמין על פי המלצות. אז לא הבנתי בעצם את הטיעון שלך נגד האפשרות
 
למעלה